מנקודת המבט המקראית

מדוע יש להתייחס לנישואין כאל מוסד קדוש?‏

סביר להניח שרוב האנשים כיום יטענו שהם מאמינים בקדושת הנישואין.‏ אם כן,‏ מדוע זיווגים רבים מסתיימים בגירושין?‏ לדידם של רבים,‏ נישואין הם בסך הכול הבטחה רומנטית והסכם חוקי.‏ אולם,‏ הבטחות ניתן להפר.‏ אנשים שמאמצים השקפה זו אינם מתקשים לוותר על נישואיהם כאשר הדברים אינם מסתדרים.‏

מהי השקפתו של אלוהים על הסדר הנישואין?‏ את התשובה לכך ניתן למצוא בדברו,‏ המקרא.‏ בעברים י״ג:‏4 נאמר:‏ ”‏חיי אישות יכובדו אצל הכול”‏.‏ המילה היוונית המתורגמת ל”‏יכובדו”‏ מקפלת בתוכה את המשמעות של דבר מה יקר ומוערך ביותר.‏ אם אנחנו מעריכים משהו,‏ אנו מקפידים לשמור עליו ונזהרים שמא נאבדו,‏ ולו בשוגג.‏ הוא הדין לגבי הסדר הנישואין.‏ על המשיחיים להתייחס לנישואין כאל מוסד מכובד — כדבר יקר שברצונם לנצור.‏

כמובן,‏ יהוה אלוהים כונן את מוסד הנישואין כהסדר קדוש בין בעל ואישה.‏ אך כיצד נוכל להוכיח שאנו שותפים להשקפתו בנושא זה?‏

אהבה וכבוד

כדי לכבד את מוסד הנישואין,‏ על בני הזוג לכבד זה את זה (‏רומים י״ב:‏10‏)‏.‏ השליח פאולוס כתב למשיחיים בני המאה הראשונה:‏ ”‏אבל גם אתם,‏ איש איש יאהב את אשתו כאהבתו את עצמו;‏ והאישה תרחש כבוד רב לבעלה”‏ (‏אפסים ה׳:‏33‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

מובן שבן הזוג לא ינהג תמיד בדרך האוהבת או ההוגנת ביותר.‏ אולם,‏ המשיחיים חייבים לגלות אהבה וכבוד מעין אלו.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏נהגו בסבלנות איש עם רעהו,‏ וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו.‏ כשם שהאדון סלח לכם,‏ כן סילחו גם אתם”‏ (‏קולוסים ג׳:‏13‏)‏.‏

זמן ותשומת לב

זוגות הרואים בנישואיהם קשר קדוש,‏ מקדישים זמן על מנת לספק את צרכיו הפיסיים והרגשיים של בן זוגם.‏ הדבר מקפל בתוכו גם את נושא יחסי המין.‏ המקרא אומר:‏ ”‏האיש יקיים את חובתו לאשתו,‏ וכן גם האישה תקיים את חובתה לבעלה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏3‏)‏.‏

אולם,‏ בקרב מספר זוגות היה על הבעל לעבור זמנית למקום אחר כדי להגדיל את ההכנסה.‏ לעתים,‏ הפרידה התארכה מעבר למצופה.‏ לא אחת קרה שפירוד כזה עורר מתח בחיי הנישואין,‏ ולפעמים אף הוביל לניאוף ולגירושין (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏​2,‏ 5‏)‏.‏ מסיבה זו,‏ החליטו משיחיים רבים לוותר על נוחות חומרית ולא להעמיד את נישואיהם הקדושים בסכנה.‏

כשצצות בעיות

כשצצות בעיות,‏ משיחיים המכבדים את נישואיהם אינם ממהרים להיפרד או להתגרש (‏מלאכי ב׳:‏16;‏ קורינתים א׳.‏ ז׳:‏​10,‏ 11‏)‏.‏ ישוע ציין:‏ ”‏כל המגרש את אשתו חוץ מאשר על דבר זנות,‏ עושה אותה לנואפת;‏ והלוקח את הגרושה לאישה נואף הוא”‏ (‏מתי ה׳:‏32‏)‏.‏ זוג הבוחר להתגרש או להיפרד שלא על בסיס מקראי,‏ ממיט חרפה על מוסד הנישואין.‏

השקפתנו על הנישואין באה לידי ביטוי גם בעצות שאנו משיאים לזוגות שיש להם בעיות בנישואין.‏ האם אנו חושבים פעמיים לפני שאנו מציעים להם להיפרד או להתגרש?‏ נכון,‏ ייתכנו מקרים בהם יש בסיס מוצק לפירוד,‏ כמו בהתעללות פיסית או התעלמות מצרכים כלכליים בכוונה תחילה.‏a כמו כן,‏ כפי שהוזכר קודם לכן,‏ המקרא מתיר גירושין רק במקרה שבן הזוג נאף.‏ אולם,‏ אל למשיחיים להטיל את מלוא כובד משקלם על החלטתם של בני זוג הנמצאים במצבים כאלו.‏ אחרי ככלות הכול,‏ עם השלכות ההחלטה ייאלץ לחיות האדם שסובל מבעיות בנישואין ולא משיא העצה (‏גלטים ו׳:‏​5,‏ 7‏)‏.‏

הימנע מגישה אדישה

בכמה מקומות רווח המנהג של נישואין פיקטיביים כדי לקבל אזרחות בארץ אחרת.‏ בדרך כלל,‏ נישואין אלה כרוכים בהסכם להינשא לאזרח של אותה מדינה תמורת כסף.‏ על־​פי־​רוב,‏ אותם זוגות חיים בנפרד,‏ על אף שהתחתנו,‏ ולעתים אף אינם שומרים על קשרי ידידות.‏ מייד לאחר שהם משיגים את האזרחות הנחשקת,‏ הם מתגרשים.‏ הם מתייחסים לנישואיהם כאל הסכם עסקי בלבד.‏

המקרא אינו תומך בשוויון נפש שכזה.‏ ללא קשר למניעיהם,‏ אנשים כאלו נכנסים להסדר קדוש ומחייב בעיני אלוהים.‏ המעורבים במערכת יחסים כזו הם בעל ואישה לכל דבר,‏ ודרישות המקרא לגירושין חוקיים שבעטיין ניתן להינשא שנית שרירות ותקפות (‏מתי י״ט:‏​5,‏ 6,‏ 9‏)‏.‏

כפי שנכון לגבי כל דבר ששווה להשקיע בו מאמץ,‏ גם נישואין מוצלחים דורשים מאמץ והתמדה.‏ מי שאינם משכילים להעריך את קדושת הנישואין נוטים לוותר עליהם ביתר קלות,‏ או שהם נאלצים לחיות חיי נישואין אומללים.‏ אך זוגות המכירים בקדושת הנישואין יודעים שאלוהים מצפה מהם לדבוק זה בזה (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הם מבינים שבכך שנישואיהם מתנהלים בהרמוניה,‏ הם מסבים לו כבוד כמייסד מוסד הנישואין (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏31‏)‏.‏ אימוץ השקפה זו מחדיר בהם מוטיבציה לשמור על נישואיהם ולהשקיע מאמצים על מנת ליהנות מחיי נישואין מוצלחים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