מגיע לילדים להיות רצויים ואהובים
”הענק לילד טיפת אהבה, והוא ישיב לך מלוא החופן”. כך כתב ג׳ון רסקין, סופר ומבקר בריטי בן המאה ה־19. סביר להניח שרוב ההורים יסכימו שמשתלם לאהוב את הילדים, לא רק בגלל האהבה שהם משיבים להם אלא מסיבה חשובה יותר: לאהבת ההורה יש השפעה חיובית על ילדיו.
הספר אהבה ומקומה בטבע (Love and Its Place in Nature) ציין לדוגמה, שללא אהבה ”ילדים גוועים”. האנתרופולוג הבריטי הידוע אשלי מונטגיו אף הרחיק לכת באומרו: ”ילד שלא קיבל אהבה שונה מאוד מילד אהוב מבחינה ביוכימית, פיזיולוגית ופסיכולוגית. הבלתי אהוב אפילו מתפתח אחרת מן האהוב”.
טורונטו סטאר דיווח על מחקר שמסקנותיו היו דומות. נאמר שם: ”אצל ילדים שגדלו מבלי שחיבקו אותם, נישקו אותם וליטפו אותם דרך קבע... נתגלו רמות גבוהות וחריגות של הורמוני דחק”. ואכן, להזנחה פיזית בתקופת הילדות ”עלולות להיות השלכות חמורות לטווח ארוך על כושר הלמידה והזיכרון”.
ממצאים אלו מדגישים את הצורך בנוכחות פיזית של ההורים. שהרי אחרת, כיצד יתפתחו יחסים הדוקים בין ההורה לילד? אולם לדאבוננו, גם במדינות עשירות קיימת כיום הנטייה לספק את צורכי הילד בנפרד מהוריו. שולחים את הילדים לבית הספר, לשיעורי דת ביום א׳, שולחים אותם לעבודה או למחנה קיץ, נותנים להם כסף ושולחים אותם למקומות בילוי. מיליוני ילדים, שבלשון השאלה נהדפים החוצה מהגרעין המשפחתי וחגים סביבו במסלול מרוחק, מתחילים לחוש באופן טבעי — אפילו בתת מודע — שהם זנוחים, לא רצויים ולא אהובים, ומוקפים בעולמם העוין של המבוגרים. תחושה זו השכיחה בקרב ילדים עשויה להיות אחת הסיבות לכך שיש כ־000,3 ילדי רחוב בברלין. דוגמה טיפוסית היא ילד ושמו מיכה שאמר: ”אף אחד לא רצה בי יותר”. ילד גרמני בן תשע התלונן באותה רוח: ”הייתי מעדיף להתחלף עם הכלב שלנו”.
להתעללות בילדים פנים רבות
הזנחת ילדים היא צורת התעללות שמצביעה על העדר מה שמכנה המקרא ”חיבה טבעית” (רומים א׳:31, ע״ח; טימותיאוס ב׳. ג׳:3, ע״ח). מצב זה עלול לגרור לצורות התעללות מרושעות יותר. לדוגמה: משנת 1979, שנת הילד הבינלאומית, הושם דגש רב בבעיות של התעללות פיזית וניצול מיני של ילדים. כמובן, קשה לערוך סטטיסטיקות מדויקות והנתונים שונים ממקום למקום. אך אין ספק שקשה למחוק את הצלקות הנפשיות שנושאים עימם ילדים שנוצלו מינית גם בהתבגרם.
ההתעללות שלובשת צורה זו או אחרת משדרת לילדים את המסר שהם לא אהובים ולא רצויים. ונראה כי בעיה זו הולכת ומתפשטת. לדברי העיתון הגרמני די וֶלט, ”יותר ויותר ילדים גדלים והופכים לנכים מבחינה חברתית”. ועוד נאמר: ”לילדים חסרה החמימות של הקן. לדברי [גרט רומייקה, מנהל המרכז להכוונת הילד בהמבורג], הקשר הרגשי שבין ילדים להורים הולך ונחלש או שאינו נרקם מלכתחילה. הילדים מרגישים זנוחים, ורצונם למצוא ביטחון אינו מתגשם”.
ילדים שנגזלת מהם הזכות להיות רצויים ואהובים עלולים להיות מרירים, ולהוציא את תסכוליהם על מי שהזניחו אותם או אפילו על החברה ככלל. לפני כעשור שנים, דיווּח של כוח משימה קנדי אותת שיש צורך בפעולה מיידית כדי שדור שלם ”שחושב שלחברה לא איכפת ממנו” לא יאבד.
