מבט על העולם
הנעלת דגים
בתעשייה חדשה בהרי האנדים בפרו מייצרים נעליים מעור דגי טְרוּטָה, מדווח העיתון אל קומרסיו של לימה. את עורות הדגים המגיעים ממדגרות או מחוות דגים מנקים ומעבדים בחומרי עיבוד טבעיים. אחר כך משמנים אותם וצובעים אותם בחומרים טבעיים כגון כַּרְכּוֹם, שָני, או אצ׳יוטֶה (תבלין מכסיקני). טיפול זה אינו הורס את המרקם דמוי היהלום שעל גבי העורות. מן העורות מייצרים גם ”ארנקים לכסף קטן, תיקים, רצועות שעון או נרתיקים לטלפונים סלולריים”. ברברה לאון, מהנדסת תעשייה העומדת בראש הפרויקט, אומרת: ”החשוב מכול הוא שלא משתמשים בחומרי עיבוד מלאכותיים כמו כרום. הדבר מונע בעיות זיהום והופך את עור הטרוטה למוצר התורם לשימור הסביבה”.
צחוק — עדיין התרופה היעילה מכול!
”מתברר שמנת קומדיה על בסיס יומיומי במשך ארבעה שבועות תורמת להפחתה משמעותית בתסמיני הדיכאון”, מדווח העיתון אינדיפנדנט של לונדון. ”חלק מן החולים שנתבקשו להקשיב 30 דקות ביום לקלטות של קומיקאים הבריאו, ואצל אחרים פחתה חומרת התסמינים בחצי”. יותר ממאה מחקרים בארצות־הברית מעלים שצחוק מתוך הומור תורם לבריאות. התגובה החיובית מורגשת לא רק בקרב אנשים בדיכאון, אלא גם בקרב אנשים הסובלים מאלרגיות, מלחץ דם גבוה, ממערכת חיסונית חלשה ואפילו מסרטן ומדלקת פרקים שגרונית. זה זמן רב נחשב הצחוק כטוב לבריאות, אם כי עדיין לא יודעים בוודאות להסביר זאת. בכל אופן, הפסיכותרפיסט ד״ר אד דנקלבלאו מוסיף מילת אזהרה: הימנע מהומור פוגע וסרקסטי, ואל תהיה יותר מדי עליז. אחרת, החולה עלול להסיק שהבעיה שלו אינה זוכה לטיפול רציני.
’דת בעלת חשיבות משנית’
סקר שנערך לאחרונה בברזיל בקרב תושבי ערים בוגרים ועניים העלה ש־67 אחוז מציגים עצמם כקתולים, אך רק 35 אחוז ממש מאמינים בישוע, במרים הבתולה ובתורות הכנסייה. מעטים מהם — 30 אחוז בלבד — פוקדים את הכנסייה מדי שבוע. מן הסקר שהתקיים לבקשת הוועידה הלאומית של הבישופים בברזיל, התברר גם שרבים אינם מסכימים עם עמדות דתיות רשמיות בנוגע ליחסי מין לפני הנישואין (44 אחוז), גירושין (59 אחוז), נישואין מחדש (63 אחוז) והשימוש באמצעי מניעה (73 אחוז). התיאולוג סברינו ויסנט ציין שהכנסייה מאבדת שליטה מכיוון שאין מספיק כמרים, חלה שחיקה בהשפעתה על מערכת החינוך והוראת עיקריה נעשית באופן שטחי. לדבריו, ”דור הקתולים החדש מתחנך על־פי תפיסת הרֶלָטִיבִיזם ורואה בדת עניין בעל חשיבות משנית”.
סכנות בבית!
מנתונים סטטיסטיים בבתי־חולים לשנת 1999, שפירסם משרד המסחר והתעשייה של בריטניה, עולה כי ”76 איש נהרגו מדי שבוע בתאונות בבית — יותר מאשר בתאונות דרכים”, מדווח העיתון גארדיאן של לונדון. ”כלים של ’עשה זאת בעצמך’, מדרגות, שטיחים וקומקומים חשמליים” נמנו עם הגורמים השכיחים ביותר למוות. יותר מ־000,3 איש הגיעו לחדר מיון מדי שנה משום שמעדו בגלל סלי כביסה, יותר מ־000,10 התאשפזו עקב תאונות שאירעו בשעה שניסו לגרוב גרביים או גרביונים, וטופלו למעלה מ־000,13 פציעות שקרו כתוצאה מחיתוך ירקות. כ־000,100 תאונות היו קשורות לאלכוהול. דוברת החברה המלכותית למניעת תאונות אמרה: ”בעבודה ובדרכים אנחנו נזהרים, אבל בבית אנחנו נרדמים בשמירה. אתה יכול לגרום לעצמך נזק כבד אם תפיל מכסה של קומקום תה ותשפוך את כל המים הרותחים על הרגל שלך”.
