איזו השפעה יש למשה על חייך

לדעתם של חוקרי ומבקרי מקרא רבים,‏ משה הינו דמות מיתולוגית גרידא.‏ הם מחילים מבחני מהימנות שלפיהם אנשים כמו אפלטון וסוקרטס היו הופכים לפרי הדמיון,‏ ולפיכך פוסלים גם את התיאור המקראי.‏

אולם,‏ כפי שראינו,‏ אין כל סיבה סבירה לשלול את התיאור המקראי אודות משה.‏ אדרבא,‏ אנשי אמונה מבחינים בשפע ראיות המוכיחות כי המקרא הוא ”‏דבר־​אלוהים”‏a (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13;‏ עברים י״א:‏1‏)‏.‏ לדידם,‏ חקר חייו של משה אינו לשם צבירת ידע אקדמי ותו לא,‏ כי אם אמצעי לבניית אמונה.‏

משה האמיתי

תסריטאים מדגישים לעתים קרובות את גבורתו ועוז רוחו של משה — תכונות המהלכות קסם על הקהל.‏ ואומנם יש להודות,‏ משה ניחן בעזוז (‏שמות ב׳:‏​16–19‏)‏.‏ אך בראש ובראשונה היה משה איש אמונה.‏ אלוהים היה מוחשי בעיניו — כה מוחשי עד כי השליח פאולוס אמר כי משה ”‏עמד בעוז כרואה את מי שאיננו נראה”‏ (‏עברים י״א:‏​24–28‏)‏.‏

לכן,‏ משה יכול ללמדנו על הצורך לטפח יחסים עם אלוהים.‏ גם אנו יכולים להתנהג בחיינו היומיומיים כמי שרואים את אלוהים!‏ אם נעשה כן,‏ מעשינו לעולם לא יהיו למורת רוחו.‏ כמו כן,‏ שים לב שאמונתו של משה ניטעה בלבו כבר בהיותו תינוק.‏ אמונתו היתה מושרשת מספיק עמוק כדי להדוף את ההשפעה של ”‏חוכמת מצרים”‏ (‏מעשי השליחים ז׳:‏22‏)‏.‏ מן הראוי שהורים ישאבו מכך עידוד וילמדו את ילדיהם על אלוהים כבר מינקות!‏ (‏משלי כ״ב:‏6;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏

ענוותו של משה ראויה אף היא לציון.‏ הוא היה ”‏עניו מאוד מכול האדם אשר על־​פני האדמה”‏ (‏במדבר י״ב:‏3‏)‏.‏ זו גם הסיבה שמשה היה מוכן להודות בטעויותיו.‏ הוא תיעד את רשלנותו האישית כשלא דאג למוּל את בנו (‏שמות ד׳:‏​24–26‏)‏.‏ במקרה אחד,‏ הוא סיפר בכנות על התנהגותו חסרת הכבוד כלפי אלוהים ועל העונש הכבד שגזר עליו אלוהים (‏במדבר כ׳:‏​2–12;‏ דברים א׳:‏37‏)‏.‏ כמו כן,‏ משה ניאות לקבל הצעות מאחרים (‏שמות י״ח:‏​13–24‏)‏.‏ האם לא ייטב לבעלים,‏ לאבות ולגברים אחרים בעלי סמכות אם יחקו את דוגמת משה?‏

יש מבקרים המפקפקים בענוותו הכנה של משה,‏ וכראיה לכך מזכירים את מעשיו האלימים (‏שמות ל״ב:‏​26–28‏)‏.‏ לדברי הסופר ג׳ונתן קירש ”‏משה המקראי היה עניו רק לעתים נדירות ומעולם לא גילה מתינות,‏ מה גם שהתנהגותו לא תמיד נחשבה צודקת.‏ ברגעים מטילי אימה,‏ .‏.‏.‏ מתחוור כי אישיותו של משה יהירה,‏ צמאת דם ואכזרית”‏.‏ למרבה הצער,‏ ביקורת זו היא צרת אופקים.‏ התנהגותו של משה נבעה מאהבה עזה לצדק ורגישות לאכזריות,‏ והביקורת מתעלמת מעובדה זו.‏ בימינו מקובל מאוד להתייחס בסובלנות לסגנונות חיים לא־​מוסריים,‏ אך עמדתו של משה מבליטה את הצורך בעמדה חסרת פשרות בכל הקשור לערכי מוסר (‏תהלים צ״ז:‏10‏)‏.‏

