יערות הגשם — מי יציל אותם?
כל מי שמעוניין לפתור את הבעיות המזיקות ליערות הגשם הטרופיים חייב תחילה לטפל בגורמים השורשיים של הבעיה. מה הם? את האשם לא ניתן פשוט לתלות בצפיפות האוכלוסין. האזורים הפוריים של כדור־הארץ יכולים להכיל בקלות את אוכלוסיית העולם — ואפילו יותר ממנה.
למעשה, במספר מדינות הממשלות מודאגות מעודף הייצור בחוות, משום שמחירי המזון צונחים. ממשלות אחדות מעודדות את החקלאים להסב את אדמותיהם למקומות בילוי, כמו אתרי מחנאות, מסלולי גולף או גני חיות.
אם כן, מדוע יערות העולם הולכים ופוחתים? לשם כך עלינו לבחון גורמים עמוקים יותר מאלו שהזכרנו עד כה.
הגורמים השורשיים להשמדת היערות
זמן רב לפני התפוצצות האוכלוסין העכשווית, חיסלו ממשלות רבות יערות במרדפן אחר כוח ועושר. למשל, כאשר הזדקקה האימפריה הבריטית לעצים לבניית ספינות, היא השמידה את חורשות האלון שלה ואחר כך הכחידה את יערות הטיק של בורמה ותאילנד. אימפריה זו הפשיטה גם יערות שלמים בהודו רק כדי לספק דלק לבתי היציקה שלה. יערות אחרים נכרתו כדי לספק גומי, קפה ומטעי קקאו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם כניסתם של מסורי השרשרת והדחפורים נתאפשר לכרות יערות בקנה מידה רחב יותר. מספר הולך וגדל של יערות שבריריים נוצלו בתור מקורות הכנסה.
חברות גדולות רכשו שטחים נרחבים של אדמות פוריות והשתמשו בציוד מכני כדי לקצור את היבול הרווחי. אלפי חקלאים עברו להתגורר בערים, לאחר שפוטרו ממקום עבודתם. אחרים, לעומת זאת, נענו להצעה לעבור לגור ביערות הגשם. שטחים כאלו התפרסמו לעתים בתור ”אדמה ללא אנשים לאנשים ללא אדמה”. עד שהאנשים הבינו עד כמה קשה לעבד את האדמה במקומות אלה, היה זה בדרך כלל מאוחר מדי — שטח ניכר מהיערות כבר הושמד.
גם פקידי ממשל מושחתים חרצו את גורלם של יערות רבים. זיכיון לכריתת עצים שווה הרבה כסף. פקידים לא־ישרים נתנו תמורת שוחד תקופות זיכיון קצרות מועד לחברות שחטבו את העצים ללא שום זיקה לשימור.
אך, האיום הגדול ביותר על חיות הבר ביערות אינו כריתת העצים, כי אם הסבת השטחים המיוערים לשטחים חקלאיים. במקרים מסוימים, שינוי כזה עשוי להיות מוצדק באם האדמה פורייה. אלא שלעתים קרובות פקידי ממשל מושחתים ולא־כשירים חתמו שלא לצורך על אישורים לכריתת יערות באזורים שבהם ליערות אין כל סיכוי להתאושש.
גם פורעי חוק פוגעים ביערות. חוטבי עצים לא־חוקיים כורתים בחשאי עצים רבי ערך, אפילו בפארקים לאומיים. לעתים הם מנסרים את העצים לקרשים ממש בתוך היער — קו פעולה בזבזני ובלתי חוקי. תושבים מקומיים מוכנים, תמורת תשלום, לשאת את העצים על אופניים ואפילו על גבם. אחר כך, בחסות החשיכה, המשאיות מובילות את העצים דרך מסלולי הרים נידחים כדי לחמוק ממחסומי ביקורת.
אם כן, כריתת היערות ואובדן חיות הבר אינם תולדה מחויבת המציאות של גידול האוכלוסין. הם בדרך כלל פועל יוצא של סוחרים חמדנים, ניהול כושל, פשע וממשלות מושחתות. אם כן, איזו תקווה יש לשימור מגוון החיים העצום המצוי ביערות הגשם הטרופיים?
