”נולד להורים הטהורים מכול”
מאת כתב עורו! בברזיל
המלח מתואר כמי ש”נולד להורים הטהורים מכול, לשמש ולים”. וזהו אכן כך לגבי מלח המופק מאידוי מי ים בעזרת אנרגיית השמש.
המדינה הברזילאית רִיוּ גְרַנְדֶה דוּ נוֹרְטֶה השוכנת לחופה הצפון־מזרחי של ברזיל, ידועה בזכות מפעלי המלח שלה. האקלים החם, כמות המשקעים הנמוכה והרוחות היבשות הנושבות בה תדיר הופכים את המקום לאזור מושלם לייצור מלח באנרגיה סולארית. משם מגיעים קרוב ל־95 אחוז מהמלח הגולמי והמזוקק של ברזיל. אחד ממפעלי המלח ממוקם באריאה ברנקה, עיר חוף קטנה.
ביקור במפעל מלח
מפעלי מלח הנעזרים באנרגיית השמש פרושים בדרך כלל על פני שטחים נרחבים, וכך גם מפעל המלח באריאה ברנקה. כשמתקרבים למקום דרך הכביש הראשי נדהמים ממדיו של המפעל. השמש המפציעה בשעות הבוקר המוקדמות משתקפת במימי הבריכות שנדמות כמשתרעות לכל מלוא העין. קרוב ל־90 אחוז משטחן משמש לאידוי; השאר מיועד לתהליך הקרוי גיבוש שבו נוצרים גבישי מלח.
הכול מכוסה במעטה לבן של מלח המחזיר את אורה המסנוור של השמש. בסיורים האלה חובה להרכיב משקפי שמש. ליצירת ריכוז המלח הראשוני מזרימים את מי הים דרך שורה של בריכות רדודות המופרדות זו מזו בסוללות ובשערי עץ. במקום ישנן בסך הכול 67 בריכות כאלו. השמש הטרופית והרוח מאיידות כ־650 ליטר מים מדי שנייה! למרות זאת, דרושים כ־90 עד 100 יום להשלמת כל תהליך האידוי.
אף־על־פי שהאידוי מותיר אחריו נתרן כלורי, מי הים מכילים גם כמויות זעירות של סידן פחמתי, סידן גופרתי, מגנזיום סולפאט ומלחים אחרים. מלחים אלה ניתקים מהמים בזמנים שונים ויוצרים שכבות בתחתית בריכות האידוי.
מן הבריכות הללו מזרימים את מי המלח המרוכזים ל־20 בריכות גיבוש או קצירה. בחלקן מי הים כמעט נעלמים כליל ומותירים גוש מלח גדול. לצורך איסוף המלח והעמסתו על משאיות נעזרים במכונה ענקית לקצירת מלח. המשאיות מעבירות את המלח למבנה דמוי ממגורה, שם הוא עובר תהליך רחצה. אחרי סילוק המים, שוטפים את המלח במים מתוקים.
בסופו של דבר, נלקח המלח בדוברות אל הנמל באי המלאכותי של אריאה ברנקה, אשר נבנה בים הפתוח במרחק של כ־12 קילומטר מן היבשה. זהו אי מלבני — רוחבו כ־92 מטר ואורכו כ־166 מטר — והוא מסוגל להכיל עד 000,100 טון מלח. המלח משונע במסוע אל מסוף בים הפתוח, שם הוא מועמס על אוניות ומועבר לחלקים אחרים בברזיל.
חומר חיוני ורב שימושי
גופנו אומנם זקוק למעט מאוד מלח, אך המלח חיוני לחייהם ולבריאותם של בני אדם ובעלי חיים. אולי מבחינתנו המלח הוא בסך הכול חומר לבן המשמש להשבחת טעמו של המזון. אולם יש לו הרבה שימושים מועילים אחרים כמו בתעשיות הכימיקלים, הטקסטיל והמתכת. המלח מסייע גם בהפקת מספר חומרים כימיים המשמשים בייצור סבונים ובתהליכי זיגוג חרסינה. אומרים כי למלח יש כיום יותר מ־000,14 שימושים ידועים!
המלח הוא משאב כמעט בלתי נדלה. בקילומטר מעוקב אחד של מי ים ישנם כ־25 מיליון טון של נתרן כלורי (מלח בישול). אלא שבעבר המלח לא היה כה קל להשגה. למשל, בסין העתיקה נחשב המלח לשני בערכו אחרי הזהב. במקרא יש עשרות התייחסויות למלח המצביעות על שימושיו השונים.
לעתים היו מורחים מלח על תינוקות מייד לאחר צאתם אל אוויר העולם, אולי בשל סגולות ריפוי או חיטוי שיוחסו לו (יחזקאל ט״ז:4). המלח מוזכר במקרא גם בהשאלה. לדוגמה, ישוע אמר שתלמידיו הם ”מלח הארץ”, ובזאת התכוון להשפעתם המשמרת על אחרים בזכות הבשורה מצילת החיים שהייתה בפיהם (מתי ה׳:13). המלח הפך גם סמל ליציבות ולתמידיות. זו הסיבה ש”ברית מלח” נחשבה להסכם מחייב (במדבר י״ח:19).
ביקורנו במפעל המלח באריאה ברנקה עזר לנו להבין קצת יותר עד כמה חיוני ושימושי המלח, ומדוע יוחסה לו כזו חשיבות לאורך הדורות. עלינו להיות אסירי תודה על כך שתוצר זה — ש”נולד להורים הטהורים מכול, לשמש ולים” — מצוי בשפע.
[תמונה בעמוד 16]
מכונה לקצירת המלח בבריכת גיבוש
[תמונה בעמוד 16]
מלח לפני זיקוקו
[תמונה בעמוד 17]
אזור הרחצה, השטיפה והאחסון של המלח