שאלות של קוראים
האם מקובל מבחינה מקראית שמשיחי יניח את ידו על המקרא בבית משפט ויישבע לומר את כל האמת?
מן הראוי שכל אדם יגיע להחלטה אישית בנידון (גלטים ו׳:5). עם זאת, אין במקרא איסור להתחייב בשבועה לומר את האמת בבית משפט.
התחייבות בשבועה היא מנהג שכיח עוד מימים ימימה. למשל, בימי קדם נהגו היוונים להרים את ידם אל השמים או לגעת במזבח בעת שבועה. רומאי שבא בשבועה היה מחזיק אבן בידו ואומר: ”אם ביודעין משקר אנוכי, והנה הוא מושיע את העיר ואת המעוז, ישליכני [האל] יופיטר מכל אשר טוב כאשר משליך אנוכי אבן זו” (אנציקלופדיה לספרות מקראית, תיאולוגית וכנסייתית מאת ג׳ון מקלינטוק וג׳יימס סטרונג, כרך VII, עמוד 260 [אנג׳]).
מעשים כאלה העידו על הנטייה להכיר בקיומו של כוח אלוהי, אשר מסוגל לראות את בני האדם ושעליהם לתת לפניו דין וחשבון. עוד מימי קדם הבינו עובדיו האמיתיים של יהוה שהוא מודע לדבריהם ולמעשיהם (משלי ה׳:21; ט״ו:3). הם נשבעו כביכול בנוכחות אלוהים או ראו בו עד לשבועתם. כך עשו למשל בועז, דוד, שלמה וצדקיהו (רות ג׳:13; שמואל ב׳. ג׳:35; מלכים א׳. ב׳:23, 24; ירמיהו ל״ח:16). עובדי האל האמיתי הרשו לאחרים להשביע אותם. כך היה במקרים של אברהם ושל ישוע המשיח (בראשית כ״א:22–24; מתי כ״ו:63, 64).
אדם שנשבע לפני יהוה עשה זאת לעתים בליווי מחווה מסוימת. אברם (אברהם) אמר למלך סדום: ”הרימותי ידי אל יהוה אל עליון, קונה שמים וארץ” (בראשית י״ד:22). מלאך שדיבר אל דניאל הנביא ’הרים ימינו ושמאלו אל השמים ונשבע בחֵי העולם’ (דניאל י״ב:7). אפילו על אלוהים נכתב באורח סמלי שהוא מרים את ידו בשבועה (דברים ל״ב:40; ישעיהו ס״ב:8).
אין כל איסור מקראי על הישבעות. ואולם, משיחי אינו חייב לחזק בשבועה כל הצהרה היוצאת מפיו. ישוע אמר: ”תהא מילתכם ’כן’, כן; ’לא’, לא” (מתי ה׳:33–37). התלמיד יעקב הדגיש נקודה דומה. באומרו ”אל תישבעו”, הוא הזהיר מפני שבועות פזיזות וסתמיות (יעקב ה׳:12). לא ישוע ולא יעקב אמרו שאסור לומר את האמת תחת שבועה בבית משפט.
אם כן, מה אם משיחי מתבקש על־ידי בית המשפט להישבע שעדותו אמת? אולי הוא ירגיש שאין כל פסול מצידו להתחייב כך בשבועה. מצד שני אפשר שהוא יורשה להצהיר בדרך אחרת שהוא אינו משקר (גלטים א׳:20).
כאשר ההליך המשפטי כרוך בהרמת היד או בהנחת היד על המקרא, ישנם משיחיים שמחליטים לעשות כן בהתחשב בדוגמאות המקראיות לשבועות שנאמרו במקביל לעשיית מחווה מסוימת. מבחינת המשיחי, עצם ביצוע המחווה אינו כה חשוב כמו העובדה שעליו לזכור שהוא נשבע לפני אלוהים לומר את האמת. שבועה כזו היא עניין כבד משקל. אם משיחי מרגיש בנסיבות כאלה שהוא יכול להשיב על שאלה שמוצגת לו ושמן הראוי שישיב עליה, עליו לזכור שהוא מחויב בשבועה לומר את האמת — מה שכמובן רוצה המשיחי לעשות בכל עת.