שימור מזון בשיטה הוויקינגית
לפני אלף שנה נהגו הוויקינגים לשאת במסעותיהם מים שנלקחו מאדמה בוצית ספוגת טחב וכָבוּל משום שהם נותרו טריים במשך חודשים. הסקנדינבים נהגו לשמר דגים ומזונות מן הצומח כגון גזרים ולפת באדמות כבול לחות. זמן רב סברו החוקרים שחומרי הטאנין באדמות הבוציות או היעדר החמצן שבהן הם שמאיטים את קצב התרקבותו של החומר האורגאני. אלא שעל־פי רשת הסי־אן־אן, ד״ר טרנס פיינטר, מאוניברסיטת נורבגיה למדע ולטכנולוגיה, ועמיתיו, בודדו מן האדמה הבוצית תרכובת סוכר שעל־פי הבנתם היא החומר המשמר האמיתי. להמחשת יעילותה, קברו החוקרים עורות דגי סלמון בתאית עץ וקברו עורות אחרים בכבול או ציפו אותם בתמצית של טחב. ”הדגים שנשמרו בכבול או בטחב נותרו טריים עד לחודש, ואילו הדגים האחרים העלו ריח אחרי יומיים”, מוסר הדו״ח.
הערפיח מגביר את הסיכון להתקף לב
”הערפיח הסמיך האופף ערים רבות בקנדה בעונת הקיץ עלול לעורר התקפות לב בתוך שעתיים”, מדווח העיתון נשיונל פוסט של קנדה. הערפיח מכיל חלקיקים — גורמים מזהמים זעירים וסמויים הנפלטים בעיקר ממכוניות, מתחנות כוח ומשריפות. ”הסבירות ללקות בהתקף לב אצל חולים בדרגת סיכון גבוהה, כגון חולי סוכרת, חולי לב או מבוגרים, עולה ב־48 אחוז במשך שעתיים שלאחר חשיפה לאוויר מזוהם מאוד המכיל חלקיקים”, מציין העיתון. ”הסיכון גדל ל־62 אחוז בתוך 24 שעות”. כאשר מודיעים על חשש לערפיח, ”השתדל לבלות יותר זמן בתוך בניינים ועדיף שיהיו ממוזגים”, מציע ד״ר מורי מיטלמן מבית־הספר לרפואה באוניברסיטת הרוורד. ”החלקיקים כל כך קטנים שהם חודרים לתוך הבית, ומיזוג האוויר פולט אותם החוצה”.
כוחה של תנומה
לדברי מומחה השינה הבריטי, פרופסור ג׳ים הורן מאוניברסיטת לַפְבָּרָה, הפתרון הטוב ביותר לתשישות של אחר הצהריים ”הוא פשוט תנומה של עשר דקות”, מדווח טיימס של לונדון. הורן טוען ש”זה כמו כל טיפול אחר: ככל שהטיפול ניתן בהקדם האפשרי, כך גוברת יעילותו”. חברות מסוימות בארצות־הברית התקינו לצוות העובדים חדרי תנומה — ובהם מיטות, שמיכות, כריות ומוסיקת רקע נעימה וכן גם שעונים מעוררים המצלצלים כל 20 דקות. אלא שפרופסור הורן מזהיר שאם התנומה ארוכה מדי — נניח 25 דקות — אתה עלול להרגיש רע לאחר היקיצה. ”אחרי עשר דקות הגוף מתחיל לחשוב שזה לילה, ותהליך השינה העמוקה יוצא לדרך”.
עודף משקל וסרטן
”עודף משקל הוא מגורמי הסרטן העיקריים שניתן למונעם בקרב הלא־מעשנים בעולם המערבי”, מדווח טיימס של לונדון. ממחקר בן 50 שנה מתברר ששינוי בסגנון חיים — כולל ירידה במשקל — עשוי להפחית ב־50 אחוז את מקרי הסרטן בלא־מעשנים. ”אם אינך מעשן, שני הגורמים המדאיגים העיקריים הם עודף משקל ונגיפים הגורמים לסרטן בקיבה ובצוואר הרחם”, אומר פרופסור ג׳וליאן פּיטוֹ מן המכון הבריטי לחקר הסרטן. ”ניסויים שנעשו בבעלי חיים שהוזנו בדיאטה קפדנית מעידים על ירידה משמעותית בסיכון לסרטן”. אדם שמן מבחינה רפואית הוא מי שמשקלו גבוה ב־20 אחוז מן המשקל הרצוי על־פי גילו, מינו, גובהו ומבנה גופו.
לחיות יחד לפני הנישואין
”הסיכוי שהורים אשר חיו יחד לפני הנישואין ייפרדו גבוה פי שניים בהשוואה להורים שלא חיו יחד”, מציין נשיונל פוסט של קנדה. התר ג׳וּבי, אחת ממחברי מחקר שנערך על־ידי המכון סטטיסטיקס קנדה, אמרה שהחוקרים ציפו שהילד שנולד יהיה אות למחויבות ההדדית בין ההורים. ”אבל התברר שזוגות הנוטים לחיות יחד נוטים גם להיפרד”. החוקרים גילו כ־5.24 אחוז מן הזוגות שחיו יחד לפני הנישואין נפרדו, בהשוואה ל־6.13 אחוז מן ההורים אשר לא חיו יחד לפני שהתחתנו. ”היחסים בין מי שחיים יחד לפני הנישואין הם פחות יציבים”, אומרת ג׳ובי, ”משום שאנשים המוכנים [לחיות יחד לפני הנישואין] כנראה מייחסים פחות משקל למחויבות הכרוכה בנישואין”.