תקשורת בעולם הסובב אותנו

‏”‏בלא תקשורת כל פרט יהיה אי המבודד מכל דומיו”‏ (‏שפת החיות‏)‏.‏

בחלקת יער,‏ בסוואנה או אפילו בגינת ביתך,‏ מצויים יצורים חיים,‏ אם מעטים ואם רבים,‏ שככל הנראה מְתַקשרים בקדחתנות זה עם זה.‏ הספר שפת החיות (‏The Language of Animals)‏ אומר:‏ ”‏בעלי החיים נעזרים בכל חוש אפשרי ומסמנים זה לזה בהנעת איברים ובשינוי תנוחות גופם;‏ הם משדרים וקולטים אותות ריח עדינים — או לא כל כך עדינים במקרה של בואש מבוהל;‏ מצייצים וצווחים,‏ שרים ומצפצפים;‏ משדרים וקולטים אותות חשמליים;‏ מפיקים אורות בוהקים;‏ משנים את צבע עורם;‏ ’‏רוקדים’‏,‏ נוקשים ואף מרעידים את הקרקע שמתחת לרגליהם”‏.‏ אך מה מציינים כל האותות הללו?‏

בעזרת תצפיות מדוקדקות עולה בידם של המדענים לפענח את האותות שמשדרים בעלי החיים.‏ המדענים שמו לב למשל,‏ שכאשר בנטם (‏תרנגול בית קטן)‏ מבחין בטורף יבשתי כגון סמור,‏ הוא קורא קריאות קוק,‏ קוק,‏ קוק צורמות כדי להזהיר את יתר התרנגולים.‏ אך אם הבנטם רואה נץ,‏ הוא משמיע צווחה ארוכה בודדת.‏ כל קריאה מעוררת תגובה מהירה בהתאם לאיום,‏ עדות לכך שהעופות מעבירים אינפורמציה בעלת משמעות.‏ קריאות ייחודיות כאלו אובחנו גם אצל עופות אחרים.‏

‏”‏אחת הדרכים העיקריות לחקר התקשורת בין בעלי חיים”‏,‏ מציין הספר שירים,‏ שאגות וטקסים (‏Songs, Roars, and Rituals)‏, ”‏היא להקליט את האות הנבדק ואחר כך להשמיע אותו באוזני החיות ולראות אם הן מגיבות כצפוי”‏.‏ ניסויים על תרנגולי בנטם העלו תוצאות דומות לאלו שנצפו בסביבתם הטבעית.‏ השיטה מיושמת בהצלחה גם על עכבישים.‏ כדי לבדוק מה מושך את נקבות עכבישי הזאב אל הזכרים — המנפנפים לפניהן ברגליהם הקדמיות השעירות בניסיון להרשים אותן — צילמו החוקרים במצלמת וידיאו עכביש זכר והסירו מן הסרט באמצעים אלקטרוניים את ציצות השיער מעל רגליו.‏ כאשר הקרינו את הסרט בפני הנקבה,‏ היא לפתע איבדה עניין.‏ המסקנה?‏ נקבות עכבישי הזאב נמשכות כנראה אך ורק לזכרים המנפנפים ברגליים שעירות!‏

איתות ריחני

בעלי חיים רבים מאותתים זה לזה על־ידי הפרשת חומרים כימיים רבי עוצמה הנקראים פרומונים.‏ החומרים מופרשים בדרך כלל מבלוטות מיוחדות או בשתן ובצואה.‏ כפי שגדר,‏ שלט ומספר בית מזהים את הטריטוריה של האדם,‏ הפרומונים מסמנים ומגדירים את הטריטוריה של בעלי חיים מסוימים,‏ כולל כלבים וחתולים.‏ על אף היותה בלתי נראית,‏ צורת סימון יעילה זו מאפשרת לבעלי חיים בני אותו מין לשמור על מרחק אופטימלי זה מזה.‏

