האמזונס האדיר — עורק החיים של מיליונים

מאת כתב עורו!‏ בברזיל

בהשוואה לנהרות אחרים הוא ענק.‏ הוא חוצה את הגדול שביערות הגשם בעולם.‏ חוקרים גורסים שהוא חיוני לכוכב הלכת שלנו.‏ זהו גן עדן למדענים ולחוקרי טבע.‏ אך עבור מיליוני ברזילאים,‏ הוא מהווה גם אמצעי תקשורת החיוני לחיים.‏ מדובר בנהר האמזונס,‏ עמוד השדרה של חבל האמזונס.‏

מבט מקרוב על ’‏נהר האוקיינוס’‏

החל מנקודת מוצאו הצנועה בהרי האַנדים בפרו,‏ מרחק של 160 קילומטר מהאוקיינוס השקט,‏ האמזונס — שמתרחב הודות לנהרות אחרים הזורמים לתוכו — מתפתל לאורך 000,‏5 קילומטר עד לאוקיינוס האטלנטי.‏ הנהר מחליף שמות מספר פעמים טרם כניסתו לטריטוריה הברזילאית,‏ שם בחלקו הראשון הוא קרוי סוֹלימוֹאֶס.‏ לאחר שהוא משתלב סמוך למַנַאוּס עם יובלו העשיר ביותר במים,‏ נהר הנֶגְרוֹ,‏ הוא הופך לנהר האמזונס העצום.‏

מראה מרהיב ויוצא דופן מתרחש בנקודה הנקראת ”‏מפגש הנהרות”‏.‏ בנקודה זו נפגשים מימיו החומים כהים של הנגרו ומימיו הבוציים של הסולימואס וזורמים זה לצד זה קרוב לעשרה קילומטרים מבלי להתערבב.‏ תופעה זו נעוצה במספר גורמים,‏ לרבות הבדלי הרכב,‏ צפיפות וטמפרטורה בין שני הנהרות.‏

קשה לעמוד בדיוק מהן נקודות מוצאו וסיומו של האמזונס,‏ עקב המחלוקת סביב יובליו העיקריים של האמזונס והמקורות שלהם,‏ וכן מפאת המאפיינים הגיאוגרפיים המורכבים של הדלתא שלו.‏ אם מתבססים על נקודת מוצאו הרחוקה ביותר אשר בשפך נהר פַּרָה,‏ המשמשת גם כנקודת כניסה לספינות,‏ אורכו מגיע ל־750,‏6 קילומטר.‏a אלא שקביעת אורכו,‏ היא ”‏יותר שאלה של הגדרה מאשר של מדידה”‏ מצוין במהדורה הברזילאית של ספר השיאים של גינס.‏

אולם,‏ מבחינת נפח המים,‏ אין עוררין לגבי עליונותו של האמזונס.‏ כמות המים הזורמת בנהר גדולה מזו שבנהרות המיסיסיפי,‏ הנילוס והיַנְגְצֶה גם יחד.‏b עם ממוצע זרימה של למעלה מ־000,‏200 מטר מעוקב לשנייה,‏ נהר מאסיבי זה מזרים לתוך האוקיינוס האטלנטי בין 15 ל־20 אחוז מכלל כמות המים המתוקים שזורמים לאוקיינוסים בעולם.‏ תוך 30 שניות בלבד,‏ הוא יכול להרוות את צמאונה של האנושות למשך יום שלם,‏ דהיינו לספק ליטר מים לכל אדם מבין ששת מילארדי תושבי כדור־הארץ!‏

שפך בלתי רגיל זה ”‏דוחף”‏ את מימי האוקיינוס האטלנטי ויוצר שכבה של מים מתוקים ברדיוס של 200 קילומטר.‏ לכן אין זה מפתיע שבראותו את שפך הנהר,‏ וינסט ינייס פינזון,‏ נווט ספרדי שנכנס לאמזונס ביוני 1500,‏ כינה אותו מאר דולסה (‏ים המים המתוקים)‏.‏

ואכן,‏ מי שמטייל לאורך נהר אדיר זה אינו רואה בו אלא ים המציף יערות נרחבים.‏ בנקודות מסוימות הוא רחב עד כדי כך שאדם הניצב על גדה אחת של הנהר אינו יכול לראות את הגדה הנגדית.‏ בזמן שטפונות קטעים מסוימים בנהר מתרחבים לכדי 50 קילומטר!‏ עומקו של הנהר,‏ בין 50 ל־80 מטר בממוצע,‏ משתנה בחלקים מסוימים בהתאם לרוחבו.‏ בנקודה הצרה ביותר שלו,‏ באוֹבִּידוֹס שבמחוז פַּרָה,‏ עומקו מגיע ל־130 מטר.‏

