ים מיוחד במינו אך חסר חיים

מאת כתב עורו!‏ בישראל

הוא המלוח ביותר,‏ הנמוך ביותר,‏ המת ביותר ויש האומרים שהוא גם הים הבריא ביותר בכדור־הארץ.‏ במרוצת הדורות כינוהו הים המסריח,‏ ים השטן והים האספלטי.‏ המקרא מכנה אותו ים המלח וים הערבה (‏בראשית י״ד:‏3;‏ יהושע ג׳:‏16‏)‏.‏ חוקרים רבים מאשרים את התפיסה המסורתית לפיה חורבות סדום ועמורה שקועות עמוק מתחת למימיו.‏ לכן,‏ ים המלח מוכר גם כימה של סדום או ימו של לוט (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

חלק מן השמות הללו אינם מציירים את ים המלח כמקום מזמין במיוחד.‏ אולם מדי שנה מושך אתר בלתי רגיל זה אלפי מבקרים.‏ מדוע ים המוות כה מלוח?‏ האם מימיו באמת חסרי חיים וטובים לבריאות בעת ובעונה אחת?‏

הנמוך מכול והמלוח מכול

ים המלח נמצא בחלקו הצפוני של הבקע הסורי־אפריקני,‏ המשתרע דרומה עד מזרח אפריקה.‏ מהצפון מתפתל לו נהר הירדן עד הגיעו לנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור־הארץ — כ־418 מטר מתחת לפני הים.‏ ים המלח הוא ימה סגורה,‏ התחומה בין דפנות הבקע — במערב הרי יהודה ובמזרח הרי מואב שבשטח ירדן.‏

מה מעניק לים את מליחותו הגבוהה?‏ מלחים — בעיקר מגנזיום,‏ נתרן כלורי וסידן כלורי — הנשטפים לים המלח מנהר הירדן ומעוד נחלים ומעיינות.‏ על־פי אומדנים,‏ מזרים נהר הירדן לבדו 000,‏850 טון מלח בשנה,‏ כמות בהחלט אדירה.‏ מאחר שהים נמצא בנקודה כה נמוכה,‏ הוא מאבד את מימיו אך ורק באמצעות אידוי ולא על־ידי זרימת מים החוצה.‏ ביום קיץ חם מתאדה כמות עצומה של מים — שבעה מיליון טונות — ומשום כך נפח הים אינו גדל.‏ אומנם המים מתאדים,‏ אך המלחים והמינרלים נותרים מאחור,‏ וזו הסיבה שים המלח הוא המלוח ביותר בכדור־הארץ.‏ שיעור מליחותו הוא כ־30 אחוז,‏ פי כמה וכמה יותר מזה של האוקיינוסים.‏

עוד בימי קדם עוררו תכונותיו המיוחדות של ים המלח סקרנות רבה.‏ הפילוסוף היווני אריסטו שמע שהים ”‏כה מר ומלוח ששום דג אינו [‏חי]‏ בו”‏.‏ כתוצאה מריכוז המלחים הגבוה והחריג,‏ נוצרת צפיפות המאפשרת כושר ציפה טבעי מוגבר,‏ וכך אפילו מי שאינם יודעים לשחות יכולים לצוף על פני המים.‏ ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מספר כיצד המצביא הרומי אספסיינוס החליט לבחון את התופעה על־ידי השלכת שבויי מלחמה לים.‏

בשלב זה אולי אתה תוהה איך ייתכן שמקווה מים יכול להיות מת ובריא בעת ובעונה אחת.‏

הים הבריא מכול?‏

בשובם לביתם הביאו עימם נוסעים מימי הביניים סיפורים על ים חסר חיים — בלי ציפורים,‏ דגים וצמחייה.‏ היו אף שחשבו כי האדים המצחינים העולים ממימיו קטלניים.‏ מתוך סיפורים אלה צמח הרעיון שקיים ים מסריח ומת.‏ ואומנם,‏ בשל רמת מליחותו הגבוהה רק אורגניזמים פשוטים,‏ כמו כמה זני חיידקים עמידים,‏ שורדים במימיו,‏ ודגים הנשטפים אליו מייד מוצאים בו את מותם.‏

ים המלח אינו מסוגל לקיים חיים,‏ אך לא כך סביבתו.‏ אף שרוב האזור צחיח,‏ יש בו נאות מדבר קטנים העשירים בצמחייה ובהם מפלים וצמחים טרופיים.‏ האזור גם מוכר כבית גידול משגשג לחיות בר.‏ בקרבת הים מתגוררים 24 מיני יונקים,‏ וביניהם חתול החול,‏ הזאב האפור הישראלי והיעל הנוּבִי הנצפה לעתים קרובות.‏ תודות למקורות מים מתוקים,‏ חיים בסביבה דו־חיים,‏ זוחלים ודגים רבים.‏ מאחר שים המלח שוכן במסלול נדידה ראשי,‏ זוהו שם למעלה מ־90 מיני ציפורים,‏ ובהם החסידה השחורה והחסידה הלבנה.‏ דיירים נוספים במקום הם הנשר המקראי והרָחָם המדברי.‏

