הסכנות שבנסיעה בטרמפים

מאת כתב עורו!‏ באוסטרליה

ביום קיץ חם בשנת 1990,‏ תרמילאי בריטי בן 24 ושמו פול אוֹניוֹנז עצר טרמפים בכביש המהיר יוּם,‏ דרומית לסידני שבאוסטרליה.‏ פול היה אסיר־תודה כשאדם זר עצר ונתן לו טרמפ.‏ לא היה לו שמץ של מושג שהדבר כמעט יעלה לו בחייו.‏a

פול היה עיוור לסכנה.‏ הוא ישב במושב הקדמי של הרכב ופיתח שיחה עם הנהג.‏ האיש,‏ שנראה אדיב,‏ הפך בתוך דקות לתוקפני ולווכחני.‏ ואז עצר לפתע בצד הכביש בטענה שהוא רוצה להוציא כמה קלטות של מוסיקה מתחת למושב.‏ אך במקום להוציא קלטות שלף אקדח וכיוון אותו לחזהו של פול.‏

פול התעלם מהוראתו של הנהג להישאר במקומו,‏ הסיר בזריזות את חגורת הבטיחות,‏ זינק מהמכונית ורץ בכל כוחו לאורך הכביש.‏ הנהג רדף אחריו ברגל,‏ כשהוא בטווח ראייתם של שאר הנהגים בכביש.‏ לבסוף השיג אותו,‏ משך אותו מהחולצה והפיל אותו ארצה.‏ פול הצליח להשתחרר ממנו ורץ אל מול מכונית מסחרית שנסעה לעברו.‏ הנהגת המבוהלת,‏ אֵם שהסיעה את ילדיה,‏ נאלצה לעצור.‏ בתגובה לתחינתו של פול הרשתה לו לעלות למכונית,‏ חצתה קו הפרדה,‏ הגבירה מהירות והתרחקה מהמקום.‏ מאוחר יותר זוהה תוקפו של פול כרוצח סדרתי שרצח שבעה תרמילאים,‏ אשר חלקם עצרו טרמפים בזוגות.‏

מה הפך את הקורבנות למטרה כה נוחה עבור הרוצח?‏ השופט במשפטו של הרוצח אמר:‏ ”‏כל הקורבנות היו צעירים.‏ הם היו בני 19 עד 22.‏ כולם טיילו הרחק מהבית,‏ משמע שאם היה קורה להם משהו היה חולף זמן רב עד שהיו מדווחים עליהם כנעדרים”‏.‏

החופש לטייל

עד לפני שנים מעטות,‏ לא היתה התיירות בהישג ידם של כל כך הרבה אנשים כפי שהיא כיום.‏ בחמש השנים האחרונות פי שניים ויותר אוסטרלים מבקרים באסיה.‏ המוני צעירים,‏ שחלקם בגיל העֵשרה,‏ עולים על מטוסים בדרכם ליעדים רחוקים כדי לחוות חוויות או בשל יצר הרפתקנות.‏ רבים מתיירים אלה מתכננים לתפוס טרמפים וכך לצמצם למינימום את הוצאותיהם.‏ למרבה הצער,‏ שלא כבעבר ברוב מדינות העולם טרמפים אינם מהווים עוד הדרך המעניינת והבטוחה יחסית לטייל — לא לטרמפיסטים ולא למי שאוספים אותם.‏

גישה חיובית והתלהבות מטיולים אינן תחליף לקור רוח ולתושייה.‏ ”‏הלהיטות לטייל מביאה בדרך כלל לכך שהצעירים יוצאים לטיול ללא הכנה מספקת ומבלי להבין את גודל הסכנות שבדרך או את האחריות שהם נוטלים על עצמם”‏,‏ נאמר בספרון המיועד למשפחות שמחפשות את ילדיהן הנעדרים.‏

ועוד נאמר שם:‏ ”‏אנשים שיוצאים לטיול מאורגן,‏ שנוסעים לרגל עסקים או שצמודים לתוכנית הטיול מוכרזים כנעדרים רק לעתים נדירות.‏ בין שבאוסטרליה ובין שבמדינה אחרת,‏ נראה שרוב האנשים שבסופו של דבר מסווגים כנעדרים הם מי שאורזים תרמיל גב וחוסכים בהוצאות הטיול”‏.‏

בין שעוצרים טרמפים ובין שלא,‏ יציאה לטיול מבלי להכין תוכנית מוגדרת מוּעדת לפורענות,‏ הגם שהרעיון קוסם למי שמעדיפים טיול ספונטני.‏ כאשר אין לקרובים ולידידים שמץ של מושג היכן האדם מטייל,‏ לא יוכלו לעזור לו במקרה חירום.‏ מה יקרה למשל אם המטייל ייפצע ויילקח כשהוא מחוסר הכרה לבית־חולים,‏ כשלאיש בבית לא ידוע על מקום הימצאו?‏

שמור על קשר

העיתונאי הבריטי ריצ׳רד שירְז כתב בספרו בדרך לשומקום (‏Highway to Nowhere)‏ על שבעה טרמפיסטים נעדרים ש”‏בפתאומיות ניתק הקשר שלהם עם משפחותיהם וידידיהם”‏.‏ ייתכן,‏ כמובן,‏ שבתחילה אין המשפחות בטוחות אם קרוביהן נעלמו או שפשוט אינם שומרים על קשר.‏ עובדה זו עלולה לעכב את הודעתן לרשויות כאשר אינן שומעות מהמטיילים.‏

אחת המטיילות התקשרה תדירות להוריה,‏ עד שאזלו לה המטבעות והקשר ניתק.‏ לאחר מעשה,‏ המליצו הוריה למשפחות שיציידו את ילדיהן בכרטיסי טלפון או שידאגו שהם יתקשרו הביתה בדרכים אחרות.‏ אף שייתכן שלא היה די בכך כדי להציל את חייה של הצעירה,‏ קשר קבוע יכול לא אחת לעזור למטייל למנוע או לפחות לצמצם את הבעיות.‏

שבעת התרמילאים שקיפדו את חייהם קראו אולי את מדריכי הטיולים שכינו את אוסטרליה אחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם לטרמפיסטים.‏ למרות זאת התגלו הטרמפים שוב כסיכון מיותר,‏ גם כאשר נוסעים בזוגות וגם במדינה ”‏הבטוחה ביותר”‏ בעולם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

הורים יחסכו מעצמם דאגות מיותרות אם יציידו את ילדיהם בכרטיסי טלפון או באמצעי אחר להתקשר הביתה