מגיע לילדים להיות רצויים ואהובים

‏”‏הענק לילד טיפת אהבה,‏ והוא ישיב לך מלוא החופן”‏.‏ כך כתב ג׳ון רסקין,‏ סופר ומבקר בריטי בן המאה ה־19.‏ סביר להניח שרוב ההורים יסכימו שמשתלם לאהוב את הילדים,‏ לא רק בגלל האהבה שהם משיבים להם אלא מסיבה חשובה יותר:‏ לאהבת ההורה יש השפעה חיובית על ילדיו.‏

הספר אהבה ומקומה בטבע (‏Love and Its Place in Nature)‏ ציין לדוגמה,‏ שללא אהבה ”‏ילדים גוועים”‏.‏ האנתרופולוג הבריטי הידוע אשלי מונטגיו אף הרחיק לכת באומרו:‏ ”‏ילד שלא קיבל אהבה שונה מאוד מילד אהוב מבחינה ביוכימית,‏ פיזיולוגית ופסיכולוגית.‏ הבלתי אהוב אפילו מתפתח אחרת מן האהוב”‏.‏

טורונטו סטאר דיווח על מחקר שמסקנותיו היו דומות.‏ נאמר שם:‏ ”‏אצל ילדים שגדלו מבלי שחיבקו אותם,‏ נישקו אותם וליטפו אותם דרך קבע.‏.‏.‏ נתגלו רמות גבוהות וחריגות של הורמוני דחק”‏.‏ ואכן,‏ להזנחה פיזית בתקופת הילדות ”‏עלולות להיות השלכות חמורות לטווח ארוך על כושר הלמידה והזיכרון”‏.‏

ממצאים אלו מדגישים את הצורך בנוכחות פיזית של ההורים.‏ שהרי אחרת,‏ כיצד יתפתחו יחסים הדוקים בין ההורה לילד?‏ אולם לדאבוננו,‏ גם במדינות עשירות קיימת כיום הנטייה לספק את צורכי הילד בנפרד מהוריו.‏ שולחים את הילדים לבית הספר,‏ לשיעורי דת ביום א׳,‏ שולחים אותם לעבודה או למחנה קיץ,‏ נותנים להם כסף ושולחים אותם למקומות בילוי.‏ מיליוני ילדים,‏ שבלשון השאלה נהדפים החוצה מהגרעין המשפחתי וחגים סביבו במסלול מרוחק,‏ מתחילים לחוש באופן טבעי — אפילו בתת מודע — שהם זנוחים,‏ לא רצויים ולא אהובים,‏ ומוקפים בעולמם העוין של המבוגרים.‏ תחושה זו השכיחה בקרב ילדים עשויה להיות אחת הסיבות לכך שיש כ־000,‏3 ילדי רחוב בברלין.‏ דוגמה טיפוסית היא ילד ושמו מיכה שאמר:‏ ”‏אף אחד לא רצה בי יותר”‏.‏ ילד גרמני בן תשע התלונן באותה רוח:‏ ”‏הייתי מעדיף להתחלף עם הכלב שלנו”‏.‏

להתעללות בילדים פנים רבות

הזנחת ילדים היא צורת התעללות שמצביעה על העדר מה שמכנה המקרא ”‏חיבה טבעית”‏ (‏רומים א׳:‏31‏,‏ ע״ח;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏3‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ מצב זה עלול לגרור לצורות התעללות מרושעות יותר.‏ לדוגמה:‏ משנת 1979,‏ שנת הילד הבינלאומית,‏ הושם דגש רב בבעיות של התעללות פיזית וניצול מיני של ילדים.‏ כמובן,‏ קשה לערוך סטטיסטיקות מדויקות והנתונים שונים ממקום למקום.‏ אך אין ספק שקשה למחוק את הצלקות הנפשיות שנושאים עימם ילדים שנוצלו מינית גם בהתבגרם.‏