עם זאת,‏ הפרומונים לא רק משמשים לסימון טריטוריה.‏ הם מתפקדים כלוח מודעות שאותו ”‏קוראים”‏ בעלי חיים אחרים בעניין רב.‏ לדברי הספר כיצד בעלי חיים מְתַקשרים (‏How Animals Communicate)‏, סימני ריח ”‏כוללים ככל הנראה מידע נוסף על הדייר,‏ כגון גילו,‏ מינו,‏ כוחו הפיסי ויכולות אחרות [‏וכן גם]‏ באיזה שלב הוא מצוי במחזור הרבייה.‏.‏.‏ ריח הסימון של החיה משמש כמעין תעודת זהות אישית”‏.‏ מטבע הדברים,‏ בעלי חיים מסוימים מייחסים חשיבות רבה לסימני הריח שהם מותירים — עובדה מוכרת היטב לכל מי שעובד בגן חיות.‏ לאחר שטיפת הכלובים והשטחים המגודרים,‏ העובדים בגני חיות רואים שבעלי חיים רבים ממהרים לסמן מחדש את שטחם.‏ ”‏היעדר ריחה הפרטי מלחיץ את החיה ועלול לעורר אצלה דפוסי התנהגות חריגים ואף לגרום לה לעקרוּת”‏,‏ מציין הספר שצוטט לעיל.‏

לפרומונים תפקיד מרכזי גם בעולם החרקים.‏ פרומוני אזהרה,‏ למשל,‏ מביאים לידי התקהלות והתנהגות תוקפנית.‏ פרומוני התקבצות מושכים את החרקים למקור מזון או לאתר קינון מתאים.‏ הללו כוללים את פרומוני המין,‏ אשר יצורים מסוימים רגישים מאוד אליהם.‏ לדוגמה,‏ עשי טוואי המשי ממין זכר מצוידים בשני מחושים מורכבים הדומים לעלי שָרָך עדינים וקטנטנים.‏ בזכות רגישותם הגבוהה מסוגלים מחושים אלו להבחין במולקולה בודדה של פרומון מין נקבי!‏ כ־200 מולקולות בלבד יגרמו לזכר לתור אחר הנקבה.‏ מכל מקום,‏ תקשורת כימית אינה נחלתו הבלעדית של עולם החי.‏

צמחים ”‏מדברים”‏

הידעת שצמחים מסוגלים לקיים תקשורת בינם לבין עצמם ואפילו עם בעלי חיים מסוימים?‏ כתב העת דיסקבר מדווח כי חוקרים בהולנד גילו שצמחי שעועית לימה,‏ הנתונים במתקפה של קרציונים,‏ משחררים אות מצוקה כימי המושך אקריות אחרות הניזונות מהקרציונים.‏ בדומה לכך,‏ צמחי תירס,‏ טבק וכותנה פולטים,‏ עם פלישתם של זחלים,‏ חומרים כימיים הנישאים באוויר ומושכים צרעות — אויבות קטלניות של הזחלים.‏ חוקרת אחת אמרה:‏ ”‏הצמחים לא רק אומרים,‏ ’‏ניזוקתי’‏,‏ הם גם אומרים בדיוק מי הזיק להם.‏ זו מערכת מורכבת ומופלאה ביותר”‏.‏

לא פחות מדהימה היא התקשורת של הצמחים בינם לבין עצמם.‏ לפי כתב העת דיסקבר,‏ חוקרים ”‏הבחינו שעצי ערבה,‏ צפצפה,‏ אלנוּס ושַׁדָר מקשיבים לבני מינם וששיבולי שעורה מקשיבים לשיבולי שעורה אחרים.‏ בכל אחד מהמקרים,‏ צמחים פגועים — שנאכלו על־ידי זחלים,‏ שניזוקו מפטריות או מקימחון [‏או]‏ שרחשו קרציונים — .‏.‏.‏ שחררו חומרים כימיים שעוררו את מנגנוני ההגנה של צמחים סמוכים שלא ניזוקו”‏.‏ אפילו צמחים שאינם מאותה משפחה הגיבו לאזהרות הכימיות.‏

צמח שנתון במתקפה או שמוזהר מפניה מפעיל את מנגנוני ההגנה שלו.‏ הללו כוללים רעלנים מחסלי חרקים או תרכובות המעכבות או עוצרות כליל את יכולת הפולש לעכל את הצמח.‏ מחקר נוסף בתחום מרתק זה עשוי להוביל לתגליות מדהימות נוספות,‏ שחלקן אולי אף יועילו לחקלאות.‏

