שורשי הדעות הקדומות

ישנן מספר סיבות לצמיחתן של דעות קדומות.‏ אף־​על־​פי־​כן,‏ שני גורמים מוכחים הם (‏1)‏ רצון לחפש שעיר לעזאזל (‏2)‏ תרעומת כתוצאה מהיסטוריה של אי־​צדק.‏

כפי שהוסבר במאמר הקודם,‏ ברוב המקרים כשניחת אסון,‏ אנשים מחפשים מישהו כדי לטפול עליו את האשמה.‏ כשאישים בולטים מפנים אצבע מאשימה פעם אחר פעם כלפי קבוצת מיעוט,‏ הרעיון מחלחל לתודעת הציבור ונולדות דעות קדומות.‏ נזכיר דוגמה נפוצה אחת.‏ כשחלה נסיגה כלכלית במדינות מערביות,‏ לא אחת תולים את האשמה לשיעורי האבטלה הגבוהים על העובדים המהגרים — למרות שלרוב הם עובדים בעבודות שמרבית התושבים המקומיים מסרבים לעשותן.‏

אך לא כל הדעות הקדומות מקורן בחיפוש אחר שעיר לעזאזל.‏ לעתים הן נעוצות בדפי ההיסטוריה.‏ ”‏אין בזה משום הפרזה אם נאמר שסחר העבדים יצר את המבנה האינטלקטואלי של הגזענות והבוז התרבותי כלפי השחורים”‏,‏ נאמר בדו״ח אונסק”‏ו נגד גזענות.‏ סוחרי עבדים ניסו להצדיק את הניצול המחפיר של בני אדם בטענה שהאפריקנים היו נחותים.‏ דעה קדומה חסרת יסוד זו,‏ שמאוחר יותר התרחבה וכללה תושבים ממושבות אחרות,‏ עדיין שרירה וקיימת.‏

בכל רחבי העולם,‏ אירועים היסטוריים דומים של דיכוי ואי־​צדק שומרים על גחלת הדעות הקדומות בוערת.‏ שורשי האיבה בין הקתולים לפרוטסטנטים באירלנד מחזירים אותנו אחורה עד המאה ה־16,‏ כאשר שליטי אנגליה רדפו והוציאו להורג קתולים.‏ מעשי הזוועה של הנוצרים בעת מסעות הצלב עדיין מעוררים רגשות עזים בקרב מוסלמים במזרח התיכון.‏ העוינות בין הסרבים לקרואטים באזור הבלקן החריפה בעקבות טבח האזרחים במרוצת מלחמת העולם השנייה.‏ כפי שמראות דוגמאות אלה,‏ היסטוריה של שטנה בין שתי קבוצות יכולה לחזק את הדעות הקדומות.‏

טיפוח הבורות

פעוט אינו מטפח בלבו דעות קדומות.‏ חוקרים מציינים שברוב המקרים ילד ישמח לשחק עם ילד מגזע אחר.‏ אולם,‏ עד גיל 10 או 11 הוא עלול לדחות אנשים מלאום,‏ גזע או דת שונים.‏ בשנות התפתחותו הוא מגבש אוסף של השקפות,‏ אותן הוא עלול לנצור כל חייו.‏

כיצד מפתח הילד השקפות וגישות אלו?‏ ילד קולט גישות שליליות — בין אם הן נאמרות בפירוש ובין אם הן מובעות בדרכים אחרות — ראשית כול מהוריו ולאחר מכן מחבריו או ממוריו.‏ השפעה נוספת נודעת לשכנים,‏ לעיתונים,‏ לרדיו או לטלוויזיה.‏ קרוב לוודאי שהוא יודע מעט מאוד,‏ אם בכלל,‏ על הקבוצות מהן הוא סולד,‏ אולם עד שהוא מתבגר הוא מגיע למסקנה שהן נחותות ואינן ראויות לאמון.‏ וכך הוא אף עלול לשנוא אותן.‏

