מיכאל סֶרְווֶטוּס — אדם שחיפש בגפו אחר האמת

מאת כתב עורו!‏ בספרד

ב־27 באוקטובר 1553 הועלה מיכאל סרווטוס על המוקד בז׳נבה,‏ שווייץ.‏ גיוּם פארל — התליין והכומר של ז׳ן קאלווין — הזהיר את הצופים:‏ ”‏[‏סרווטוס]‏ הוא אדם חכם שללא ספק סבר שהוא מלמד את האמת,‏ אך נפל לידיו של השטן.‏ .‏.‏.‏ הישמרו פן יקרה לכם דבר דומה!‏”‏ מה היה פשעו של קורבן אומלל זה שהביא עליו סוף טרגי שכזה?‏

מיכאל סרווטוס נולד בשנת 1511 בכפר וילאנוּאֶווה שבספרד.‏ מגיל צעיר הצטיין בלימודיו ולדברי אחד הביוגרפים,‏ ”‏עד גיל 14 למד יוונית,‏ לטינית ועברית והיה בקיא בפילוסופיה,‏ מתמטיקה ותיאולוגיה”‏.‏

בגיל העשרה הועסק סרווטוס כנער משרת בידי חואן דה קווינטנה,‏ כומר הווידויים האישי של הקיסר הספרדי קרל ה־5.‏ במסעותיו הרשמיים היה סרווטוס עד למחלוקות הדתיות המהותיות בספרד,‏ מדינה שהגלתה יהודים ומוסלמים או שאילצה אותם להמיר את דתם לקתוליות.‏a

בגיל 16 החל סרווטוס ללמוד משפטים באוניברסיטת טוּלוּז שבצרפת.‏ שם נתקל לראשונה במקרא שלם.‏ למרות האיסור המוחלט על קריאת המקרא,‏ קרא בו סרווטוס בסתר.‏ לאחר שסיים את הקריאה הראשונה,‏ נדר לקוראו ”‏עוד אלף פעמים”‏.‏ קרוב לוודאי שהמקרא שסרווטוס שקד עליו בטולוז היה הפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי,‏ נוסח שאיפשר לו לקרוא את הפסוקים בשפות המקור ‏(‏עברית ויוונית)‏,‏ לצד התרגום הלטיני.‏b מחקריו במקרא והניוון המוסרי של הכמורה שאליו נחשף בספרד,‏ זעזעו את אמונו בדת הקתולית.‏

הספקות שאחזו בסרווטוס גברו כאשר נכח בטקס הכתרתו של קרל ה־5.‏ המלך הספרדי הוכרז כקיסר האימפריה הרומית הקדושה בידי האפיפיור קְלֶמֶנְס ה־7.‏ האפיפיור שישב על כיסא כבוד נייד,‏ קיבל את פני המלך והלה נשק לרגליו.‏ מאוחר יותר כתב סרווטוס:‏ ”‏במו עיניי ראיתי כיצד נישא האפיפיור על כתפי הנסיכים,‏ ברוב פאר והדר,‏ וזוכה להערצת ההמונים ברחובות”‏.‏ סרווטוס לא יכול היה להשלים עם הפאר והפזרנות שעמדו בניגוד לפשטות של ספרי הבשורה.‏

חיפושו אחר עיקרי דת נכונים

סרווטוס חדל במוצנע לעבוד עם קווינטנה והחל בחיפושו אחר האמת.‏ הוא האמין שהמסר שבפי ישוע לא היה מכוון לתיאולוגים או לפילוסופים אלא לעם הפשוט כדי שאלה יבינו ויישמו אותו.‏ לכן גמר אומר לבחון את הטקסט המקראי בשפות המקור ולדחות כל תורה שלא עלתה בקנה אחד עם כתבי־הקודש.‏ מעניין לציין כי המילה ”‏אמת”‏ ונגזרותיה מופיעות יותר מכל מילה אחרת בכתביו.‏

