שבועה עתיקה בעלת חשיבות מודרנית
היפוקרטס, רופא יווני הידוע כ”אבי הרפואה”, חיבר בערך בשנת 400 לפה״ס את שבועת היפוקרטס. עקרונות אתיים אציליים אלו עדיין מנחים את אנשי הרפואה. האם זה מה שלימדו אותך? אם כן, אינך היחיד. אך האם זו האמת לאמיתה?
העובדות מרמזות על כך שקרוב לוודאי לא היה זה היפוקרטס שחיבר את השבועה הנושאת את שמו. בנוסף לכך, הרפואה המודרנית אינה תמיד תומכת ב”אני מאמין” המקורי של השבועה.
האם אנו יודעים בוודאות מי חיבר את השבועה העתיקה? וגם אם כן, האם השבועה נושאת בחובה משמעות לימינו?
האם היפוקרטס חיבר את השבועה?
קיימות מספר סיבות לפקפק בכך שהיפוקרטס חיבר את השבועה. הראשונה היא שהשבועה נפתחת בתחינה למספר אלוהויות. אולם, היפוקרטס נחשב לראשון שהפריד בין רפואה ובין דת וחיפש גורמים פיסיים למחלות ולא ייחסם לגורמים על־טבעיים.
יתר על כן, מספר דברים שנאסרו בשבועה לא סתרו את הרפואה שהיתה מקובלת בימיו של היפוקרטס. (ראה מסגרת בעמוד 19.) לדוגמה, הפלה והתאבדות לא היו מעשים הראויים לגינוי על־פי חוק וגם לא לפי הסטנדרטים של הדתות בימיו של היפוקרטס. כמו כן, המושבעים מבטיחים להתיר את ביצוע הניתוחים בידי מנתחים מקצועיים בלבד. אולם, טכניקות ניתוח שונות מהוות חלק מהאוסף ההיפוקרטי, אוסף הספרות הרפואית המיוחס לעתים להיפוקרטס ולמחברים קדומים אחרים.
אם כן, למרות שהסוגיה היא עדיין נושא השנוי במחלוקת בקרב החוקרים, דומה כי קיימת אפשרות סבירה שהשבועה ההיפוקרטית לא נכתבה למעשה בידי היפוקרטס. נראה שהדיון הפילוסופי שמועלה בשבועה עולה בקנה אחד עם השקפתם של הפיתגוריים בני המאה הרביעית לפה״ס, שדגלו באידיאלים הקשורים לקדושת החיים והתנגדו לניתוחים.
נפילה ותקומה
חרף הספקות בדבר זהות מחבר השבועה, אין עוררין על כך שהשבועה הותירה את חותמה על הרפואה המערבית ובמיוחד על האתיקה הרפואית. השבועה תוארה כ”שיא התפתחותם של רעיונות אתיים קפדניים בעולם הרפואה”, ”אבן היסוד ליחסי רופא־חולה בעולם המפותח” ו”הרמה הנעלה ביותר של מוסריות מקצועית”. בשנת 1913, אמר הרופא הקנדי המפורסם סר וויליאם אוסלר: ”הרי זה עניין פעוט ערך אם השבועה אכן מתקופת היפוקרטס... במשך 500,2 שנה היתה היא ל’קרדו’ של תחום הרפואה, ובאוניברסיטאות רבות עדיין מהווה הנוסח להשבעת רופאים”.
אף־על־פי־כן, ההתפתחות המדעית בשנות ה־20 המוקדמות הובילה כנראה להסתייגות מן השבועה. התאוצה שצברה תנועת הרציונליזם גרמה לשבועה להיראות כארכאית ולא־רלוונטית. אך למרות ההתקדמות המדעית, הצורך בקווים אתיים מנחים נותר בעינו. ייתכן שזו הסיבה שהשבועה זכתה לעדנה מחודשת בעשורים האחרונים.
השבועה שבה להיות חלק חשוב עבור סטודנטים לרפואה או עבור אלה שלא מכבר סיימו ללמוד. סקר שנערך בשנת 1993 בין בתי־ספר לרפואה בארצות־הברית ובקנדה העלה כי 98 אחוז מהם עורכים טקס השבעה כלשהו, לעומת 24 אחוז בשנת 1928. סקר דומה שנערך באנגליה הראה כי בכ־50 אחוז מבתי־הספר לרפואה מתקיימים טקס השבעה או הצהרה רשמית. גם באוסטרליה ובניו־זילנד הנתון עומד על כ־50 אחוז.
מתאים לרוח הזמן
אולם, שבועת היפוקרטס אינה חסינת שינויים; במהלך הדורות נערכו בה שינויים כדי שתשקף את האמונות השכיחות בנצרות. השינויים שנעשו נגעו לעתים לבעיות אחרות, כמו דרכי טיפול בקורבנות מגפה. לאחרונה, תוקנה השבועה כך שתתאים לאורח החשיבה המודרני.
בגרסאות רבות של השבועה נמחקו רעיונות ומושגים שאינם משקפים עוד את רוח הרפואה העכשווית, והוכנסו אידיאלים אחרים החשובים לחברה המודרנית. למשל, עקרון האוטונומיה של החולה על גופו תופס מקום מרכזי ברפואה של היום, אולם ברפואה היוונית הקדומה לא היה לו אח ורע ולכן לא נכלל בשבועת היפוקרטס. הרעיון של זכויות החולה מהווה מרכיב חשוב בשבועות רבות שקיימות כיום.
