הנישואין מיועדים להיות קשר תמידי
אם נשפוט לפי סוף העלילה בסרטים רבים, הנישואין הם יעד נכסף. בדרך כלל הגבר והאשה מתאחדים בסוף, מתחתנים וחיים ”באושר ועושר עד עצם היום הזה”. בסרטים, העלילה מסתיימת כאן.
אבל במציאות, החתונה אינה הסוף אלא ההתחלה של חיים חדשים יחד. ויש לקוות שכפי שנאמר בקהלת ז׳:8, ”טוב אחרית דבר מראשיתו”.
קשר תמידי
יש צורך בראיית הנולד. קשר הנישואין צריך להתבסס על יסודות מוצקים אם רוצים שהוא יימשך ויענה על הדרישות. אחרת, צפויים יותר מתחים אחרי החתונה מאשר לפניה. משיחי אינו יכול להתחתן מתוך מחשבה: ’אם זה לא יסתדר, אני תמיד יכול להתגרש’. צריך לראות בנישואין קשר תמידי.
ישוע הבהיר שהנישואין הם לתמיד, כשהשיב על השאלה האם גירושין מוצדקים. הוא אמר: ”האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית וגם אמר, ’על־כן יעזוב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד’? אין הם עוד שניים אלא בשר אחד. לכן מה שחיבר האלוהים אל יפריד האדם” (מתי י״ט:4–6).
אחרי יום החתונה
לא בכדי נאמר שבחיי משיחי, הנישואין הם הצעד השני בחשיבותו אחרי הקדשת חייו לאלוהים. בהקדשה נוצר קשר תמידי בין האדם לבורא, והטבילה היא מתן פומבי לכך. הנישואין הם הצהרה פומבית של נאמנות לאדם אחר — לנצח. לא יעלה על הדעת להקדיש את החיים לאלוהים או לבוא בקשרי נישואין כאשר חשים הסתייגויות כבדות משקל. לפיכך, מי שחושבים להתחתן טוב ינהגו אם יבחנו בקפידה את הדעות, המטרות, הגישות והנטיות של בן הזוג המיועד.
בשלב ההכנות ליום החתונה, חשוב לגלות עוד לפני האירוע טוב לב, התחשבות ורוח של שיתוף פעולה. התכונות הללו חיוניות אף יותר לאחר מכן, אם רוצים שהנישואין יהיו מוצלחים. הזוג הטרי מאוהבים זה בזה, אך לאחר החתונה חשוב לזכור שבחיי היומיום האהבה ”לא תדרוש טובת עצמה”. אם מטפחים אותה שנה אחר שנה, ”האהבה לא תימוט לעולם” (קורינתים א׳. י״ג:5, 8). כאשר שוררת אהבה, יהא קל יותר לגלות תכונות כגון אורך רוח, נדיבות, טוב לב, ענווה וריסון עצמי — פירות הרוח של אלוהים. המעלות הללו נחוצות ביותר להצלחת הנישואין (גלטים ה׳:22, 23).
הקושי הוא להמשיך לגלות תכונות אלו גם אחרי החתונה. על כל פנים, סוד ההצלחה הוא כדלקמן: אהוב את בן זוגך לנישואין, והייה מוכן לוותר.
ישוע אמר שהמצווה הראשונה במעלה עבור בני האדם היא לאהוב את יהוה, והוסיף שהשנייה בחשיבותה היא ”ואהבת לרעך כמוך” (מתי כ״ב:39). רעהו הקרוב ביותר של אדם נשוי הוא בן הזוג, משום שאין בכוחו של דבר על פני האדמה לקרב שני אנשים כפי שעושים זאת הנישואין.
אך קִרבה פיזית לכשלעצמה אינה יכולה להבטיח הרמוניה רגשית. איחוד גופני אין משמעו בהכרח איחוד נפשי. כדי להפיק את מלוא ההנאה מהקשר המיני חייב להתקיים התנאי הנוסף — אחדות הלבבות והמטרות. ברוב המקרים, ויתורים לטובת הצד השני הם המחיר שיש לשלם כדי להפוך את הנישואין לסיפור הצלחה. אך מי צריך לוותר? הבעל או האשה?
גילוי אהבה וכבוד
דבר־אלוהים מורה לנו: ”הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו” (רומים י״ב:10). אם אפשרי הדבר, הקרב למען הצד השני עוד בטרם יבקש זאת ממך. דבר שהושג לאחר בקשות חוזרות ונשנות מאבד מערכו. לכן, על כל אחד מבני הזוג לנישואין לפתח הרגל להיות היוזם במתן כבוד לאחר.
למשל, הבעלים מצוּוים ’לדעת שהאשה היא כלי חלש יותר ולתת להן [לנשים] כבוד... למען לא תעוכבנה תפילותיהם’ (פטרוס א׳. ג׳:7). אם בעל אינו רוחש כבוד לאשתו, יהא טעם לפגם בתפילותיו לאלוהים. למה מתכוון הכתוב באומרו לתת לאשה כבוד? משמע הדבר להתחשב בה תמיד, להקשיב לדעותיה ולתת לה אפשרות לבחור לפי טעמה בתחומים שונים רוב הזמן. האשה יכולה לכבד את בעלה באותו אופן, כשהיא משתפת עימו פעולה ומהווה עזר כנגדו (בראשית כ״א:12; משלי ל״א:10–31).
