עשרה מיליון ספרים בבית זכוכית
מאת כתב עורו! בצרפת
טיפוס בגרם מדרגות העץ לעבר טיילת החשופה לרוחות הנושבות, מותיר על המבקר רושם עז — אולי אפילו תחושת יראה — לנוכח ארבעת מגדלי הזכוכית המזדקרים במלוא עוצמתם מעל לראשו. לא מדובר בקומפלקס רגיל. זוהי הספרייה המודרנית הלאומית של צרפת, אשר שוכנת על גדות נהר הסֵין. אפשר לומר, שבניית הספרייה ארכה מאות שנים.
ראשית ימיה
בשנת 1368 כינס צ׳ארלס החמישי קרוב ל־000,1 כתבי יד במבצר הלובר שבפריז. אך רק לאחר מלחמת מאה השנים החלו מלכי צרפת לכנס אוסף קבוע. מתנות וירושות מאנשים שחיזרו אחרי תמיכת המלכים העשירו את הספרייה, כמו גם ספרים שהובאו ממדינות מאירופה ומהמזרח על־ידי נוסעים ושגרירים או שנלקחו כשלל על־ידי חיילים. אחר כך, יצר פרנסואה ה־1 מערכת של זכויות יוצרים על־ידי חקיקת חוק במאה ה־16, שדרש שלספריית המלך יועבר עותק של כל ספר שיוצא לאור.
לאחר ששכנה במספר פרובינציות בבתי מלכים, הועברה ספריית המלך חזרה לפריז, אך נבזזה במהלך מלחמות הדת (1562–1598). הספרייה מצאה בית קבוע יותר בשנת 1721. בעקבות החרמה של אוספים דתיים ואריסטוקרטיים במרוצת המהפכה הצרפתית, קיבלה הספרייה מאות אלפי ספרים, כתבי יד והדפסים. נכסים אלו, אף שהיו יקרים מאוד, היוו הוכחה חותכת שהמבנים הקיימים אינם יכולים לאכסן את כל הפריטים.
הרחבה מדהימה
ב־1868 נבנה ונחנך אולם קריאה המכוסה בתשע כיפות זכוכית. האדריכל הנרי לברוּסט תכנן את המבנה, והוא הכיל מקום ל־360 קוראים וכינס תחת קורת גג אחת 000,50 ספרים. במדפי הספרייה היה מקום לעוד מיליון ספרים. אבל תוך שישה עשורים, עבר מספר הספרים בספרייה את השלושה מיליון!
על אף השיפוצים הרבים וההרחבות שנעשו במקום, לא ניתן היה לעמוד בקצב הבנייה המסחרר של שלושה קילומטרים של מדפים להם נזקקו מדי שנה עבור הספרים וכתבי העת שהוסיפו לזרום אליה. לבסוף, ב־1988, הכריז הנשיא פרנסואה מיטראן על פרויקט בניית מה שייחשב אולי ל”ספרייה הגדולה והמודרנית ביותר בעולם”. מטרתה היתה ”לכלול את כל תחומי הידע האפשריים, להיות נגישה לכול, להשתמש בטכנולוגיית המידע החדישה ביותר, שניתן יהיה להיוועץ בה ממרחק ולתַקשר עם ספריות אחרות באירופה”.
כדי למצוא עיצוב מתאים לספרייה החדשה, נערכה תחרות בינלאומית. נמסרו קרוב ל־250 רעיונות. בסופו של דבר, נבחר אדריכל צרפתי לא מוכר בשם דומיניק פֶּרוֹט. הרעיון שלו היה לבנות בניין מרובע ענקי שבכל אחת מפינותיו יזדקר מגדל בצורת ספר פתוח. המבקרים לעגו לרעיון לאחסן את הספרים במגדלי זכוכית — תנורי שמש, כך הם כינו אותם — שכן הספרים יהיו חשופים לאור השמש ולחום. כפשרה, הוחלט שמחיצות מעץ יותקנו מאחורי החלונות כדי להגן על הספרים, ושהספרים היקרים ביותר יאוכסנו במדפים בלב הבניין.
מעבר קשה
אתגר נוסף היה להעביר עשרה מיליון ספרים, שרבים מהם עדינים מאוד ונדירים, כגון שני העתקים של תנ״ך גוטנברג. גם ניסיונות ההעברה הקודמים היו כרוכים בקשיים. לפי עדותו של עד־ראייה אחד להעברה שבוצעה בשנת 1821, ספרים רבים נפלו מהעגלות היישר לתוך הבוץ שהיה ברחובות. אבל הפעם התבצעה ההעברה באמצעים מודרניים יותר.
בשנת 1998 החלה קבוצה של מומחים במבצע הענקי של העברת מיליוני הספרים. על מנת למנוע כל נזק, גניבה או אובדן, הועברו הספרים בארונות אטימים למים, חסינים בפני אש ומצויידים בבולמי זעזועים. במשך קרוב לשנה, עשר משאיות לא־מזוהות (אמצעי זהירות נוסף) עשו דרכן בקושי בין פקקי התנועה, שפריז כל־כך מוכרת בהם, והובילו בין 000,25 ל־000,30 ספרים מדי יום למשכנם החדש.
בית גנָזים ללימודים
הספרייה החדשה מחולקת לשני מפלסים. במפלס הגן העליון יש 600,1 מקומות ישיבה לציבור הרחב, והוא תוכנן לספק גישה חופשית לכ־000,350 ספרים. במפלס של הגן התחתון יש 000,2 מקומות ישיבה, השמורים לחוקרים.
הספרייה בנוייה סביב ליער מיניאטורי. שטיחים אדומים, פנלים וריהוט עץ תורמים לאווירה חמימה ורגועה המתאימה לריכוז וללימוד. ישנו חדר אור־קולי שבו יכולים המבקרים להיוועץ בתקליטורים, סרטים, קלטות שמע ואלפי דמויות וספרים דיגטאליים.
הספרייה של צרפת מכילה מספיק מדפים כדי לאכלס ספרים חדשים לכמעט עוד 50 שנה. אכן נדרשה עבודת נמלים כדי לבנות ולשמר בית גנזים זה של לימודים!
[תמונה בעמוד 28]
חדר הקריאה בשנת 1868
[שלמי תודה]
Cliché Bibliothèque nationale de France, Paris ©
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]
New York/ADAGP, Paris ,(ARS) Alain Goustard/BNF. Architect: Dominique Perrault. © 2002 Artists Rights Society©