מחקריו ההיסטוריים והמקראיים הובילו אותו למסקנה שהדת שכונן ישוע המשיח הסתאבה במהלך שלוש מאות השנים הראשונות לספירה.‏ הוא למד כי קונסטנטינוס ויורשיו קידמו תורות כזב שבסופו של דבר הובילו לאימוץ השילוש כדוקטרינה רשמית.‏ בגיל 20 פרסם את ספרו טעויות השילוש,‏ ספר שהפך את סרווטוס ליעד עיקרי של האינקוויזיציה.‏

סרווטוס ראה דברים כהווייתם.‏ ”‏במקרא”‏,‏ כתב,‏ ”‏אין כל זכר לשילוש.‏ .‏.‏.‏ אין אנו לומדים להכיר את אלוהים דרך תפיסות פילוסופיות הנגועות בגאווה,‏ אלא דרך ישוע המשיח”‏.‏c עוד הסיק שרוח הקודש אינה ישות,‏ אלא כוחו הפעיל של אלוהים.‏

היו שדיברו בשבחו של סרווטוס.‏ מתקן הדת הפרוטסטנטי,‏ סבסטיאן פרנק,‏ כתב:‏ ”‏הספרדי,‏ סרווטוס,‏ טוען בחיבורו שלאלוהים יש רק ישות אחת.‏ הכנסייה הרומית מחזיקה בדעה שקיימות שלוש דמויות בישות אחת.‏ אני נוטה לצדד בספרדי”‏.‏ עם זאת,‏ סרווטוס לא זכה מעולם למחילה מן הכנסייה הרומית־קתולית ומן הכנסיות הפרוטסטנטיות על כך שקרא תיגר על ה’‏אני מאמין’‏ שלהן.‏

לימודי המקרא הביאו את סרווטוס לדחות תורות כנסייה נוספות,‏ והוא טען שהשימוש בצלמים אינו מעוגן במקרא.‏ לכן שנה וחצי לאחר שפרסם את ספרו טעויות השילוש,‏ ציין סרווטוס בנוגע לקתולים ולפרוטסטנטים:‏ ”‏ביחס לשני הצדדים,‏ אינני שולל את הכול ואינני מקבל את הכול.‏ דומה כי בכולם יש אמת ובכולם יש משגים,‏ אלא שכל אחד רואה את משגי רעהו ועיוור למשגיו הוא”‏.‏ הוא היה אדם שחיפש בגפו אחר האמת.‏d

אולם על אף מאמציו הכנים הסיק סרווטוס כמה מסקנות מוטעות.‏ למשל,‏ הוא חישב ומצא כי הר מגידון ומלכות אלף השנים של המשיח יבואו עוד בחייו.‏

חיפוש אחר האמת בעולם המדע

סרווטוס נאלץ להימלט מפני רודפיו.‏ הוא שינה את שמו לוויאנובאנוס ותקע יתד בפריס,‏ שם רכש תארים באומנות וברפואה.‏ מתוך סקרנותו המדעית ביצע ניתוחים כדי להבין את תפקודו של גוף האדם.‏ סרווטוס הפך ככל הנראה לאירופאי הראשון שתיאר את מחזור הדם הריאתי.‏ ממצאיו נכללו בחיבורו שיקום הנצרות‏.‏ דבריו נאמרו 75 שנה לפני שויליאם הארווי תיאר את מערכת מחזור הדם השלמה.‏

סרווטוס אף הכין מהדורה חדשה של המדריך לגיאוגרפיה מאת תלמי.‏ המהדורה הייתה כה מוצלחת שהיו שכינוהו אבי הגיאוגרפיה ההשוואתית והאתנוגרפיה.‏ מאוחר יותר,‏ במשפטו בג׳נבה,‏ גונה סרווטוס משום שתיאר את ארץ ישראל כמקום לא־מפותח וצחיח.‏ להגנתו טען שזו תמונת המצב בימיו ולא בתקופת משה שבה הארץ הייתה ללא ספק ארץ זבת חלב ודבש.‏

