הגאות והשפל המסתוריים של אווריפוס
מאת כתב עורו! ביוון
בצדה המזרחי של יוון, ליד העיר חַלִקִיס, מפריד מצר־ים צר בין היבשת לבין האי אֶוְיָה. זוהי תעלת אווריפוס. אורכה הוא כ־8 קילומטרים ורוחבה נע מ־6.1 קילומטר ל־40 מטר בלבד. עומק המים בנקודה הרדודה ביותר הוא רק 6 מטרים. השם אווריפוס, שמשמעו ”זרם מהיר”, מתאר היטב את הזרם האגרסיבי שפוקד לפעמים את התעלה, אשר לעתים מגיע למהירות של 20 קמ”ש. אולם, באופן מוזר ביותר, בימים מסוימים זרימת המים מהוססת ואפילו נעצרת לגמרי! רבים מהמבקרים בחלקיס עולים על הגשר הקטן שמעל לתעלה כדי לצפות בתופעה יוצאת דופן זו של גאות ושפל.
גאות ושפל מתרחשים כתוצאה מכוח הכבידה של השמש ושל הירח על הימים שבכדור־הארץ. מסיבה זו, מועדי הים משתנים לפי עמדת כדור הארץ ביחס לשמש ולירח. בתקופות של מולד הירח, השמש והירח ניצבים באותו צד של כדור־הארץ. כשהירח מלא, שני המאורות הגדולים נמצאים בשני צדי כדור־הארץ. בשני המקרים, כוח המשיכה של השמש והירח פועל יחדיו, ויוצר את הגאות הגבוהה ביותר.
את התעלה שבאווריפוס פוקדים בדרך כלל שני מקרי גאות ושני מקרי שפל בתוך 24 שעות בערך. המים זורמים בכיוון אחד למשך 6 שעות ו־13 דקות, עם הפסקות קצרות, ולאחר מכן המים משנים כיוון וזורמים לכיוון הנגדי. זרם המים ממשיך במסלול קבוע זה במשך 23 או 24 ימים בחודש ירֵחי. אולם, במהלך ארבעת או חמשת הימים האחרונים של החודש, קורים דברים בלתי שגרתיים. בימים מסוימים המים זורמים בכיוון אחד בלבד. ואילו בימים אחרים, הוא משנה את כיוונו עד 14 פעם!
ניסיונות להסביר את התופעה
במשך אלפי שנים עוררה תופעת אווריפוס פליאה בקרב הצופים בה. לפי מסורת עממית, אריסטו, בן המאה הרביעית לפני הספירה, טבע שם כשקפץ לתעלה מתוך ייאוש לאחר שנכשל בפענוח חידת מועדי הים. האמת היא שאריסטו מעולם לא ניסה להתאבד, אלא שאף לפענח את החידה בעבודתו הנקראת מטאורולוגיקה. הוא כתב: ”נראה כאילו הזרם עובר דרך התעלה הצרה בגלל הקרקע שמסביבו. הים זורם ממקווה מים קטן למקווה מים גדול יותר עקב תנודות הקרקע”. הסברה המוטעית של אריסטו היתה, שהקרקע עצמה מתנועעת עם גלי הים בגלל ריבוי רעידות האדמה באזור. אך הוא כן הבין ש”מפלס הים בכל צד [של התעלה] הוא שונה”. כעבור כמאה שנה, גרס האסטרונום היווני ארטוסטינס שהשינוי בזרמים מתרחש בגלל הפרש הגבהים של שתי גדות המצר.
גם כיום, הגורמים לאי־סדירותם של הגאות והשפל באווריפוס אינם מובנים כל צורכם. אבל נראה כי הזרימה הרגילה מתרחשת כתוצאה מן ההפרשים במפלס המים בשני קצוות התעלה. הדבר גורם למים לזרום מן המפלס הגבוה למפלס הנמוך. ההפרש בין המפלסים יכול להגיע עד 40 סנטימטרים, והוא נראה לעין מעל הגשר שבחלקיס.
מדוע קיים הפרש?
כיצד אפשר להסביר את ההפרש במפלס המים? הזרם שנכנס ממזרח הים התיכון מתפצל לשניים עם הגיעו לאי אֶוְיָה. הפלג המערבי זורם אל תוך הקצה הדרומי של התעלה. אולם, הפלג המזרחי חייב לעבור מסביב לכל האי טרם כניסתו לתעלה מהצפון. המסלול הארוך יותר מעכב את הגעת הזרם המזרחי לאווריפוס בשעה ורבע לערך. בנסיבות אלו, פני הים יכולים להיות גבוהים יותר בצד אחד מאשר בצדה השני של התעלה, ולחץ המים משתנה גם הוא בהתאם. הלחץ הנוסף מגביר את עוצמתם של זרמי הגאות והשפל הרגילים החולפים דרך אווריפוס.
אך מה בנוגע לזרמים הלא־סדירים? במרוצת הרבע הראשון והאחרון במסלולו של הירח, כוח הכבידה של השמש עובד נגד כוח הכבידה של הירח במקום לחזק אותו. בעוד הירח מנסה לגרום לשפל, השמש מנסה לגרום לגאות. כתוצאה מכך, בימים כאלו קיים הבדל קטן יותר בין גובה פני הים באזור הצפוני לבין הדרומי בשני קצוות התעלה, ועוצמת הזרם פוחתת. לפעמים, כשגם הרוח נכנסת לתמונה, הזרם מנוטרל לחלוטין ועומד ללא תזוזה.
כמובן, ניתן להוסיף עוד רבות על הזרם המסתורי ועל התנהגותו המסקרנת. אם ייצא לך לבקר ביוון, בוא לאֶוְיָה ותיווכח בעצמך בתופעה המקסימה של הגאות והשפל באווריפוס!
[מפות בעמודים 20, 21]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
הים התיכון
הים האגאי
אֶוְיָה
חלקיס
מיצרי אווריפוס
יוון
אתונה
[שלמי תודה]
.Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc
[תמונה בעמוד 20]
תצלום אווירי של מיצר אווריפוס