מנקודת המבט המקראית

האם שתייה מופרזת היא כה חמורה?‏

זה שנים רבות שהשיכור החביב,‏ שמצחיק את הקהל עד דמעות,‏ הוא חלק בלתי נפרד מהצגות וסרטי קולנוע.‏ למרות שהשחקנים בסך הכול משחקים כשיכורים,‏ הומור זה מאפיין את היחס הדו־​ערכי שרוחשים רבים לנושא השתייה המופרזת.‏ לדידם אומנם מדובר בחולשה אך כזו שאינה מזיקה.‏

אלא שבמציאות,‏ כמעט כמו תמיד,‏ הנושא הזה אינו מעלה ולו חיוך על השפתיים.‏ ארגון הבריאות העולמי מדרג את האלכוהוליזם כאחד מגורמי הסכנה העיקריים לבריאות העולמית.‏ נאמר כי שתייה לשוכרה,‏ להוציא התמכרות לטבק,‏ אחראית למקרי מוות וחולי יותר מאשר כל חומר אחר שעלולים לפתח בו תלות,‏ והיא סוחטת מהכלכלה האמריקנית למעלה מ־​184 מיליארד דולר מדי שנה.‏

חרף עובדות אלה,‏ רבים ממשיכים להקל ראש בשתייה מופרזת.‏ אומנם יש המכירים בעובדה שצריכת אלכוהול מוגזמת נושאת עימה השלכות מזיקות בטווח הארוך,‏ אך אינם רואים כל פסול בשתייה לשוכרה מדי פעם.‏ במקומות מסוימים בעולם נוהגים הצעירים להשתכר כחלק מטקס מעבר.‏ ולמרות כל האזהרות החמורות של ארגוני הבריאות,‏ שתייה מופרזת,‏ המוגדרת כגמיעה רצופה של חמש משקאות או יותר,‏ ממשיכה לעלות באופן מדאיג בכל קבוצות הגיל.‏ אשר על כן,‏ ניתן להבין מדוע רבים תוהים מה כל כך חמור בשתייה מופרזת.‏ מה יש למקרא לומר בנידון?‏

יין ושיכר — מתנות מאלוהים

המקרא מכיל פסוקים רבים המזכירים יין ושיכר (‏משקאות אלכוהוליים)‏.‏ המלך שלמה כתב:‏ ”‏לך,‏ אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך,‏ כי כבר רָצָה האלוהים את מעשיך”‏ (‏קהלת ט׳:‏7‏)‏.‏ באומרו ”‏יין ישמח לבב אנוש”‏ הכיר מחבר המזמור בכך שיהוה אלוהים הוא המעניק מתנה זו (‏תהלים ק״ד:‏​14,‏ 15‏)‏.‏ אם כן,‏ מסתבר שיין הוא אחד המתנות הכלולות בין יתר הברכות שהרעיף יהוה על האנושות.‏

שתיית יין היתה מקובלת גם על ישוע.‏ למעשה,‏ הנס הראשון שעשה היה הפיכת מים ליין משובח במסיבת חתונה (‏יוחנן ב׳:‏​3–10‏)‏.‏ הוא גם השתמש ביין כסמל הולם לדמו כאשר חנך לראשונה את סעודת האדון (‏מתי כ״ו:‏​27–29‏)‏.‏ המקרא אף מזכיר את סגולותיו הרפואיות של היין,‏ כאשר עודד פאולוס את טימותיאוס:‏ ”‏שתה קצת יין בגלל קיבתך ומחלותיך התכופות”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏23;‏ לוקס י׳:‏34‏)‏.‏

המפתח הוא מתינות

שים לב שפאולוס המליץ על שתייה של ”‏קצת יין”‏ בלבד.‏ המקרא מגנה בפירוש כל שימוש מופרז באלכוהול.‏ הכוהנים יכלו ליהנות משתיית אלכוהול מתונה כל אימת שלא היו בתפקיד.‏ אולם,‏ נאסר עליהם לשתות אלכוהול במהלך עבודותיהם הקדושות (‏ויקרא י׳:‏​8–11‏)‏.‏ שנים רבות לאחר מכן,‏ הוזהרו משיחיים בני המאה הראשונה כי סובאים לא ”‏יירשו את מלכות האלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏​9,‏ 10‏)‏.‏

זאת ועוד,‏ בהנחיותיו לטימותיאוס אומר פאולוס כי על המעוניינים לשאת תפקיד בקהילה להישמר פן יהיו ’‏מתמכרים ליין’‏a (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏​3,‏ 8‏)‏.‏ לאמיתו של דבר,‏ המקרא מצווה להרחיק משורות הקהילה המשיחית אנשים המכורים לטיפה המרה שאינם מגלים חרטה (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏​11–13‏)‏.‏ כתבי הקודש מנסחים זאת כראוי באומרם כי ”‏לץ היין”‏ (‏משלי כ׳:‏1‏)‏.‏ שתייה מופרזת עלולה לשחרר את השתיין מכל עכבות ולפגום בכושר השיפוט שלו.‏

מדוע דבר־אלוהים מגנה שתייה מופרזת

יהוה,‏ אשר ’‏מלמדנו להועיל’‏,‏ יודע שכשאנו משתמשים לרעה בדבר מה,‏ הרי שבסופו של דבר אנו מסבים נזק לעצמנו ולאחרים (‏ישעיהו מ״ח:‏​17,‏ 18‏)‏.‏ הוא הדין לגבי צריכת משקאות אלכוהוליים.‏ דבר־​אלוהים שואל:‏ ”‏למי אוי?‏ למי אבוי?‏ למי מִדיינים?‏ למי שיח?‏ למי פצעים חינם?‏ למי חַכְלִלוּת עיניים?‏”‏ וגם עונה:‏ ”‏למאחרים על היין,‏ לבאים לחקור מִמְסָך”‏ (‏משלי כ״ג:‏​29,‏ 30‏)‏.‏

רבים שהיו תחת השפעת אלכוהול עקב שתייה מופרזת התנהגו בחוסר זהירות ובאופן מסוכן:‏ נהגו כשחושיהם מעורפלים וסיכנו את עצמם וגם אחרים,‏ חשו משיכה יתרה למישהו שאינו בן הזוג שלהם והרסו מערכות יחסים,‏ דיברו והתנהגו בטיפשות ואף בצורה נלוזה (‏משלי כ״ג:‏33‏)‏.‏ האלכוהול נחשב בצדק לאחד התחלואים המזיקים ביותר שמכים כיום באנושות.‏ אין פלא אפוא שאלוהים מזהיר אותנו:‏ ”‏אל תהי בסובאי יין”‏ (‏משלי כ״ג:‏20‏)‏.‏

בגלטים ה׳:‏​19–21 כולל פאולוס ברשימת ”‏מעשי הבשר”‏ את השכרות וההוללות,‏ וזאת בניגוד מוחלט לפירות הרוח שמניבה רוח אלוהים.‏ שתייה מופרזת תפגע גם תפגע בקשר של הפרט עם אלוהים.‏ אי לכך,‏ המסקנה המתבקשת מהמשיחיים היא להימנע מצריכה מופרזת של אלכוהול.‏

‏[‏הערת שוליים]‏