כשעיסוק בהופעה חיצונית הופך לאובססיה

כאשר רובנו מביטים במראה ורואים מה טעון שיפור,‏ אנו מיטיבים את בגדינו או את שערנו,‏ אולי מתאפרים מעט וממשיכים בשגרת היום.‏ תשומת לב כזו להופעה החיצונית שלנו היא נורמאלית והולמת.‏ אך יש המקצינים בעיסוק במראה החיצוני והדבר מוביל למצב הקרוי עיסוק מתמיד וכפייתי בפגמים בהופעה החיצונית,‏ או בד”‏ד (‏Body Dysmorphic Disorder—BDD)‏.‏

המדריך הרפואי של מֶרְק לאבחון וטיפול )The Merck Manual of Diagnosis and Therapy)‏ מגדיר את בד”‏ד כ”‏עיסוק יתר בפגמים בהופעה החיצונית הגורם למצוקה חמורה או לפגיעה ביחסים החברתיים,‏ בתפקוד בעבודה או בתחומים חשובים אחרים”‏.‏a הסיבה נעוצה בכך שהסובלים מהפרעה זו מדמים פגמים מסוימים או מגזימים ביחסם לפגמים קלים,‏ לכן דימוי עצמי זה נקרא גם כיעור מדומה,‏ או חרדת כיעור.‏

לדברי פרופסור ג׳.‏ קווין תומפסון מאוניברסיטת דרום פלורידה שבארה״ב,‏ בד”‏ד הוא קרוב לוודאי הפרעה נדירה,‏ ”‏המשפיעה אולי על כאחוז עד שני אחוזים מכלל האוכלוסייה,‏ ועל כ־10 עד 15 אחוז מחולי חוץ הסובלים מבעיות נפשיות”‏.‏ מכל מקום,‏ הוא מוסיף:‏ ”‏ישנם חוקרים הסבורים כי עם התקדמות שיטות האבחון והגילוי של הבעיה,‏ וככל שהחברה הופכת יותר ויותר אובססיבית למראה החיצוני,‏ שכיחות ההפרעה נמצאת במגמת עלייה”‏.‏ אף שהפרעה זו נותנת אותותיה בבני כל הגילים,‏ היא בדרך כלל מתחילה בגיל העשרה.‏ ובאשר למבוגרים,‏ נראה כי גברים ונשים סובלים ממנה באותה מידה.‏ בניגוד חד לנתון זה,‏ הפרעות אכילה שכיחות הרבה יותר בקרב נשים.‏

העיסוק החולני במראה החיצוני המאפיין סובלי בד”‏ד גורם להם לבדוק את עצמם במראה,‏ באופן מתמיד וכפייתי ובמקרים מסוימים אף מביא אותם לניתוק חברתי.‏ חמור מכך,‏ ”‏החרדה והפגיעה בתפקוד המלוות הפרעה זו עלולות להביא לאשפוזים חוזרים ונשנים ולהתנהגות אובדנית”‏,‏ מציין מדריך מֶרְק.‏ אין זה מפתיע אפוא שחלק מהסובלים פונים לעזרת המנתחים הפלסטיים.‏ ”‏אני בדרך כלל לא ממליצה על כך”‏,‏ אומרת ד״ר קתרין פיליפס,‏ שכתבה ספר על בד”‏ד.‏ ”‏ניתוח הוא בלתי הפיך”‏,‏ היא מסבירה,‏ ”‏בין כה וכה,‏ רוב הסובלים מבד”‏ד אינם מרוצים בדרך כלל מהתוצאה”‏.‏b

בד”‏ד מופיע לעתים בגיל צעיר מאוד.‏ כתב העת הג׳ורג׳ סטריט ג׳ורנל c דיווח על ילד בן 6 ”‏שהיה משוכנע ששיניו צהובות,‏ שהבטן שלו ’‏שמנה’‏,‏ ושהשיער שלו לא נראה טוב.‏ אחרים לא הבחינו ולו באחד מה’‏פגמים’‏ שלו.‏ מדי בוקר היה מסרק שוב ושוב את שערו במשך שעה בערך,‏ ואם בכל זאת לא הצליח לסדר אותו כדי שייראה ’‏טוב’‏,‏ היה טובל את ראשו במים וחוזר שוב על כל הטקס,‏ דבר שגרם לו לאחר תכופות לבית־​הספר”‏.‏ יום אחד כשהגיע למשרדו של רופא,‏ הוא אפילו התכופף לעבר הכיסא כדי לבחון את השתקפות דמותו בציפוי הכרום.‏