‏’‏צופן מורס’‏ בעזרת אורות

‏”‏פנסיהן המעופפים הקטנים,‏ המהבהבים על רקע הכוכבים,‏ הקנו לשכונת הפרברים הרגילה שלי קסם מופלא”‏,‏ כתבה האקולוגית סוזן טוויט במאמר על הגחליליות.‏ לחרקים אלו ממשפחת החיפושיות אוצר מילים המבוסס על אור ”‏הנע מהבזק אזהרה פשוט ועד להבהובי קריאה ותגובה בין בני זוג פוטנציאליים”‏,‏ אומרת טוויט.‏ צבע אורן מתחלף מירוק לצהוב ומצהוב לכתום.‏ הואיל והנקבות ממעטות לעוף,‏ רוב הבזקי האור שאנו רואים מופקים על־ידי הזכרים.‏ (‏ראה המסגרת ”‏אורה הקר של הגחלילית”‏.‏)‏

כל אחד מ־900,‏1 מיני הגחליליות מצטיין בדפוס הבזקים ייחודי.‏ דפוס אפשרי אחד הוא שלושה הבזקים במרווחים של שנייה אחת בערך,‏ או סדרת נצנוצים באורכים ובמרווחים שונים.‏ בחיפושו אחר בת זוג,‏ הזכר מעופף ומקרין את אות החיזור שלו.‏ ”‏הנקבה מזהה את תזמון ההבזקים”‏,‏ מציין כתב העת אודובון,‏ ”‏ומגיבה בהבזק האומר ’‏הנני’‏,‏ במרווח המקובל אצל בני מינה”‏.‏ הזכר מזהה את הזמנתה השקטה ועף לעברה.‏

אומני שירה מכונפים

‏”‏בכל האמור במשך השירים,‏ גיוונם ומורכבותם,‏ שום קולות שמפיק בעל־חיים אחר לא ישתוו לשירת הציפור”‏,‏ אומר דיוויד אטנבורו בספרו חיי הציפורים.‏ שירת הציפורים אינה בוקעת מן הגרון אלא מאיבר הנקרא סִירִינְקְס (‏קולן)‏,‏ הממוקם בחזה הציפור סמוך למקום בו קנה הנשימה מתפצל לשניים ונכנס לריאות.‏

שירת הציפורים חלקה תורשתית וחלקה נלמדת מההורים.‏ מסתבר אפוא,‏ שציפורים מסוגלות לפתח מבטאים אזוריים.‏ הספר חיי הציפורים מציין:‏ ”‏צאצאי השחרורים שהובאו לאוסטרליה במאה ה־19,‏ לשמח את המתיישבים האירופים בצלילים מוכרים מהמולדת,‏ שרים כעת במבטא אוסטרלי מובהק”‏.‏ נעימותיו של זכר הנִבְלִי,‏ הנחשבות למורכבות וליפות ביותר מבין כל ציפורי השיר,‏ נלמדות כמעט כולן מציפורים אחרות.‏ למעשה,‏ הנִבְלִים הם חקיינים מעולים עד כדי כך שהם מסוגלים לחקות כמעט כל צליל שהם שומעים,‏ כולל כלי נגינה,‏ נביחות כלבים,‏ אזעקות,‏ מהלומות גרזן ואפילו מנועי מצלמה!‏ כל החיקויים הללו,‏ כמובן,‏ נועדו בעיקר להרשים בן זוג פוטנציאלי.‏

נַקָרים,‏ שעל־פי־רוב משתמשים במקורם כדי לנקר בעץ בחיפוש אחר מזון,‏ הם המתופפים של עולם העופות.‏ הנקרים מאותתים לציפורים אחרות על־ידי נקירות בעץ או בענף נבוב ומהדהד.‏ ”‏יש המנצלים כלים חדשים שנקרו בדרכם רק לאחרונה — גג פח או צינור מתכת”‏,‏ אומר אטנבורו.‏ העופות מְתַקשרים גם באופן חזותי,‏ עם או בלי ליווי מוסיקלי.‏ למשל,‏ הם מציגים לראווה את נוצותיהם הססגוניות המופלאות לצורך העברת מסרים.‏

כדי להכריז על הטריטוריה שלו,‏ זכר הקאקדו הענק האוסטרלי אינו חוסך מאמצים — הוא נוקש,‏ מזמר,‏ מתנועע בקצב ומפגין את נוצותיו.‏ הוא שובר ענף,‏ אוחז אותו בטפריו ונוקש בו על עץ נבוב.‏ במקביל,‏ הוא פורש את כנפיו,‏ זוקף את ציצת נוצותיו,‏ מניף את ראשו הנה והנה וצווח בקול סופרן — מפגן מרהיב מאין כמוהו!‏

