ניתן להציל את נישואיכם!‏

במקרא יש שפע עצות מעשיות שביכולתן להועיל לבעלים ונשים כאחד.‏ אין זה מתמיה כלל,‏ משום שמי שבהשראתו נכתב המקרא הוא גם מכונן מוסד הנישואין.‏

המקרא מצייר תמונה מציאותית של הנישואין.‏ הוא מכיר בכך שלבעל ואשה יהיו ”‏צרות”‏,‏ או לפי תרגום גינצבורג ”‏צרה תמצאם ובשרם עליהם יכאב”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏28‏)‏.‏ אולם המקרא גם מציין שהנישואין יכולים וצריכים להסב אושר ואפילו לגרום למעין שיכרון חושים (‏משלי ה׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏ אין סתירה בין שני רעיונות אלה.‏ הם פשוט מראים שלמרות בעיות קשות,‏ יכולה להיות לזוג מערכת יחסים הדוקה ואוהבת.‏

האם זה חסר בנישואיכם?‏ האם כאב ואכזבה מעיבים על הקִרבה והאושר שאפיינו בעבר את היחסים ביניכם?‏ גם אם היתה חסרה אהבה בנישואיכם במשך שנים רבות,‏ ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.‏ עליכם,‏ כמובן,‏ להיות מציאותיים.‏ לבעל ואשה לא מושלמים לא יהיו לעולם נישואין מושלמים.‏ למרות זאת,‏ יש צעדים שתוכלו לנקוט כדי לתקן מגמות שליליות.‏

כשאתה קורא את החומר שלהלן,‏ נסה למצוא את הנקודות שמתייחסות במיוחד לנישואיכם.‏ במקום להתמקד במגרעותיו של הצד השני,‏ מצא כמה הצעות שאתה יכול ליישם,‏ ונהג לפי עצת המקרא.‏ אולי תגלה שיש יותר תקווה לנישואיכם מכפי ששיערת.‏

ראשית,‏ הבה נדון בגישה.‏ זאת משום שלהשקפה לגבי מחויבות ולרגשות כלפי בן הזוג נודעת חשיבות עליונה.‏

ההשקפה לגבי מחויבות

אם בכוונתכם לשקם את נישואיכם,‏ עליכם לחשוב לטווח ארוך.‏ אחרי הכל,‏ אלוהים תכנן את מסגרת הנישואין כך שתקשר בין שניים מבלי שניתן יהיה להפריד ביניהם (‏בראשית ב׳:‏24;‏ מתי י״ט:‏4,‏ 5‏)‏.‏ מכאן שהיחסים ביניכם אינם דומים לעבודה שממנה אפשר להתפטר או לדירה שממנה אפשר לעבור פשוט על־ידי אי חידוש חוזה השכירות ופינוי המקום.‏ כאשר התחתנתם נדרתם נדר לדבוק זה בזה,‏ יהא אשר יהא.‏ תחושת מחויבות עמוקה תואמת את הצהרתו של ישוע המשיח מלפני כמעט 000,‏2 שנה:‏ ”‏מה שחיבר האלוהים אל יפריד האדם”‏ (‏מתי י״ט:‏6‏)‏.‏

יש שיאמרו,‏ ’‏טוב,‏ אנחנו עדיין ביחד.‏ האין זו הוכחה שאנחנו מרגישים מחויבות הדדית?‏’‏ אולי.‏ אבל כפי שנאמר בתחילת סדרת מאמרים זו,‏ יש זוגות שנשארים תקועים יחד בתוך מים עומדים,‏ לכודים בנישואין חסרי אהבה.‏ המטרה היא להפיק הנאה מן הנישואין,‏ לא רק להחזיק מעמד.‏ המחויבות צריכה לשקף נאמנות לא רק למוסד הנישואין אלא לאדם שנדרת לאהוב ולהוקיר (‏אפסים ה׳:‏33‏)‏.‏