צעירים שאינם אהובים ואינם רצויים עלולים להתפתות לברוח מהבית כדי להימלט מן הבעיות, אלא שהם נתקלים בבעיות חמורות יותר בערים — פשע, סמים ואי מוסריות. לפני יותר מ־20 שנה העריכה המשטרה שבאיזור מטרופולין אחת בארה״ב התגוררו 000,20 בני נוער מתחת לגיל 16 שברחו מהבית. הם תוארו כ”תוצרים של משפחות הרוסות ושל אלימוּת, בעיקר מצד הורים אלכוהוליסטים או מכורים לסמים. הם יורדים לזנות ומתקיימים ממכירת גופם ואז, לאחר שהסרסורים מפליאים בהם את מכותיהם והם מאבדים את הערכתם העצמית, הם חיים בפחד מפני מעשי נקם אם ינסו להימלט מהסחטנים”. לדאבוננו, למרות המאמצים הכנים לשנות מצב מחפיר זה, הוא שריר וקיים.
ילדים שגדלים בנסיבות המתוארות לעיל הופכים למבוגרים לא מאוזנים, ולא אחת אינם מסוגלים לגדל כהלכה ילדים משלהם. מאחר שהם עצמם לא היו רצויים ולא זכו לאהבה, הם מולידים עוד ילדים כמותם — ילדים שחשים בלתי רצויים ובלתי אהובים. פוליטיקאי גרמני תמצת את המצב: ”ילדים משוללי אהבה הופכים למבוגרים חדורי שנאה”.
כמובן, מיליוני הורים עושים כמיטב יכולתם כדי לוודא שילדיהם ידעו שהם רצויים ואהובים. הם מוכיחים זאת לא רק במילים אלא גם במעשים, על־ידי דאגה אוהבת לילדים והרעפת תשומת־הלב שלה ראוי כל ילד. אך עדיין נותרות בעיות, שהן ללא ספק מעבר ליכולתם של ההורים לפתור בעצמם. למשל, באזורים מסוימים בעולם מערכות כלכליות ופוליטיות מעשה ידי האדם הלא־מושלם אינן מסוגלות להעניק לילדים שירותי רפואה נאותים, השכלה מתאימה ומספיק מזון, וכן הגנה מפני הנגע של עבודת ילדים ותנאי מחיה איומים. לעתים קרובות מדי המצבים הללו מחמירים בגלל חמדנות, שחיתות, אנוכיות וחוסר התחשבות מצד המבוגרים.
קופי אנאן, המזכיר הכללי של האו״ם, הזכיר כמה מן הבעיות העיקריות שעימן נאלצים להתמודד הילדים כיום. הוא כתב: ”מיליוני ילדים ממשיכים לסבול את ההשפלות האיומות הנילוות לעוני. מאות אלפים סובלים מהשלכותיהם של עימותים ותוהו ובוהו כלכליים. עשרות אלפים נפצעים במלחמות. ועוד רבים אחרים מתייתמים או מתים בעטיים של HIV/איידס”.
אך יש גם חדשות טובות. סוכנויות האו״ם כגון קרן האו״ם למען הילד (יוניצ”ף) וארגון הבריאות העולמי עמלו רבות לשיפור מצבם של הילדים. מר אנאן ציין: ”יותר ילדים נולדים בריאים ומקבלים חיסונים. יותר ילדים יודעים קרוא־וכתוב. יותר ילדים חופשיים ללמוד, לשחק ופשוט ליהנות מהילדות, ומספרם של אלה רב בהשוואה למה שסברו לפני עשור שנים בלבד”. עם זאת, הוא הזהיר: ”אין זה הזמן לנוח על זרי הדפנה”.
מי שראויים לתשומת־לב מיוחדת
יש ילדים הראויים לתשומת־לב מיוחדת. בתחילת שנות השישים, נדהם העולם לשמוע דיווחים מיותר מתריסר מדינות על לידתם של אלפי ”ילדי תָלִידוֹמִיד”. נשים הרות נטלו תָלִידוֹמִיד, שהוא תרופת הרגעה וכדור שינה, וסבלו מתופעת לוואי בלתי צפויה שגרמה להולדת תינוקות עם גפיים מצומקות או ללא גפיים כלל. במקרים רבים הזרועות והרגליים לא היו גדולות בהרבה מסנפירים.
כעבור ארבעים שנה, הפגע שקרוב לוודאי יטיל מום בילדים הוא מוקש נעל.a יש מעריכים כי בין 60 ל־110 מיליון מוקשים טמונים ופזורים ברחבי העולם. כ־000,26 איש נהרגים או הופכים לנכים מדי שנה, וביניהם המון ילדים. משנת 1997, השנה שבה הוענק פרס נובל לשלום לג׳ודי ויליאמס על מסע הפרסום שלה להטלת איסור על הטמנת מוקשי נעל, הוסבה תשומת לב רבה לבעיה זו. ואולם שדות מוקשים הם עובדה קיימת. פוליטיקאי גרמני אמר בנוגע למאמצים להיפטר משדות מוקשים בעולם: ”הדבר דומה לניסיון לרוקן אמבט בעזרת כפית בשעה שהברז פתוח”.