דבר־אלוהים מציין: ”חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם. האוהב את אשתו אוהב את עצמו. הן מעולם לא שנא איש את בשרו, אלא הוא מכלכל ומטפח אותו כדרך שגם המשיח נוהג בקהילה”. עד כמה אהב המשיח את תלמידיו? הוא היה מוכן למות למענם. במקרא גם כתוב: ”איש איש [מכם הבעלים] יאהב את אשתו כאהבתו את עצמו” (אפסים ה׳:28–33). דבר־אלוהים אומר לנשים ’לאהוב את בעליהן... להישמע לבעליהן; זאת למען לא ינואץ דבר האלוהים’ (טיטוס ב׳:4, 5).
מחל על טעויות
מאחר שכולנו נולדנו בלתי מושלמים, צפוי שנעשה טעויות (רומים ג׳:23; ה׳:12; יוחנן א׳. א׳:8–10). במקום ’לנפח’ טעויות, מן הראוי לשעות לעצת המקרא: ”בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה” (פטרוס א׳. ד׳:8). התגובה הטובה ביותר על שגיאות קלות היא לשכוח מהן, להעלים עין. הדבר נכון גם לגבי פגיעות חמורות יותר. בקולוסים ג׳:12–14 נאמר: ”ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה וארך אפיים. נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם. מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלמות”.
באיזו תכיפות עלינו למחול על טעויות וחסרונות יומיומיים של בן זוגנו? פטרוס שאל את ישוע: ”’אדוני, כמה פעמים יחטא לי אחי ואסלח לו? האם עד שבע פעמים?’ השיב לו ישוע: ’אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע’” (מתי י״ח:21, 22). מאחר שישוע אמר זאת לגבי אנשים שמחוץ למסגרת הנישואין, על אחת כמה וכמה דרושה הסלחנות בין בני זוג!
מוסד הנישואין ספג אומנם זעזועים בשנים האחרונות, אולם בטווח הרחוק הוא ייוותר על כנו משום שאלוהים יסדוֹ, וכל אשר עשה אלוהים הוא ”טוב מאוד” (בראשית א׳:31). הנישואין לא יֵצאו מהאופנה. ניתן להצליח בהם, במיוחד כשבני הזוג מכבדים ומקיימים את מצוותיו של אלוהים. עם זאת, האתגר הוא: האם שני הצדדים יקיימו את הבטחתם ביום החתונה לאהוב ולהוקיר זה את זה? אין ספק שזו משימה מאתגרת, וקרוב לוודאי שיידרשו מאמצים מצדך כדי לעמוד בה. אך התוצאות שוות את המאמץ!
[תיבה בעמוד 10]
גירושין ופירוד
אלוהים, מכונן הנישואין, התכוון שיהא זה קשר תמידי. אולם האם קיימת סיבה כלשהי המעוגנת במקרא להתגרש מבן הזוג, סיבה שתאפשר להינשא שוב? ישוע נגע בנושא בהצהירו: ”ואני אומר לכם, המגרש את אשתו שלא על־דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא” (מתי י״ט:9). בגידה של בן הזוג היא הסיבה היחידה לגירושין שמאפשרת לבן הזוג הנבגד להתחתן בשנית.
נוסף על כך, הכתוב בקורינתים א׳. ז׳:10–16 מעודד את הנשואים להישאר יחד, ועם זאת מתיר פירוד. יש כאלה שלאחר ניסיונות רבים לא לפרק את נישואיהם חשים שלא נותר להם אלא להיפרד. מהן העילות שבגינן מתיר המקרא לנקוט צעד שכזה?
האחת היא סירוב לפרנס. לאחר שזוג נישא, על הבעל מוטלת האחריות לפרנס את אשתו ואת ילדיו. גבר שאינו מספק את צורכיהם החומריים של בני ביתו במזיד ”כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א׳. ה׳:8). במקרה כזה הפירוד אפשרי.
עילה נוספת היא התעללות גופנית חמורה. אם הגבר נוהג להתעלל פיזית באשתו, האשה יכולה להיפרד ממנו (גלטים ה׳:19–21; טיטוס א׳:7). נאמר לגבי אלוהים, ”אוהב חמס [אלימות] שנאה נפשו” (תהלים י״א:5).
ועוד עילה לפירוד היא סכנה מוחלטת לרוחניות המאמין, ליחסי הפרט עם אלוהים. במקרים שבהם התנגדות מצד בן הזוג, שהתבטאה אולי בכליאה בבית, הפכה את ההשתתפות בעבודת אלוהים האמיתית לבלתי אפשרית וסיכנה את רוחניותו של הצד המאמין, החליטו מספר מאמינים שהם חייבים להיפרד מבן הזוגa (מתי כ״ב:37; מעשי השליחים ה׳:27–32).
עם זאת, כאשר נוקטים הליכי גירושין בנסיבות הללו, אין כל היתר לבני הזוג להינשא בשנית. לדברי המקרא, העילה הלגיטימית היחידה לגירושין שמתירה נישואין מחדש היא ניאוף או ”זנות” (מתי ה׳:32).
[הערת שוליים]
a ראה המצפה מ־1 בספטמבר 1989, עמודים 21, 22, העוסק בפירוד.
[תמונה בעמוד 9]
הנישואין מיועדים להיות קשר תמידי
[תמונה בעמוד 10]
ישוע אמר שעלינו לסלוח ”שבעים ושבע” פעמים