הדברים שאומרים לבן הזוג יכולים לגלות עד להיכן מגעת תחושת המחויבות.‏ למשל,‏ בלהט הוויכוח בעלים ונשים עלולים לצאת בהצהרות נמהרות כמו ”‏אני עוזבת אותך!‏”‏ או ”‏אני הולך למצוא מישהי שתעריך אותי!‏”‏ אפילו אם אומרים זאת מבלי להתכוון,‏ הצהרות שכאלה מערערות את תחושת המחויבות משום שהן רומזות שהדלת תמיד פתוחה ושהדובר מוכן ומזומן לצאת דרכה.‏

כדי להשיב לנישואיכם את האהבה,‏ הימנעו מאיומים כאלה בשיחות שלכם.‏ האם הייתם משפצים דירה בידיעה שאתם עומדים לפנות אותה תוך זמן קצר?‏ מדוע,‏ אם כן,‏ שתצפו מהצד השני להשקיע בנישואין שאולי לא יחזיקו מעמד?‏ צריך לנסות ברצינות למצוא פתרונות.‏

זה מה שעשתה אשה אחת לאחר שעברה תקופה סוערת עם בעלה.‏ ”‏אף שלא סבלתי אותו לפעמים,‏ לא חשבתי לסיים את היחסים בינינו”‏,‏ היא מספרת.‏ ”‏התכוונו לאחות את הקרע איכשהו.‏ ועכשיו,‏ אחרי שנתיים קשות מאוד‏,‏ אני יכולה לומר בכנות שחזרנו להיות די מאושרים ביחד”‏.‏

נכון,‏ מחויבות משמעה עבודת צוות — לא רק לחיות בדו־קיום אלא לעמול יחד למען יעד משותף.‏ אולי אתם מרגישים שבשלב זה רגש החובה הוא הסיבה היחידה שאתם עדיין נשואים.‏ אם זה המצב,‏ אל ייאוש.‏ אפשר יהיה לשוב ולהתאהב מחדש.‏ הכיצד?‏

לכבד את בן הזוג

במקרא נאמר:‏ ”‏חיי אישות יכובדו אצל הכל”‏ (‏עברים י״ג:‏4;‏ רומים י״ב:‏10‏)‏.‏ הטיות של המילה ”‏יכובדו”‏ ביוונית תורגמו במקומות אחרים במקרא כ”‏יקר”‏,‏ ”‏מוערך”‏ ו”‏אהוב”‏.‏ כאשר אנו מייחסים ערך רב למשהו,‏ אנו עושים מאמצים כבירים לשמור עליו.‏ ייתכן שהבחנת בתופעה האופיינית למישהו שקנה מכונית חדשה ויקרה.‏ הוא דואג שמכוניתו היקרה תהיה מבריקה ושתתוחזק כראוי.‏ מבחינתו אפילו שריטה קטנה היא טרגדיה נוראית!‏ יש שדואגים באותו אופן לבריאות שלהם.‏ מדוע?‏ מפני שבריאותם יקרה להם והם רוצים לשמור עליה.‏

יש לדאוג לנישואין ולהגן עליהם באותו אופן.‏ המקרא מציין שהאהבה ”‏תקַוֶּה לכל”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏7‏)‏.‏ במקום להיכנע לחשיבה תבוסתנית,‏ ולדחות מכל וכל את האפשרות לשיפור באמירות כגון:‏ ”‏אף פעם לא היינו מאוהבים באמת”‏,‏ ”‏התחתנו צעירים מדי”‏ או ”‏לא ידענו מה שאנחנו עושים”‏,‏ אולי עדיף לקוות לשיפור המצב ולפעול לשם כך תוך ציפייה בסבלנות לתוצאות?‏ ”‏אני שומעת כל כך הרבה לקוחות שלי אומרים:‏ ’‏אני לא יכול לסבול יותר!‏’‏”‏ מספרת יועצת נישואין.‏ ”‏במקום לנתח את מערכת היחסים ולמצוא מה טעון שיפור,‏ הם נחפזים לשפוך את התינוק עם מי האמבט — הערכים שכן משותפים להם,‏ החוויות שצברו יחד אחת לאחת וכל סיכוי לעתיד משותף”‏.‏

