מדוע הים מלוח?‏

אם כל המלח שבים היה מפוזר באופן שווה על פני האדמה,‏ הוא היה יוצר שכבה שעוביה יותר מ־150 מטר — כבניין בן 45 קומות!‏ מהיכן כל המלח הזה,‏ בייחוד לאור העובדה שאינספור נחלים ונהרות של מים מתוקים זורמים לאוקיינוסים?‏ המדענים חשפו מספר מקורות.‏

מקור אחד הוא הקרקע שמתחת לרגלינו.‏ מי גשמים מחלחלים דרך האדמה והסלעים וממיסים כמויות זעירות של מינראלים,‏ כולל מלחים ומרכיביהם הכימיים,‏ ואחר כך נושאים אותם אל הים בנחלים ובנהרות ‏(‏1)‏‏.‏ תהליך זה נקרא בְּלָיָה.‏ כמובן,‏ ריכוז המלח במים מתוקים נמוך מאוד ולכן איננו חשים בטעמו.‏

מקור נוסף הם מינראלים בקרום כדור־הארץ מתחת לאוקיינוסים.‏ מים חודרים לקרקעית הים דרך סדקים,‏ מגיעים לטמפרטורות גבוהות מאוד ושבים אל פני השטח עם מטען של מינראלים מומסים.‏ ארובות הידרו־תרמיות — שחלקן יוצרות גייזרים במצולות ים — מטילות אל הים את המרק הכימי שנוצר ‏(‏2)‏‏.‏

בתהליך הפוך שתוצאותיו דומות,‏ הרי געש תת ימיים פולטים כמויות גדולות של סלעים לוהטים לתוך הים,‏ והסלעים משחררים כימיקלים למים ‏(‏3)‏‏.‏ מקור נוסף של מינראלים הוא הרוח הנושאת חלקיקים מהאדמה אל הים ‏(‏4)‏‏.‏ כל התהליכים האלה הופכים את מי הים לתמיסה המכילה למעשה את כל היסודות הידועים.‏ מרכיב המלח העיקרי הוא נתרן כלורי — מלח שולחן.‏ הנתרן הכלורי מהווה 85 אחוז מהמלחים המומסים והוא הסיבה העיקרית לטעמם המלוח של מי הים.‏

מה שומר על יציבות רמות המליחות?‏

המלחים מרוכזים בים מכיוון שהמים המתאדים מהאוקיינוסים הם כמעט מים טהורים.‏ המינראלים נותרים מאחור.‏ במקביל לכך,‏ מינראלים נוספים ממשיכים להיכנס לאוקיינוסים;‏ אולם רמת המליחות נשארת יציבה,‏ כ־35 פרומיל (‏כמות החומר המומס באלף יחידות מים)‏ או,‏ במילים אחרות,‏ 5.‏3 אחוזים.‏ מסתבר אפוא שמלחים ומינראלים אחרים מתווספים ומסולקים בערך באותו שיעור.‏ מכאן עולה השאלה,‏ לאן נעלם המלח?‏

מרכיבי מלח רבים נספגים בגופם של אורגניזמים חיים.‏ למשל,‏ פוליפים (‏באלמוגים)‏,‏ רכיכות וסרטנים צורכים סידן (‏מרכיב מלח)‏ לבניית קונכיות,‏ שריונים ושלדים.‏ אצות מיקרוסקופיות הנקראות צוֹרָנִיוֹת קולטות צורן דו־חמצני.‏ חיידקים ואורגניזמים אחרים ניזונים מחומרים אורגאנים מומסים.‏ כאשר אורגניזמים אלו מתים או נאכלים,‏ המלחים והמינראלים בגופם נחים בסופו של דבר בקרקעית הים כחומר מת או כצואה ‏(‏5)‏‏.‏

מלחים רבים שאינם מסולקים בתהליכים ביוכימיים,‏ נעלמים בדרכים אחרות.‏ למשל,‏ טיט וחומרים יבשתיים אחרים המוצאים את דרכם לאוקיינוסים בנהרות,‏ או דרך נֶגֶר (‏מים הזורמים על פני האדמה)‏ ונשורת וולקנית,‏ לוכדים מלחים מסוימים ונושאים אותם אל קרקעית הים.‏ יש מלחים הנצמדים לסלעים.‏ לכן בעזרת מספר תהליכים,‏ רוב המלח מתיישב בסופו של דבר על קרקעית הים ‏(‏6)‏‏.‏

חוקרים רבים מאמינים שתהליכים גיאופיזיים משלימים זה עידן ועידנים את המחזור.‏ קרום כדור־הארץ מורכב מלוחות ענק.‏ חלקם נפגשים באזורי הפחתה שבהם לוח אחד נוחת אל מתחת למשנהו ושוקע בתוך המעטפת החמה של כדור־הארץ.‏ בדרך כלל,‏ הלוח האוקיאני הצפוף יותר שוקע מתחת ללוח היבשתי הקל יותר ותוך כדי כך נוטל ממנו מטען של משקעי מלח כמסוע ענק.‏ בדרך זו קרום כדור־הארץ ברובו ממוחזר אט אט ‏(‏7)‏‏.‏ רעידות אדמה,‏ הרי געש ואזורי בקע הם שלוש תולדות של תהליך זה.‏a

