האם אנשי דת צריכים להתערב בפוליטיקה?‏

‏”‏המעורבות בפוליטיקה עשויה לעזור לעניים,‏ כך אמר ארכיבישוף קנדי לצליינים.‏.‏.‏ גם אם המערכת הפוליטית אינה עולה בקנה אחד עם רצון אלוהים,‏ ’‏אנחנו חייבים להיות מעורבים כדי להביא צדק לעניים’‏”‏ (‏קתוליק ניוז‏)‏.‏

דיווחים על אנשי כמורה בכירים המשמיעים קולם בעד מעורבות בפוליטיקה אינם תופעה חריגה;‏ ואין זה מחזה נדיר לראות מנהיגי דת מאיישים משרות פוליטיות.‏ יש המנסים להחזיר את הפוליטיקה למוטב.‏ אחרים נערצים וזכורים בזכות הקמפיינים שניהלו על סוגיות כגון שוויון בין גזעים וביטול העבדות.‏

בכל זאת,‏ לחברי כנסיות רבים לא נוח לראות את מטיפיהם נוקטים עמדות פוליטיות.‏ ”‏מקרב באי הכנסיות הפרוטסטנטיות יצאו עוררין על המעורבות הציבורית של אנשי כמורתם”‏,‏ מציין מאמר בנושא התיאולוגיה הפוליטית בכתב העת המאה הנוצרית (‏Christian Century)‏. אנשים דתיים רבים חשים שהכנסייה קדושה מכדי לבחוש בקדירה הפוליטית.‏

הדבר מעלה מספר שאלות מעניינות הנוגעות לכל המייחלים לעולם טוב יותר.‏ האם מטיפים נוצריים יכולים לטהר את הפוליטיקה?‏a האם המעורבות בפוליטיקה היא דרכו של אלוהים לכינון שלטון משופר וליצירת עולם טוב יותר?‏ האם המשיחיות הנהיגה דרך חדשה לעשייה פוליטית?‏

ראשיתה של הפוליטיקה בשם ישוע

בספר הכנסייה הקדומה (‏The Early Church)‏ אומר ההיסטוריון הנרי צֶ’‏דְווִיק,‏ כי הקהילה המשיחית הקדומה נודעה ב”‏אדישותה לכוח ולסמכות בעולם הזה”‏.‏ היא היתה ”‏קהילה אַפוליטית,‏ שקטה ופציפיסטית”‏.‏ בספר תולדות הנצרות (‏A History of Christianity)‏ נאמר:‏ ”‏בקרב המשיחיים רווחה ההכרה שאסור לאיש מחבריהם להחזיק במשרה פוליטית.‏.‏.‏ בתחילת המאה השלישית ציין הִיפּוֹלִיטוֹס שעל בסיס מנהג משיחי היסטורי נדרשו שופטים להתפטר מתפקידם כתנאי להצטרפותם לכנסייה”‏.‏ אלא שאט אט החלו אנשים תאבי כוח לתפוס עמדות מפתח בקהילות רבות ולהתהדר בתארים יומרניים (‏מעשי השליחים כ׳:‏​29,‏ 30‏)‏.‏ חלקם רצו ליהנות משני העולמות — להיות מנהיגי דת ופוליטיקאים.‏ שעת כושר למימוש שאיפתם נזדמנה להם בעקבות שינוי פתאומי בהנהגת רומא.‏

בשנת 312 לספירה החל קונסטנטינוס,‏ הקיסר הרומי עובד האלילים,‏ להסביר פנים אל המשיחיות דאז.‏ למרבה ההפתעה,‏ הבישופים שמחו להגיע לפשרה עם הקיסר הפגאני בתמורה לזכויות שהעניק להם.‏ ”‏הכנסייה נעשתה יותר ויותר מעורבת בהכרעות מדיניות”‏,‏ כתב צֶ’‏דְווִיק.‏ כיצד השפיעה המעורבות בפוליטיקה על הכמרים?‏

השפעת הפוליטיקה על המטיפים

את הרעיון שהכמרים משמשים בפוליטיקה ככלי בידי אלוהים קידם במיוחד אוגוסטינוס,‏ תיאולוג קתולי רב השפעה בן המאה החמישית לספירה.‏ הוא ראה בחזונו את הכנסייה פורשת שלטונה על כל האומות ומשכינה שלום חובק עולם.‏ עם זאת,‏ ההיסטוריון ה.‏ ג׳.‏ ולס כתב:‏ ”‏ההיסטוריה של אירופה מן המאה החמישית ועד המאה החמש עשרה היא ברובה ההיסטוריה של כשלון המושג הנשגב של ממשלה עולמית אלוהית לצאת מן הכוח אל הפועל”‏.‏ הנצרות לא השכינה שלום באירופה,‏ לא כל שכן בעולם כולו.‏ מה שנחשב למשיחיות איבד את מעמדו בעיני רבים.‏ מה השתבש?‏