אילו חוויות משותפות עברתם?‏ למרות הבעיות ביחסים ביניכם,‏ ודאי תוכלו להיזכר בתקופות יפות,‏ בהישגים ובאתגרים שעימם התמודדתם יחד.‏ אפשר להרהר בזמנים הללו,‏ ולהוכיח שאתם מכבדים את נישואיכם וזה את זה על־ידי מאמצים כנים לשיפור הקשר ביניכם.‏ המקרא מראה שיהוה אלוהים מתעניין מאוד ביחס של אנשים נשואים זה כלפי זה.‏ לדוגמה,‏ בתקופת הנביא מלאכי גינה יהוה בעלים בעם ישראל שגילו בוגדנות כלפי נשיהם בכך שהתגרשו מהן ללא סיבה מוצדקת (‏מלאכי ב׳:‏13–16‏)‏.‏ המשיחיים חפצים שנישואיהם יסבו כבוד ליהוה אלוהים.‏

עימותים — עד כמה מחריפים?‏

נראה כי גורם עיקרי לחוסר אהבה בנישואין הוא אי היכולת של הבעל והאשה ליישב סכסוכים.‏ מאחר שאין שתי נפשות תאומות,‏ מתגלעים לפעמים חילוקי דעות בין בני זוג.‏ אך זוגות שמתווכחים כל הזמן עלולים לגלות שבמשך השנים כבתה שלהבת אהבתם.‏ הם עלולים להסיק,‏ ’‏אנחנו פשוט לא מתאימים.‏ אנחנו כל הזמן רבים!‏’‏

עם זאת,‏ העובדה שקיים קונפליקט אינה סיבה לסתום את הגולל על הנישואין.‏ השאלה שנשאלת היא,‏ כיצד נוהגים במצב זה?‏ בנישואין מוצלחים,‏ הבעל והאשה למדו לדבר על הבעיות מבלי להיות,‏ כפי שהגדיר זאת רופא אחד,‏ ”‏אויבים אינטימיים”‏.‏

‏’‏ביד הלשון’‏

האם אתם יודעים כיצד ללבן בעיות?‏ על שניכם לגלות נכונות לעשות כן.‏ אין ספק שזוהי מיומנות,‏ שלרכוש אותה זהו אתגר לא קטן.‏ וכי למה?‏ אחת הסיבות היא שכולנו לפעמים ’‏נכשלים בדיבור’‏ משום שאיננו מושלמים (‏יעקב ג׳:‏2‏)‏.‏ מלבד זאת,‏ יש שגדלו בבית שבו היה זה דבר שבשגרה שההורים נתנו פורקן לכעס שלהם.‏ במובן מסוים הם למדו מגיל צעיר לחשוב שהתפרצויות זעם וגידופים הן דבר טבעי.‏ ילד שגדל באווירה כזו עלול להיות עם התבגרו ”‏איש אף”‏,‏ ”‏בעל חֵמה”‏ (‏משלי כ״ט:‏22‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ צעירה שקיבלה חינוך כזה עלולה להיות ”‏אשת מִדְיָנים וכעס”‏ (‏משלי כ״א:‏19‏)‏.‏ די קשה לשרש דפוסי חשיבה והתנהגות שהיכו שורשים עמוקים.‏a

אם כן,‏ כשמדובר ביישוב סכסוכים צריך ללמוד דרכים חדשות להביע דעה.‏ אין זה עניין פעוט,‏ משום שהמשל המקראי מצהיר:‏ ”‏מוות וחיים ביד לשון”‏ (‏משלי י״ח:‏21‏)‏.‏ עד כמה שזה נשמע פשוט,‏ אופן הדיבור שלך יכול להרוס את היחסים ביניכם או לשקם אותם.‏ ”‏יש בוטה כמדקרות חרב”‏,‏ אומר משל מקראי אחר,‏ ”‏ולשון חכמים מרפא”‏ (‏משלי י״ב:‏18‏)‏.‏