איזו תקווה יש ליערות הגשם?
”רק חלק קטן מהיערות הטרופיים בעולם מטופלים כראוי בימינו”, מציין הספר הצעקה האחרונה: שימור חיות הבר ביערות הטרופיים (The Cutting Edge: Conserving Wildlife in Logged Tropical Forest). עוד נאמר שם: ”כיום, יערות מעטים (אם בכלל) מטופלים בהצלחה”. שימור היער אפשרי בהחלט, אך המציאות בעולם מוכיחה שהכחדת היערות צוברת תאוצה.
נאמר כי בהקשר זה בוליביה יוצאת דופן: 25 אחוז מיערות הגשם הטרופיים שלה נחשבים ליערות שמורים. ואולם, המספרים ברחבי העולם עומדים על פחות מאחוז אחד — חלק זעיר ומעורר דאגה. רוב היערות הטרופיים מנוצלים ללא רחם. אנוכיות וחמדנות הן המניעים האמיתיים העומדים מאחורי הרס זה. האם יהא זה סביר לקוות שסוחרי העולם והפוליטיקאים יעצרו גל הרס זה ותחת זאת יחלו לשמור על מורשתה המיוחדת במינה של האנושות?
הספר יערות של תקווה (Forests of Hope) מסתיים במילים המציבות בפני האנושות את האידיאל הבא: ”לגלות ולרדוף אחר אורח חיים המתאים לאנשים מכל העולם, שאינו הורס את כדור־הארץ ומשאביו”. מטרה זו שובה לב — אך האם היא מציאותית?
מה יעד בוראנו לאדם ולכדור־ארץ? הוא ציווה על אדם וחוה: ”מילאו את הארץ וכיבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ” (בראשית א׳:28). יוצא מכך שאלוהים מאפשר לבני האדם להשתמש בבריאה. אך המילה ”כיבשוה” אינה רישיון להרוס.
אם כן, השאלה המתבקשת היא האם האנושות יכולה לשנות באמת את אורח חייה, בקנה מידה כלל עולמי, לאורח חיים ש”אינו הורס את כדור־הארץ ומשאביו”? ממילים אלה משתמעת רמה מסוימת של אהבה לזולת וכבוד לבריאתו של אלוהים, תכונות נדירות בעולמנו. התקווה שמנהיגי האנושות יאמצו אורח חיים כזה ויקדמו אותו נראית כתלושה מן המציאות.
אף־על־פי־כן, דבר־אלוהים מנבא שתבוא עת ובה כדור־הארץ יהיה מלא באנשים שאוהבים את רעיהם ואת בוראם. המקרא אומר: ”לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים” (ישעיהו י״א:9; תהלים ל״ז:29; מתי ה׳:5). שים לב כי מצב זה יתרחש בזכות כך שבני האדם יכירו ויאהבו את יהוה, הבורא האדיר, שמשרתיו נמנעים מ’להרע’ או ’להשחית’. אין כל ספק כי אנשים כאלו לא יהרסו את כדור־הארץ.
אלה לא חלומות באספמיא. כבר עכשיו יהוה מכנס את כל האנשים הישרים ומלמד אותם. מיליונים ברחבי העולם שלומדים את דבר־אלוהים אימצו אורח חיים המבוסס על אהבה המלווה בהקרבה עצמית למען אחרים (יוחנן י״ג:34; יוחנן א׳. ד׳:21). כתב עת זה, בנוסף לכתב העת המצפה, יוצא לאור במטרה לעזור לאנשים ללמוד יותר בנוגע לאורח חיים זה וכיצד ניתן לאמץ אותו. אנו מזמינים אותך להמשיך ללמוד. הידע שתרכוש יעניק לך את הסיפוק וההנאה הגדולים מכול.
[תמונות בעמוד 10]
האדם יטפח את יופיו של כדור־הארץ במקום להרוס אותו