פניה המשתנות של האופנה

בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו,‏ ההחלטה מה ללבוש בחיי היומיום מושפעת,‏ לפחות במידת מה,‏ מן האופנה.‏ בסופו של דבר,‏ כוחות האופנה מכתיבים במידה ניכרת אילו בגדים נמכרים בחנויות.‏

פריטי לבוש הנראים לנו היום רגילים ופשוטים נחשבו בעבר לצעקה האחרונה.‏ לדוגמה,‏ המראה המעונב לגבר נכנס לאופנה לפני כמאה שנה.‏ והסוודר לנשים הפך לסגנון רווח משנות ה־20 של המאה שעברה.‏

קיימים שני מניעים עיקריים המהווים חומר דלק לתעשיית האופנה — חדשנות וקונפורמיות (‏התאמה עצמית לחברה)‏.‏ כמעט כל אחד רוצה ללבוש משהו חדש.‏ משום כך אנו קונים מדי פעם בגדים,‏ לא מהסיבה שהבגדים הישנים התבלו,‏ אלא לשם שינוי.‏ יחד עם זאת,‏ אין אנו רוצים להיראות חריגים,‏ ולכן אנו קונים בגדים המשקפים במידה זו או אחרת את סגנון הלבוש של הסובבים אותנו.‏ תעשיית הבגדים לדורותיה סיפקה — ולעתים ניצלה לרעה — את הרצון לחדשנות ולקונפורמיות.‏

קיצור תולדות האופנה

ליצירת סגנון,‏ נעזרים המעצבים בחמישה אלמנטים בסיסיים:‏ צבע,‏ סִילוּאֶט (‏צורה או קווי היקף)‏,‏ דיגום (‏אופן היתלות הבגד)‏,‏ מרקם ואיזון קווים.‏ האפשרויות העומדות לרשות המעצבים והחייטים בחמשת התחומים הללו התרבו עם השנים.‏ למשל,‏ במצרים הקדומה נחשב הפשתן השקוף לאריג מובחר,‏ והתאים לאקלים החם.‏ אך הואיל וצביעת פשתן היתה משימה לא פשוטה,‏ נהוג היה להפיקו בצבע אחד בלבד — לבן בוהק.‏ עם זאת,‏ מעצבי אופנה מצריים הוסיפו קפלים לפשתן והקנו לבגדיהם צורה ודיגום משובבי עין.‏ כך נולד אחד הסגנונות היציבים ביותר בעולם.‏

במאה הראשונה לספירה כבר היו בנמצא אריגים וצבעים חדשים.‏ רומאים בעלי הון ייבאו משי מסין או מהודו,‏ אם כי עקב עלות התובלה היו אריגי המשי יקרים כזהב.‏ צמר צבוע שיובא מצור נחשב גם הוא לאופנתי.‏ מחיר חצי קילו צמר מסוג זה הגיע ל־000,‏1 דינר — שכר ממוצע של שלוש שנות עבודה.‏ הצבעים והאריגים החדשים איפשרו לנשות רומא העשירות ללבוש ”‏סטולה”‏ (‏בגד עליון ארוך גדול)‏ עשוי כותנה כחולה מהודו או אולי משי צהוב מסין.‏

אף שסגנונות חדשים צמחו מדי פעם,‏ הרי שבימים עברו בגד מתפירה עילית צפוי היה להישאר אופנתי לכל החיים.‏ השינויים חלו באיטיות ועל־פי־רוב נתנו את אותותיהם אך ורק בשכבת האצולה.‏ בעקבות המהפכה התעשייתית,‏ החלה האופנה להיות רלוונטית גם לפשוטי העם.‏

במרוצת המאה ה־19 קמו תעשיות שלמות להלבשת עשירים ועניים כאחד.‏ בתי חרושת לעיבוד ממוכן של כותנה וצמר צצו כפטריות אחרי הגשם,‏ ומחירי האריגים צנחו.‏ בזכות מכונות התפירה,‏ יוצרו הבגדים בעלויות נמוכות יותר,‏ וצבעים סינתטיים חדשים העמידו לרשות התעשיינים מבחר צבעים רחב בהרבה.‏