אפילו אם מבחינה זו הצד השני הוא דווקא הפוגע העיקרי,‏ הקדש מחשבה לדברים שאתה אומר במהלך ויכוח.‏ האם המילים שלך פוצעות או מרפאות?‏ האם הן מרגיזות או מרגיעות?‏ ”‏דבר עצב יעלה אף”‏,‏ כתוב במקרא.‏ ובניגוד לכך,‏ ”‏מענה רך ישיב חימה”‏ (‏משלי ט״ו:‏1‏)‏.‏ מילים פוגעות,‏ גם אם הן נאמרות בטון רגוע,‏ רק יוסיפו שמן למדורה.‏

מובן שאם משהו מציק לך,‏ זכותך לשפוך את הלב (‏בראשית כ״א:‏9–12‏)‏.‏ אך אפשר לעשות כן מבלי להיות סרקסטי,‏ להטיח עלבונות ולהשפיל את הצד השני.‏ יש להציב גבולות ברורים — דברים שתחליטו החלטה נחושה שלא לומר לבן הזוג,‏ כגון ”‏אני שונאת אותך”‏ או ”‏אני מצטער שהתחתנתי איתך”‏.‏ אף שהשליח המשיחי פאולוס לא דן כאן ספציפית בנישואין,‏ יהא זה נבון לא להיכנס למה שהגדיר כ”‏וויכוחים”‏ ולא להגיע ”‏לידי התנצחויות [‏”‏בגין זוטות”‏,‏ ע״ח‏]‏”‏b (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ אם כך נוהג בן הזוג,‏ לא חייבים להשיב באותו מטבע.‏ כל עוד זה תלוי בך,‏ בקש שלום (‏רומים י״ב:‏17,‏ 18;‏ פיליפים ב׳:‏14‏)‏.‏

אין ספק שכאשר הרוחות מתלהטות קשה לשלוט בנאמר.‏ ”‏הלשון אש היא”‏,‏ אומר יעקב,‏ ממחברי המקרא.‏ ”‏אין אדם יכול להשתלט עליה;‏ רעה היא וחסרת מעצור,‏ ומלאה ארס מוות”‏ (‏יעקב ג׳:‏6,‏ 8‏)‏.‏ מה אפשר לעשות,‏ אם כן,‏ כאשר הזעם הולך וגובר?‏ כיצד ניתן לשוחח באופן שישים קץ לוויכוח במקום ללבות אותו?‏

פירוק ויכוחים טעונים

יש שגילו שקל להם יותר לכבוש את הכעס ולגעת בנושאים כאובים כשהם מדגישים את רגשותיהם ולא את מעשיו של בן הזוג.‏ לדוגמה,‏ ”‏נפגעתי ממה שאמרת”‏ הרבה יותר יעיל מ”‏פגעת בי”‏ או ”‏לא היית צריך להגיד את זה”‏.‏ כמובן,‏ כאשר תגיד את שעל לבך הקפד שטון הדיבור שלך לא יהיה רווי מרירות או בוז.‏ מטרתך צריכה להיות לשים אצבע על הבעיה ולא לתקוף את האדם עצמו (‏בראשית כ״ז:‏46 עד כ״ח:‏1‏)‏.‏

נוסף על כך,‏ תמיד חשוב לזכור ש”‏עת לחשות ועת לדבר”‏ (‏קהלת ג׳:‏7‏)‏.‏ כאשר שניים מדברים בעת ובעונה אחת,‏ איש מהם אינו מקשיב ולא ניתן להשיג דבר.‏ לכן כאשר מגיע תורך להקשיב,‏ הייה ”‏מהיר לשמוע,‏ בלתי נחפז לדבר”‏.‏ וחשוב לא פחות,‏ הייה ”‏קשה לכעוס”‏ (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ אל תקבל כפשוטה כל מילה קשה שמטיח הצד השני,‏ וכן ”‏אל תבהל ברוחך לכעוס”‏ (‏קהלת ז׳:‏9‏)‏.‏ תחת זאת,‏ נסה להבחין ברגשות המסתתרים מאחורי המילים.‏ ”‏שׂכל אדם האריך אפו”‏,‏ נאמר במקרא,‏ ”‏ותפארתו עבוֹר על פשע”‏ (‏משלי י״ט:‏11‏)‏.‏ תבונה יכולה לסייע לבעל או לאשה להבחין בטמון מתחת לפני השטח כשמתעורר ויכוח.‏

