הייתכן שאירופה תתאחד?
אם קשה לך להאמין שאירופה מתכוונת ברצינות להתאחד, כל שעליך לעשות הוא לחצות כמה מגבולותיה הפנימיים. אנשים כיום נהנים מחופש תנועה בתחומי האיחוד האירופי. בא הקץ לזמן המתנה ממושך במעברי הגבול. המטיילים מרוצים כמובן — אולם אין הם היחידים שמפיקים תועלת מהסדר זה. כיום קל לאזרחי מדינות האיחוד האירופי ללמוד, לעבוד ולפתוח בתי־עסק היכן שחשקה נפשם בתחומי האיחוד. הדבר מביא להתפתחות כלכלית באזורים העניים יותר של מדינות האיחוד.
הקלוּת שבה ניתן לחצות גבולות מהווה שינוי משמעותי. האם עלינו להסיק מכך שאירופה כבר מאוחדת ושאין כל מכשולים בדרך לאיחוד? להיפך, המכשולים הולכים ונערמים וחלקם די מרתיעים. אולם בטרם ניגע בנושא זה, הבה נבחן את אחד הצעדים הגדולים לקראת האיחוד שנעשו עד היום. כך נוכל להבין טוב יותר מדוע אנשים טיפחו תקוות כה רבות לגבי איחוד.
צעדים לקראת מטבע אחיד
תחזוקת הגבולות היא עניין יקר. עלות חוקי המכס בין 15 המדינות החברות באיחוד האירופי הסתכמה בעבר בכ־12 מיליארד אירו בשנה. מטבע הדברים, תרם המצב החדש בגבולות אירופה לצמיחה כלכלית. אם נביא בחשבון את 370 מיליון התושבים בתחום האיחוד האירופי שיכולים לעבור בחופשיות מארץ לארץ בתחומי אותו שוק משותף, ברי לנו שהפוטנציאל הכלכלי יוצא מן הכלל. אילו תנאים איפשרו התקדמות שכזו?
בפברואר 1992 עשו ראשי־ממשלות צעד גדול בדרך לאיחוד. הם חתמו על אמנת האיחוד האירופי הקרויה אמנת מַסטריכט. אמנה זו הניחה את היסוד להקמת שוק משותף באירופה, בנק מרכזי ומטבע אחיד. ברם היה צורך בצעד חשוב נוסף: ביטול תנודות שערי החליפין. שהרי שער החליפין של מחר עשוי לשנות לגמרי את תוצאת העסקאות שמתבצעות היום.
מכשול זה בדרך לאיחוד הוסר עם הקמת האיחוד הכלכלי והמוניטרי (EMU) והשקת האירו כמטבע אחיד. עלויות שערי החליפין בוטלו, ובתי־העסק אינם צריכים להגן על עצמם מפני תנודות שערים קיצוניות. התוצאה היא הורדת העלויות העסקיות וצמיחת הסחר הבינלאומי. הדבר עשוי להוביל ליצירת מקומות עבודה נוספים ולהגדלת ההשקעות, וזאת לתועלת הכל.
הקמת הבנק המרכזי של אירופה ב־1998 היתה צעד חשוב נוסף לקראת הנהגת מטבע אחיד. בנק עצמאי זה הממוקם בפרנקפורט שבגרמניה מחזיק בריבונות מוניטרית על הממשלות החברות בו. הבנק שואף לשמור על אינפלציה נמוכה בתחומי איחוד המטבע המורכב מ־11 מדינות,a וכן לייצב את תנודות השערים בין האירו, הדולר והיֶן.
בתחום הפיננסי חלה התקדמות ניכרת בכיוון האיחוד. ואולם, תחום זה מדגים גם הוא את הפער העמוק שקיים עדיין בין מדינות אירופה.
עוד ענייני כספים
למדינות העניות יותר באיחוד האירופי יש השגות משלהן. לטענתן, המדינות העשירות יותר באיחוד אינן חולקות עימן נתח הולם ממשאביהן. כל המדינות החברות אינן מתכחשות לצורך להציע לשותפותיהן העניות יותר תמיכה כלכלית נוספת. מצד שני, המדינות העשירות סבורות שיש להן סיבות טובות להשתהות.
קח לדוגמה את גרמניה. נהיר כי התלהבותה של מדינה זו לממן את האיחוד האירופי פגה כעת, משעליה לשאת בעול כלכלי כבד משלה. עלות איחוד גרמניה המזרחית עם גרמניה המערבית היתה אדירה — כמעט מאה מיליארד דולר בשנה, הווי אומר רבע מתקציב המדינה! התפתחויות אלה הקפיצו את החוב הלאומי של גרמניה לסכומי עתק, עד כדי כך שהיא נאלצה לעשות מאמצים עליונים לעמוד בדרישות לחברוּת באיחוד המוניטרי האירופי.