מורשת כתבי משה

אוסף הכתבים שהותיר אחריו משה מדהים ביותר.‏ ביניהם ניתן למצוא שירה (‏איוב,‏ תהלים צ׳‏‏)‏,‏ פרוזה היסטורית (‏בראשית,‏ שמות,‏ במדבר)‏,‏ אילנות יוחסין (‏בראשית פרקים ה׳,‏ י״א,‏ י״ט,‏ כ״ב,‏ כ״ה‏)‏ וקודקס חוקים מרשים הקרוי תורת משה (‏שמות פרקים כ׳ עד מ׳‏‏,‏ ויקרא;‏ במדבר;‏ דברים)‏.‏ תורה זו שנכתבה בהשראה הכילה רעיונות,‏ חוקים ועקרונות של ממשלה שהקדימה את זמנה במאות שנים.‏

במדינות בהן העומד בראש ההנהגה אמון גם על ההנהגה הדתית,‏ התוצאה עלולה להתבטא לעתים באי־​סובלנות,‏ דיכוי דתי וניצול לרעה של כוח.‏ תורת משה קיפלה בתוכה את עקרון הפרדת הדת מהמדינה.‏ על המלך נאסר לבצע עבודות כהונה (‏דברי הימים ב׳.‏ כ״ו:‏​16–18‏)‏.‏

עוד הכילה תורת משה דרכים לשמירה על היגיינה ופיקוח על מחלות,‏ כמו בידוד אנשים חולים והיפטרות מצואת אדם,‏ שיטות שעולות בקנה אחד עם המדע כיום (‏ויקרא י״ג:‏​1–59;‏ י״ד:‏​38,‏ 46;‏ דברים כ״ג:‏13‏)‏.‏ הדבר ראוי לציון בהתחשב ברפואה המצרית בימי משה,‏ שהיתה שילוב מסוכן בין הונאה ואמונות תפלות.‏ ממיליוני אנשים במדינות מתפתחות כיום היו נחסכים מחלות ומוות לו רק היו משכילים ליישם את עקרונות ההיגיינה שהתוותה תורת משה.‏

המשיחיים אינם נדרשים לקיים את המצוות בתורת משה (‏קולוסים ב׳:‏​13,‏ 14‏)‏.‏ אך למידתה עדיין אוצרת בתוכה ערך רב.‏ התורה האיצה בעם ישראל לגלות מסירות בלעדית לאלוהים ולהתרחק מעבודת אלילים (‏שמות כ׳:‏4;‏ דברים ה׳:‏9‏)‏.‏ היא ציוותה על הילדים לכבד את הוריהם (‏שמות כ׳:‏12‏)‏.‏ יתר על כן,‏ גינתה התורה מעשי רצח,‏ ניאוף,‏ גניבה,‏ שקר וחמדנות (‏שמות כ׳:‏​13–17‏)‏.‏ המשיחיים מוקירים עקרונות אלה עד עצם היום הזה.‏

נביא כמשה

אנו חיים בזמנים קשים.‏ האנושות זקוקה למנהיג כמשה — שמלבד מאפיינים כמו כוח וסמכות יהיה גם בעל יושרה,‏ עוז רוח,‏ חמלה ולב אוהב צדק.‏ כשמשה מת,‏ עם ישראל ודאי תהה,‏ ’‏האם יזכה העולם לראות שוב אדם בשיעור קומתו של משה?‏’‏ משה ענה על כך בעצמו.‏