ההתעללות שלובשת צורה זו או אחרת משדרת לילדים את המסר שהם לא אהובים ולא רצויים.‏ ונראה כי בעיה זו הולכת ומתפשטת.‏ לדברי העיתון הגרמני די וֶלט‏,‏ ”‏יותר ויותר ילדים גדלים והופכים לנכים מבחינה חברתית”‏.‏ ועוד נאמר:‏ ”‏לילדים חסרה החמימות של הקן.‏ לדברי [‏גרט רומייקה,‏ מנהל המרכז להכוונת הילד בהמבורג]‏,‏ הקשר הרגשי שבין ילדים להורים הולך ונחלש או שאינו נרקם מלכתחילה.‏ הילדים מרגישים זנוחים,‏ ורצונם למצוא ביטחון אינו מתגשם”‏.‏

ילדים שנגזלת מהם הזכות להיות רצויים ואהובים עלולים להיות מרירים,‏ ולהוציא את תסכוליהם על מי שהזניחו אותם או אפילו על החברה ככלל.‏ לפני כעשור שנים,‏ דיווּח של כוח משימה קנדי אותת שיש צורך בפעולה מיידית כדי שדור שלם ”‏שחושב שלחברה לא איכפת ממנו”‏ לא יאבד.‏

צעירים שאינם אהובים ואינם רצויים עלולים להתפתות לברוח מהבית כדי להימלט מן הבעיות,‏ אלא שהם נתקלים בבעיות חמורות יותר בערים — פשע,‏ סמים ואי מוסריות.‏ לפני יותר מ־20 שנה העריכה המשטרה שבאיזור מטרופולין אחת בארה״ב התגוררו 000,‏20 בני נוער מתחת לגיל 16 שברחו מהבית.‏ הם תוארו כ”‏תוצרים של משפחות הרוסות ושל אלימוּת,‏ בעיקר מצד הורים אלכוהוליסטים או מכורים לסמים.‏ הם יורדים לזנות ומתקיימים ממכירת גופם ואז,‏ לאחר שהסרסורים מפליאים בהם את מכותיהם והם מאבדים את הערכתם העצמית,‏ הם חיים בפחד מפני מעשי נקם אם ינסו להימלט מהסחטנים”‏.‏ לדאבוננו,‏ למרות המאמצים הכנים לשנות מצב מחפיר זה,‏ הוא שריר וקיים.‏

ילדים שגדלים בנסיבות המתוארות לעיל הופכים למבוגרים לא מאוזנים,‏ ולא אחת אינם מסוגלים לגדל כהלכה ילדים משלהם.‏ מאחר שהם עצמם לא היו רצויים ולא זכו לאהבה,‏ הם מולידים עוד ילדים כמותם — ילדים שחשים בלתי רצויים ובלתי אהובים.‏ פוליטיקאי גרמני תמצת את המצב:‏ ”‏ילדים משוללי אהבה הופכים למבוגרים חדורי שנאה”‏.‏

כמובן,‏ מיליוני הורים עושים כמיטב יכולתם כדי לוודא שילדיהם ידעו שהם רצויים ואהובים.‏ הם מוכיחים זאת לא רק במילים אלא גם במעשים,‏ על־ידי דאגה אוהבת לילדים והרעפת תשומת־הלב שלה ראוי כל ילד.‏ אך עדיין נותרות בעיות,‏ שהן ללא ספק מעבר ליכולתם של ההורים לפתור בעצמם.‏ למשל,‏ באזורים מסוימים בעולם מערכות כלכליות ופוליטיות מעשה ידי האדם הלא־מושלם אינן מסוגלות להעניק לילדים שירותי רפואה נאותים,‏ השכלה מתאימה ומספיק מזון,‏ וכן הגנה מפני הנגע של עבודת ילדים ותנאי מחיה איומים.‏ לעתים קרובות מדי המצבים הללו מחמירים בגלל חמדנות,‏ שחיתות,‏ אנוכיות וחוסר התחשבות מצד המבוגרים.‏