לדוגמה,‏ אשה שמתלוננת שבעלה אינו מבלה זמן בחברתה אינה מודדת,‏ על פי רוב,‏ שעות ודקות.‏ ייתכן שהיא מרגישה שהוא מזניח או לא מעריך אותה.‏ בדומה לכך,‏ התמרמרות של הבעל על קנייה אימפולסיבית שערכה אשתו אינה,‏ קרוב לוודאי,‏ בגלל שקלים או אגורות.‏ הבעיה נעוצה בתחושתו שאינו שותף לתהליך קבלת ההחלטות.‏ בעל או אשה נבונים ינסו לקרוא בין השורות ולרדת לשורש הבעיה (‏משלי ט״ז:‏23‏)‏.‏

האם קל יותר לדבר מאשר לעשות?‏ בהחלט שכן!‏ לפעמים,‏ למרות כל המאמצים יוטחו מילים בוטות ויתלהטו הרוחות.‏ כאשר אתה שם לב שזה עומד לקרות,‏ תצטרך ליישם את העצה שבמשלי י״ז:‏14‏:‏ ”‏לפני התגלע הריב,‏ נטוש”‏.‏ אין כל רע בדחיית הדיון בנושא עד יעבור זעם.‏ אם קשה לכם לשוחח מבלי שהעניינים יצאו מכלל שליטה,‏ כדאי לבקש מידיד בוגר שישב עם שניכם ויעזור לכם ליישב את חילוקי הדעות.‏c

לפתח השקפה מציאותית

אם נישואיכם אינם עונים על ציפיותיכם מתקופת החיזורים,‏ אל ייאוש.‏ צוות מומחים מציין:‏ ”‏אושר עילאי בלתי פוסק אינו מהות הנישואין עבור רוב האנשים.‏ הנישואין הם לעתים נפלאים ולעתים קשים מאוד”‏.‏

נכון,‏ הנישואין אולי אינם הרומן הרומנטי,‏ אבל אין הם חייבים להיות טרגדיה.‏ אף שיהיו תקופות שבהן תצטרכו לסבול אחד את השני,‏ יהיו גם זמנים שבהם תשכחו את חילוקי הדעות ופשוט תיהנו זה מחברתה של זו,‏ תעשו חיים ותשוחחו כידידים (‏אפסים ד׳:‏2;‏ קולוסים ג׳:‏13‏)‏.‏ בזמנים הללו תוכלו להצית מחדש את שלהבת האהבה שדעכה.‏

יש לזכור ששני אנשים לא מושלמים אינם יכולים להגיע לידי נישואין מושלמים,‏ אך הם כן יכולים להשיג מידה מסוימת של אושר.‏ ואומנם,‏ למרות הקשיים,‏ היחסים ביניכם יכולים להוות מקור לא אכזב לשביעות רצון רבה.‏ דבר אחד בטוח:‏ אם שניכם עושים מאמצים ומוכנים לגלות גמישות ולחפש את הצדדים היפים אצל בן הזוג,‏ יש סיבה מוצדקת להאמין שניתן להציל את נישואיכם (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏24‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 12]‏

האם המילים שלך פוצעות או מרפאות?‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 10]‏

למסור את הכדור בעדינות

המקרא מצהיר:‏ ”‏יהיו נא דבריכם מלווים תמיד בחן ומתובלים במלח,‏ באופן שתדעו איך להשיב לכל שואל”‏ (‏קולוסים ד׳:‏6‏)‏.‏ עיקרון זה מתאים בהחלט לנישואין!‏ לדוגמה:‏ במשחק ’‏מסירוֹת’‏ מוסרים את הכדור כך שניתן יהיה לתפוס אותו בקלות.‏ מובן שלא זורקים אותו בכוח כה רב שיפגע בצד השני.‏ כבעל ואשה,‏ יחסו את אותו עיקרון לשיחות ביניכם.‏ הערות פוגעות עלולות לגרום רק נזק.‏ תחת זאת,‏ שוחחו בנועם ובאדיבות,‏ כך שבן הזוג יוכל לתפוס או לקלוט את המסר.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 11]‏

