גילוי אהבה בעתות מצוקה
מאת כתב עורו! בניגריה
”ראשון השחור”, כך כינו בעיר לאגוס שבניגריה את יום ראשון, ה־27 בינואר 2002. פיצוץ שהתרחש במחסן נשק תת־קרקעי הרעיד את כל העיר והאיר את שמי הערב. במשך מספר שעות הובילו הפיצוצים למטר של פגזים ורסיסים ברדיוס של 3 קילומטרים, והעיר היתה אחוזת בהלה.
שמועות פרועות הוסיפו שמן למדורת הפחד. המוני אנשים אחוזי אימה החלו לזרום לרחובות מבלי לדעת מפני מה הם נמלטים או לאן מועדות פניהם. בחשיכת הערב, רצו מאות אנשים, כולל ילדים מבועתים, לתוך מימיה העכורים של תעלה וטבעו למוות. בתים, בתי־ספר ובתי־מסחר נהרסו כליל או ניזוקו בצורה חמורה, ואלפים נותרו חסרי בית ומחוסרי עבודה. על־פי הערכות ראשוניות, 000,1 איש איבדו את חייהם בטרגדיה. בהמשך התברר שמספר הנספים היה אף גבוה יותר.
מאוחר יותר נמצאו באזורי המגורים מסביב למתקן הצבאי שבו אירע הפיצוץ כ־350,1 פצצות, רקטות ורימוני יד שלא התפוצצו. אדם אחד מצא חפץ מתכתי בסלון ביתו. מאחר שלא הבין שזו פצצה, הרים אותה, הכניס אותה לתא המטען של רכבו והחזיר אותה לרשויות.
עם הישמע דבר הפיצוץ, יצר הסניף המקומי של עדי־יהוה קשר מיידי עם זקן־קהילה בלאגוס והדריך את 16 המשגיחים הנודדים שבאזור לאמוד את מצבם של העדים בלאגוס, המונים כ־000,36. הסניף שלח מיליון נֵירָה (000,10 דולר לערך) בליווי הדרכות להקמת ועד סיוע שיושיט עזרה.
למרבה הצער, מקרב העדים שתי צעירות איבדו את חייהן ואדם אחד נפצע קשה מרסיסי פגז. שני אולמי מלכות ובתיהן של 45 משפחות ניזוקו.
שישה ימים לאחר התפוצצות התחמושת הצבאית, ב־2 בפברואר 2002, פרץ סכסוך על רקע אתני באזור אחר של העיר. לפי הצלב האדום, ריב הדמים הותיר אחריו 100 הרוגים, 430 פצועים, 000,3 איש שנאלצו לעקור מבתיהם ו־50 בתים שרופים. ועד הסיוע שדאג לצורכי נפגעי ”ראשון השחור” פעל במהרה לאיתור אחיו המשיחיים שבאזור.
שום אח לא קיפד את חייו במקרה זה, היות ורוב האחים נכחו בכינוס מחוזי שעה שפרצה המריבה. עם זאת, לאחים רבים מחמש הקהילות שבאזור לא היו בתים לחזור אליהם. אחיהם המשיחיים אירחו אותם בצל קורתם. עד אחד, רופא במקצועו, ואשתו סיפקו מקום לינה ל־27 אנשים שנותרו ללא קורת גג.
העדים האחרים בלאגוס שלא נפגעו מההתפוצצות וממרחץ הדמים תרמו בנדיבות מזון, ביגוד וכלי בית. זקן־קהילה המשמש כמשגיח העיר אמר: ”האחים באזור לאגוס תרמו הרבה יותר ממה שהנפגעים צריכים”. משרד הסניף כתב לקהילות וביקש מהן להפסיק לתרום. שלוש משאיות עמוסות בעודפי פריטים נשלחו לאיחסון במשרד הסניף.
זקני־הקהילה ביקרו רבים מהנפגעים וגם את משפחות ההרוגים. הם השתדלו לתת נחמה מתוך המקרא. ועד הסיוע ארגן עבודות שיפוצים בבתים שניזוקו. הוא סיפק לנפגעי שני האסונות כלי בית, ביגוד ומוצרי מזון וכן גם עזר לאלו שנותרו ללא קורת גג להשיג מקום לינה. סך הכול, 90 משפחות ויחידים קיבלו עזרה מוועד הסיוע.
נפגעים רבים נדהמו מן הסיוע שניתן להם. עדת־יהוה אחת אמרה לוועד הסיוע: ”כל עוד אני חיה, אעשה את אלוהים ל’מחסי ועוזי’!” (תהלים מ״ו:2, 3).
אלו שאינם עדים הבחינו בדרך שבה עדי־יהוה דאגו זה לזה במהלך שני המשברים הללו. דוד של אחת ההרוגות אמר לזקני־קהילתה: ”אני עוד אחזור להודות לכם באמת ואשוב כדי ללמוד יותר”. למשפחתו הוא אמר: ”מה שראיתי כאן בלאגוס היה משהו ממש נהדר. אפילו קרובי משפחה לא היו עושים את מה שהאנשים האלו עשו”.
[תמונה בעמוד 13]
משאית עמוסה במוצרי סיוע
[תמונה בעמוד 13]
חלק מהאנשים שקיבלו עזרה
[תמונה בעמוד 14]
הזוג הזה סיפק מקום לינה ל־27 אנשים שנותרו ללא קורת גג
[תמונה בעמוד 14]
עדים משפצים בית שניזוק
[שלמי תודה עמוד 13]
למעלה: Sam Olusegun - The Guardian