קבוצה נוספת של ילדים הזקוקים לתשומת־לב מיוחדת הם ילדים הגדלים ללא הוריהם. מטרתו של יהוה אלוהים, בורא האדם, היתה שילדים יגדלו כשהם זוכים לאהבתם ולתשומת לבם של האב והאם. ילד זקוק להורות מאוזנת כזו וראוי לה.
בתי יתומים וסוכנויות אימוץ הוקמו בניסיון לענות על צורכיהם של ילדים הגדלים ללא שני ההורים. אך למרבה הצער, לעתים קרובות מתעלמים דווקא מילדים שהחיים לא היטיבו עימם ואשר זקוקים נואשות לאימוץ — ילדים חולים, בעלי קשיי למידה, נכים וזרים.
הוקמו בתי יתומים שמעודדים אנשים לתרום כספים דרך קבע וכך ”לאמץ” ילד שגר במדינה ענייה יותר. התרומות משמשות למימון השכלת הילד או לסיפוק צורכי המחיה שלו. אם התורמים חפצים בכך, ניתן אפילו להחליף תמונות עם הילד וגם להתכתב עימו כדי להדק את הקשר ביניהם. הסדר זה עוזר אומנם, אך הוא רחוק מלהיות הפתרון האידיאלי.
דוגמה מעניינת נוספת למה שנעשה כדי לעזור לילדים שאין להם הורים היא תנועה שחגגה ב־1999 יובל לפעילותה.
כפר הילדים אס־או־אס
ב־1949 יסד הרמן גמיינה באימסט שבאוסטריה את מה שכינה כפר הילדים אֶס־אוֹ־אֶס. מהתחלה צנועה זו, גדל הארגון שלו לכמעט 500,1 כפרי ילדים ומוסדות דומים הפזורים ב־131 מדינות באירופה, באמריקה, באסיה ובאפריקה.
גמיינה ביסס את מפעלו על ארבעה עקרונות מנחים — האֵם, האחים והאחיות, הבית והכפר. ”אם” מהווה את היסוד ל”משפחה” בת חמישה או שישה ילדים ואף יותר. היא גרה איתם ומשתדלת לגלות כלפיהם אהבה ותשומת־לב כמו אם אמיתית. הילדים נשארים יחד באותה ”משפחה” ועם אותה ”אם” עד שמגיעה העת לעזוב את ה”בית”. ה”משפחה” מורכבת מילדים בגילאים שונים. הילדים, שיש להם ”אחים” ו”אחיות” מבוגרים מהם וצעירים מהם, לומדים לדאוג זה לזה וכך אינם נהפכים לאנוכיים. נעשים מאמצים לשלב את הילדים ב”משפחה” בגיל צעיר ככל האפשר. דואגים תמיד שאחים ואחיות יגדלו יחד באותה ”משפחה”.
כל כפר מורכב מכ־15 ”משפחות”, שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה. את כל הילדים מחנכים לעזור ל”אם” בביצוע עבודות הבית הנחוצות. אף שחסרה כאן דמות אב, יש אפשרות לקבל תמיכה גברית ממישהו שיתן עצות אבהיות ויטיל משמעת שהינה הכרחית. הילדים לומדים בבתי הספר המקומיים. כל ”משפחה” מקבלת קצבה חודשית קבועה לכיסוי הוצאותיה. מזון וביגוד נקנים באיזור. המטרה היא להרגיל את הילדים לחיי־משפחה רגילים על כל הבעיות והשמחות שבהם ולאפשר להם לנהל, עד כמה שאפשר, חיים נורמליים. מסגרת זו מכינה אותם להקמת משפחות משלהם כשיתבגרו.
החיפוש אחר פתרון אידיאלי נמשך
סוכנויות אימוץ, בתי יתומים, כפרי ילדים של ארגון אס־או־אס, יוניצ”ף וקבוצות או ארגונים דומים משרתים מטרה נעלה, שהרי הם עושים מאמצים לתמוך בילדים שהחיים לא האירו להם פנים. אבל אף אחד מאלו לא יוכל להכחיש את העובדה שיש אנשים מקופחים. למרות הרצון הטוב, אין באפשרותם לספק לילד נכה גפיים בריאות, לגרום למוחו של ילד הסובל מפיגור שכלי לתפקד, לאחד ילד עם הוריו הפרודים או הגרושים או להשיבו לחיקו האוהב של הורה שנפטר.
למרות כל מאמציהם, אין בכוחם של בני אדם לתת פתרון אידיאלי לבעיות הילדים. אך הבעיות הללו ייפתרו! ייתכן שמהר מכפי שאתה מצפה. הכיצד?
[הערת שוליים]
a ראה סדרת המאמרים שכותרתה ”מוקשי נעל — מה ניתן לעשות?” בהוצאת 8 במאי 2000 (אנג׳).
[תמונות בעמודים 8, 9]
ילד זקוק לאהבתם של האב והאם וראוי לה