בספרים שכתב משה מוסבר כיצד החולי והמוות הגיעו לידי קיום ומאיזו סיבה מרשה אלוהים לרשע להמשיך ולהתקיים (‏בראשית ג׳:‏​1–19;‏ איוב,‏ פרקים 1 ו־2)‏.‏ בבראשית ג׳:‏15 מופיעה הנבואה האלוהית הראשונה — הבטחה שבסופו של דבר הרוע יימחץ!‏ הכיצד?‏ הנבואה מציינת שצריך להיוולד אדם שדרכו תבוא הישועה.‏ הבטחה זו היא הבסיס ממנו צמחה התקווה בדבר בואו של משיח שיושיע את האנושות.‏ אך מי יהיה אותו משיח?‏ משה עוזר לנו לזהותו באופן שאינו מותיר מקום לספקות.‏

בערוב ימיו,‏ אמר משה מילים נבואיות אלה:‏ ”‏נביא מקרבך,‏ מאחיך,‏ כמוני,‏ יקים לך יהוה אלוהיך,‏ אליו תשמעון”‏ (‏דברים י״ח:‏15‏)‏.‏ מאוחר יותר,‏ הראה השליח פטרוס כי מילים אלה מצביעות ישירות על ישוע (‏מעשי השליחים ג׳:‏​20–26‏)‏.‏

רובם המכריע של הפרשנים היהודים שוללים בכל תוקף את ההשוואה בין משה לישוע.‏ הם טוענים כי מילים אלה מתייחסות לכל נביא אמת שקם אחרי משה.‏ אולם,‏ בדברים ל״ד:‏10 נאמר:‏ ”‏ולא קם נביא עוד בישראל כמשה,‏ אשר יְדָעוֹ יהוה פנים אל פנים”‏.‏

נכון,‏ נביאים רבים ונאמנים,‏ כגון ישעיהו וירמיהו,‏ קמו אחרי משה.‏ אך אף אחד מהם לא נהנה מהיחסים המיוחדים שהיו למשה עם אלוהים — לדבר עימו ”‏פנים אל פנים”‏.‏ לכן,‏ הבטחתו של משה שיקום נביא ’‏כמוהו’‏ ודאי תקפה לגבי מישהו מיוחד — המשיח!‏ יש לציין שבטרם נוסדה הנצרות — ובטרם החלו הרדיפות הדתיות מצד משיחי כזב — החזיקו חוקרים יהודים באותה נקודת מבט.‏ רמזים לכך ניתן למצוא בכתבים יהודים,‏ כגון מדרש רבא,‏ המציגים את משה כמבשר בואו של ”‏הגואל העתידי”‏,‏ או המשיח.‏

לא ניתן להכחיש את העובדה שישוע דמה למשה בהיבטים רבים.‏ (‏ראה המסגרת ”‏ישוע — נביא כמשה”‏.‏)‏ לישוע היו כוח וסמכות (‏מתי כ״ח:‏19‏)‏.‏ ישוע הוא גם ”‏עניו.‏.‏.‏ ונמוך רוח”‏ (‏מתי י״א:‏29‏)‏.‏ ישוע שונא רשע ואי־​צדק (‏עברים א׳:‏9‏)‏.‏ לפיכך,‏ יש ביכולתו לשמש כמנהיג לו האנושות כה משוועת!‏ הוא זה שימחץ בקרוב את הרֶשע ויהפוך את כדור־​הארץ לגן העדן שתיאר המקרא.‏b

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 12]‏

משה — עובדות מול מיתוסים

סרטים שנעשו על דמותו של משה הנציחו מספר מיתוסים ופרטים לא־​מדויקים אודותיו.‏ הנה כמה דוגמאות:‏

