עשרה מיליון ספרים בבית זכוכית

מאת כתב עורו!‏ בצרפת

טיפוס בגרם מדרגות העץ לעבר טיילת החשופה לרוחות הנושבות,‏ מותיר על המבקר רושם עז ‏—‏ אולי אפילו תחושת יראה ‏—‏ לנוכח ארבעת מגדלי הזכוכית המזדקרים במלוא עוצמתם מעל לראשו.‏ לא מדובר בקומפלקס רגיל.‏ זוהי הספרייה המודרנית הלאומית של צרפת,‏ אשר שוכנת על גדות נהר הסֵין.‏ אפשר לומר,‏ שבניית הספרייה ארכה מאות שנים.‏

ראשית ימיה

בשנת 1368 כינס צ׳ארלס החמישי קרוב ל־000,‏1 כתבי יד במבצר הלובר שבפריז.‏ אך רק לאחר מלחמת מאה השנים החלו מלכי צרפת לכנס אוסף קבוע.‏ מתנות וירושות מאנשים שחיזרו אחרי תמיכת המלכים העשירו את הספרייה,‏ כמו גם ספרים שהובאו ממדינות מאירופה ומהמזרח על־ידי נוסעים ושגרירים או שנלקחו כשלל על־ידי חיילים.‏ אחר כך,‏ יצר פרנסואה ה־1 מערכת של זכויות יוצרים על־ידי חקיקת חוק במאה ה־16,‏ שדרש שלספריית המלך יועבר עותק של כל ספר שיוצא לאור.‏

לאחר ששכנה במספר פרובינציות בבתי מלכים,‏ הועברה ספריית המלך חזרה לפריז,‏ אך נבזזה במהלך מלחמות הדת (‏1562–1598)‏.‏ הספרייה מצאה בית קבוע יותר בשנת 1721.‏ בעקבות החרמה של אוספים דתיים ואריסטוקרטיים במרוצת המהפכה הצרפתית,‏ קיבלה הספרייה מאות אלפי ספרים,‏ כתבי יד והדפסים.‏ נכסים אלו,‏ אף שהיו יקרים מאוד,‏ היוו הוכחה חותכת שהמבנים הקיימים אינם יכולים לאכסן את כל הפריטים.‏

הרחבה מדהימה

ב־1868 נבנה ונחנך אולם קריאה המכוסה בתשע כיפות זכוכית.‏ האדריכל הנרי לברוּסט תכנן את המבנה,‏ והוא הכיל מקום ל־360 קוראים וכינס תחת קורת גג אחת 000,‏50 ספרים.‏ במדפי הספרייה היה מקום לעוד מיליון ספרים.‏ אבל תוך שישה עשורים,‏ עבר מספר הספרים בספרייה את השלושה מיליון!‏

על אף השיפוצים הרבים וההרחבות שנעשו במקום,‏ לא ניתן היה לעמוד בקצב הבנייה המסחרר של שלושה קילומטרים של מדפים להם נזקקו מדי שנה עבור הספרים וכתבי העת שהוסיפו לזרום אליה.‏ לבסוף,‏ ב־1988,‏ הכריז הנשיא פרנסואה מיטראן על פרויקט בניית מה שייחשב אולי ל”‏ספרייה הגדולה והמודרנית ביותר בעולם”‏.‏ מטרתה היתה ”‏לכלול את כל תחומי הידע האפשריים,‏ להיות נגישה לכול,‏ להשתמש בטכנולוגיית המידע החדישה ביותר,‏ שניתן יהיה להיוועץ בה ממרחק ולתַקשר עם ספריות אחרות באירופה”‏.‏

כדי למצוא עיצוב מתאים לספרייה החדשה,‏ נערכה תחרות בינלאומית.‏ נמסרו קרוב ל־250 רעיונות.‏ בסופו של דבר,‏ נבחר אדריכל צרפתי לא מוכר בשם דומיניק פֶּרוֹט.‏ הרעיון שלו היה לבנות בניין מרובע ענקי שבכל אחת מפינותיו יזדקר מגדל בצורת ספר פתוח.‏ המבקרים לעגו לרעיון לאחסן את הספרים במגדלי זכוכית ‏—‏ תנורי שמש,‏ כך הם כינו אותם ‏—‏ שכן הספרים יהיו חשופים לאור השמש ולחום.‏ כפשרה,‏ הוחלט שמחיצות מעץ יותקנו מאחורי החלונות כדי להגן על הספרים,‏ ושהספרים היקרים ביותר יאוכסנו במדפים בלב הבניין.‏

מעבר קשה

אתגר נוסף היה להעביר עשרה מיליון ספרים,‏ שרבים מהם עדינים מאוד ונדירים,‏ כגון שני העתקים של תנ״ך גוטנברג.‏ גם ניסיונות ההעברה הקודמים היו כרוכים בקשיים.‏ לפי עדותו של עד־ראייה אחד להעברה שבוצעה בשנת 1821,‏ ספרים רבים נפלו מהעגלות היישר לתוך הבוץ שהיה ברחובות.‏ אבל הפעם התבצעה ההעברה באמצעים מודרניים יותר.‏

בשנת 1998 החלה קבוצה של מומחים במבצע הענקי של העברת מיליוני הספרים.‏ על מנת למנוע כל נזק,‏ גניבה או אובדן,‏ הועברו הספרים בארונות אטימים למים,‏ חסינים בפני אש ומצויידים בבולמי זעזועים.‏ במשך קרוב לשנה,‏ עשר משאיות לא־מזוהות (‏אמצעי זהירות נוסף)‏ עשו דרכן בקושי בין פקקי התנועה,‏ שפריז כל־כך מוכרת בהם,‏ והובילו בין 000,‏25 ל־000,‏30 ספרים מדי יום למשכנם החדש.‏

בית גנָזים ללימודים

הספרייה החדשה מחולקת לשני מפלסים.‏ במפלס הגן העליון יש 600,‏1 מקומות ישיבה לציבור הרחב,‏ והוא תוכנן לספק גישה חופשית לכ־000,‏350 ספרים.‏ במפלס של הגן התחתון יש 000,‏2 מקומות ישיבה,‏ השמורים לחוקרים.‏

הספרייה בנוייה סביב ליער מיניאטורי.‏ שטיחים אדומים,‏ פנלים וריהוט עץ תורמים לאווירה חמימה ורגועה המתאימה לריכוז וללימוד.‏ ישנו חדר אור־קולי שבו יכולים המבקרים להיוועץ בתקליטורים,‏ סרטים,‏ קלטות שמע ואלפי דמויות וספרים דיגטאליים.‏

הספרייה של צרפת מכילה מספיק מדפים כדי לאכלס ספרים חדשים לכמעט עוד 50 שנה.‏ אכן נדרשה עבודת נמלים כדי לבנות ולשמר בית גנזים זה של לימודים!‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

חדר הקריאה בשנת 1868

‏[‏שלמי תודה]‏

Cliché Bibliothèque nationale de France, Paris ©

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]‏

New York/ADAGP, Paris ,(‏ARS)‏ Alain Goustard/BNF. Architect: Dominique Perrault. © 2002 Artists Rights Society©