ילדוּת מזורזת
תחת שמים קודרים, רעם המנוע בזמן שהמטוס הקל צבר תאוצה והמריא. היה זה מאורע תקשורתי; מצלמות הטלוויזיה תיעדו את המתרחש וכתבים שאלו שאלות בהתלהבות וחילקו מחמאות בנדיבות. מי משך תשומת לב רבה כל כך? לא הטייס המורשה היחיד שהיה על המטוס וגם לא הנוסע היחידי — אלא בתו של הנוסע. היא היתה בת שבע.
הילדה הקטנה היתה אמורה להטיס את המטוס. היה עליה לשבור שיא ולעמוד בלוח זמנים צפוף. התקשורת היתה אמורה לקבל את פניהם בתחנה הבאה. למרות תנאי מזג־האוויר הגרועים, עלו השלושה למטוס, כשהילדה יושבת על כרית, כך שתוכל לראות מעבר ללוח המכשירים וכן כשהיא נעזרת בציוד נלווה, כך שרגליה יוכלו להגיע לדוושות.
הטיסה, למרבה הצער, היתה קצרה מהמתוכנן. סערה פתאומית גרמה למטוס לסטות ממסלולו, לאבד את כוח העילוי ולהתרסק על שלושת נוסעיו. את קולות התרועה וההלל של התקשורת החליפו קולות צער ואבל. מספר כתבים ועורכים תהו אם התקשורת שיחקה תפקיד בטרגדיה. מאז המקרה, אנשים רבים התנגדו בתוקף לכך שילד יטיס מטוס. בארצות־הברית נחקקו חוקים כדי שמקרה כזה לא יִשנה. אולם מעבר לסנסציה ולפתרונות השטחיים שהועלו, מסתתרים נושאים עמוקים יותר.
טרגדיה זו גרמה לכמה אנשים לחשוב בכובד ראש על מגמה בת זמננו. ילדים כיום חולפים ביעף על תקופת הילדות וממלאים תפקידים של מבוגרים כבר בגיל צעיר מאוד. נהיר כי ההשלכות אינן תמיד כה דרמטיות וטראגיות, אך הן עלולות להיות עמוקות וארוכות טווח. הבה נשקול כמה גורמים התורמים לזירוז תקופת הילדות.
חינוך מזורז
זה אך טבעי שהורים להוטים לראות את ילדיהם מצליחים. אולם כאשר להיטות זו הופכת לדאגה מופרזת, ההורים עלולים להעמיס יותר מדי על ילדיהם ולהפעיל עליהם לחץ מופרז בשלב מוקדם מדי. התהליך מתחיל לעתים בתום לב. למשל, תופעה שרווחת יותר ויותר היא שהורים רושמים את ילדיהם לפעילויות מגוונות לאחר שעות הלימודים החל מספורט וכלה בשיעורי מוסיקה או בלט. לא פעם, מתווספים לכך שיעורים פרטיים.
כמובן, אין כל פסול בטיפוח כישוריו או תחומי ההתעניינות של הילד. אך האם קיימת סכנת הפרזה? מובן שכן, משום שילדים נתונים לעתים ללחצים רבים ממש כמו המבוגרים. כתב העת טיים מציין: ”פעם ילדים נהנו מהילדות, היום הם צריכים לדאוג לתוכנית לימודים; ילדים שאמורים לשפוע מרץ נעורים צריכים לפעול כעת עם מטרה נעלה כמו זו של דבורים חרוצות”.
יש הורים שמקווים שילדיהם יחלו בקריירה בעולם האתלטיקה, המוסיקה או המשחק. עוד לפני שילדיהם נולדים, ההורים כבר רושמים אותם לגן ילדים, בשאיפה לשפר את סיכוייהם להצליח. בנוסף לכך, ישנן אמהות שנרשמות ל”אוניברסיטה טרום־לידתית” המציעה חינוך מוסיקלי לתינוקות שעדיין ברחם. המטרה היא לגרות את מוחם המתפתח.
בכמה מדינות בוחנים את כישורי הילדים בקריאה ובמתמטיקה עוד לפני שמלאו לילד שש שנים. שיטות כאלה עוררו חששות לגרימת נזק רגשי. לדוגמה, מה מרגיש ילד ש”נכשל” בגן ילדים? דיוויד אלקיינד, מחבר הספר ילדות חפוזה, אומר כי בתי־הספר נוטים לתייג את הילדים מהר מדי ומוקדם מדי. הם עושים זאת, לטענתו של אלקיינד, מתוך שיקולים ניהוליים ולא משיקולים הקשורים לחינוך יעיל של הילדים.