מדינות חדשות מתדפקות על דלת האיחוד האירופי
בטווח הקצר, חסידי המטבע האחיד מקווים שמדינות האיחוד אשר עדיין לא הצטרפו לאיחוד המוניטרי יתגברו על המכשולים לפני שנת 2002, השנה שבה מטבעות ושטרות האֵירו אמורים להחליף את המטבעות האירופיים הנוכחיים. אם בריטניה, דנמרק ושבדיה היו מסירות את התנגדותן, גם תושביה היו מחליפים את השטרלינג, הקרונֶה והקרונָה באירו.
ובינתיים, שש מדינות אירופיות נוספות מתדפקות על דלתו של האיחוד האירופי: אסטוניה, הונגריה, סלובניה, פולין, צ׳כיה וקפריסין. עוד חמש מדינות ממתינות לתורן: בולגריה, לטביה, ליטא, סלובקיה ורומניה. ההצטרפות שלהן תעלה ביוקר. לפי אומדנים, בשנים 2000 עד 2006 יצטרך האיחוד האירופי להנפיק 80 מיליארד אירו כדי לתמוך בעשר המצטרפות החדשות ממזרח אירופה.
עם זאת, ההון שעל החברות החדשות לגייס כדי לעמוד בדרישות ההצטרפות לאיחוד האירופי גדול פי כמה מהסיוע שיקבלו ממנו. הונגריה, למשל, תצטרך להוציא 12 מיליארד אירו על פיתוח כבישים ומסילות ברזל. צ׳כיה תצטרך להוציא יותר מ־4.3 מיליארד אירו על טיהור מים, ופולין תחויב להשקיע 3 מיליארד אירו בהפחתת פליטת הגופרית. למרות כל זאת, המועמדות סבורות שהיתרונות גדולים מההוצאות. קודם כל, הסחר בינן למדינות האיחוד יתפתח. אך המועמדות יצטרכו לעמוד בתור לזמן מה. לפי סקרי דעת קהל, יש לקבל לחיק האיחוד אומות חדשות רק לאחר שהארגון יסדיר את ענייני הכספים שלו.
תרעומת, לאומנות ואבטלה
למרות כל המאמצים שנעשו למען אחדות רבה יותר, ההתפתחויות ביבשת אירופה מעוררות דאגה גם באירופה וגם מחוצה לה. כמו כן קיימת אי נוחות רבה באשר לאופן יישוב סכסוכים אתניים, כמו אלה שמשסעים את חבל הבלקן — קודם המלחמה בבוסניה ולאחר מכן העימות בקוסובו. לא אחת מתעוררים חילוקי דעות בין האומות החברות באיחוד האירופי באשר לאופן ההתייחסות לסכסוכים באירופה ומחוצה לה. האיחוד האירופי אינו פדרציה של מדינות ואין לו מדיניות חוץ משלו, ולכן לא אחת משפיעים אינטרסים לאומיים על החלטותיו. ללא ספק, אינטרסים לאומיים מהווים מכשול אדיר בדרך ל’ארצות־הברית של אירופה’.
באירופה קיימת בעיה לוחצת נוספת — שיעור אבטלה גבוה. בממוצע, 10 אחוזים מכוח העבודה מובטלים. מכאן נובע שליותר מ־16 מיליון איש אין תעסוקה. במדינות רבות, צעירים, המהווים כמעט רבע מאוכלוסיית האיחוד האירופי, עשו מאמצים כבירים למצוא עבודה אך העלו חרס בידם. אין פלא אפוא שרבים סבורים שהמאבק באבטלה ההמונית באירופה הוא האתגר החשוב ביותר שלה! עד כה, המאמצים לערוך רפורמה בשוק העבודה לא הניבו פרי.
ורשימת המכשולים הנערמים בדרכו של האיחוד טרם נסתיימה.
מי עומד בראש?
הריבונות נותרה המשוכה הקשה ביותר להשגת אירופה מאוחדת. על המדינות החברות להגיע להסכמה באשר למידת הוויתור שלהן על ריבונות לאומית. מטרת האיחוד האירופי היא להקים צורת שלטון על־לאומי. לה מונד מציין שאם לא יצליחו להקימו, יהווה השימוש באירו רק ”ניצחון ארעי”. לכמה מן המדינות החברות קשה לעכל את הרעיון שעליהן לוותר על סמכויות שלטוניות. לדוגמה, מנהיג של אחת האומות החברות באיחוד האירופי הצהיר שמדינתו ”נולדה להנהיג את האומות, לא להשתרך בעקבותיהן”.
