מלח — מצרך יקר
”אתם מלח הארץ”, אמר ישוע לתלמידיו (מתי ה׳:13). הערבים אומרים ”יש מלח בינינו”, והפרסים מכנים אנשים לא־נאמנים או כפויי טובה ”חסרי נאמנות למלח”. בשל תכונותיו המשמרות של המלח, נושאת המילה ”מלח” בשפות עתיקות ומודרניות קונוטציה של כבוד רב.
המלח נעשה גם סמל ליציבות ולתמידיות. לפיכך, ברית בת קיימא במקרא נקראה ”ברית מלח”. הצדדים נהגו לאכול בצוותא ולהוסיף מלח כדי לתת תוקף לברית (במדבר י״ח:19). בתורת משה חובה היה להמליח את הקורבנות שהועלו על המזבח כסמל לכך שהקורבן נקי מריקבון.
עובדות היסטוריות מעניינות
המלח (נתרן כלורי) נחשב במרוצת ההיסטוריה למצרך יקר עד כדי כך שהיווה עילה למלחמות. אחד הגורמים למהפכה הצרפתית היו המסים הגבוהים שהטיל לואי ה־16 על אחזקת מלח. המלח שימש גם כאמצעי תשלום בעל ערך גבוה. סוחרים מַאוּרים החליפו גרם מלח בגרם זהב, וכמה שבטים במרכז אפריקה השתמשו בגבישי מלח ככסף. המילה האנגלית salary (משכורת) נגזרת מן המילה הלטינית salarium (sal משמעו מלח) — כינוי לשכרם של החיילים הרומים הקדומים, שחלקו שולם בקצבת מלח. היוונים קנו עבדים במלח, ומכאן הביטוי ”הוא לא שווה את המלח שלו”.
בימי הביניים התפתחו אמונות תפלות סביב המלח. מלח שפוך התפרש כאות מבשר רעות. למשל, בציורו של ליאונרדו דה וינצ׳י ”הסעודה האחרונה”, מזוהה יהודה איש קריות על־פי המלחייה ההפוכה שלפניו. מצד שני, עד המאה ה־18, המרחק מן המלחייה בשולחן ציין את מעמדו החברתי של הסועד. בעלי המעמד המכובד התיישבו סמוך לראש השולחן בקרבת המלחייה.
מימי קדם למד האדם להפיק מלח מסוגים שונים של מי מלח, ממי ים ומגבישי מלח. חיבור סיני עתיק על פרמקולוגיה (תורת התרופות) עוסק ביותר מ־40 סוגי מלח ומתאר שתי שיטות להפקת מלח הדומות להפליא לשיטות הנהוגות בימינו. לדוגמה, במפעלי המלח הגדולים ביותר בעולם בחופי מפרץ סֶבַּסְטְיַן וִיסְקַאִינוֹ שבקליפורניה תחתית, מכסיקו, מפיקים מלח ממי ים בעזרת אנרגיית השמש.
האנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי על־פי ההערכות, אילו כל האוקיינוסים בעולם היו מתייבשים, ”היו מופקים מהם לפחות 19 מיליון קילומטר מעוקב של מלח, או בערך פי 5.14 מכמות האדמה של אירופה מעל הגובה המרבי של פני הים”. מליחותו של ים המלח גבוהה פי תשעה בערך מזו של מי ים רגילים!
שימושי המלח בימינו
המלח הוא עדיין מצרך יקר. הוא משמש לתיבול מזון, לשימור בשר ולייצור סבונים וזכוכית, ויש לו שימושים נוספים. שימוש מעניין במיוחד הוא בתחום הרפואה. לדוגמה, בארצות רבות בעולם מעשירים את המלח ביוד כדרך להיאבק במחסור אנדמי ביוד, הגורם למחלת הזַפֶּקֶת (נפיחות של בלוטת התריס) ובמקרים חמורים לפיגור שכלי קשה. בארצות מסוימות מוסיפים פלואוריד למלח למניעת עששת.
אף כי המלח חיוני לבריאות תקינה — הוא מסדיר את נפח הדם ואת לחץ הדם — מה לגבי הקשר השנוי במחלוקת בין צריכת מלח לבין לחץ דם גבוה? הרופאים ממליצים לחולים הסובלים מלחץ דם גבוה להגביל את צריכת המלח והנתרן. כשליש עד מחצית מכלל הסובלים מיתר לחץ דם רגישים למלח. במקרה כזה צריכת מלח נמוכה עשויה להקטין את לחץ הדם.
המלח תורם להנאה שאנו מפיקים מן האוכל, כפי שאיוב רמז לכך בשאלה: ”היֵאכל תפל מבלי מלח?” (איוב ו׳:6). עלינו להיות אסירי תודה לבורא, ”המעניק לנו את הכול [כולל המלח היקר] בשפע להנאתנו” (טימותיאוס א׳. ו׳:17).
[תמונה בעמוד 15]
להלן כמה מסוגי המלח הרבים (בכיוון השעון מלמעלה): (1) מלח ים מסוג אַלַאֵהַ [Alaea], הוואי; (2) פלוּר דה סֵל, צרפת; (3) מלח ים גולמי אורגני; (4) סֵל גְרִי (מלח אפור), צרפת; (5) מלח ים גס; (6) מלח שחור טחון, הודו.