מה יהיה אורך חייך?
”רֻטֲפַש [נעשה רענן] בשרו מנוער; ישוב לימי עלומיו” (איוב ל״ג:25).
כאשר כלב מת אחרי 10 או 20 שנות חיים, הוא קרוב לוודאי עשה את מה שרוב הכלבים עושים. הוא הביא לעולם כלבלבים, רדף אחרי חתולים, קבר עצמות והגן על בעליו. אולם כאשר אדם הולך לעולמו לאחר 70 או 80 שנות חיים, הוא מגשים רק מעט מאוד מהפוטנציאל שלו. אם עסק בספורט להנאתו, סביר להניח שהצטיין רק בענף ספורט אחד או שניים. אם היה חובב מוסיקה, קרוב לוודאי ששלט בכלי נגינה אחד או שניים. אם אהב לשוחח עם אנשים בשפתם, אולי שלט בשתיים או שלוש שפות. כל כך הרבה דברים נוספים היו מסבים לו הנאה — לפגוש אנשים, לגלות דברים חדשים ולקרוב לאלוהים — לו רק יכול היה להאריך ימים.
אולי אתה תוהה מדוע העניק אלוהים לאדם מוח המסוגל ליהנות מכל כך הרבה דברים, ואז קצב לו אורך חיים קצר עד כדי תסכול המאפשר לו ליהנות מכל כך מעט. נראה כי קוצר חייו של האדם אינו מתיישב עם התכנון התכליתי הניכר במידה כה רבה בבריאה. אתה עשוי גם לשאול את עצמך מדוע חנן אלוהים את האדם בתכונות יחידות במינן כגון צדק וחמלה ובה בעת נטע בו את הנטייה לעשות את הרע?
אם תראה מכונית יפה ועליה פגיעה מכוערת בפח, האם תסיק שזהו חלק מהעיצוב? ודאי שלא! יהיה לך ברור שהמכונית לא הייתה אמורה להיראות כך אלא שהיא עוצבה בקפידה ולאחר מכן מישהו גרם לה נזק. באותו אופן, כאשר אנחנו מהרהרים במורשת החיים הנפלאה שלנו לא נוכל אלא להסיק שככה לא היו אמורים להיראות פני הדברים. קוצר חיינו והנטייה לעשות את הרע הם כמו ”פגיעות” טרגיות. אין ספק שמישהו חיבל במורשת החיים של המין האנושי. מי עשה זאת? הראיות המקראיות מצביעות בצורה משכנעת על אשם אחד.
אם המין האנושי החל את דרכו עם היכולת לחיות עד אין קץ, מי יכול היה לאחר מכן לפגוע במורשת זו שיועדה לכל בני האדם? רק אבי המין האנושי כולו. כל אדם אחר יכול היה לפגוע בגנים של קבוצת אנשים קטנה, יוצאי חלציו. אם כן, הכתוב במקרא, דברו של אלוהים, עולה בקנה אחד עם העובדות הברורות כשמש. הוא אומר: ”כשם שעל־ידי אדם אחד [אדם הראשון] בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). כתבי־הקודש מרשיעים אפוא את אדם הראשון בחבלה במורשתנו. כיצד חיי האנוש היו אמורים להיראות מלכתחילה?
התכנון המקורי
באומרו שהמוות ’בא לעולם’, המקרא מצביע על כך שהאנושות לא הייתה צפויה מלכתחילה לחוות מוות. מרדו של אדם הראשון באלוהים הביא על המין האנושי זקנה ומוות. בעלי חיים, לעומת זאת, לא נועדו לחיות לנצח (בראשית ג׳:21; ד׳:4; ט׳:3, 4).
בני אדם מטבע ברייתם שונים מבעלי חיים. אנו צורת חיים נעלה יותר, בדיוק כשם שהמלאכים הם צורת חיים נעלה יותר מאיתנו (עברים ב׳:7). להבדיל מן החיות, נברא האדם ”בצלם אלוהים” (בראשית א׳:27). כמו כן בניגוד לחיות, מכנה המקרא את אדם ”בן אלוהים” (לוקס ג׳:38). לפיכך, יש לנו סיבה מוצקה להאמין שהאדם לא נועד להזדקן ולמות. אלוהים לא ימות, והוא לא ברא את בניו כדי שימותו (חבקוק א׳:12; רומים ח׳:20, 21).
הנתונים ההיסטוריים ביחס לדורות הראשונים של האנושות שופכים אור נוסף על התכנון המקורי של אלוהים עבור המין האנושי. באותם ימים חיו אנשים מאות שנים לפני שהזדקנו. אדם הראשון חי 930 שנה. מספר דורות אחריו חי שֵם בנו של נוח 600 שנה, ואַרְפַּכְשַׁד נכדו של נוח חי 438 שנהa (בראשית ה׳:5; י״א:10–13). מאוחר יותר חי אברהם 175 שנה (בראשית כ״ה:7). דומה כי השפעות החטא גוברות בהדרגה ומקצרות את שנות החיים ככל שהאנושות מתרחקת מהשלמות המקורית. אבל האדם נועד לחיות לנצח. אם כן, השאלה המתבקשת היא, ’האם אלוהים עדיין חפץ שבני אדם ייהנו מחיי נצח עלי אדמות?’
