מרטין לותר — האיש והמורשת

‏”‏אומרים שנכתבו עליו [‏על מרטין לותר]‏ יותר ספרים מאשר על כל אדם אחר בהיסטוריה,‏ מלבד אודות אדונו,‏ ישוע המשיח”‏.‏ כך ציין כתב העת טיימס.‏ דבריו ומעשיו של לותר תרמו ללידתה של הרפורמציה — תנועה דתית שתוארה כ”‏מהפכה המשמעותית ביותר בתולדות האדם”‏.‏ לפיכך,‏ מרטין לותר עזר לחולל תמורה בתמונת הנוף הדתית של אירופה ולסתום את הגולל על ימי הביניים ביבשת זו.‏ לותר גם הניח את היסוד לגרמנית הסטנדרטית הכתובה.‏ תרגומו של המקרא נותר עד היום התרגום הפופולרי ביותר בשפה הגרמנית.‏

מי היה מרטין לותר האיש?‏ כיצד הגיע לעמדת השפעה כזו על מצב העניינים באירופה?‏

לותר הופך למלומד

מרטין לותר נולד באַיסלֶבְּן,‏ גרמניה,‏ בנובמבר 1483.‏ אף־​על־​פי שאביו עבד במכרות הנחושת,‏ ידו השיגה להעניק למרטין חינוך נאות.‏ ב־​1501 נעשה מרטין לסטודנט באוניברסיטת אֶרְפוּרְט.‏ בספריית האוניברסיטה קרא בפעם הראשונה בחייו את המקרא.‏ ”‏הספר הסב לי עונג רב”‏,‏ אמר,‏ ”‏וקיוויתי שביום מן הימים אתברך בזכות להחזיק בבעלותי ספר כזה”‏.‏

במלאות לו 22 הצטרף לותר למסדר הנזירים של אוגוסטינוס שבעיר ארפורט.‏ אחרי כן למד באוניברסיטת וִיטֶנְבֶּרְג,‏ והשיג שם דוקטורט בתיאולוגיה.‏ לותר החשיב עצמו בלתי ראוי לחסד אלוהים ולעתים ניצב על סף ייאוש בגלל ייסורי מצפון.‏ אך לימוד המקרא,‏ תפילות והרהורים עזרו לו להגיע להבנה טובה יותר לגבי השקפת אלוהים על חוטאים.‏ לותר הכיר בכך שאי אפשר להרוויח את חסדו של אלוהים,‏ אלא שחסד זה הוא ביטוי של טוב לב ונדיבות כלפי אלה המגלים אמונה (‏רומים א׳:‏16;‏ ג׳:‏​23,‏ 24,‏ 28‏)‏.‏

כיצד הגיע לותר למסקנה שההבנה החדשה שלו נכונה?‏ קורט אלנד,‏ פרופסור לראשית תולדות הכנסייה ולמחקר טקסטואלי של הברית החדשה,‏ כתב:‏ ”‏הוא סרק במחשבותיו את המקרא כולו כדי לבדוק אם הידע החדש שלו יכול לעמוד אל מול הצהרות מקראיות אחרות,‏ ובכל מקום נתקל באישור לאמונתו”‏.‏ תורת ההצדקה,‏ או הישועה,‏ המושגת באמצעות אמונה ולא מעשים,‏ או סיגוף עצמי,‏ נותרה עמוד תווך במשנתו של לותר.‏

זועם על כתבי המחילה

הבנתו של לותר לגבי השקפת אלוהים על החוטאים הביאה אותו לעימות עם הכנסייה הרומית־​קתולית.‏ באותה עת רווחה האמונה שאחרי המוות צריכים החוטאים לעבור תקופה מסוימת של ענישה.‏ עם זאת,‏ הטענה היתה שאפשר לקצר תקופה זו תודות לכתבי מחילה (‏אינדולגנציות)‏ שנתן האפיפיור בסמכותו בתמורה לשלמונים.‏ סוחרים כגון יוהן טֶצְל,‏ שפעל כסוכנו של הארכיבישוף אלברט מן העיר מַיינץ,‏ ניהל מסחר פורה בכתבי מחילה שמכר להמונים.‏ רבים ראו בכתבי המחילה כמעין ביטוח נגד חטאים עתידיים שיבצעו.‏

לותר זעם על מכירת כתבי המחילה.‏ הוא ידע שבני אדם אינם יכולים להתמקח עם אלוהים.‏ בסתיו של 1517 כתב את 95 התֶזוֹת (‏עיקרים)‏ הידועות שלו,‏ ובהן האשים את הכנסייה במחדלים כספיים,‏ בסטייה מן האמונה ובעבירות דתיות.‏ במטרה לעורר רפורמה ולאו דווקא להסית למרד,‏ שלח לותר עותקים של התזות אל הארכיבישוף אלברט של מיינץ וגם לכמה מלומדים.‏ היסטוריונים רבים מצביעים על שנת 1517 וסביבותיה כמועד לידתה של תנועת הרפורמציה.‏