בנוסף לכך, יחסי רופא־חולה השתנו כאשר רעיונות כגון הסכמה מדעת הופכים יותר ויותר משמעותיים. לכן מובן כי מספר בתי־ספר לרפואה בלבד עדיין משביעים את תלמידיהם לפי הנוסח הקדום של שבועת היפוקרטס.
שינויים נוספים בשבועה מפתיעים אף יותר. מבין כל השבועות שנמצאו בשימוש בארצות־הברית ובקנדה ב־1993, רק 43 אחוז ציינו שעל הרופאים לשאת באחריות על מעשיהם, כשהגרסאות המודרניות ביותר אינן כוללות עונש על הפרת תנאי השבועה. התחייבות להימנע מהמתת חסד, הפלה וייעוץ באלילים היתה עוד פחות נפוצה, ורק ב־3 אחוזים מהשבועות של בתי־הספר לרפואה חל איסור לקיים יחסי מין עם החולה.
ערכה של שבועה
חרף גלגוליה הרבים של שבועת היפוקרטס, השימוש בשבועות נראה לעתים כדבר חיוני לאנשי מקצוע המחויבים ביסודו של דבר לאידיאלים אציליים ומוסריים. הסקר שנערך ב־1993 והוזכר קודם לכן גילה כי רוב השבועות מתמקדות בהתחייבות הרופאים למטופליהם ודורשות מהרופאים העתידיים לעשות ככל יכולתם בעת הטיפול בחוליהם. הצהרה שכזו ממקדת את תשומת הלב בערכם הרב של עיקרי האתיקה הרפואית המקצועית.
פרופסור אדמונד פלגרינו כתב במאמר המערכת של המדיקל זו’רנל של אוסטרליה (The Medical Journal of Australia): ”ייתכן כי מבחינת רבים השבועה הרפואית כיום היא פיסה קטנה מתוך תפיסה קדומה שנסדקה. אולם בתודעתם של אנשי הרפואה נותר מושג מה שדי בו כדי להזכיר לנו שאם נזנח את הרעיון לחלוטין, אזי פירוש הדבר שהרפואה תהפוך לתחום מסחרי, תעשייתי או למעין יוזמה עסקית”.
השאלה אם שבועת היפוקרטס או ההצהרות המודרניות שצמחו ממנה רלוונטיות כיום ודאי תמשיך להיות נושא לוויכוח אקדמי. אך ללא קשר לתשובה הסופית, מסירותם של הרופאים לדאוג לחולים עדיין ראויה לכל הערכה.
[תיבה בעמוד 19]
שבועת היפוקרטס
כפי שתורגמה על־ידי לודוויק אדלשטיין
אני נשבע בשם אפולו המרפא, אֶסְקְלֶפְּיוּס, הִיגִיאֵיאָה ופאנאקיה, וכל האלים והאלות עדיי, כי אקיים את השבועה דלהלן כמיטב שיפוטי ויכולתי:
אכבד את מי שלימד אותי את אומנותי כמו את הוריי, אחייה במחיצתו ואחלוק עימו את רכושי במידת הצורך, ילדיו יהיו בעיניי כאחים, ואם יחפצו, אלמדם את ידיעותיי בלא תשלום ובלא הבטחות שבכתב; אלמד את יסודות אומנותי לבניי, וכן את בני מוריי ולכל התלמידים, אשר יצהירו כי הם נכונים לבוא בברית זו ולהישבע לפי חוקי הרפואה, ולא לאיש זולתם.
אתן טיפול רפואי לכל חולה לפי מיטב יכולתי ושיפוטי, ולעולם לא אזיק לאיש או אפגע בזכויותיו.
לעולם לא ארשום תרופה קטלנית לאף אדם, גם אם יהיה זה רצונו, ואף לא אייעץ לו עצה, אשר אם יעשנה — תביא למוות. לעולם לא אתן לאישה את התרופה לגרימת הפלה. אשמור על טוהר חיי ואומנותי.
לא אנתח, אף לא את הסובלים מאבנים בכליות, אלא אשאיר זאת למי שמוכשרים לכך במיוחד.
לא אכנס לבית אלא לטובת החולה. ארחק מכל פשע בכוונה תחילה ומכל פיתוי, ובייחוד אמנע מכל מגע אינטימי עם נשים וגברים, אם בני חורין אם עבדים.
כל אשר יוודע לי תוך כדי עבודה באומנותי ותוך כדי מגע ומשא עם בני אדם במסגרתה, ושלא נועד להפצה, אצפין ולא אגלה לאיש.
מי ייתן ולא אפר שבועה זו, אמצא עונג באומנותי ואזכה להערכה בקרב האנשים; אבל אם אפר אותה ואשבע לשווא, ייפול ההפך מזה בגורלי.
[תמונה בעמוד 18]
עמוד מתוך האוסף ההיפוקרטי
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]
היפוקרטס ועמוד: באדיבות הספרייה הלאומית לרפואה