שחרור מכבלי הזקנה
יהוה אלוהים קבע כי מי שלא יציית לו ישלם על חטאיו במוות. משום כך נראה היה כי צאצאיו של אדם הראשון נקלעו למצב שאין ממנו מוצא (בראשית ב׳:17). והנה, בכתבי־הקודש מובאת התקווה שמישהו ישלם עבור השחרור מכבלי הזקנה. אנו קוראים: ”פדעהו [גאל אותו] מרדת שחת! מצאתי כופר! רֻטֲפַש בשרו מנוער; ישוב לימי עלומיו” (איוב ל״ג:24, 25; ישעיהו נ״ג:4, 12). המקרא מציג כאן תקווה נפלאה לפיה יהיה מי שיפדה את בני האדם מתהליך הזקנה!
מי יכול היה לשלם את הכופר הדרוש? כופר זה אינו נמדד בכסף. המקרא אומר ביחס לבני אדם לא־מושלמים: ”אח לא פדֹה יפדה איש, לא ייתן לאלוהים כופרו... ויחי עוד לנצח” (תהלים מ״ט:8–10). אולם לישוע המשיח היה משהו בעל ערך רב יותר מכסף. בהיותו על הארץ היו לו חיי אנוש מושלמים, משום שבתור בן אלוהים לא ירש חטא מאדם הראשון. ישוע אמר שהוא בא ”לתת את נפשו כופר בעד רבים”. בהזדמנות אחרת ציין: ”אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם” (מתי כ׳:28; יוחנן י׳:10).
התקווה לחיי נצח הייתה מן הנושאים המרכזיים בבשורתו של ישוע. פטרוס, תלמידו הנאמן, אמר לו פעם: ”דברי חיי עולם עימך” (יוחנן ו׳:68). למה מתכוון המקרא במילים חיי עולם?
חיים עד אין קץ
שליחיו של ישוע ציפו בכליון עיניים לחיות עד אין קץ בשמיים כחלק ממלכותו (לוקס כ״ב:29; יוחנן י״ד:3). עם זאת, ישוע דיבר תכופות על מטרתו של אלוהים כלפי כדור־הארץ (מתי ה׳:5; ו׳:10; לוקס כ״ג:43). לכן, ניסיו של ישוע ודבריו בנוגע לחיי נצח נתנו משנה תוקף להבטחות אלוהים שנאמרו זמן רב קודם לכן בפי הנביא ישעיהו: ”בילע המוות לנצח, ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים” (ישעיהו כ״ה:8). לא עוד יחיה האדם שנות נעורים ספורות שיחלפו ביעף ויפנו את מקומן לשנות דעיכה וגסיסה.
בעולם החדש שיכונן אלוהים יזכו הנאמנים לשלמות וישוחררו מן השעבוד לתהליך הזקנה. המקרא מוסר: ”הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים לאלוהים” (רומים ח׳:21). שווה בנפשך! אנשים ימשיכו לרכוש חוכמה וניסיון. אבל במאות השנים שיחלפו, חיות נעוריהם לא תדעך. האם תזכה להגיע לזמנים אלה?
מה יהיה אורך חייך?
לדברי ישוע, בעקבות יום משפטו של אלוהים לא ייוותרו אנשים רבים על הארץ (מתי כ״ד:21, 22). ישוע אמר: ”רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה” (מתי ז׳:13, 14).
כדי להיות בין אלה שייהנו מחיים עד אין קץ, עליך לבקש את חסדו של אלוהים. הצעד הראשון הוא לדעת את אלוהים. ישוע הסביר: ”ואלה הם חיי עולם: שיכירו [”לדעת”, דל׳] אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח” (יוחנן י״ז:3). יש צורך במאמצים כדי לדעת את אלוהים, אך מאמצים אלו כדאיים. גם כדי להרוויח כסף מדי יום לקניית אוכל דרושים מאמצים. ישוע השווה את דעת אלוהים לאוכל ואמר: ”אל תעמלו בעד האוכל הכלה ואובד, אלא בעד האוכל הקיים לחיי עולם” (יוחנן ו׳:27). האם חיים עד אין קץ אינם שווים כל מאמץ? (מתי ט״ז:26).
ישוע אמר: ”כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). אם כן, אורך חייך תלוי באופן שבו תגיב לאהבתו של אלוהים.
[הערת שוליים]
a יש הסבורים שהשנים המוזכרות במקרא הן למעשה חודשים. אולם הכתוב מוסר שארפכשד הוליד את שֶׁלַח בגיל 35. אם מדובר היה ב־35 חודשים, אזי ארפכשד הפך לאב לפני הגיעו לגיל שלוש, דבר שאינו מתקבל על הדעת. בנוסף, הפרקים הראשונים של ספר בראשית מבחינים בין מחזורי שמש של שנים לבין מופעי ירח של חודשים (בראשית א׳:14–16; ז׳:11).
[קטע מוגדל בעמוד 7]
לאחר 80 שנות חיים, מגשים האדם רק מעט מאוד מהפוטנציאל שלו
[קטע מוגדל בעמוד 8]
בני אדם מטבע ברייתם הם צורת חיים נעלה יותר מבעלי חיים
[תמונה בעמוד 7]
האם מכונית זאת עוצבה עם פגיעה בפח?
[תמונה בעמודים 8, 9]
דבר־אלוהים אומר שבני אדם ’ישובו לימי עלומיהם’