בנוסף חיבר סרווטוס את הספר מידת המרקחוֹת שסיפק גישה חדשה ומאוזנת בנושא הרפואה.‏ הידע הרפואי הרב המצוי בספר זה הפך אותו לחלוץ בתחום הפרמקולוגיה [‏תורת התרופות]‏ והשימוש בוויטמינים.‏ בהתחשב בידיעותיו המעמיקות בתחומים כה רבים,‏ תיאר אחד ההיסטוריונים את סרווטוס כ”‏אחד המוחות הגדולים ביותר בהיסטוריה,‏ אדם שתרם לתרבות האוניברסלית”‏.‏

יריב אימתני

שוחרי האמת תמיד קנו לעצמם אויבים רבים (‏לוקס כ״א:‏15‏)‏.‏ בין מתנגדיו הרבים של סרווטוס היה ז׳ן קאלווין,‏ שייסד מדינה פרוטסטנטית רודנית בג׳נבה.‏ לדברי ההיסטוריון וויל דוראנט,‏ ”‏רודנותו [‏של קאלווין]‏ לא נבעה מחוק או מתוקף אלא מרצון ומאופי”‏,‏ וקאלווין ”‏היה החלטי ככל אפיפיור אחר בדחיית אינדיבידואליזם של אמונה”‏.‏

קרוב לוודאי שסרווטוס וקאלווין נפגשו בצעירותם בפריס.‏ כבר בראשית דרכם לא חיבבו זה את זה וקאלווין הפך לאויבו המושבע של סרווטוס.‏ קאלווין אומנם היה ממנהיגי הרפורמציה,‏ אך בסופו של דבר הוקיע את סרווטוס בפני האינקוויזיציה הקתולית.‏ סרווטוס הצליח להימלט בעור שיניו מצרפת,‏ שם העלו על המוקד בובה בדמותו.‏ אולם הוא זוהה ונכלא בג׳נבה,‏ מקום שבו דבריו של קאלווין התקבלו כתורה מסיני.‏

קאלווין נהג בסרווטוס הכלוא באכזריות.‏ למרות זאת,‏ בפולמוס שערך עם קאלווין במהלך המשפט,‏ הסכים סרווטוס לשנות את השקפותיו בתנאי שקאלווין יעלה טיעונים מקראיים משכנעים.‏ קאלווין כשל במשימה.‏ לאחר המשפט הועלה סרווטוס על המוקד.‏ לטענת היסטוריונים סרווטוס היה המתנגד הדתי היחיד שבובה בדמותו הועלתה באש על־ידי הקתולים ושנשרף חי על־ידי הפרוטסטנטים.‏

מבשר חופש הדת

קאלווין זכה להיפטר מיריבו האישי אך איבד את סמכותו המוסרית.‏ הוצאתו הלא־מוצדקת להורג של סרווטוס עוררה את זעמם של אנשים חדי הבחנה ברחבי אירופה,‏ וחיזקה את שוחרי חופש הפרט שעמדו על כך שאיש אינו ראוי למיתה בשל אמונותיו הדתיות.‏ הם הפכו נחושים מאי פעם להמשיך במרץ במאבק לחופש דת.‏

המשורר האיטלקי קאמילו ראנטו מחה:‏ ”‏לא בעצת אלוהים ולא בעצת רוחו נעשה הדבר.‏ לא כך נהג ישוע המשיח במתכחשיו”‏.‏ וההומניסט הצרפתי קַסְטֶלְיוֹ סֶבַּסְטְיַנוּס כתב:‏ ”‏להרוג אדם זה לא להגן על דוקטרינה,‏ אלא זה להרוג אדם”‏.‏ סרווטוס עצמו אמר:‏ ”‏אני רואה זאת בחומרה להמית אדם הטועה בסוגיה כלשהי או בפרשנות מקראית,‏ שהרי יודעים אנו שגם הנבחרים עלולים ללכת שולל ולהיתפס לכזב”‏.‏

