פרדוקס הפרטיות
”גם העני המרוד יכול בביתו שלו להמרות את פי המלך” (ויליאם פיט, מדינאי בריטי, 1759–1806).
דבריו של פיט נותנים ביטוי לרעיון שכל אדם זכאי למידה מסוימת של פרטיות ושיש לו הזכות לבנות חומה מסביב לחלק מסוים של חייו שתגן עליו מחדירה בלתי רצויה.
בין תרבות לתרבות ייתכנו הבדלים בהגדרת הפרטיות. למשל, באיי סמואה שבאוקיינוס השקט אין בדרך כלל קירות בבתים, ורוב פעילויות המשפחה בתוך הבית חשופות לעיני כול. למרות זאת, אפילו שם אין זה מנומס להיכנס לתוך בית מבלי שהוזמנת.
זה דורי דורות מודע האדם לצורך במידה מסוימת של פרטיות. אלפי שנים לפני שאמר ויליאם פיט את דבריו המוכרים, לימד המקרא שיש לכבד את פרטיות הזולת. שלמה המלך כתב: ”הוקַר רגלך מבית רעך [הימנע מלבקר בבית רעך לעתים תכופות מדי], פן ישבעך ושנאך” (משלי כ״ה:17). השליח פאולוס הזהיר: ”השתדלו... לעסוק בעניינים שלכם” (תסלוניקים א׳. ד׳:11).
להדגשת חשיבותה של הזכות לפרטיות הגדיר אותה כתב העת אונסקו קורייר כ”אבן היסוד של זכויות האזרח”. בנימה דומה אמר מדינאי בכיר מאמריקה הלטינית: ”במובן מסוים כל זכויות האדם הן צדדים שונים של הזכות לפרטיות”.
ואולם, באווירה הנוכחית של פשע וטרור גלובאלי ההולכים וגוברים, ממשלות וגופים אוכפי חוק חשים יותר יותר שכדי להגן על האזרחים אין להם ברירה אלא להבקיע את חומות הפרטיות. מדוע? משום שקבוצות פשע בחברה מנצלות את הזכות לפרטיות ככסות לרשע. אי לכך, קיים קושי למצוא את האיזון בין אחריותה של הממשלה להגן על אזרחיה לבין זכותו של היחיד לפרטיות.
פרטיות לעומת ביטחון
בעקבות התקפות הטרור המזעזעות שאירעו ב־11 בספטמבר 2001 שינו רבים את דעתם לגבי זכותה של הממשלה לפלוש לתחומים מסוימים של צנעת הפרט. ”אירועי ה־11 בספטמבר חוללו שינוי”, אמר חבר לשעבר בנציבות הסחר הפדרלית בארה״ב לכתב העת ביזנסוויק. הוא הוסיף: ”הטרוריסטים פועלים בחברה שבה פרטיותם מוגנת. אם יש צורך לחדור במידה מסוימת לפרטיות כדי לחשוף אותם, רוב הציבור יתן את הסכמתו”. כתב העת מדווח: ”מסקרים שנערכו מאז ה־11 בספטמבר עולה כי 86 אחוז מן האמריקנים תומכים בשימוש רחב יותר במערכות לזיהוי פנים; 81 אחוז מעוניינים בפיקוח הדוק יותר על עסקאות בנקאיות ועל עסקאות בכרטיסי אשראי; ו־68 אחוז תומכים בשימוש בתעודת זהות”.
מספר ממשלות מערביות בוחנות את האפשרות להנפיק תעודות זהות בעלות יכולת לאחסן את טביעות האצבעות וסריקת הרשתית של מחזיק התעודה ולספק גישה לכל עברו הפלילי והפיננסי. קיימת יכולת טכנולוגית לקשר בין מידע המצוי בתעודת זהות לבין מידע שבכרטיס אשראי ולהשוות זאת למידע שקולטות מצלמות מעקב המזהות פנים. כך ניתן יהיה לעצור עבריינים הקונים חומרים שנועדו לשמש אותם בביצוע מעשים פליליים.
ניתן לאתר פושעים שמנסים להסתיר פצצות, רובים או סכינים מתחת לבגדיהם או אפילו מאחורי קירות הבתים. בידי סוכנויות ביטחון מסוימות מכשירים המסוגלים לגלות כל דבר שיש לך מתחת לבגדים. מכשירי רדאר שפותחו לאחרונה מאפשרים למשטרה לדעת אם אדם נע או אפילו נושם בחדר הסמוך. אך האם יכולות המעקב הגבוהות מובילות בהכרח להורדת שיעור הפשיעה?
האם המצלמות מרתיעות את הפושעים?
בעקבות עלייה חדה בשיעור הפשיעה בבורק, עיירה נידחת באוסטרליה, הותקנו ארבע טלוויזיות במעגל סגור. כתוצאה מכך חלה ירידה דרמטית בשיעור הפשיעה. אלא שסיפור הצלחה זה אינו מתרחש בכל מקום. במאמץ להפחית את שיעור הפשיעה בגְלַזְגוֹ שבסקוטלנד, הותקנו ב־1994 32 טלוויזיות במעגל סגור. מחקר שנערך על־ידי יחידת המחקר המרכזית של סקוטלנד העלה ששנה אחת אחרי שהותקנו המצלמות נרשמה ירידה בסוגי פשיעה מסוימים. אולם, הדו״ח ציין: ”מספר העבירות נגד המוסר, כולל מעשי זנות, עלה ב־120; עבירות הונאה עלו ב־185,2; ועבירות אחרות (כולל עבירות סמים) עלו ב־464”.
