הגאות והשפל המסתוריים של אווריפוס — המצפה

הגאות והשפל המסתוריים של אווריפוס

מאת כתב עורו!‏ ביוון

בצדה המזרחי של יוון,‏ ליד העיר חַלִקִיס,‏ מפריד מצר־ים צר בין היבשת לבין האי אֶוְיָה.‏ זוהי תעלת אווריפוס.‏ אורכה הוא כ־8 קילומטרים ורוחבה נע מ־6.‏1 קילומטר ל־40 מטר בלבד.‏ עומק המים בנקודה הרדודה ביותר הוא רק 6 מטרים.‏ השם אווריפוס,‏ שמשמעו ”‏זרם מהיר”‏,‏ מתאר היטב את הזרם האגרסיבי שפוקד לפעמים את התעלה,‏ אשר לעתים מגיע למהירות של 20 קמ”‏ש.‏ אולם,‏ באופן מוזר ביותר,‏ בימים מסוימים זרימת המים מהוססת ואפילו נעצרת לגמרי!‏ רבים מהמבקרים בחלקיס עולים על הגשר הקטן שמעל לתעלה כדי לצפות בתופעה יוצאת דופן זו של גאות ושפל.‏

גאות ושפל מתרחשים כתוצאה מכוח הכבידה של השמש ושל הירח על הימים שבכדור־הארץ.‏ מסיבה זו,‏ מועדי הים משתנים לפי עמדת כדור הארץ ביחס לשמש ולירח.‏ בתקופות של מולד הירח,‏ השמש והירח ניצבים באותו צד של כדור־הארץ.‏ כשהירח מלא,‏ שני המאורות הגדולים נמצאים בשני צדי כדור־הארץ.‏ בשני המקרים,‏ כוח המשיכה של השמש והירח פועל יחדיו,‏ ויוצר את הגאות הגבוהה ביותר.‏

את התעלה שבאווריפוס פוקדים בדרך כלל שני מקרי גאות ושני מקרי שפל בתוך 24 שעות בערך.‏ המים זורמים בכיוון אחד למשך 6 שעות ו־13 דקות,‏ עם הפסקות קצרות,‏ ולאחר מכן המים משנים כיוון וזורמים לכיוון הנגדי.‏ זרם המים ממשיך במסלול קבוע זה במשך 23 או 24 ימים בחודש ירֵחי.‏ אולם,‏ במהלך ארבעת או חמשת הימים האחרונים של החודש,‏ קורים דברים בלתי שגרתיים.‏ בימים מסוימים המים זורמים בכיוון אחד בלבד.‏ ואילו בימים אחרים,‏ הוא משנה את כיוונו עד 14 פעם!‏

ניסיונות להסביר את התופעה

במשך אלפי שנים עוררה תופעת אווריפוס פליאה בקרב הצופים בה.‏ לפי מסורת עממית,‏ אריסטו,‏ בן המאה הרביעית לפני הספירה,‏ טבע שם כשקפץ לתעלה מתוך ייאוש לאחר שנכשל בפענוח חידת מועדי הים.‏ האמת היא שאריסטו מעולם לא ניסה להתאבד,‏ אלא שאף לפענח את החידה בעבודתו הנקראת מטאורולוגיקה.‏ הוא כתב:‏ ”‏נראה כאילו הזרם עובר דרך התעלה הצרה בגלל הקרקע שמסביבו.‏ הים זורם ממקווה מים קטן למקווה מים גדול יותר עקב תנודות הקרקע”‏.‏ הסברה המוטעית של אריסטו היתה,‏ שהקרקע עצמה מתנועעת עם גלי הים בגלל ריבוי רעידות האדמה באזור.‏ אך הוא כן הבין ש”‏מפלס הים בכל צד [‏של התעלה]‏ הוא שונה”‏.‏ כעבור כמאה שנה,‏ גרס האסטרונום היווני ארטוסטינס שהשינוי בזרמים מתרחש בגלל הפרש הגבהים של שתי גדות המצר.‏

גם כיום,‏ הגורמים לאי־סדירותם של הגאות והשפל באווריפוס אינם מובנים כל צורכם.‏ אבל נראה כי הזרימה הרגילה מתרחשת כתוצאה מן ההפרשים במפלס המים בשני קצוות התעלה.‏ הדבר גורם למים לזרום מן המפלס הגבוה למפלס הנמוך.‏ ההפרש בין המפלסים יכול להגיע עד 40 סנטימטרים,‏ והוא נראה לעין מעל הגשר שבחלקיס.‏

מדוע קיים הפרש?‏

כיצד אפשר להסביר את ההפרש במפלס המים?‏ הזרם שנכנס ממזרח הים התיכון מתפצל לשניים עם הגיעו לאי אֶוְיָה.‏ הפלג המערבי זורם אל תוך הקצה הדרומי של התעלה.‏ אולם,‏ הפלג המזרחי חייב לעבור מסביב לכל האי טרם כניסתו לתעלה מהצפון.‏ המסלול הארוך יותר מעכב את הגעת הזרם המזרחי לאווריפוס בשעה ורבע לערך.‏ בנסיבות אלו,‏ פני הים יכולים להיות גבוהים יותר בצד אחד מאשר בצדה השני של התעלה,‏ ולחץ המים משתנה גם הוא בהתאם.‏ הלחץ הנוסף מגביר את עוצמתם של זרמי הגאות והשפל הרגילים החולפים דרך אווריפוס.‏

אך מה בנוגע לזרמים הלא־סדירים?‏ במרוצת הרבע הראשון והאחרון במסלולו של הירח,‏ כוח הכבידה של השמש עובד נגד כוח הכבידה של הירח במקום לחזק אותו.‏ בעוד הירח מנסה לגרום לשפל,‏ השמש מנסה לגרום לגאות.‏ כתוצאה מכך,‏ בימים כאלו קיים הבדל קטן יותר בין גובה פני הים באזור הצפוני לבין הדרומי בשני קצוות התעלה,‏ ועוצמת הזרם פוחתת.‏ לפעמים,‏ כשגם הרוח נכנסת לתמונה,‏ הזרם מנוטרל לחלוטין ועומד ללא תזוזה.‏

כמובן,‏ ניתן להוסיף עוד רבות על הזרם המסתורי ועל התנהגותו המסקרנת.‏ אם ייצא לך לבקר ביוון,‏ בוא לאֶוְיָה ותיווכח בעצמך בתופעה המקסימה של הגאות והשפל באווריפוס!‏

‏[‏מפות בעמודים 20,‏ 21]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הים התיכון

הים האגאי

אֶוְיָה

חלקיס

מיצרי אווריפוס

יוון

אתונה

‏[‏שלמי תודה]‏

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

תצלום אווירי של מיצר אווריפוס