מנקודת המבט המקראית
האם ראוי ליראי אלוהים לצפות להגנה אלוהית?
המקרא מציג לא אחת את אלוהים כמי שיש לו היכולת להגן על עובדיו מפני אסונות. המלך דוד אמר: ”חלצני, יהוה, מאדם רע; מאיש חמסים תנצרני” (תהלים ק״מ:2). רבים מעובדי יהוה בימינו נתקלו באלימות, במעשי פשע, או באסונות טבע וניצלו בעור שיניהם ממוות או מפציעה קשה. יש התוהים אם אלוהים הגן עליהם באורח פלאי, במיוחד לנוכח העובדה שידועים מקרים שבהם יראי אלוהים לא ניצלו בנס, אלא התנסו באירועים טרגיים ואף חוו מוות אלים.
האם יהוה מגונן על יחידים ומסיר את הגנתו מאחרים? האם יש לנו בסיס לצפות לכך שאלוהים יחלץ אותנו כיום מאלימות או מאסונות בדרך נס?
הגנה פלאית במקרא
המקרא רווי במאורעות שבהם אלוהים התערב לטובת עובדיו באורח פלא (ישעיהו ל״ח:1–8; מעשי השליחים י״ב:1–11; ט״ז:25, 26). עם זאת, כתבי־הקודש מתייחסים למקרים אחרים שבהם משרתי יהוה לא ניצלו מאסונות שפקדו אותם (מלכים א׳. כ״א:1–16; מעשי השליחים י״ב:1, 2; עברים י״א:35–38). ברור אפוא, שליהוה בלבד שמורה הזכות להחליט אם לספק עזרה מתוך סיבה או מטרה מיוחדת כל אימת שהוא מוצא לנכון לעשות כן. לכן, אל ליראי אלוהים להניח כי יהוה נטשם כאשר אין הוא מחלץ אותם ממצבים קשים. עלינו להשלים עם העובדה שמצבים מכאיבים עלולים לפקוד כל אדם, אפילו את משרתיו הנאמנים של יהוה. מדוע אלו הם פני הדברים?
למה דברים רעים קורים למשרתי אלוהים הנאמנים
ירשנו מאדם וחוה את החטא התורשתי ואת האי־שלימות, וזו אחת הסיבות לכאב, לסבל ולמוות (רומים ה׳:12; ו׳:23). סיבה נוספת היא התקופה שבה אנו חיים — אחרית הימים. המקרא מתאר את האנשים בימינו בתור ”קשוחי לב, בלתי מתרצים, מלשינים, הוללים, אכזרים, שונאי טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). עדות לכך מתבטאת כיום בעלייה בשיעור מקרי האונס, חטיפות, רציחות ופשעים ברוטאליים אחרים.
רבים ממשרתי יהוה הנאמנים חיים ועובדים בקרב אנשים אלימים, ולפעמים סובלים מנחת זרועם. מספיק שנימצא במקום הלא־נכון ובזמן הלא־נכון כדי שחיינו יהיו בסכנה. בנוסף לכך, אנו מתנסים במציאות שאותה היטיב לבטא שלמה: ”כי עת ופגע יקרה את כולם” (קהלת ט׳:11).
יתרה מזו, השליח פאולוס הדגיש כי המשיחיים יהיו מוקד לרדיפות בשל היותם עובדי אלוהים. הוא אמר: ”ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו” (טימותיאוס ב׳. ג׳:12). בשנים האחרונות הוכח הדבר כנכון במספר ארצות.
לפיכך, יראי אלוהים אינם חסינים מפני אלימות, פשע, אסונות טבע, או מוות בתאונה. השטן טוען שיהוה מסוכך על משרתיו, כדי שייהנו מחיים נטולי סבל (איוב א׳:9, 10). אין זה נכון כלל ועיקר. עם זאת, עלינו להיות בטוחים שאף שיהוה אינו מחלץ אותנו מכל מצב בדרך פלאית, הוא עדיין מספק הגנה למשרתיו.
כיצד יהוה מגן על משרתיו כיום
יהוה מדריך אותנו באמצעות דברו, והדרכה זו מגנה עלינו. רוחניות וידע מקראי מקנים לנו כושר שיפוט חד ושכל בריא, שבעזרתם נוכל להימנע מטעויות שאינן מחויבות המציאות ולהחליט החלטות נבונות (תהלים ל״ח:5; משלי ג׳:21; כ״ב:3). לדוגמה, יישום עצות המקרא בנוגע למוסריות מינית, חמדנות, כעס ואלימות חוסך ממשיחיים צרות רבות. כמו כן, התרחקות מחברה רעה מקטינה את הסיכויים שנימצא במקום הלא־נכון ובזמן הלא־נכון (תהלים כ״ו:4, 5; משלי ד׳:14). מי שחיים לפי עקרונות המקרא נהנים מאורח חיים טוב יותר הבא לעתים לידי ביטוי בבריאות שכלית וגופנית טובה יותר.
אף שאלוהים מרשה שמשרתיו יתנסו במצבים מצערים, אנו מתנחמים מעצם הידיעה שהוא נותן להם את הכוח להחזיק מעמד. השליח פאולוס מרגיע אותנו ואומר: ”נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו” (קורינתים א׳. י׳:13). המקרא גם מבטיחנו כי יהיה לנו ’כוח נשגב’ לשאת ולסבול אסונות (קורינתים ב׳. ד׳:7).
אלוהים פועל לפי רצונו
האם ראוי שהמשיחיים יצפו שאלוהים יציל אותם בדרך נס מכל צרה המתרגשת עליהם? הכתוב במקרא אינו תומך בציפייה שכזו.
כמובן, יהוה יכול לבחור להתערב ישירות למען משרתיו. ולכן, אם אי מי מאיתנו חש שחייו ניצלו כתוצאה מהתערבות אלוהית, אין למתוח עליו ביקורת. מצד שני, אם יהוה בוחר שלא להתערב, אל לנו לעולם לראות בזה סימן לאי־שביעות רצונו.
נהיה נא תמיד חדורי ביטחון שיהיו אשר יהיו הניסיון או המצב שבו נימצא, יהוה יגן על משרתיו הנאמנים. אפשר שיפתור את המצב ואפשר שיעניק לנו את הכוח להחזיק מעמד. ואם נמות, הוא יקים אותנו לתחייה כדי שנחיה לנצח בעולמו החדש (תהלים ל״ז:10, 11, 29; יוחנן ה׳:28, 29).