גם אם המעקב מפחית את הפשיעה באזור אחד, אין בכוחו להפחית את שיעורי הפשיעה בכללותם. העיתון סידני מורנינג הרלד הצביע על תופעה שהמשטרה והקרימינולוגים מכנים ”התקה” (displacement). בעיתון נמסר: ”כאשר הפושעים רואים שבאזור מסוים המשטרה או המצלמה עלולות ללכוד אותם, הם עוברים למקום אחר לבצע את פשעם”. עובדה זו תואמת את מה שנכתב בכתבי־הקודש לפני זמן רב: ”כל עושה עוולה שונא את האור ואינו בא אל האור פן יוּכְחוּ מעשיו” (יוחנן ג׳:20).
הקושי הניצב בפני גופים אוכפי חוק הוא שאפילו מערכות רדאר ומערכות רנטגן מתקדמות ביותר אינן מסוגלות לחשוף את מה שטמון בשכלו ובלבו של הפרט, וזאת על אף העובדה ששם צריך להיות מוקד המאבק להורדת הפשיעה, השנאה והאלימות.
עם זאת, קיימת צורת מעקב מקיפה בהרבה מכל מערכת טכנולוגית שהמציא האדם. צורת מעקב זו והשפעתה החיובית על התנהגות האדם יידונו במאמר הבא.
[קטע מוגדל בעמוד 6]
”הטרוריסטים פועלים בחברה שבה פרטיותם מוגנת”
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
עד כמה חסוי התיק הרפואי שלך?
רבים סבורים שהתיק הרפואי שלהם — רישום מגעיהם האישיים עם הרופא ובית־החולים — נשמר בפרטיות. ואולם, מרכז המידע לזכויות הפרטיוּת, ארגון להגנת הפרטיות, מזהיר, ”יכול להיות שתחושת הביטחון שלך מוטעית”. בספרו אומה של מאגרי נתונים — מותה של הפרטיות במאה ה־21 (Database Nation—The Death of Privacy in the 21st Century) אומר סימסון גארפינקל: ”התיקים הרפואיים ממלאים היום תפקיד נרחב יותר. ... הם משמשים מעסיקים וחברות ביטוח כדי להחליט את מי להעסיק או את מי לבטח. הם משמשים בתי־חולים וארגונים דתיים לגיוס תרומות. אפילו אנשי שיווק רוכשים כמויות גדולות של תיקים רפואיים בחיפוש אחר קונים פוטנציאליים”.
עוד אומר גארפינקל: ”הקושי בשמירת הסודיות נעוץ בעובדה שבין 50 ל־75 איש בוחנים את נתוניו הרפואיים של החולה במהלך בדיקה שגרתית בבית־החולים”. במקומות מסוימים עלולים החולים עצמם לוותר, בלי משים, על הזכות לפרטיות על־ידי חתימה על כתב ויתור גורף או על טופסי הסכמה כלליים עם אישפוזם בבית־החולים. בחתימה על טפסים אלו, ”אתה נותן לצוות הרפואי את הרשות למסור את המידע הרפואי שלך לחברות ביטוח, לסוכנויות ממשלתיות ולאחרים”, מציין מרכז המידע לזכויות הפרטיות.
[תיבה/תמונות בעמוד 8]
פרטיות לעומת אינטרסים מסחריים
משתמשי האינטרנט פגיעים מאוד לחדירה בלתי רצויה לפרטיותם. מרכז המידע לזכויות הפרטיוּת מציין: ”אין למעשה שום פעולות ושירותים מקוונים המבטיחים לך פרטיות מוחלטת. ... משתמשי האינטרנט מסוגלים לאחזר מידע או קבצים מן האתרים... או פשוט ’לעיין’ בשירותים הללו ללא שום אינטרקציה אחרת. משתמשים רבים סבורים שפעולותיהם אנונימיות. אך טעות בידם! קיימת אפשרות לתעד פעולות רבות שנעשות באינטרנט, כולל קבוצות דיון או קבצים שאליהם נכנס המשתמש וכן אתרים שבהם ביקר. ... נתונים המתעדים את ’דפוסי הגלישה’ של המשתמש... הם מקור פוטנציאלי חשוב להפקת רווחים. ... מידע זה משמש אנשי שיווק כבסיס ליצירת רשימות מוגדרות ביותר של גולשים בעלי העדפות ודפוסי התנהגות דומים”.
חשוב לרגע, הרי איך זה ששמך מופיע ברשימות של דיוור ישיר? שמך יכול להתווסף לרשימה עם ביצוע כל אחת מן הפעולות שלהלן:
◼ אתה ממלא תעודת אחריות ותעודת רישום.
◼ אתה מצטרף או תורם למועדונים, לארגונים או למוסדות צדקה כלשהם.
◼ אתה נעשה מנוי על כתבי עת או נרשם למועדוני ספרים ומוסיקה.
◼ אתה מוסיף את שמך וכתובתך לספר הטלפונים.
◼ אתה משתתף בהגרלות או בתחרויות אחרות.
בנוסף לכך, כאשר אתה משלם על מוצרים כלשהם בכרטיס חיוב, בכרטיס אשראי או בכרטיס שיקים, החברה יכולה לקשר את שמך וכתובתך לרשימת המוצרים שרכשת בשעה שהם מועברים על פני סורק הברקוד. כך ניתן ליצור בסיס נתונים מפורט של הרגלי הצריכה שלך ולהשתמש בו לצורכי שיווק.a
[הערת שוליים]
a המידע לקוח מאתר האינטרנט של Privacy Rights Clearinghouse
[תמונות בעמודים 6, 7]
האם שיטות המעקב מפחיתות את שיעור הפשיעה?