קיימות קריאות ציפור שבעלי חיים אחרים יודעים לזהות.‏ תן דעתך לאוֹבִיל,‏ ציפור קטנה הדומה לקיכלי ונפוצה בעיקר באפריקה.‏ האוביל,‏ כשמו כן הוא,‏ מוביל בקריאותיו הייחודיות את גירית הדבש ממשפחת הסמוריים לעץ המכיל כוורת.‏ כאשר האוביל נוחת על העץ או בקרבתו,‏ הוא משמיע קריאה שונה האומרת,‏ ”‏הדבש באזור!‏”‏ הגירית מאתרת את העץ,‏ מבקעת את הגזע בטפריה ומביאה אל סיפוקה את תאוותה למתוק.‏

תקשורת תת־מימית

מאז המצאת ההידרופונים,‏ מכשירי קשב תת־מימיים,‏ נפעמים החוקרים מן הקולות הרבים הבוקעים מן המעמקים.‏ קולות אלו,‏ מזמזום עמום ועד יללות ואפילו צרחות,‏ שכיחים מאוד עד כדי כך שהצוללות מנצלות אותם להסוואת רעשיהן.‏ אך קולות הדגים אינם סתמיים.‏ בספרו השפות הסודיות של הים (‏Secret Languages of the Sea)‏, אומר הביולוג הימי רוברט בורגס:‏ ”‏דג אחד עשוי ’‏לנחור,‏ לקרקר ולנבוח’‏,‏ ואז לחזור על ביצועיו בצורה מדויקת,‏ ודג אחר משמיע ’‏קליקים ונקישות’‏ ובהמשך לתת הדרן בקול חריקה צורם”‏.‏

בהיעדר מיתרי קול,‏ כיצד יוצרים הדגים קולות?‏ חלקם,‏ אומר בורגס,‏ מרעידים את השרירים ”‏המחוברים לדפנות של שלפוחיות השחייה עד אשר השלפוחיות”‏ מהדהדות כמו תופים.‏ דגים אחרים חורקים את שיניהם או פותחים וסוגרים את מכסי הזימים בקולות חבטה ייחודיים.‏ האם זהו ”‏קשקוש”‏ חסר תוכן?‏ נראה שלא.‏ בדומה לבעלי חיים יבשתיים,‏ הדגים מפיקים קולות ”‏למשיכת בני זוג,‏ להתמצאות,‏ להגנה מפני אויבים,‏ לתקשורת כללית ולהרתעה”‏,‏ אומר בורגס.‏

הדגים מצטיינים גם בשמיעה חדה.‏ מינים רבים מצוידים באוזניים פנימיות ובשורה של תאים רגישים ללחץ הערוכים לאורך צידי גופם.‏ שורות תאים אלו,‏ הנקראות קווי צד,‏ מסוגלות לקלוט את גלי הלחץ שיוצר הקול בתנועתו במים.‏

המְתַקשרים המיוחדים ביותר בכדור־הארץ

‏”‏הלשון האנושית [‏מהווה]‏ תופעה יחידה־במינה,‏ שאין למצוא לה אח־ודוגמה משמעותיים בעולם החיות”‏,‏ כתב הפרופסור לבלשנות נועם חומסקי.‏ ברברה לאסט,‏ פרופסור לבלשנות ולהתפתחות האדם,‏ ציינה:‏ ”‏כבר בגיל 3 ניחנים הילדים בידע בלתי רגיל במבנה השפה ובתחביר,‏ וידע זה כה מורכב ומדויק שעצם קיומו מהווה קריאת תיגר על כל תיאוריית למידה ידועה”‏.‏

המקרא,‏ לעומת זאת,‏ מציג הסבר הגיוני באשר לפלא השפה האנושית.‏ הוא מייחס מתת זו לבורא,‏ יהוה אלוהים,‏ שברא את האדם ”‏בצלמו”‏ (‏בראשית א׳:‏27‏)‏.‏ אך כיצד משתקפות תכונות אלוהים בכישורי השפה שלנו?‏

קח לדוגמה מתן שמות.‏ פרנק דנס,‏ פרופסור לתקשורת מילולית,‏ כתב שבני אדם ”‏הם היצורים היחידים המסוגלים להעניק שמות”‏.‏ המקרא מראה שזו תכונה אלוהית.‏ בתחילת סיפור הבריאה,‏ מציין המקרא שאלוהים קרא ”‏לאור יום,‏ ולחושך קרא לילה”‏ (‏בראשית א׳:‏5‏)‏.‏ על־פי ישעיהו מ׳:‏26‏,‏ אלוהים כינה כל כוכב בשם — הישג מדהים!‏