הצמיחה שחלה באמצעי התחבורה וקשרי המסחר הידקה את הקשרים בין קבוצות תרבותיות ואתניות שונות במדינות רבות.‏ למרות זאת,‏ אדם שטיפח דעות קדומות בדרך כלל דבק בדעותיו המגובשות.‏ הוא עלול להתעקש להדביק סטריאוטיפים לאלפי ואף למיליוני אנשים,‏ מתוך הנחה שהם חולקים אותן תכונות שליליות.‏ כל חוויה לא־​נעימה,‏ גם אם מדובר באדם אחד בלבד מתוך הקבוצה הזו,‏ מחזקת את הדעה הקדומה שלו.‏ לעומת זאת,‏ כאשר הוא חווה חוויות חיוביות הוא מתעלם מהן ומתייחס אליהן כאל מקרים יוצאי דופן.‏

להשתחרר מהדעות הקדומות

עקרונית,‏ מרבית האנשים מגנים את הדעות הקדומות אך רק מעטים משתחררים מאחיזתן.‏ למעשה,‏ רבים המחזיקים בדעות קדומות מכחישים בכל תוקף שהם כאלה.‏ אחרים טוענים שאין להן משקל רב,‏ במיוחד אם הפרט שומר אותן לעצמו.‏ אולם,‏ לדעות קדומות משקל רב משום שהן פוגעות באנשים וזורעות פילוגים.‏ אם דעה קדומה היא הילד של הבורות,‏ השנאה היא בדרך כלל הנכד שלה.‏ הסופר צ׳ארלס קאלב קוֹלטוֹן (‏1780?‏–1832)‏ ציין:‏ ”‏שונאים אנו כמה אנשים מפני שאיננו מכירים אותם;‏ ולא נכירם מפני שאנו שונאים אותם”‏.‏ אף־​על־​פי־​כן,‏ אם ניתן ללמוד לפתח דעות קדומות,‏ אזי ניתן גם ללמוד להשתחרר מהן.‏ כיצד?‏

‏[‏תיבה בעמוד 7]‏

דת — כוח להשלטת סובלנות או דעות קדומות?‏

בספרו טבען של הדעות הקדומות,‏ גורדון וו.‏ אלפורט מציין כי ”‏בממוצע,‏ נראה שחברי כנסייה הם יותר בעלי דעות קדומות מאשר כאלה שאינם חברים בה”‏.‏ אך אין בזה כדי להפתיענו,‏ אם זוכרים שפעמים רבות היתה הדת לגורם שעורר את הדעות הקדומות ולא לפתרון שלהן.‏ לדוגמה,‏ אנשי הכמורה הסיתו לאנטישמיות עוד מלפני מאות שנים.‏ לפי תולדות הנצרות,‏ היטלר אמר פעם:‏ ”‏אשר ליהודים,‏ אני פשוט ממשיך באותה מדיניות שאימצה הכנסייה הקתולית לפני 500,‏1 שנה”‏.‏

בתקופת מעשי הזוועה שבבלקן,‏ דומה היה כי עיקרי הדת האורתודוקסיים והקתוליים אינם מסוגלים להוליד סובלנות וכבוד כלפי השכן שדתו שונה.‏

כמו כן,‏ חברי כנסייה ברואנדה טבחו בחבריהם לאמונה.‏ העיתון נשיונל קתוליק ריפורטר מציין שהקרבות שהתנהלו שם כללו ”‏רצח עם אמיתי,‏ פשוטו כמשמעו,‏ שבין היתר נגרם,‏ למרבה הצער,‏ באחריותם של קתולים”‏.‏

הכנסייה הקתולית עצמה מכירה בעברה הלא־סובלני.‏ בשנת 2000,‏ ביקש האפיפיור יוחנן פאולוס ה־2 מחילה על ”‏חריגות מן העבר”‏ במיסה ציבורית שנערכה ברומא.‏ במהלך הטקס הוזכרו בעיקר ”‏האי־​סובלנות ועיוות הצדק כלפי יהודים,‏ נשים,‏ ילידים,‏ מהגרים,‏ עניים ותינוקות שלא זכו לצאת לאוויר העולם”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

למעלה:‏ מחנה פליטים,‏ בוסניה והרצגובינה,‏ 20 באוקטובר 1995

שני פליטים בוסנים–סרבים ממתינים לסיומה של מלחמת האזרחים

‏[‏שלמי תודה]‏

צולם על־​ידי Scott Peterson/Liaison

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

לָמד לשנוא

ילד יכול לקלוט גישות שליליות מהוריו,‏ מהטלוויזיה ומכל גורם אחר