האם יש מחיר למכבש הלחצים המופעל על הילדים להפוך, למעשה, למבוגרים קטנים ומוכשרים בטרם עת? אלקיינד מוטרד מהדרך בה קיבלה החברה בזרועות פתוחות את הרעיון של הפיכת ילדים למבוגרים נושאי עול. הוא אומר: ”הדבר משקף את נטייתנו לקבל את הלחצים הבלתי פוסקים, שהולכים ומתגברים על הילדים כיום בתור דבר ’נורמלי’”. לאמיתו של דבר, דומה כי הדעות בנוגע למה שנורמלי לילדים משתנות במהירות.
המרוץ לניצחון
הורים רבים חושבים שזה נורמלי, אפילו מומלץ, ללמד את ילדיהם שהניצחון הוא הדבר החשוב ביותר — במיוחד בספורט. מדליות אולימפיות הן המניע של ילדים רבים כיום. יש ילדים הנאלצים לחלוף במהירות על תקופת הילדות שלהם ואפילו לוותר עליה כליל, רק כדי להתענג על רגעי תהילה ספורים ולהבטיח לעצמם חיי רווחה בהמשך חייהם.
חשוב לדוגמה על מצבן של המתעמלות. הן מתחילות כבר בגיל צעיר בשגרת אימונים קפדנית המציבה את גופן הזעיר תחת לחץ אדיר. הן מתכוננות מנטלית ופיסית במשך שנים לקראת המשחקים האולימפיים. כמובן, רק קומץ מהן מנצחות. האם המפסידות מרגישות שהתוצאות הסופיות היו שוות את ההקרבה הרבה מחיי נעוריהן? במבט לטווח הארוך, ייתכן שאפילו למנצחות יהיו ספקות אם התוצאות היו שוות את המאמץ.
ייתכן כי מבחינה רגשית בנות קטנות אלו דילגו במהירות על תקופת ילדותן מתוך רצון עז להפוך לאתלטיות־על. אך פיסית התפתחותן הטבעית התעכבה עקב משטר אימונים נוקשה. אצל חלק מהבנות, התפתחות העצמות ניזוקה. הפרעות אכילה הופכות לדבר שכיח. במספר מקרים, הבגרות המינית מתעכבת — אפילו למשך שנים. אך מצד שני, בנות רבות כיום מתמודדות עם בעיה הפוכה: התבגרות מינית מוקדמת. (ראה המסגרת שלעיל.)
ילדים שיש להם הכול פרט לילדות
אם תשפוט על־פי הבידור כפי שהוא מוצג בתקשורת, אולי תחשוב שהילדות האידיאלית משמעה התמסרות לכל סוגי המותרות. יש הורים שעובדים קשה מאוד כדי לספק כל אמצעי נוחות חומרי לילדיהם, לרבות בית מפואר, בידור בלתי מוגבל ובגדים יקרים.
אולם, ילדים רבים שגדלו בצורה זו מעורבים במקרים של השתכרות, נטילת סמים והתנהגות משולחת רסן ומרדנית. מדוע? ובכן, רבים רותחים מכעס מפני שהם מרגישים מוזנחים. ילדים זקוקים להורים שנמצאים לצידם כדי לאהוב אותם ולדאוג להם. הורים שעסוקים מכדי לעשות זאת אולי חושבים שהם עובדים כדי להבטיח אושר לילדיהם — אך סביר מאוד שהם משיגים את ההיפך הגמור.
ד״ר ג׳ודית פַּפאזי מתארת ”הורים עובדים מקבוצות סוציו־אקונומיות אמידות” ואומרת שלפעמים הם ”מפנקים יותר מדי את ילדיהם הואיל והם מבינים באופן תת־הכרתי שמרדפם אחר דברים חומריים בא על חשבון המשפחה”. לפי השקפתה, הורים במקרים כאלה מנסים ”לקנות דרך מוצא מתפקידם כהורים”.
לא אחת, הילדים משלמים מחיר גבוה. למרות שהם נהנים מחיי מותרות, חסר להם המרכיב המהותי ביותר של ילדות טובה: הזמן והאהבה של ההורים. ללא הדרכה, ללא הטלת משמעת והכוונה, הם מתמודדים בשלב מוקדם מדי, כשהם בקושי מוכנים לכך, עם לבטים שמתאימים למבוגרים. ’האם כדאי לי לקחת סמים? לקיים יחסי־מין? להרביץ כשאני עצבני?’ סביר להניח שהם ימצאו פתרונות בעצמם דרך בני גילם או באמצעות הטלוויזיה או דמויות מהסרטים. כתוצאה מכך, הילדות לעתים נגדעת בפתאומיות ואפילו באופן טראגי.