בנוגע להשפעה המתמשכת שהייתה להוצאתו להורג של סרווטוס,‏ מציין הספר מיכאל סרווטוס — ענק אינטלקטואלי,‏ הומניסט וקדוש מעונה (‏Michael Servetus—Intellectual Giant, Humanist, and Martyr)‏: ”‏מותו של סרווטוס היה נקודת המפנה בהשקפת העולם ובהלך הרוח שמשלו בכיפה מאז המאה הרביעית”‏.‏ ומוסיף:‏ ”‏מנקודת מבט היסטורית,‏ סרווטוס מת כדי שחופש המצפון יוכל להפוך לזכותו הבסיסית של הפרט בחברה המודרנית”‏.‏

בשנת 1908 הוקמה אנדרטה לזכרו של סרווטוס בעיר הצרפתית אנמאס,‏ כ־5 קילומטרים מהמקום שבו נפח את נשמתו.‏ בכתובת מצוין:‏ ”‏מיכאל סרווט[‏וס]‏,‏ .‏.‏.‏ גיאוגרף,‏ רופא,‏ פיזיולוג,‏ תרם לאנושות בתגליותיו המדעיות,‏ בטיפולו המסור בחולים ובעניים,‏ ובעצמאותו השכלית והמצפונית הבלתי מעורערת.‏ .‏.‏.‏ אמונתו הייתה איתנה כסלע.‏ הוא הקריב את חייו למען האמת”‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 21]‏

סרווטוס והשם יהוה

חיפושו של סרווטוס אחר האמת אף הוביל אותו לשימוש בשם יהוה.‏ מספר חודשים לאחר שויליאם טינדל ציין שם זה בתרגומו לחומש,‏ פרסם סרווטוס את טעויות השילוש —‏ ושם השתמש בשם יהוה לאורך כל הספר.‏ הוא הסביר בחיבורו:‏ ”‏השם האחר,‏ הקדוש מכול,‏ יהוה,‏ .‏.‏.‏ יכול להתפרש כדלהלן,‏ .‏.‏.‏ ’‏גורם להיות’‏,‏ ’‏המביא לידי קיום’‏,‏ ’‏הסיבה לקיום’‏”‏.‏ הוא ציין:‏ ”‏את השם יהוה ראוי לייחס אך ורק לאב”‏.‏

בשנת 1542 ערך סרווטוס גם את תרגום המקרא הלטיני המפורסם מאת סַנטֶה פַּנְייני (‏הנראה למטה)‏.‏ בהערות השוליים הרבות,‏ שב סרווטוס והבליט את השם המפורש.‏ הוא ציין את השם יהוה בהערות השוליים לפסוקים חשובים כגון תהלים פ״ג:‏19‏,‏ שם הופיעה המילה ”‏אדון”‏ בגוף הטקסט.‏

בחיבורו האחרון שיקום הנצרות כתב סרווטוס לגבי השם המפורש יהוה:‏ ”‏ברי.‏.‏.‏ כי רבים השתמשו בשם זה בימי קדם”‏.‏

‏[‏תמונה]‏

האנדרטה באנמאס,‏ צרפת

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

תגליף מהמאה ה־15 המציג הטבלה בכפייה של מוסלמים שחיו בספרד

‏[‏שלמי תודה]‏

הקפלה המלכותית,‏ גרנדה

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

העמוד הראשון של ”‏טעויות השילוש”‏

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר טעויות השילוש‏,‏ מאת מיכאל סרווטוס,‏ 1531

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

סרווטוס חקר את מחזור הדם הריאתי

‏[‏שלמי תודה]‏

Paris, 1866-7, L. Guérin, Editor ,‏Anatomie descriptive et physiologique

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

ספרו של סרווטוס ”‏מידת המרקחוֹת”‏ היה חלוץ בתחום הפרמקולוגיה

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

ז׳ן קאלווין הפך לאויבו המושבע של סרווטוס

‏[‏שלמי תודה]‏

Biblioteca Nacional, Madrid

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]‏

Biblioteca Nacional, Madrid