רבים שהתיימרו להטיף את הדת המשיחית נשאבו לתוך הפוליטיקה מתוך כוונות טובות,‏ ומצאו עצמם מעורבים במעשים רעים.‏ מרטין לותר,‏ מטיף ומתרגם מקרא,‏ ידוע במאמציו לחולל רפורמה בכנסייה הקתולית.‏ ואולם,‏ עמידתו האמיצה כנגד תורות הכנסייה קנתה לו אוהדים בקרב אנשים שרצו למרוד ממניעים פוליטיים.‏ לותר איבד את הכבוד שרבים רחשו לו כשהחל גם הוא להביע דעות פוליטיות.‏ בתחילה תמך באיכרים שמרדו באצילים העריצים.‏ אחר כך,‏ כאשר לבש המרד אופי אלים,‏ עודד את האצילים לדכא את המרידה,‏ וכך עשו תוך שהם טובחים אלפים.‏ אין פלא שהאיכרים ראו בו בוגד.‏ לותר גם חיזק את ידי האצילים במרדם בקיסר הקתולי.‏ למעשה,‏ הפרוטסטנטים,‏ כך החלו להיקרא חסידי לותר,‏ הקימו מראשית המרד תנועה פוליטית.‏ וכיצד הושפע לותר מן הכוח שבידיו?‏ הכוח השחית אותו.‏ לדוגמה,‏ בתחילת הדרך לא תמך בכפיית דעותיו על מתנגדיו הדתיים,‏ אבל מאוחר יותר קרא לידידיו הפוליטיים להעלות על המוקד את מי שהתנגדו לטבילת תינוקות.‏

זַ’‏ן קלווין היה כומר בעל שם בז׳נבה שצבר עם הזמן השפעה פוליטית עצומה.‏ כאשר מיכאל סֶרְוֶטוּס הוכיח שלתורת השילוש אין בסיס בכתבי־​הקודש,‏ ניצל קלווין את השפעתו הפוליטית כדי להביא לכך שסֶרְוֶטוּס יוצא להורג בשריפה.‏ איזו סטייה מחרידה מתורת ישוע!‏

ייתכן שאישים אלה שכחו את מה שאומר המקרא ביוחנן א׳.‏ ה׳:‏19 (‏ע״ח‏)‏:‏ ”‏העולם כולו נתון ביד הרָשָע”‏.‏ האם באמת רצו לטהר את הפוליטיקה בימיהם,‏ או שמא האפשרות לצבור כוח ולרכוש חברים בחלונות הגבוהים הוא שקסם להם?‏ בכל מקרה,‏ היה עליהם לזכור את מה שכתב יעקב,‏ תלמידו של ישוע,‏ בהשראת הרוח:‏ ”‏האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים?‏ לפיכך,‏ מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים”‏ (‏יעקב ד׳:‏4‏)‏.‏ יעקב ידע שישוע אמר על אודות תלמידיו:‏ ‏”‏[‏הם]‏ אינם מן העולם,‏ כשם שאני אינני מן העולם”‏ (‏יוחנן י״ז:‏14‏)‏.‏

בכל אופן,‏ על אף ההכרה שהמשיחיים חייבים להיבדל מן הרוע השורר בעולם,‏ רבים מתנגדים לרעיון להיות ניטראליים מבחינה פוליטית,‏ כלומר לא להיות חלק ”‏מן העולם”‏.‏ לטענתם,‏ ניטראליות זו מונעת מן המשיחיים לאהוב בפועל.‏ הם מאמינים שמנהיגי הדת צריכים לשאת קולם ולמלא תפקיד במאבק בשחיתות ובאי־​צדק.‏ אך האם הניטראליות שאותה לימד ישוע אכן אינה מתיישבת עם דאגה מעשית לאחרים?‏ האם משיחי יכול להיבדל מסוגיות פוליטיות פלגניות ובה בעת להושיט עזרה לזולת?‏ את השאלות הללו ינתח המאמר הבא.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

כדי לזכות לכוח פוליטי הגיעו ראשי הכנסייה לפשרה עם מנהיגים כגון הקיסר קונסטנטינוס

‏[‏שלמי תודה]‏

Musée du Louvre, Paris

‏[‏תמונות בעמוד 5]‏

מדוע נשאבו מנהיגי דת ידועים אל עולם הפוליטיקה?‏

אוגוסטינוס

לותר

קלווין

‏[‏שלמי תודה]‏

אוגוסטינוס:‏ ICCD Photo;‏ קלווין:‏ (‏II .‏Vol)‏ The History of Protestantism Portrait by Holbein, from the book