התרפקו על הזכרונות!‏

אפשר לקרוא גלויות ומכתבים ישנים,‏ להביט בתמונות,‏ ואז לחשוב:‏ ’‏מה משך אותי אליו או אליה?‏ אילו תכונות הערצתי במיוחד?‏ באילו פעילויות השתתפנו?‏ מה הצחיק אותנו?‏’‏ אזי ניתן לשוחח עם בן או בת הזוג ולהעלות זכרונות נוסטלגיים.‏ שיחה הפותחת במילים ”‏זוכר את הזמנים שבהם.‏.‏.‏?‏”‏ תוכל לעזור לבני הזוג להחיות את הרגשות שחשו בעבר.‏

‏[‏תיבה בעמוד 12]‏

בן זוג חדש,‏ בעיות ישנות

יש מי שחשים לכודים בנישואין חסרי אהבה ומתפתים להתחיל מערכת יחסים חדשה.‏ אך המקרא מגנה ניאוף ומצהיר כי אדם שמבצע חטא זה הוא ”‏חסר לב [‏כלומר לוקה בשיקול דעתו]‏”‏,‏ והוא ”‏משחית נפשו”‏ (‏משלי ו׳:‏32‏)‏.‏ בסופו של דבר,‏ הנואף חסר החרטה מאבד את חסדו של אלוהים — וזהו הנזק הגרוע ביותר האפשרי (‏עברים י״ג:‏4‏)‏.‏

הסכלות המוחלטת שבניאוף מתבטאת גם בדרכים נוספות.‏ קודם כל,‏ קרוב לוודאי שהנואף שמתחתן בשנית ייתקל באותן בעיות ששמו קץ לנישואיו הראשונים.‏ ד״ר דיאן מדווד מזכירה גורם נוסף שיש להביא בחשבון.‏ ”‏הדבר הראשון שבן הזוג החדש יָדע עליך”‏,‏ היא אומרת,‏ ”‏היה הנכונות שלך לבגוד.‏ הוא או היא יודעים שאתה מסוגל להוליך שולל את מי שהבטחת להוקיר.‏ שאתה אלוף בתירוצים.‏ שניתן להסיט אותך מהתחייבות.‏ שתענוגות חושניים או סיפוק האגו הם פיתוי שלא תוכל לעמוד בפניו.‏ .‏.‏.‏ מה יכול להבטיח לבן או בת הזוג מספר שתיים שלא תתפתה שוב?‏”‏

‏[‏תיבה בעמוד 14]‏

פניני חוכמה מספר משלי

‏• משלי י׳:‏19‏:‏ ”‏ברוב דברים לא יחדל פשע,‏ וחושך שפתיו משכיל”‏.‏

כשאנחנו מתעצבנים,‏ אנחנו עלולים לומר דברים שלא התכוונו אליהם,‏ ולהתחרט אחר כך.‏

‏• משלי ט״ו:‏18‏:‏ ”‏איש חימה יגָרה מדון,‏ וארך אפיים ישקיט ריב”‏.‏

סביר להניח שהאשמות עוקצניות ידחקו את בן הזוג לעמדת התגוננות,‏ בעוד שהקשבה וסבלנות יעזרו לשניכם להתקדם לקראת פתרון.‏

‏• משלי י״ז:‏27‏:‏ ”‏חושך אמריו יודע דעת,‏ וקר־רוח איש תבונה”‏.‏

כשהכעס גואה בקרבך עדיף לשתוק וכך למנוע ריב גדול.‏

‏• משלי כ״ט:‏11‏:‏ ”‏כל רוחו יוציא כסיל,‏ וחכם באחור [‏באחרונה,‏ כלומר בסוף]‏ ישבחנה [‏ישקיט את כעסו]‏”‏.‏

שליטה עצמית הינה הכרחית.‏ התפרצויות זעם סוערות שבהן מוטחות מילים קשות רק ירחיקו את בן הזוג.‏