המאבק הארוך בעבדות

‏”‏הוי,‏ עבד מצבו תמיד רע ומחפיר,‏ עליו לשאת בהכנעה כל ביזיון”‏ (‏אֶוּרִיפִּידֶס,‏ מחזאי יווני מן המאה החמישית לפה״ס)‏.‏

לעבדות היסטוריה ארוכה ומכוערת.‏ מימי התרבויות הראשונות במצרים ובמסופוטמיה נהגו עמים חזקים לשעבד את שכניהם החלשים יותר.‏ וכך החל להיכתב אחד הפרקים העצובים ביותר בתולדות העוול האנושי.‏

באלף השני שלפני הספירה שיעבדו המצרים עם שלם שאולי מנה מיליוני אנשים (‏שמות א׳:‏13,‏ 14;‏ י״ב:‏37‏)‏.‏ בתקופת שלטון היוונים באיזור הים התיכון,‏ החזיקו משפחות יווניות רבות בבעלותן עבד אחד לפחות ‏—‏ כפי שמשפחה טיפוסית בארצות שונות כיום מחזיקה רכב.‏ הפילוסוף היווני אריסטו הצדיק זאת ואמר שבני האדם מחולקים לשתי קבוצות:‏ האדונים והעבדים,‏ ובידי זו הראשונה הזכות הבלעדית לצווֹת וזו האחרונה נולדה לציית.‏

הרומאים תמכו בעבדות יותר מן היוונים.‏ ייתכן מאוד שבימי השליח פאולוס היו מחצית מתושבי העיר רומא ‏—‏ מאות אלפי בני אדם ‏—‏ עבדים.‏ מדי שנה השיגה האימפריה הרומית חצי מיליון עבדים שיבנו אנדרטאות,‏ יעבדו במכרות,‏ יְעבּדו את האדמות וישרתו את העשירים בווילות הגדולות.‏a שבויי מלחמה שימשו בדרך כלל כעבדים,‏ ולכן הצורך של רומא בעבדים,‏ צורך שלא ידע שובעה,‏ היה מן התמריצים החזקים שדחפו את האימפריה לצאת למלחמות.‏

העבדות פחתה קמעה אחרי נפילת האימפריה הרומית,‏ אך לא חלפה מן העולם.‏ לפי ספר דוּמְזְדֵי (‏1086 לספירה)‏,‏ העבדים היו 10 אחוז מכוח העבודה באנגליה של ימי הביניים.‏ את העבדים השיגו במסעות כיבוש.‏ המילה האנגלית לעבד (‏”‏Slave”‏)‏ מקורה במילה ”‏סלאב”‏,‏ שכן העמים הסלאביים היוו חלק גדול מאוכלוסיית העבדים באירופה בתחילת ימי הביניים.‏

מאז ימי ישוע המשיח,‏ לא היתה יבשת שסבלה מזוועות העבדות כמו אפריקה.‏ עוד לפני ימי ישוע,‏ סחרו המצרים הקדומים בעבדים אתיופים.‏ במשך תקופה של 250,‏1 שנה,‏ נלקחו לאירופה ולמזרח התיכון כ־18 מיליון אפריקנים למילוי הצורך בעבדים.‏ עם תחילת ההתיישבות ביבשת אמריקה במאה ה־16,‏ נפתח שוק עבדים חדש,‏ והסחר בעבדים דרך האוקיינוס האטלנטי הפך לאחד העסקים המכניסים ביותר בעולם.‏ ההיסטוריונים מעריכים שבין 1650 ל־1850,‏ נלקחו מאפריקה יותר מ־12 מיליון עבדים.‏b רבים מהם נמכרו בשוקי עבדים.‏

המאבק בעבדות

במרוצת הדורות קמו יחידים ועמים ונאבקו להשתחרר מכבלי העבדות.‏ במאה הראשונה לפה״ס,‏ עמד סְפַּרְטַקוּס בראש צבא של 000,‏70 עבדים רומים ונלחם מלחמה אבודה בעבדות.‏ לעומת זאת,‏ מהפכת העבדים בהאיטי,‏ שהתחוללה לפני כמאתיים שנה,‏ הוכתרה בהצלחה והובילה לכינונה של ממשלה עצמאית ב־1804.‏

העבדות נמשכה זמן רב לאחר מכן בארצות־הברית.‏ היו עבדים שנלחמו נמרצות לשחרר את עצמם ואת יקיריהם.‏ כמו כן,‏ קמו אנשים חופשיים שנלחמו בכנות נגד העבדות ותמכו בביטולה או סייעו לעבדים נמלטים.‏ למרות הכול,‏ רק לקראת סוף המאה ה־19 הוצאה העבדות אל מחוץ לחוק ברחבי המדינה.‏ אך מה קורה היום?‏

האם המאבקים היו לשווא?‏

‏”‏לא יהיה אדם עבד או משועבד;‏ עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם”‏.‏ כך נאמר בהכרזה בדבר זכויות האדם.‏ מטרה זו,‏ שהוכרזה בחגיגיות ב־1948,‏ היא בהחלטה מטרה נעלה.‏ רבים מקדישים מזמנם,‏ ממרצם ומכספם למימוש המטרה.‏ אך ההצלחה אינה נופלת לידיהם כפרי בשל.‏

כפי שראינו במאמר הקודם,‏ מיליונים עדיין עובדים קשה ללא שכר בתנאים מחפירים,‏ ורבים מהם נקנו או נמכרו בעל כורחם.‏ למרות מאמצים כנים לביטול העבדות ולמרות אמנות בינלאומיות להוצאת העבדות אל מחוץ לחוק,‏ חירות אמיתית לכול נותרה מטרה חמקמקה.‏ הכלכלה העולמית הופכת את הסחר החשאי בעבדים לעסק רווחי יותר.‏ המציאות היא שהעבדות דווקא מתפשטת.‏ האם המצב חסר תקנה?‏ קרא נא את המאמר הבא.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמודים בעמודים 4,‏ 5]‏

האפריקנים שהובאו בספינות עבדים (‏למעלה)‏ נמכרו בשוקי העבדים באמריקה

‏[‏שלמי תודה]‏

Foto־Godo

Archivo General de las Indias