בחלק ניכר באמזונס יש שיפוע קל ביותר — 2 סנטימטרים בממוצע לכל קילומטר.‏ השיפוע העדין של שפך הנהר מאפשר לגאות ולשפל של האוקיינוס לחדור עמוק אל תוך הנהר.‏ תופעת הגאות והשפל מורגשת אפילו באובידוס המרוחקת כ־800 קילומטר משפך הנהר.‏

הואיל והאמזונס זורם כמעט במקביל לקו המשווה,‏ הנהר מפיק תועלת מעונת הקיץ שבשני חצאי כדור־הארץ.‏ שטפונות פוקדים לסירוגין את יובלי הנהר שבגדה השמאלית והגדה הימנית.‏ האמזונס פועם כמו לב ענקי כאשר מפלס הנהרות עולה ויורד,‏ תחילה בצד הצפוני ולאחר מכן בצד הדרומי.‏ תנודת מפלס המים באמזונס נעה מדי שנה בין 9 ל־12 מטר.‏ השטפונות חשובים לצורכי החקלאות באזור.‏ אדמות השפלה הגדולות דשנות תודות לכמות נכבדת של חומרים מינראלים ומשקעים אורגניים שנסחפים בנהר ונערמים בגדותיו.‏

מי גילה אותו,‏ וכיצד החלה ההתיישבות באזור?‏

החוקר הספרדי פרנסיסקו דה אוֹרֶלְיַנָה היה האירופאי הראשון ששט במורד האמזונס,‏ והוא שהעניק לו את שמו ב־1542.‏c אך מדוע בחר בשם אמזונס?‏ אורלינה טען כי היה עד לקרבות שהתנהלו בין שבטי נשים לוחמות אשר הזכירו לו את האמזונות מהמיתולוגיה היוונית.‏ משלחות נוספות שיצאו בעקבותיו כללו חוקרים ספרדים,‏ אנגלים,‏ הולנדים ופורטוגלים.‏ לפי האנציקלופדיה מירדור אינטרנסיונל (‏Enciclopédia Mirador Internacional)‏, ערכו הפורטוגלים ”‏אינספור פשיטות נועזות כדי לכבוש [‏אדמות]‏ ליד [‏הנהרות]‏ נגרו,‏ סולימואס וברנקו ובשם הכתר השתלטו על האזור”‏.‏

על מנת לתקוע יתד,‏ כוננה פורטוגל פעילות מסיונרית באזור.‏ אותה אנציקלופדיה אומרת כי בניסיון להפיץ את האמונה הקתולית ולהגביר את הסחר ”‏בסחורות של היערות הנידחים”‏ — עצים,‏ שרף,‏ צמחי מרפא ותבלינים — ”‏חברים במסדרים דתיים היו מעתיקים לעתים תכופות את מקום השליחות שלהם,‏ תמיד לאורך גדות הנהר.‏ עשרות כפרים קטנים התפתחו מתוך התיישבויות רבות אלה”‏.‏

פעילות ראשונית זו במאות ה־17 וה־18 וגידול מטעי גומי בסוף המאה ה־19 הביאו לדפוסי התיישבות מוגדרים באזור.‏ מאחר שהנהרות היו צירי תחבורה טבעיים,‏ קבעו אנשים את מקום משכנם על גדותיהם ובנו עיירות קטנות וכפרים.‏ עד היום מרוכזת האוכלוסייה בלב האמזונס בעיירות ישנות מהמאות הקודמות.‏

כיצד מגיעים ממקום למקום?‏

אגן הניקוז של האמזונס הוא הגדול בעולם,‏ ושטחו הוא 6 מיליון קילומטר מרובע.‏ זהו שטח הגדול יותר מכל יבשת אירופה למעט רוסיה.‏ אם מאחדים את 100,‏1 יובליו ואת אפיקי המים הקטנים יותר,‏ הרי שהאמזונס יוצר רשת תקשורת מורכבת שניתן לדמותה למחזור הדם שבגוף האדם,‏ שבו האמזונס מתפקד כאב העורקים,‏ העורק הגדול ביותר בגוף.‏ רשת זו של נתיבי מים מכילה שני שלישים מכלל המים המתוקים על פני כדור־הארץ.‏ רשת הידרוגרפית מקיפה זו כוללת למעלה מ־000,‏25 קילומטר של מקורות מים עבירים לכלי שיט,‏ ומשרתת תפקיד בסיסי בתעבורה ובחיי התושבים המקומיים.‏