מיתוס:‏ משה לא ידע על מורשתו העברית.‏

עובדה:‏ אמו העברייה של משה היניקה אותו,‏ ככל הנראה במשך מספר שנים.‏ במעשי השליחים ז׳:‏​23–25 נאמר שמשה התייחס אל בני ישראל העבדים כאל ”‏אחיו”‏.‏

מיתוס:‏ משה התחרה על כס המלוכה של מצרים.‏

עובדה:‏ המקרא אינו מציין זאת.‏ תמונות מקראיות לדיון יומיומי (‏Daily Bible Illustrations)‏, מאת ג׳ון קיטו,‏ אומר כי אין כל סיבה להאמין שמשה הפך בעקבות ”‏אימוץ זה ליורש העצר.‏ .‏.‏.‏ דומה כי לא היה צפוי חסר ביורשים זכריים לכס המלוכה”‏.‏

מיתוס:‏ משה חזר למצרים כדי להתייצב מול אויביו.‏

עובדה:‏ המקרא מוסר שכל אויביו כבר לא היו בין החיים כששב למצרים (‏שמות ד׳:‏19‏)‏.‏

מיתוס:‏ אלוהים מסר את עשרת הדיברות לאחר שמשה עלה להר סיני.‏

עובדה:‏ אלוהים מסר את עשרת הדיברות,‏ דרך מלאכו,‏ לכל עם ישראל.‏ לאחר מכן,‏ ביקשו בני העם המפוחדים ממשה לעלות להר ולדבר בשמם (‏שמות י״ט:‏20 עד כ׳:‏19;‏ כ״ד:‏​12–14;‏ מעשי השליחים ז׳:‏53;‏ עברים י״ב:‏​18,‏ 19‏)‏.‏

מיתוס:‏ פרעה ניצל מהשמדת צבאו בחציית ים סוף.‏

עובדה:‏ ”‏פרעה וחילו”‏ טבעו למוות בים סוף (‏שמות י״ד:‏28;‏ תהלים קל״ו:‏15‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 13]‏

ישוע — נביא כמשה

להלן כמה דרכים בהן הוכח שישוע הוא ממשיך דרכו של משה:‏

▲ הן חייו של משה והן חייו של ישוע ניצלו מטבח המוני של תינוקות זכרים שעליו ציוו השליטים בני זמנם (‏שמות א׳:‏22;‏ ב׳:‏​1–10;‏ מתי ב׳:‏​13–18‏)‏.‏

▲ משה נקרא לצאת ממצרים עם ’‏בכורו’‏ של יהוה,‏ עם ישראל.‏ ישוע נקרא לצאת ממצרים בתור בנו בכורו של אלוהים (‏שמות ד׳:‏​22,‏ 23;‏ הושע י״א:‏1;‏ מתי ב׳:‏​15,‏ 19–21‏)‏.‏

▲ משה וישוע צמו 40 יום באזור מדברי (‏שמות ל״ד:‏28;‏ מתי ד׳:‏​1,‏ 2‏)‏.‏

▲ משה וישוע היו ענווים בצורה יוצאת מגדר הרגיל (‏במדבר י״ב:‏3;‏ מתי י״א:‏​28–30‏)‏.‏

▲ משה וישוע חוללו ניסים (‏שמות י״ד:‏​21–31;‏ תהלים ע״ח:‏​12–54;‏ מתי י״א:‏5;‏ מרקוס ה׳:‏​38–43;‏ לוקס ז׳:‏​11–15,‏ 18–23‏)‏.‏

▲ גם משה וגם ישוע שימשו כמתווכים בבריתות שכרת אלוהים עם משרתיו (‏שמות כ״ד:‏​3–8;‏ טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏​5,‏ 6;‏ עברים ח׳:‏​10–13;‏ י״ב:‏24‏)‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 10]‏

ישוע היה הנביא היחידי שבאמת היה בשיעור קומתו של משה

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

עקרונות ההיגיינה שהתוותה תורת משה עשויים להועיל במניעת מחלות