יציבות מדהימה

מליחות האוקיינוסים משתנה ממקום למקום ולפעמים באותו אזור מעונה לעונה.‏ המים הפתוחים המלוחים ביותר מצויים במפרץ הפרסי ובים האדום,‏ שם התאדות המים היא בשיעור גבוה מאוד.‏ מליחות האוקיינוסים באזורים הקולטים כמות רבה של גשמים או מים מתוקים מנהרות רחבי ידיים פחותה מהממוצע.‏ הוא הדין לגבי מי ים שבקרבת קרחונים (‏מים מתוקים קפואים)‏ המפשירים בקטבים.‏ מצד שני,‏ כאשר נוצר קרח,‏ עולה מליחות מי הים באזור.‏ אף־על־פי־כן,‏ מליחות האוקיינוסים יציבה מאוד.‏

דרגת החומציות (‏pH)‏ במי הים יציבה יחסית.‏ ה־pH הינו מדד החומציות או הבסיסיות של תמיסה.‏ בתמיסות ניטראליות ה־pH הוא 7.‏ ה־pH של מי ים נע בין 4.‏7 ל־3.‏8,‏ ומכאן שהים בסיסי במקצת.‏ (‏ה־pH בדם האדם הוא בערך 4.‏7.‏)‏ אם דרגת החומציות הייתה חורגת מטווח זה,‏ האוקיינוסים היו בצרה צרורה.‏ למעשה,‏ מכך חוששים כיום המדענים.‏ חלק ניכר מדו־תחמוצת הפחמן שבני האדם משחררים לאטמוספירה עושה את דרכה בסופו של דבר אל האוקיינוסים ויוצרת ריאקציה כימית עם המים שתוצאתה חומצה פחמתית.‏ לכן פעולות האדם עלולות אט אט להעלות את חומציות האוקיינוסים.‏

רבים מהמנגנונים השומרים על יציבותם הכימית של מי הים אינם מובנים לגמרי.‏ בכל אופן,‏ מה שלמדנו מאדיר את חוכמתו העצומה של הבורא,‏ אשר דואג ליצירות כפיו (‏ההתגלות י״א:‏18‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תרשים/‏תמונות בעמודים 16,‏ 17]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

גשם

1 מינראלים בסלעים

2 ארובה הידרותרמית

3 התפרצות הר געש תת ימי

4 רוח

אוקיינוס

קרקעית האוקיינוס‏․․‏

קרום כדור־הארץ

5 צורניות

6 נשורת וולקנית

7 אזור הפחתה

‏[‏שלמי תודה]‏

ארובה:‏ Science VU/Visuals Unlimited ©; התפרצות:‏ REUTERS/Japan Coast Guard/Handout

צורניות:‏ Dr. Neil Sullivan, USC/NOAA Corps; צילום הר געש:‏ Dept. of Interior, National Park Service

‏[‏תיבה/‏תרשים בעמוד 18]‏

מלחים הנמצאים בים

למרות שהמדענים חוקרים את מי הים זה למעלה ממאה שנה,‏ המידע שיש בידם בנוגע להרכבם הכימי עדיין לוקה בחסר.‏ אולם עד כה הצליחו לבודד את מרכיבי המלחים המומסים השונים ולחשב את שיעורם.‏ מרכיבים אלו כוללים:‏

‏[‏תרשים]‏

55%‏ כלוריד

6.‏30 נתרן

7.‏7 גופרה

7.‏3 מגנזיום

2.‏1 סידן

1.‏1 אשלגן

4.‏0 ביקרבונט (‏סודה לשתייה)‏

2.‏0 ברומיד

ומספר מרכיבים נוספים כגון בורט,‏ סטרונציום ופלואוריד.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 18]‏

מלוחים מהאוקיינוסים

ישנם גופי מים פנים יבשתיים המלוחים יותר מהאוקיינוסים.‏ דוגמא מעולה לכך הוא ים המלח,‏ הימה המלוחה ביותר בעולם.‏ מים הזורמים לים המלח נושאים מלחים מומסים ומינראלים נוספים (‏במדבר ל״ד:‏3,‏ 12‏)‏.‏ מכיוון שחופו של ים המלח הוא המקום היבש הנמוך ביותר בעולם,‏ למים יש רק מוצא אחד — בהתאדות.‏ תהליך זה מוריד את מפלס פני הים בקיץ בכ־25 מילימטר ביום.‏

כתוצאה מכך,‏ ריכוז המלחים בשכבת המים העליונה הוא כ־30 אחוז — כמעט פי עשרה מבים התיכון.‏ צפיפות המים עולה ביחס ישר למליחות,‏ ולכן הרוחצים בים המלח צפים גבוה מאוד על פני המים.‏ למעשה,‏ הם יכולים לשכב על גבם,‏ לקרוא עיתון ולצוף בכוחות עצמם.‏

‏[‏תיבה בעמוד 18]‏

מלח לניקוי האוויר

מחקרים מראים שחלקיקי זיהום באוויר מונעים מהעננים להמטיר משקעים על פני האדמה.‏ לעומת זאת,‏ עננים מזוהמים הנמצאים מעל האוקיינוסים מורידים גשם ביתר קלות.‏ ההבדל מיוחס לחלקיקי המלח שמקורם ברסס הים.‏

טיפות מים קטנטנות המתגבשות סביב חלקיקי זיהום באטמוספירה,‏ קטנות מכדי ליפול כטיפות גשם ומרחפות באוויר.‏ חלקיקי המלח מושכים אליהם את אותן טיפות מים קטנות ויוצרים טיפות גדולות יותר,‏ וכך מזריעים את ענני האוקיינוסים.‏ כתוצאה מכך יורד גשם המסייע בטיהור האטמוספירה מחומרים מזהמים.‏