מיליוני אנשים הדרים באזור האמזונס משתמשים בנתיב השיט המהיר שלו.‏ מפליגות בו ספינות מכל הגדלים,‏ לרבות כלי שיט טרנסאטלנטיים השטים 500,‏1 קילומטר במעלה הנהר לעבר מנאוס.‏ ספינות מטען קטנות ואוניות נוסעים מגיעות עד איקיטוֹס שבפרו,‏ המרוחקת 700,‏3 קילומטר משפך הנהר.‏ חלק הארי של המוצרים המופקים בחבל האמזונס מיוצא דרך נהר האמזונס,‏ ואילו מוצרים מיובאים אחרים מגיעים באותה דרך.‏ נהר מדירה,‏ היובל הארוך ביותר של האמזונס שאורכו 000,‏3 קילומטר ויותר,‏ שוקק פעילות מסחרית.‏ מסחר רב זה מוביל לכך שמדי שנה עוברת באגן הניקוז של האמזונס סחורה במשקל כולל של 2 מיליון טון.‏ הקטע הסואן ביותר של הנהר הוא בין העיר מנאוס לעיר בֶּלֶם,‏ הממוקמת בשפך הנהר.‏

כיצד מתנהלים החיים לאורך הנהר?‏

תפוצת האוכלוסייה לאורך הנהר מעידה על תלות האנשים בתעבורת הנהר ועל העדפתם אדמות שפלה פוריות.‏ לפי דבריו של אלטומיר,‏ תושב מקומי,‏ ”‏האוכלוסייה באזורים אלה מרוכזת בחוות קטנות בהן מגדלים בעיקר קסווה (‏מַנִיהוּט)‏ — שממנו מכינים קמח קסווה — וביחד עם הדגים הוא מרכיב את התפריט העיקרי של התושבים.‏ הם גם מגדלים אבטיחים,‏ בננות,‏ תירס וכן גם עדרי בקר”‏.‏ אולם,‏ עם בוא השטפונות יש להעביר בזריזות את הבקר למקום אחר,‏ לפעמים על־גבי רפסודות.‏

בכדי לעמוד בפני ה”‏קפריזות”‏ של הנהר,‏ הבתים לצדי הנהר בנויים על כלונסאות,‏ ובתים צפים בנויים על רפסודות העוגנות קרוב לעיירות.‏ האנשים ”‏מכניסי אורחים ומקבלים זרים בסבר פנים יפות”‏,‏ אומר בלארמינו,‏ נוסע הפוקד תכופות את הנהר.‏

אין זה נדיר לראות סירות קנו קטנות עוצרות לצד ספינות גדולות כדי להציע את מרכולתן — או כדי לתפוס טרמפ במעלה הנהר.‏ חבל מושלך לשייט הקנו והלה קושר אותו לסירתו.‏ תוצרת מקומית,‏ כמו דקל כרוב,‏ דקל יין בריזלאי (‏Mauritia vinifera‏)‏, קמח קסווה,‏ אגוזים ודגים (‏כולל סרטן נהרות המים המתוקים)‏,‏ נמכרת או מוחלפת תמורת דגנים ומוצרי תעשייה.‏

הנהר הוא מטה לחמם של ברזילאים רבים,‏ המוצאים את פרנסתם בהעברת מטענים והשטת נוסעים.‏ הוא גם המוביל הטבעי של עצי בנייה ממפעלי העצים שביער הגשם.‏

חלק ניכר מצריכת החלבונים של האנשים באזור מקורה בנהר.‏ ”‏לפי החישובים בנהר האמזונס כ־000,‏2 מיני דגים — הרבה יותר מכל נהר אחר על כדור־הארץ”‏,‏ נטען במהדורה הפורטוגלית של הספר בית הגידול של חיות הבר (‏Vida Selvagem nos Rios)‏. בתום מסעו באזור האמזונס,‏ האוֹקְיָאנוֹגְרַף המפורסם ז׳ק אִיב קוּסְטוֹ אפילו טען ’‏שיש באמזונס יותר מיני דגים מאשר באוקיינוס האטלנטי’‏.‏

בין בעלי החיים הנמנים על עולם החי הימי של הנהר ניתן למצוא את תחש הנהרות הצמחוני,‏ המצוי בסכנת הכחדה.‏ רבים חומדים אותו,‏ היות ומתחש בגודל בינוני ניתן להפיק יותר מ־100 ליטר שמן.‏ אורכו הממוצע של יונק זה הוא 5.‏2 מטרים ומשקלו 350 קילוגרם.‏ ישנו גם האֲרַפַּיְמָה,‏ דג ענק החי במים מתוקים הידוע גם בתור הבַּקַלָה הברזילאי.‏ אורכו הממוצע הוא יותר מ־2 מטרים ומשקלו כ־70 קילוגרם.‏ גם גיחותיהם הפתאומיות של דולפין הבוטו וכן גם של טוקסי,‏ דולפין הנהרות האפור,‏ מהלכות קסם על האנשים.‏