אל תרשה לעולם להכתיב את גישתך

מגזינים נוצצים,‏ עיתונים ותשדירי פרסומות בטלוויזיה מציפים את האנשים מכל עבר בדימויים של הגוף האידיאלי.‏ ההיגיון של הפרסומאים פשוט:‏ הצג דימוי מסוים כנורמה,‏ ואנשים יהיו מוכנים להיפרד ממיטב כספם שאותו הרוויחו בזיעת אפם כדי להגיע למראה הזה.‏ הוסף על כך קורטוב של לחץ חברתי ואולי גם כמה הערות חסרות התחשבות מצד בני משפחה או חברים,‏ ולא יהיה זה מפתיע לגלות שאנשים מאבדים את האיזון בנוגע להופעתם החיצונית.‏d אך מובן שגישה לא מאוזנת רחוקה מלהתפרש כהפרעה נפשית אובססיבית.‏

אין זה נורמאלי ואין זה נכון לחשוב שאם אינך יפה או נאה,‏ איש לא יתעניין בך.‏ אנשים אינם נוהגים לבחור חברים על־​פי נתונים פיסיים.‏ אמת,‏ המראה החיצוני אומנם משחק תפקיד בהתחלה,‏ אך האישיות,‏ אמות המידה וערכי המוסר של הפרט הם הם הדבק האמיתי של קשרי ידידות.‏ במובן מסוים,‏ כל אחד מאיתנו דומה לספר — ייתכן שהכריכה מושכת את העין,‏ אך אם התוכן משעמם הקוראים עד מהרה יניחו אותו מידיהם.‏ אולם אם הספר מעניין,‏ הם ימשיכו לקרוא בו,‏ ללא קשר לחזות העטיפה.‏ אז מדוע שלא תתמקד בתכונותיך כאדם?‏ זה בדיוק מה שהמקרא,‏ דבר־​אלוהים,‏ מעודד אותך לעשות (‏משלי י״א:‏22;‏ קולוסים ג׳:‏8;‏ פטרוס א׳.‏ ג׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

ואם נהיה כנים עם עצמנו,‏ הרי שהמראה החיצוני שלנו משתנה ככל שאנו מתבגרים.‏ איזה עתיד עגום היה צפוי לנו אילו החיים,‏ החברות והאושר היו תלויים ביופי הנעורים!‏ אולם,‏ עתידנו עשוי להיות שונה בתכלית.‏ הכיצד?‏

היופי הבלתי נשחת

משלי ט״ז:‏31 מציין:‏ ”‏עטרת תפארת שׂיבה,‏ בדרך צדקה תימצא”‏.‏ בעיני יהוה אלוהים ובעיני כל השותפים להשקפתו,‏ אנשים המשרתים אותו עד הגיעם לגיל שׂיבה,‏ אינם מאבדים מיופיים.‏ נהפוך הוא,‏ הם זוכים לעטרת תפארת בשׂיבתם תודות להתלהבות ולמסירות שגילו בשירות אלוהים לאורך השנים.‏ אנשים יקרים אלה אכן ראויים לאהבה ולהערכה עמוקה מצידנו (‏ויקרא י״ט:‏32‏)‏.‏

זאת ועוד,‏ בעולם החדש הקרב ובא שהבטיח,‏ יבטל יהוה את כל השפעותיו המזיקות של החטא התורשתי שהוא מנת חלקם של כל משרתיו הנאמנים,‏ מבוגרים וצעירים כאחד.‏ בחלוף כל יום הם יראו ויחושו כיצד גופם הולך ומשתקם עד שבסופו של דבר ירוממו לשיא השלמות הפיסית (‏איוב ל״ג:‏25;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ איזו תקווה מרנינה!‏ האם היית רוצה להיות ביניהם?‏ אם כן,‏ אל תחסוך מאמצים והתמקד ביופי החשוב מכול.‏ כמו כן,‏ אל תרשה לחשיבתו השטחית והאכזרית של עולם זה להכתיב את גישתך.‏ כך תהיה אדם מאושר יותר ויפה יותר (‏משלי ל״א:‏30‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