אחת המטלות הראשונות שהטיל אלוהים על אדם הראשון היתה הענקת שמות לבעלי החיים.‏ משימה זו ודאי העמידה למבחן את יכולת ההתבוננות ואת היצירתיות של אדם.‏ מאוחר יותר,‏ נתן אדם לאשתו את השם חוה.‏ והיא קראה לבנם הראשון קין (‏בראשית ב׳:‏19,‏ 20;‏ ג׳:‏20;‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ בני האדם מאז ואילך נותנים שמות לכל דבר אפשרי — והכול למען התקשורת.‏ כן,‏ חשוֹב עד כמה התקשורת התבונית היתה קשה ללא שמות.‏

מלבד היכולת והרצון לתת שמות,‏ בני אדם מצטיינים בכישורים תקשורתיים אחרים,‏ ולא רק מילוליים.‏ לאמיתו של דבר,‏ אין גבול לְמה שאנו יכולים לחלוק עם האחר,‏ ממושגים מסובכים ועד לרגשות העדינים ביותר.‏ אולם,‏ קיימת צורת תקשורת מסוימת העולה על כל מה שהזכרנו,‏ וזאת נראה בהמשך.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 6]‏

אורה הקר של הגחלילית

נורת להט מאבדת בצורת חום יותר מ־90 אחוז מן האנרגיה החשמלית שלה.‏ אורה של גחלילית מבוסס על תגובות כימיות מורכבות ולו נצילות גבוהה של 90 עד 98 אחוז,‏ כך שמעט מאוד אנרגיה מתבזבזת בצורת חום.‏ מכאן המונח אור קר.‏ התגובות הכימיות המייצרות את האור מתחוללות בתאים מיוחדים הנקראים פוטוציטים (‏photocytes)‏. מערכת העצבים מדליקה או מכבה את התאים הללו.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.John M. Burnley/Bruce Coleman Inc

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמודים 8,‏ 9]‏

טיפים לשיפור כישוריך התקשורתיים

1.‏ הקשב בעניין ואל תשתלט על השיחה.‏ אנשים יתעלמו מטעות דקדוקית או ממילה שלא נהגתה כראוי,‏ אך יירתעו מאדם שרוצה רק לדבר ולא להקשיב.‏ ”‏יהא כל איש מהיר לשמוע,‏ בלתי נחפז לדבר”‏,‏ אומר המקרא (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏

2.‏ גלה עניין בחיים ובכל הסובב אותך.‏ קרא ספרות במגוון רחב של נושאים,‏ אך גלה שיקול דעת.‏ כאשר אתה משתף אחרים בידע שרכשת,‏ דבר בצניעות ובענווה (‏תהלים ה׳:‏6;‏ משלי י״א:‏2‏)‏.‏

3.‏ העשר את אוצר המילים שלך במילים שימושיות ולא במונחים מליציים ויומרניים המיועדים למשוך תשומת לב לדובר.‏ על ישוע אמרו:‏ ”‏מעולם לא דיבר איש כמו שמדבר האיש הזה”‏ (‏יוחנן ז׳:‏46‏)‏.‏ אך מעניין לציין שגם אנשים ”‏פשוטים ובלתי מלומדים”‏ לא התקשו להבין את דבריו (‏מעשי השליחים ד׳:‏13‏)‏.‏

4.‏ דבר ברור ובטא את המילים בצורה מדויקת.‏ עם זאת,‏ אל תישמע דקדקן ומעושה.‏ כאשר מדברים בבהירות בלי לבלוע מילים ובלי להשמיט הברות,‏ הדיבור מוסיף כבוד לנאמר ומגלה התחשבות בשומע (‏קורינתים א׳.‏ י״ד:‏7–9‏)‏.‏

5.‏ הכר בעובדה שכישוריך התקשורתיים הם מתת אל.‏ הכרה זו תניע אותך לייחס לכישורים הללו את הכבוד הראוי (‏יעקב א׳:‏17‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

עשי טוואי המשי מצוידים במחושים רגישים ביותר

‏[‏שלמי תודה]‏

באדיבות Phil Pellitteri

‏[‏תמונה בעמודים 6,‏ 7]‏

נקר

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

ציפור גן־עדן

‏[‏שלמי תודה]‏

Michael S. Yamashita/CORBIS ©

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

קאקדו ענק

‏[‏שלמי תודה]‏

Roland Seitre