בצדק חוששות המדינות הקטנות יותר שבטווח הארוך תשתלטנה המדינות הגדולות על העניינים ותסרבנה לקבל החלטות הנוגדות את האינטרסים שלהן. המדינות הקטנות תוהות, למשל, כיצד יוחלט באילו מדינות יוקמו המרכזים של סוכנויות האיחוד. זוהי החלטה חשובה, משום שסוכנויות האיחוד יספקו מקומות עבודה רבים במדינות שיפתחו לפניהן את דלתן.
לנוכח מכשולים מרתיעים אלה המעיבים על האיחוד — פער כלכלי, מלחמות, אבטלה ולאומנות — רעיון איחוד אירופה נראה אולי מאכזב. אך לאמיתו של דבר, הושגה התקדמות יוצאת מן הכלל. קשה עדיין לומר בוודאות איזו התקדמות צפויה. הבעיות המטרידות את מי שמנסים לאחד את אירופה הן, על פי רוב, אותן הבעיות שעימן מתמודדות כל ממשלות אנוש.
האם יהא זה אפשרי אי־פעם להקים ממשלה שתפתור בעיות כמו סכסוכים אתניים, אבטלה המונית, עוני ומלחמות? האם מציאותי לחשוב שייתכן עולם שבו יחיו אנשים באחדות מלאה? אפשר שתופתע מן התשובה לשאלות אלו, המופיעה במאמר הבא.
[הערת שוליים]
a המדינות: אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת. מסיבות אלו ואחרות לא הצטרפו לרשימה בריטניה, דנמרק, יוון ושבדיה.
[תיבה בעמוד 6]
קבלו את האֵירו!
המטבעות והשטרות הלאומיים שבשימוש היום במדינות האיחוד האירופי לא ייעלמו לפני 2002, אולם כבר עתה נסחר האירו בעסקאות שאינן על בסיס מזומנים. מעבר זה למטבע חדש הוא משימה בנקאית כבירה. אולם כעת נקבעו שערי החליפין בין המטבעות הלאומיים של המדינות החברות ובין האירו. האירו מופיע גם בפירוט שערי המניות בבורסות. על תוויות המחיר של מוצרים בהרבה חנויות ובתי־עסק מופיע האירו לצד המטבע המקומי.
סחר מסוג זה דורש שינויים דרסטיים — במיוחד עבור האוכלוסייה הקשישה, שלא תוכל עוד להשתמש במטבעות המוכרים לה — מרק גרמני, פרנק או לירטה. יהא צורך לערוך שינויים גם בקופות רושמות ובכספומטים. כדי שהמעבר יהיה חלק ככל האפשר, אורגנו מבצעי הסברה רשמיים שמטרתם ליידע את האנשים בנוגע להכנסת האירו לשימוש.
אף שעדיין לא הוסרו כל המכשולים, האירו כבר בדרך. תהליך הטבעת המטבעות והדפסת השטרות כבר החל, ואין זו משימה קלה, בלשון המעטה. אפילו במדינה קטנה כמו הולנד, שאוכלוסייתה מונה כ־15 מיליון תושבים, המִטבעות ובתי־הדפוס יצטרכו לעבוד שלוש שנים ברציפות כדי לייצר 8.2 מיליארד מטבעות ו־380 מיליון שטרות כסף עד ה־1 בינואר 2002. אם היו עורמים את כל השטרות החדשים הללו לערימה אחת, היא היתה מגיעה לגובה של כ־20 קילומטר!
[תיבה בעמוד 7]
”התמוטטות אירופה?”
בתחילת 1999 ספג הוועד המנהל של האיחוד האירופי מהלומה כמעט קטלנית. הוועד הואשם בהונאה, שחיתות ומשוא פנים. הוקמה ועדת חקירה כדי לבדוק אם יש בסיס להאשמות. החקירה נמשכה שישה שבועות, שבמהלכם חשפה הוועדה אצל הוועד המנהל מעשי הונאה וניהול כושל. אולם ועדת החקירה לא מצאה כל ראיות לכך שחברי הוועד קיבלו טובות הנאה.
במרס 1999, לאחר פרסום דו״ח הוועדה, הגישו את התפטרותם כל חברי הוועד המנהל, צעד שהיה בלתי צפוי. הדבר הוביל למשבר קשה לאיחוד האירופי. כתב־העת טיים כינה אותו ”התמוטטות אירופה”. רק ימים יגידו כיצד ישפיע המשבר על התקדמות איחודה של אירופה.
[תמונה בעמוד 5]
כעת קל בהרבה לחצות גבולות באירופה
[תמונה בעמוד 7]
הבנק המרכזי של אירופה בפרנקפורט שבגרמניה נוסד ב־1998