קופי אנאן,‏ המזכיר הכללי של האו״ם,‏ הזכיר כמה מן הבעיות העיקריות שעימן נאלצים להתמודד הילדים כיום.‏ הוא כתב:‏ ”‏מיליוני ילדים ממשיכים לסבול את ההשפלות האיומות הנילוות לעוני.‏ מאות אלפים סובלים מהשלכותיהם של עימותים ותוהו ובוהו כלכליים.‏ עשרות אלפים נפצעים במלחמות.‏ ועוד רבים אחרים מתייתמים או מתים בעטיים של HIV/‏איידס”‏.‏

אך יש גם חדשות טובות.‏ סוכנויות האו״ם כגון קרן האו״ם למען הילד (‏יוניצ”‏ף)‏ וארגון הבריאות העולמי עמלו רבות לשיפור מצבם של הילדים.‏ מר אנאן ציין:‏ ”‏יותר ילדים נולדים בריאים ומקבלים חיסונים.‏ יותר ילדים יודעים קרוא־וכתוב.‏ יותר ילדים חופשיים ללמוד,‏ לשחק ופשוט ליהנות מהילדות,‏ ומספרם של אלה רב בהשוואה למה שסברו לפני עשור שנים בלבד”‏.‏ עם זאת,‏ הוא הזהיר:‏ ”‏אין זה הזמן לנוח על זרי הדפנה”‏.‏

מי שראויים לתשומת־לב מיוחדת

יש ילדים הראויים לתשומת־לב מיוחדת.‏ בתחילת שנות השישים,‏ נדהם העולם לשמוע דיווחים מיותר מתריסר מדינות על לידתם של אלפי ”‏ילדי תָלִידוֹמִיד”‏.‏ נשים הרות נטלו תָלִידוֹמִיד,‏ שהוא תרופת הרגעה וכדור שינה,‏ וסבלו מתופעת לוואי בלתי צפויה שגרמה להולדת תינוקות עם גפיים מצומקות או ללא גפיים כלל.‏ במקרים רבים הזרועות והרגליים לא היו גדולות בהרבה מסנפירים.‏

כעבור ארבעים שנה,‏ הפגע שקרוב לוודאי יטיל מום בילדים הוא מוקש נעל.‏a יש מעריכים כי בין 60 ל־110 מיליון מוקשים טמונים ופזורים ברחבי העולם.‏ כ־000,‏26 איש נהרגים או הופכים לנכים מדי שנה,‏ וביניהם המון ילדים.‏ משנת 1997,‏ השנה שבה הוענק פרס נובל לשלום לג׳ודי ויליאמס על מסע הפרסום שלה להטלת איסור על הטמנת מוקשי נעל,‏ הוסבה תשומת לב רבה לבעיה זו.‏ ואולם שדות מוקשים הם עובדה קיימת.‏ פוליטיקאי גרמני אמר בנוגע למאמצים להיפטר משדות מוקשים בעולם:‏ ”‏הדבר דומה לניסיון לרוקן אמבט בעזרת כפית בשעה שהברז פתוח”‏.‏

קבוצה נוספת של ילדים הזקוקים לתשומת־לב מיוחדת הם ילדים הגדלים ללא הוריהם.‏ מטרתו של יהוה אלוהים,‏ בורא האדם,‏ היתה שילדים יגדלו כשהם זוכים לאהבתם ולתשומת לבם של האב והאם.‏ ילד זקוק להורות מאוזנת כזו וראוי לה.‏

בתי יתומים וסוכנויות אימוץ הוקמו בניסיון לענות על צורכיהם של ילדים הגדלים ללא שני ההורים.‏ אך למרבה הצער,‏ לעתים קרובות מתעלמים דווקא מילדים שהחיים לא היטיבו עימם ואשר זקוקים נואשות לאימוץ — ילדים חולים,‏ בעלי קשיי למידה,‏ נכים וזרים.‏

הוקמו בתי יתומים שמעודדים אנשים לתרום כספים דרך קבע וכך ”‏לאמץ”‏ ילד שגר במדינה ענייה יותר.‏ התרומות משמשות למימון השכלת הילד או לסיפוק צורכי המחיה שלו.‏ אם התורמים חפצים בכך,‏ ניתן אפילו להחליף תמונות עם הילד וגם להתכתב עימו כדי להדק את הקשר ביניהם.‏ הסדר זה עוזר אומנם,‏ אך הוא רחוק מלהיות הפתרון האידיאלי.‏

