מבט על העולם
רכוס את הפצע
סגירת פצעים בעזרת רוכסן רפואי התגלתה כשיטה יעילה יותר מאשר תפירתם בשיטה המקובלת, מדווח הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג. ”מדובר בתחבושת כירורגית עם רוכסן הנצמדת לעור, ממש בדומה לאגד מידבק רגיל. התחבושת, שלה שורות שיניים, נדבקת לצדדיו השונים של הפצע ואז נרכסת כמו רוכסן רגיל של פריט לבוש”. מחקר שנערך באוניברסיטת גֶטִינְגְן שבגרמניה, השווה בין שתי קבוצות חולים שעברו ניתוח להסרת שְאַתות. הרקמה מתחת לעור נתפרה באופן המקובל בקרב נבדקי שתי הקבוצות. אולם שכבות העור העליונות ביותר של קבוצה אחת נרכסו עם רוכסן רפואי, בעוד שהפצעים של הקבוצה השנייה נסגרו בתפרים רגילים. ההבדל המשמעותי היה שעל הפצעים שנרכסו נותרו צלקות דקות ורק לעתים נדירות נשארו צלקות בצורת ”סולם”.
נמלים המייצרות קוטלי טפילים
”נמלים מסוימות מגדלות פטריות לצורכי מאכל ובד בבד מייצרות קוטלי טפילים”, מדווחת סוכנות הידיעות בלומברג. נמלים גוזרות עלים [Atta Colombica] אינן יכולות לעכל את העלים ואת השאריות האורגניות שהן נושאות לקניהן. הצמחייה הרקובה שאספו נערמת בחדרי הקן ומשמשת קרקע לגידול גני פטריות. אך יחד עם זאת, הפטריות שנאספות מותקפות על־ידי טפילים מיקרוסקופיים, שעלולים לצמצם ואף להשמיד את אספקת המזון של הנמלים. על מנת להגן על הפטריות, הן מגדלות חיידק על גופם. ”כאשר טפילי [הפטריות] הלא־רצויים מופיעים, משפשפות הנמלים חלק מגופן כנגד גופם של הטפילים, ומפזרות עליהם את קוטל הטפילים”, נאמר בכתבה.
מספר באי הכנסיות בקנדה במגמת ירידה
”החילוניות בקנדה חוגגת”, אמר הסופר הקנדי יאן מרטל בריאיון שנתן לפבלישרס וויקלי. נוסף על כך, כתבה בניו־יורק טיימס ציינה כי במונטריאול ”הנוכחות בכנסיות צונחת במהירות ולפחות 18 כנסיות נסגרו וננטשו בשלוש השנים האחרונות או שהוסבו לבתי דירות, ובמקרה אחד, אפילו לפיצריה”. לדבריה של מרגריטה ואן דיה, פרופסור לתיאולוגיה מאוניברסיטת קווינס בקינגסטון שבאונטֶריו, ”זוהי חברה שבה הדת כבר חדלה להחזיק בכל סמכות תרבותית”.
סופות ברקים בוונצואלה מסייעות לשכבת האוזון
שכבת האוזון המקיפה את כדור־הארץ אומנם נוצרת מ־90 אחוז קרינה אולטרה־סגולה שפולטת השמש, אך 10 האחוזים הנותרים מתהווים על־ידי סופות ברקים. ובפארק הלאומי של קאטאטומבו שבמחוז סוליה, ונצואלה, יש סופות ברקים לרוב. הדיילי ז׳ורנל של קַרַקַס מדווח כי באזור שמעל לדלתא של נהר קאטאטומבו מתחוללות ”סופות ברקים בין 140 ל־160 ימים” מדי שנה. הסברה הרווחת היא שגז מֶתָן, שהוא תוצר לוואי של צמחייה רקובה וחומר אחר המצוי בלגונות ובביצות, בשילוב עם עננים נמוכים ותנאי מזג אוויר קשים גורמים לסופות הברקים. מאפיין מעניין נוסף של סופות הברקים בקאטאטומבו הוא שהברקים מגיעים ממרחק כה רב, כך שלא ניתן לשמוע את הרעמים. זוהי ”תופעת טבע שמתרחשת רק בנקודה הזו בכדור־הארץ”, נאמר באתר האינטרנט ’הרפתקאות בעולם האבוד’.
