משה בקו האש
יהודים, נוצרים ומוסלמים חלוקים לא אחת בנושאים רבים. אולם, חרף כל ההבדלים, שלוש הדתות חולקות מכנה משותף אחד לפחות: כבוד עמוק לאדם הידוע בשם משה. היהודים מזהים אותו כ”גדול רבני ישראל” — מייסד האומה היהודית. הנוצרים רואים בו כמבשר בואו של ישוע המשיח. ובקרב המוסלמים שמור למשה מקום כאחד הנביאים הראשונים והחשובים ביותר.
אם כן, משה נחשב לאחד האנשים שהותירו חותם בל יימחה בדפי ההיסטוריה האנושית. אף־על־פי־כן, כבר יותר ממאה שנה שחוקרי מקרא ואנשי כמורה כאחד שופכים קיתונות של ביקורת על דמותו. לא זו בלבד שרבים מטילים ספק בכך שמשה ביצע ניסים והוציא את עם ישראל ממצרים אלא הם אף מטילים ספק בעצם קיומו. הספר משה — סיפור חייו (Moses—A Life) מאת ג׳ונתן קירש נחתם במילים הבאות: ”כל שאנו יכולים לומר על משה ההיסטורי זה כי ייתכן שבעבר הרחוק, בזמן ובמקום שאינם ידועים, חי אדם הדומה לדמות המתוארת במקרא, ואפשר שמעלליו היו כגרגיר חול שסביבו נוצרה פנינה אגדתית ונרקמו מסורות במשך דורות על גבי דורות עד שאותו ’משה’ הפך לאותה דמות מרשימה ושנויה במחלוקת עליה אנו קוראים מעל דפי המקרא”.
על פניו דומה כי ספקנות מעין זו אכן מוצדקת. לדוגמה, המבקרים מציינים כי ממצאים ארכיאולוגיים מאששים את קיומן של דמויות מקראיות כגון זו של המלך יהוא. אלא שבמקרה של משה, לא נתגלה ולוּ ממצא ארכיאולוגי בודד. אך אין בזה כדי להוכיח שמשה הינו דמות אגדתית ותו לא. בעבר, דמויות אחרות שמוזכרות במקרא כגון בלשאצר מלך בבל וסרגון מלך אשור נחשבו אף הן למיתוס בעיני הספקנים — עד שמאוחר יותר אימתה הארכיאולוגיה את קיומן.
אי לכך, הסופר ג׳ונתן קירש מזכיר לנו: ”השרידים של עם ישראל המקראי כה מועטים עד כי היעדרותו המוחלטת של משה מכל מקור היסטורי זולת המקרא אינה מפתיעה ואף אינה מוחלטת”. זו הסיבה, לדברי קירש, שיש הגורסים שאין זה סביר שמשה היה פרי דמיונו של מישהו, משום ש”אין זה מתקבל על הדעת שסיפור חיים כה עשיר בפרטים ודיאלוגים, וכה מורכב... הוא בסופו של דבר מפוברק”.
בין אם אתה אדם מאמין ובין אם לאו, ודאי שמעת, לפחות באופן שטחי, על האירועים המרכזיים בחייו של משה: מפגשו עם אלוהים במעמד הסנה הבוער, יציאת מצרים וקריעת ים סוף. אך היש יסוד להאמין שחלק מאירועים אלה אכן התרחשו במציאות? או שמא משה הינו דמות מיתולוגית גרידא? המאמר הבא מתייחס לשאלות מרתקות אלה.