דוגמה מעניינת נוספת למה שנעשה כדי לעזור לילדים שאין להם הורים היא תנועה שחגגה ב־1999 יובל לפעילותה.‏

כפר הילדים אס־או־אס

ב־1949 יסד הרמן גמיינה באימסט שבאוסטריה את מה שכינה כפר הילדים אֶס־אוֹ־אֶס.‏ מהתחלה צנועה זו,‏ גדל הארגון שלו לכמעט 500,‏1 כפרי ילדים ומוסדות דומים הפזורים ב־131 מדינות באירופה,‏ באמריקה,‏ באסיה ובאפריקה.‏

גמיינה ביסס את מפעלו על ארבעה עקרונות מנחים — האֵם,‏ האחים והאחיות,‏ הבית והכפר.‏ ”‏אם”‏ מהווה את היסוד ל”‏משפחה”‏ בת חמישה או שישה ילדים ואף יותר.‏ היא גרה איתם ומשתדלת לגלות כלפיהם אהבה ותשומת־לב כמו אם אמיתית.‏ הילדים נשארים יחד באותה ”‏משפחה”‏ ועם אותה ”‏אם”‏ עד שמגיעה העת לעזוב את ה”‏בית”‏.‏ ה”‏משפחה”‏ מורכבת מילדים בגילאים שונים.‏ הילדים,‏ שיש להם ”‏אחים”‏ ו”‏אחיות”‏ מבוגרים מהם וצעירים מהם,‏ לומדים לדאוג זה לזה וכך אינם נהפכים לאנוכיים.‏ נעשים מאמצים לשלב את הילדים ב”‏משפחה”‏ בגיל צעיר ככל האפשר.‏ דואגים תמיד שאחים ואחיות יגדלו יחד באותה ”‏משפחה”‏.‏

כל כפר מורכב מכ־15 ”‏משפחות”‏,‏ שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה.‏ את כל הילדים מחנכים לעזור ל”‏אם”‏ בביצוע עבודות הבית הנחוצות.‏ אף שחסרה כאן דמות אב,‏ יש אפשרות לקבל תמיכה גברית ממישהו שיתן עצות אבהיות ויטיל משמעת שהינה הכרחית.‏ הילדים לומדים בבתי הספר המקומיים.‏ כל ”‏משפחה”‏ מקבלת קצבה חודשית קבועה לכיסוי הוצאותיה.‏ מזון וביגוד נקנים באיזור.‏ המטרה היא להרגיל את הילדים לחיי־משפחה רגילים על כל הבעיות והשמחות שבהם ולאפשר להם לנהל,‏ עד כמה שאפשר,‏ חיים נורמליים.‏ מסגרת זו מכינה אותם להקמת משפחות משלהם כשיתבגרו.‏

החיפוש אחר פתרון אידיאלי נמשך

סוכנויות אימוץ,‏ בתי יתומים,‏ כפרי ילדים של ארגון אס־או־אס,‏ יוניצ”‏ף וקבוצות או ארגונים דומים משרתים מטרה נעלה,‏ שהרי הם עושים מאמצים לתמוך בילדים שהחיים לא האירו להם פנים.‏ אבל אף אחד מאלו לא יוכל להכחיש את העובדה שיש אנשים מקופחים.‏ למרות הרצון הטוב,‏ אין באפשרותם לספק לילד נכה גפיים בריאות,‏ לגרום למוחו של ילד הסובל מפיגור שכלי לתפקד,‏ לאחד ילד עם הוריו הפרודים או הגרושים או להשיבו לחיקו האוהב של הורה שנפטר.‏

למרות כל מאמציהם,‏ אין בכוחם של בני אדם לתת פתרון אידיאלי לבעיות הילדים.‏ אך הבעיות הללו ייפתרו!‏ ייתכן שמהר מכפי שאתה מצפה.‏ הכיצד?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמודים 8,‏ 9]‏

ילד זקוק לאהבתם של האב והאם וראוי לה