שיט יוצא דופן

זה זמן רב שהספינות מהוות חלק מהותי בחיים באזור האמזונס.‏ הן הבסיס לפרנסתם של אלפי קמעונאים המציעים את מרכולתם וכך מביאים קורטוב של ציביליזציה לקהילות המבודדות של הנהר.‏ הן גם מספקות אמצעי תחבורה זול לכפרים ולערים הפנימיים שהגישה אליהם אינה סלולה.‏ מרבית הנוסעים מביאים עימם ערסלים אך אין הרבה מקום לתלות אותם.‏ הדבר מסביר את ההסתערות של האנשים כשהספינה עוגנת ברציף — כל אחד רוצה לתפוס מקום טוב כדי לתלות את הערסל שלו.‏ הבוחרים לשוט בסיפון התחתון צריכים להסכים להצטופף עם סחורות מסחורות שונות.‏ מכיוון שהנוסעים הם גם דברנים גדולים,‏ ניתן למצוא בקלות בן שיח — וגם אין מגבלה של זמן,‏ שכן השיט אורך בדרך כלל מספר ימים.‏

קרוב למנאוס,‏ צירי התנועה של הנהר עמוסים משום שנמל העיר הוא החשוב שבאזור האמזונס.‏ זוהי נקודת איסוף לתוצרת של אזור נרחב הכולל שטחים מפרו,‏ בוליביה וקולומביה.‏ גם ”‏התיירות האקולוגית”‏ באזור עושה חיל,‏ והתיירים מגיעים מדרום אמריקה ושאר העולם.‏

ביקור בלתי נשכח

אולי יזדמן לך לבקר בעתיד באזור עוצר נשימה זה,‏ שחוקרים רבים נהנו לחקור אודותיו,‏ אך הוא עדיין מגלה טפח ומכסה טפחיים.‏ בנוסף להבלטת היופי של יערות הגשם,‏ מסע במחוזות האמזונס יעורר בקרבך יראת כבוד כלפי בורא הכול — כולל נהר האמזונס העצום (‏תהלים כ״ד:‏1,‏ 2‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 18]‏

תופעת הפורורוקה

בנקודת המפגש בין שפך האמזונס לבין מימי הים נוצרת תופעה רועשת והרסנית ביותר.‏ שטף מי הגאות של הים נעצר על־ידי זרימתו המהירה של הנהר לתוך הים.‏ מפלס הים מתרומם מחוץ לשפך הנהר עד שהנהר לא יכול לעמוד בלחץ.‏ ואז,‏ מתפרץ גל עצום כחומה ומי הים מציפים את הנהר,‏ משנים את כיוון זרימתו,‏ מזיזים חלקים מגדת הנהר,‏ עוקרים עצים ומותירים שובל הרס.‏ הגלים העצומים שנוצרים מכוח שני כיווני הזרימה המנוגדים יכולים להגיע לגובה 4 מטרים והרעש מחריש האוזניים שנובע מהתנגשות הזרמים נשמע למרחקים גדולים.‏ זהו צליל הפורורוקה.‏

‏[‏מפות בעמוד 15]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הרי האַנדים

מקור האמזונס

מאצ׳ו פיצ׳ו,‏ פרו

אגן הניקוז של האמזונס

איקיטוֹס,‏ פרו

אמזונס (‏סוֹלימוֹאֶס)‏

מַנַאוּס

נֶגְרוֹ

מַדֵירָה

אוֹבִּידוֹס

אמזונס

פַּרָה

בֶּלֶם

‏[‏שלמי תודה]‏

כדור־הארץ:‏ .Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc

‏[‏תמונות בעמוד 17]‏

1.‏ ילידת המקום

2.‏ בתי כלונסאות על גדת הנהר

3.‏ מימיו החומים כהים של הנגרו נפגשים עם מימיו הבוציים של סוֹלימוֹאֶס

4.‏ נהר הנגרו זורם לתוך האמזונס

‏[‏שלמי תודה]‏

תמונות 1 ו־2:‏ Ricardo Beliel / SocialPhotos; תמונות 3 ו־4:‏ Lidio Parente / SocialPhotos

‏[‏תמונות בעמודים 18,‏ 19]‏

1.‏ נמל מַנַאוּס

2.‏ נוסעי ספינה בערסלים

3.‏ דיג בסירת קנו

‏[‏שלמי תודה]‏

תמונה 1:‏ Lidio Parente / SocialPhotos; תמונות 2 ו־3:‏ Ricardo Beliel / SocialPhotos

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]‏

שקיעה:‏ Ricardo Beliel / SocialPhotos; גלשן:‏ AP Photo/Paulo Santos