התמורות החברתיות והטכנולוגיות מילאו תפקיד מכריע יותר בהלבשת ההמונים.‏ לתושבי מערב אירופה וצפון אמריקה היתה האפשרות להוציא יותר כסף.‏ בשנות החמישים של המאה ה־19 יצאו לאור כתבי עת לנשים,‏ וכעבור זמן קצר החלו חנויות כולבו למכור בגדים מוכנים במידות סטנדרטיות.‏ כמו כן,‏ באותה מאה ערך לראשונה צ׳ארלס פרדריק וורת’‏ תצוגות אופנה בהשתתפות דוגמניות כדרך לעורר את התעניינותם של לקוחות פוטנציאליים.‏

במאה ה־20 הוחל בייצור סיבים סינתטיים חדשים,‏ כגון זְהוֹרִית (‏משי מלאכותי)‏,‏ ניילון ופוליאסטר,‏ כך שלרשות התעשיינים עמדה קשת רחבה יותר של אריגים.‏ עיצובים ממוחשבים הקלו על יצירת סגנונות חדשים,‏ ובשל הגלובליזציה,‏ הופיעו מגמות אופנה חדשות כמעט בו זמנית ברחובות טוקיו,‏ ניו־יורק,‏ פאריז וסאו פאולו.‏ במקביל לכך,‏ שיכללו המעצבים והתעשיינים את דרכי קידום המכירות.‏

היום,‏ את מקומם של העשירים כחסידי האופנה המושבעים תפסו הצעירים.‏ מיליוני צעירים קונים בגדים חדשים מדי חודש,‏ וענף ההלבשה מייצר בשנה בגדים בשווי כולל של מאות מיליארדי דולרים.‏a השאלה היא,‏ האם יש באופנה מלכודות סמויות?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמודים 4,‏ 5]‏

יוצרי התדמית

במשך מאות שנים נקבעו סגנונות הלבוש לפי טעמם של מלכים ובני אצולה.‏ במאה ה־17 החליט לואי ה־13 מלך צרפת לחבוש פאה לכיסוי קרחתו.‏ לא חלף זמן רב,‏ ואצילים אירופים גילחו את ראשיהם וחבשו פאות — סגנון שהחזיק מעמד יותר ממאה שנה.‏

במאה ה־19 קידמו כתבי העת לנשים מגמות אופנה ואף צירפו גִזרות לא יקרות כך שנשים יוכלו לתפור לעצמן בגדים.‏ במאה ה־20,‏ עם עליית הפופולריות של הסרטים והטלוויזיה,‏ הפכו הכוכבים לדמויות נערצות בקנה מידה בינלאומי והנהיגו אופנות.‏ גם מוסיקאים נודעים התהדרו בסגנונות קיצוניים שבני נוער רבים מיהרו לחקות.‏ המצב כיום אינו שונה בהרבה:‏ הפרסומאים עושים שימוש יעיל בתצוגות אופנה,‏ במגזינים נוצצים,‏ בשלטי חוצות,‏ בחלונות ראווה ובפרסומות בטלוויזיה כדי ליצור ביקוש לבגדים חדשים.‏

‏[‏תמונה]‏

המלך לואי ה־13

‏[‏שלמי תודה]‏

מן הספר The Historian’s History of the World

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

בגד פשתן מצרי זה מימי קדם היה מן האופנות היציבות ביותר בעולם

‏[‏שלמי תודה]‏

התצלום באדיבות British Museum

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

נשות רומא הקדומה לבשו ”‏סטולה”‏

‏[‏שלמי תודה]‏

מן הספר 1917 ‏,Historia del Traje

‏[‏תמונה בעמודים 4,‏ 5]‏

הקימונו קיים מאז 650 לספירה בערך

‏[‏שלמי תודה]‏

מן העיתון 1891 ‏,La Ilustración Artística, Volume X

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

בימים עברו בגד מתפירה עילית צפוי היה להישאר אופנתי לכל החיים

‏[‏שלמי תודה]‏

קולקציות אקלקטיות

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

המהפכה התעשייתית איפשרה לפשוטי העם להיות מודעים יותר לאופנה

‏[‏שלמי תודה]‏

קולקציות אקלקטיות