הערים היקרות בעולם
טוקיו, מוסקבה ואוסקה הן שלוש הערים היקרות בעולם. זו המסקנה שהעלה מחקר שנערך על־ידי מכון מרסר לייעוץ משאבי אנוש. הסקר, שהקיף 144 ערים, לקח בחשבון את העלויות היחסיות של יותר מ־200 מוצרים ושירותים, ביניהם מגורים, לבוש, תחבורה, בידור, ריהוט וציוד ביתי. מחצית מ־20 הערים היקרות ביותר נמצאות באסיה. אחרי מוסקבה, מדורגות ז׳נבה, לונדון וציריך כערים היקרות באירופה. ניו־יורק מדורגת במקום העשירי של מצעד הערים היקרות ביותר, ואילו אף עיר קנדית לא הצליחה להתברג בין 100 הערים הראשונות. בראש רשימת הערים הזולות ביותר מככבת אסושיין שבפרגוואי.
שפות נכחדות
”מספר השפות המדוברות בעולם שעדיין בין ’החיים’ קטן מהר יותר מחיות הבר של כדור־הארץ”, מעלה מחקר שמוזכר בעיתון אינדפנדנט של לונדון. בלשנים מעריכים שברחבי העולם מדוברות 809,6 שפות, כאשר 90 אחוז מהן שגורות בפיהם של פחות מ־000,100 איש. ישנן 357 שפות שמספר דובריהן נמוך מ־50 בעוד ש־46 שפות ככל הידוע הן שפת אימו של אדם אחד. הקולוניזציה הובילה לכך ש־52 מתוך 176 הלשונות המדוברות בפי השבטים שבצפון אמריקה נעלמו, והוא הדין לגבי 31 מתוך 235 הניבים האבוריג׳ינים באוסטרליה. פרופסור ביל סוטרלנד מאוניברסיטת מזרח אנגליה אומר שכאשר עורכים השוואה בין איום הכחדת השפות אל מול איום הכחדת בעלי החיים, אזי חלק גדול יותר של השפות יקוטלג מעשית תחת ”בסכנת הכחדה קריטית”, ”בסכנת הכחדה” או ”כמעט בסכנת הכחדה”. הוא מוסיף: ”האיום המרחף מעל לראשיהם של עופות ויונקים ידוע ומוכר, אך מתברר שאיום היעלמות השפות הרבה יותר גדול”.
הגורם להצטננות
רבים סבורים שאם חשת צמרמורת קור סימן שתחטוף הצטננות. אולם, ”במשך יותר ממאה שנה השקיעו מדענים מידה בלתי מבוטלת של זמן ומאמצים על מנת לחשוף את האמת מאחורי סברה זו”, מדווח הניו־יורק טיימס. ”אך על אף מאמציהם, הקשר בין התקררות ומזג־אוויר מוסיף להתקיים וממשיך להמריץ חוקרים אחרים”. החל מימי לואי פסטר ב־1878, נערכו אלפי ניסויים על מנת לקבוע את מידת ההשפעה שיש לחום הגוף, אם בכלל, על הצטננות. שלא במפתיע, המדענים עדיין אינם בטוחים לגבי התשובה. ד״ר ז׳אק גוולטני ג׳וניור, אחד המומחים המובילים בעולם בתחום ההצטננות, מעלה את האפשרות שזו הלחות ולאו דווקא הטמפרטורה שמאיצה את תהליך ההצטננות. השורה התחתונה היא ש”הצטננות היא דבר מסובך — זו לא מחלה אחת ויחידה, אלא מחלות זהות רבות, שכולן מגיבות במחזוריות למזג־האוויר בדרכים שעד כה טרם פוענחו”, אומר הטיימס.
בעיות פסיכולוגיות במקום העבודה
”הסיבות המובילות למוגבלות בעבודה משתנות בקיצוניות מגורמים פיסיים לפסיכולוגיים”, אומר עיתון הגלובּ אנד מֵייל של קנדה. סקר שהקיף יותר מ־180 חברות קנדיות בנושא טיפול ההנהלה במוגבלויות בעבודה העלה כי ”79 אחוז מבין המשיבים דירגו את התנאים הפסיכולוגיים כגורם המוביל לחוסר יכולת לבצע מטלות בטווח הקצר ו־73 אחוז אמרו שבעיות אלה היו הגורם מס׳ 1 למוגבלות בטווח הארוך”. חלק מהגורמים שיוחסו לעלייה במפלס הלחץ, החרדה והייאוש במקום העבודה כללו בין היתר עובדים מבוגרים שמתקשים לעמוד בקצב, נטל עבודה כבד יותר וטכנולוגיה מתקדמת הגורמת לעובד להביא את העבודה אפילו הביתה, מה שמוליד ”יום עבודה שאינו מסתיים”. לדברי ד״ר ריצ׳ארד ארל, מהמכון הקנדי בטורונטו ללחץ, המעסיקים יכולים לעזור ”בכך שילמדו את המנהלים לזהות בעיות פסיכולוגיות ולטפל בהן וכן במתן תוכניות סיוע ושירותים אחרים מטעם המעביד”.