הסוגיה — כיצד הכול התחיל
סטרטון, אוהיו, ארה״ב הוא יישוב קהילתי קטן בקרבת נהר אוהיו המפריד בין אוהיו לבין וירג׳יניה המערבית. הוא מוגדר ככפר ויש לו ראש מועצה. היישוב, המונה קצת יותר מ־300 תושבים, ניצב לפתע בעין הסערה. בשנת 1999 ניסו הרשויות שם לחייב את עדי־יהוה וגם אחרים להשיג רישיון שיתיר להם לבקר בבתי התושבים ולמסור להם את המסר המקראי שבפיהם.
מדוע מדובר בסוגיה חשובה? בהמשך תיווכח שתקנה מסוג זה יש בה כדי להגביל את חופש הדיבור, לא רק של עדי־ יהוה אלא גם של כל תושבי ארצות־הברית.
כיצד התפתחה המחלוקת
כבר שנים שעדי־יהוה מקהילת ולסוויל מבקרים בבתיהם של תושבי סטרטון. מאז 1979 היו כמה אנשי ציבור מקומיים שהקשו על העדים לבצע שם את פעילותם מבית לבית. בשנות ה־90 המוקדמות גירש שוטר מקומי קבוצה של עדים מן היישוב, ואמר: ”הזכויות שלכם לא מעניינות אותי”.
הנושא הגיע לנקודת משבר ב־1998 כאשר ראש מועצת סטרטון התעמת אישית עם ארבע עדות־יהוה. הן ביקרו בכפר כדי לחזור לכמה תושבים שהביעו עניין לדבר על המקרא. בשעה שיצאו מן הכפר ברכבן, ניגש אליהן ראש הכפר, ולדברי אחת הנשים, אמר להן שאם הן היו גברים, הוא היה משליך אותן לכלא.
הרקע לעימות אחרון זה היה תקנה של הרשות המקומית ”המסדירה רוכלוּת או שתדלנות, ללא הזמנה, בשטח פרטי”. לפי התקנה כל המעוניין לעבור מבית לבית חייב להשיג רישיון, ללא תשלום, מראש המועצה. עדי־יהוה ראו בתקנה זו פגיעה בחופש הדיבור, הדת והעיתונות. משום כך, הגישו תביעה בבית משפט פדרלי, וזאת עקב סירובו של היישוב למתן את אכיפת התקנה.
ביום ה־27 ביולי 1999 נערך שימוע בפני שופט בית משפט מחוזי במחוז הדרומי של אוהיו. השופט קבע שהתקנה אינה נוגדת את החוקה. לאחר מכן, ב־20 בפברואר 2001, גם בית המשפט לערעורים של ארה״ב באזור השישי אישר את חוקתיות התקנה.
ליישוב הסוגיה, ביקשו חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של ניו־יורק וקהילת עדי־יהוה בוולסוויל שבית־ המשפט העליון של ארה״ב ידון בתיק.
[מפה/תמונה בעמוד 3]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
לוס־אנג׳לס
ניו־יורק
אוהיו
סטרטון