ה”מבוגר” הנוסף
כשמשפחה הופכת לפתע למשפחה חד־ הורית, אולי בעקבות מוות, פירוד או גירושין, הילדים עלולים לסבול רגשית. כמובן, משפחות חד־הוריות רבות מסתדרות היטב. אולם אצל משפחות אחרות הילדים נאלצים לחלוף בזריזות על תקופת הילדות.
ניתן להבין כי הורה יחיד סובל לפעמים מבדידות. אך כתוצאה מכך, יש שמרשים לילד — בדרך כלל הבכור — למלא את תפקידו של ”המבוגר” הנוסף במשפחה. אפשר שההורה, אולי מתוך דיכאון, פותח את סגור לבו לפני בנו או בתו הצעירים ומעמיס על הילד בעיות שהוא עדיין אינו יכול לשאת. יש אבות או אמהות חד־הוריים התלויים יתר על המידה באופן רגשי בילדם.
הורים אחרים מרימים ידיים בכל הקשור למילוי תפקידיהם, ובזאת מכריחים את הילד ליטול את תפקיד המבוגר בבית. כרמן ואחותה, שהוזכרו קודם לכן, עזבו מצב כזה כאשר עברו לחיות ברחובות. כשהן עדיין ילדות בעצמן, היה עליהן לשמש כהורים לאחיהן הצעירים. אך הן קרסו תחת הנטל.
ללא ספק, יש להימנע מכל וכל מהרגל מסוכן זה של זירוז תקופת הילדות. אולם יש גם בשורות טובות: ההורים אכן יכולים לנקוט צעדים חיוביים כדי להבטיח שצאצאיהם ייהנו משנות ילדות מאושרות. מה הם אותם צעדים? הבה נבחן כמה תשובות שעמדו במבחן הזמן.
[תיבה בעמוד 16]
קשיי ההתבגרות המינית המוקדמת
האם בנות מגיעות כיום לבגרות מינית בגיל צעיר יותר? דעותיהם של המדענים חלוקות בשאלה זו. חלקם אומרים שבאמצע המאה ה־19, הגיל הממוצע בו התחילה הבגרות המינית אצל הבנות היה 17, וזאת לעומת ימינו כשהגיל הממוצע הוא 13. לפי מחקר שנערך ב־1997 בקרב 000,17 בנות, 15 אחוז בערך מהבנות הלבנות ו־50 אחוז מהבנות השחורות בארצות־הברית הראו סימני בגרות מינית כבר בגיל שמונה! אך יחד עם זאת, יש רופאים המערערים על ממצאים אלה ומזהירים את ההורים שמא יקבלו התפתחות קיצונית ומוקדמת זו כמצב ”נורמלי”.
על כל פנים, מצב זה מציב קשיים הן בפני ההורים והן בפני הילדות. כתב העת טיים מציין: ”מה שחמור יותר מהשינויים הפיסיים הן ההשלכות הפסיכולוגיות האפשריות של התפתחות מינית בטרם עת אצל ילדות אשר למעשה צריכות לקרוא אגדות, ולא להדוף רודפי נשים. ... בין כה וכה הילדוּת הינה תקופה קצרה”. המאמר מעלה את השאלה המטרידה: ”אם גופן של בנות צעירות מכתיב את קצב התבגרותן לפני שלבן ושכלן מוכנים, אזי מה יאבד לנצח?”
במקרים רבים, מה שאבדה זו התמימות — דרך ניצול מיני. אם אחת אמרה בלא כחל ושרק: ”בנות שנראות בוגרות יותר מכפי גילן הן כמו שמנת לחתול. הן מושכות בנים גדולים יותר”. הלחץ לקיים יחסי־מין בגיל צעיר גובה מחיר יקר. הילדה עלולה לאבד את כבודה העצמי, את מצפונה הטהור ואפילו את בריאותה הפיסית והרגשית.
[תמונה בעמוד 15]
לוח זמנים עמוס מדי עלול ליצור בעיות
[תמונה בעמוד 17]
הפעלת מכבש לחצים על הילדים להיות סופר־תחרותיים עלולה להרוס את כל ההנאה שבספורט ובמשחקים
[תמונה בעמוד 17]
אמצעים חומריים אינם תחליף להורים טובים