ילדוּת אבודה

‏”‏הילדות היא הזכות הבסיסית ביותר שיש לילדים כבני אדם”‏ ‏(‏ילדות חפוזה [‏The Hurried Child]‏)‏.‏

ודאי תסכים שכל הילדים זכאים ליהנות מילדות שהיא יחסית נטולת דאגות ותמימה.‏ אף־על־פי־כן,‏ העובדה המצערת היא שעבור בנים ובנות רבים,‏ ילדות כזו אינה בהישג יד.‏ חשוב לרגע על אלפי ואולי אפילו על מיליוני חלומות הילדות המתנפצים לרסיסים כשילדים הופכים לקורבנות מלחמה.‏ תאר לעצמך גם את כל אותם ילדים שחייהם נהרסים כתוצאה מעבדות או התעללות.‏

רובנו מתקשים לתפוס את מה שמתחולל בנפשו של ילד שנאלץ לחיות ברחובות משום שהוא מרגיש שם בטוח יותר מאשר בבית.‏ בדיוק בזמן שהם זקוקים לכל האהבה וההגנה שהם יכולים לקבל,‏ ילדים כאלה נאלצים לפתח חוכמת רחוב כדי להדוף ”‏טורפים”‏ למיניהם הלהוטים לנצלם.‏ פעם אחר פעם,‏ הילדות נופלת קורבן לימים טרופים אלה.‏

‏”‏הלוואי שיכולתי לחזור לילדות”‏

שנות ילדותה של כרמן בת ה־22 היו רצופות קשיים.‏a היא ואחותה נאלצו לגור ברחובות על מנת להימלט מאב שהתעלל בהן ומאם שהזניחה אותן.‏ למרות הסכנות באורח חיים שכזה,‏ הצליחו שתי הבנות להתחמק ממלכודות שבהן נופלים צעירים רבים הבורחים מהבית.‏

אולם,‏ כרמן אבלה על ילדותה,‏ משום שלא חוותה תקופת ילדות.‏ ”‏קפצתי מינקות ישר לגיל 22,‏ מבלי שתהיה לי תקופת ביניים”‏,‏ היא מקוננת.‏ ”‏כיום אני נשואה ויש לי ילד,‏ אך אני משתוקקת לעשות את הדברים שעושות בנות קטנות,‏ כמו לשחק בבובות.‏ אני רוצה לזכות בחיבוק ואהבה מהורים.‏ הלוואי שיכולתי לחזור לילדות”‏.‏

מספר לא מבוטל של ילדים סובלים כפי שכרמן ואחותה סבלו.‏ הם חיים ברחובות,‏ כך שילדותם בעצם נגזלת מהם.‏ רבים מהם מבצעים פשעים במטרה לשרוד.‏ דיווחי חדשות ונתונים סטטיסטיים מעידים כי ילדים מעורבים בפשיעה כבר בגיל צעיר מאוד.‏ מה שמחמיר את הבעיה היא העובדה שנערות רבות הופכות לאמהות כשהן עדיין בשנות העשרה לחייהן — ממש ילדות בעצמן.‏

משבר חברתי חבוי

אין זה מפתיע שמספר הולך וגדל של ילדים מוצאים עצמם לבסוף אצל משפחה אומנת.‏ מאמר מערכת שהופיע בעיתון וויקנד אוסטרליאן,‏ מוסר:‏ ”‏משבר המשפחה האומנת צבר תאוצה מבלי שנבחין.‏ יותר ויותר ילדים ממשפחות ובתים הרוסים נופלים בין הכיסאות”‏.‏ עוד צוין בעיתון:‏ ”‏יש ילדים שנמצאים במשפחות אומנות ובמשך חודשים ואפילו שנים אין להם כל קשר עם העובדים הסוציאליים,‏ ואילו אחרים עוברים ממשפחה למשפחה מבלי למצוא מקום קבע”‏.‏

סופר על מקרה אחד שבו נערה בת 13 הועברה בין 97 משפחות אומנות בתקופה של שלוש שנים.‏ בחלק מהמקומות שהתה לילה אחד בלבד.‏ היא נזכרת כעת ברגשות הדחייה הקשים ובחוסר הביטחון העצום מהם סבלה.‏ עבור ילדים רבים כמוה,‏ ילדותם אבדה.‏

אין תימה אפוא שמומחים מדברים כיום על טרגדיה מתפשטת של ילדות אבודה.‏ אם אתה הורה,‏ ייתכן שאתה אסיר תודה על כך שאתה מסוגל לספק לילדיך מחסה וצורכי מחייה נחוצים על רקע העובדות הקודרות הללו.‏ אך קיימת סכנה נוספת.‏ בעולם של ימינו הילדות אינה תמיד אבודה לגמרי.‏ לפעמים היא פשוט מזורזת.‏ כיצד זה קורה,‏ ומה הן ההשלכות?‏

‏[‏הערת שוליים]‏