מה הופך את ים המלח למקווה המים הבריא מכול?‏ בימי קדם סופר שהיו ששתו את המים מתוך אמונה שיש להם סגולות ריפוי — בהחלט לא מומלץ!‏ עם זאת,‏ הרחצה במימיו המלוחים תורמת לנקיון הגוף.‏ גם האזור כולו ניחן בערך בריאותי רב.‏ המקום הנמוך יוצר באופן טבעי סביבה עשירה בחמצן.‏ לריכוז הגבוה של ברומיד באוויר נודעת השפעה מרגיעה,‏ והבוץ השחור העשיר במינרלים ומעיינות הגופרית החמים לאורך החופים משמשים לטיפול במספר מחלות עור ומחלות שגרוניות.‏ נוסף על זאת,‏ שיח הבושם,‏ שגדל בעבר באזור,‏ נודע לאורך הדורות בזכות ערכו הקוסמטי והבריאותי.‏

אספלט מן הים

אחת התופעות המוזרות בים המלח היא פליטת הביטומן (‏אספלט)‏,‏ הנצפה לעתים כגושים הצפים על פני המים.‏a בשנת 1905 נמסר בכתב העת The Biblical World שגוש ביטומן,‏ שמשקלו כ־700,‏2 קילוגרם,‏ נסחף לחוף ב־1834.‏ הביטומן תואר כ”‏תוצר הנפט הראשון ששימש אי פעם את האדם”‏ (‏1984 Saudi Aramco World, November/December)‏. היו שסברו כי רעידות אדמה הן הגורמות לגושי ביטומן להינתק מקרקעית הים ולעלות אל פני השטח.‏ אך סביר יותר להניח שהביטומן מסתנן מבעד לדיאפירים או לסדקים ומגיע לקרקעית הים יחד עם סלעי מלח.‏ כאשר סלעי המלח מתמוססים,‏ עולים גושי האספלט אל פני המים.‏

לאורך הדורות השתמשו בביטומן בדרכים שונות — כחומר איטום לאוניות,‏ בבנייה ואף כחומר דוחה חרקים.‏ סבורים כי בערך באמצע המאה הרביעית לפה״ס,‏ החלו המצרים לעשות שימוש נרחב בביטומן לצורכי חניטה,‏ אך יש מומחים החולקים על כך.‏ באותו זמן השתלטו הנבטים,‏ עם נוודים קדום שהתיישב באזור ים המלח,‏ על המסחר בביטומן באזור.‏ הם הביאו את הביטומן לחוף,‏ חתכו אותו והעבירו אותו למצרים.‏

ים המלח הוא ללא ספק ים מיוחד במינו.‏ לא נגזים אם נאמר שזהו הים המלוח ביותר,‏ הנמוך ביותר,‏ המת ביותר ואולי אף הבריא ביותר.‏ על דבר אחד אין עוררין:‏ ים המלח הוא אחת הימות המעניינות ביותר בכדור־הארץ.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 17]‏

משומרים במי מלח

לדברי היסטוריונים,‏ בעבר היה ים המלח נתיב סחר הומה — טענה שזכתה לאחרונה לתימוכין עם גילוים של שני עוגני עץ.‏

העוגנים נמצאו בקטע חוף שנסוגו מימיו,‏ סמוך לאזור שבו היה ממוקם בימי קדם נמל עין גדי.‏ הסברה היא שאחד העוגנים הוא בערך בן 500,‏2 שנה,‏ מה שהופך אותו לעוגן העתיק ביותר שנמצא אי פעם באזור ים המלח.‏ העוגן השני הוא בן 000,‏2 שנה בקירוב,‏ ונראה כי הוא יוצר באמצעות הטכנולוגיה הרומית המתקדמת ביותר דאז.‏

עוגני עץ בדרך כלל נרקבים במי ים רגילים,‏ ואילו עוגני מתכת נשמרים בשלמותם.‏ אבל המחסור בחמצן במימי ים המלח ומליחותו שימרו במצב מעולה את העץ ואת החבלים שהיו מחוברים אליו.‏

‏[‏תמונה]‏

עוגן עץ המתוארך לתקופה שבין המאה השביעית לחמישית לפה״ס

‏[‏שלמי תודה]‏

Photograph © Israel Museum, Courtesy of Israel Antiquities Authority

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

מפלי מעיינות חמים

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

יעל זכר

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

צפים על המים וקוראים עיתון