לותר לא היה היחיד שקונן על פשעי הכנסייה.‏ המתקן הדתי מצ׳כיה,‏ יאן הוּס,‏ גינה מאה שנה לפני כן את מכירת כתבי המחילה.‏ ואפילו לפני ימי הוס,‏ הצהיר ג׳ון ויקליף מאנגליה שכמה מן המסורות של הכנסייה עומדות בסתירה לכתבי־​הקודש.‏ בני דורו של לותר,‏ ארסמוס מרוטרדם וטינדל מאנגליה,‏ קראו גם הם לרפורמה.‏ אבל תודות להמצאה של יוֹהַן גוּטֶנבֶּרג בגרמניה — מכבש הדפוס באותיות מיטלטלות — נישא קולו של לותר בעוצמה רבה יותר והגיע למרחקים גדולים יותר מאשר קולם של מתקני דת אחרים.‏

מכבש הדפוס של גוטנברג במיינץ פעל בשנת 1455.‏ בתחילת המאה ה־​16 כבר היו 60 מכבשי דפוס בערים שונות ברחבי גרמניה וב־​12 ארצות אחרות באירופה.‏ בפעם הראשונה בהיסטוריה יכול היה הציבור לקבל במהירות מידע על ענייני השעה.‏ ייתכן אף שלא בהסכמתו הודפסו 95 התזות של לותר והופצו.‏ הרפורמה בכנסייה כבר לא היתה סוגיה מקומית.‏ היא הפכה למחלוקת נפוצה,‏ ולפתע פתאום הפך מרטין לותר לאיש המפורסם ביותר בגרמניה.‏

ה”‏שמש”‏ וה”‏ירח”‏ מגיבים

במשך מאות בשנים נשלטה אירופה על־​ידי שני מוסדות רבי עוצמה:‏ הקיסרות הרומית הקדושה והכנסייה הרומית־​קתולית.‏ ”‏הקיסר והאפיפיור שכנו זה לצד זה כמו השמש והירח”‏,‏ הסביר האנס ליליֶה,‏ הנשיא לשעבר של הפדרציה הלותרנית העולמית.‏ עם זאת,‏ שררה אי־​ודאות גדולה באשר לשאלה מי השמש ומי הירח.‏ בראשית המאה ה־​16 כבר עברו שני המוסדות את ימי השיא שלהם;‏ רוחות של שינוי נישבו באוויר.‏

בתגובה ל־​95 התזות איים האפיפיור לֶאוֹ ה־10 על לותר בנידוי אם לא יחזור בו.‏ לותר הגיב בהתרסה ושרף בפומבי את איגרת האיום של האפיפיור,‏ ואף הוציא לאור כתבים נוספים שקראו לנסיכויות לערוך רפורמה בכנסיות גם ללא אישורו של האפיפיור.‏ ב־​1521 נידה האפיפיור לאו ה־​10 את לותר.‏ כאשר לותר קבל על כך שהורשע ללא שימוע הוגן,‏ זימן הקיסר קרל ה־​5 את המתקן להתייצב בפני האסיפה המחוקקת של הקיסרות בעיר ווֹרְמְס.‏ מסעו בן ה־​15 יום של לותר מוויטנברג לוורמס באפריל 1521 התנהל כתהלוכת ניצחון.‏ דעת הציבור היתה לצידו,‏ והמונים בכל מקום השתוקקו לראותו.‏

בוורמס עמד לותר לפני הקיסר,‏ נסיכים ושליח האפיפיור.‏ יאן הוס ניצב בפני שימוע דומה בקונסטנס ב־​1415 וסופו היה שהועלה אז על המוקד.‏ כשעיני הכנסייה והאימפריה מופנות אליו,‏ סירב לותר לחזור בו מהצהרותיו אלא אם כן מתנגדיו יוכיחו מתוך המקרא שהוא טועה.‏ אך איש לא יכול היה להתחרות בבקיאותו בכתבי־​הקודש.‏ המסמך,‏ שנקרא ”‏צו וורמס”‏,‏ הכריז על תוצאות השימוע.‏ לותר הוכרז כפושע,‏ והוטל חרם על כתביו.‏ לפיכך,‏ אחרי שנודה על־​ידי האפיפיור והוכרז כפושע על־​ידי הקיסר,‏ חייו היו בסכנה.‏

ואז אירע מהפך דרמטי ולא צפוי.‏ בדרכו חזרה לוויטנברג,‏ ”‏נחטף”‏ לותר בידי פרידריך מסַכְּסוֹנְיָה,‏ שנודע באצילות לבו.‏ כך הצליח לותר להימלט מציפורני אויביו.‏ לותר הוסתר בטירה מבודדת בוורטבורג,‏ שם גידל זקן ואימץ זהות בדויה — אביר בשם יונקר גאורג.‏

ביקוש גדול ל’‏מקרא ספטמבר’‏

בעשרת החודשים הבאים התגורר לותר בטירת ורטבורג כנמלט מן הקיסר ומן האפיפיור.‏ הספר ולטרבה ורטבורג (‏Welterbe Wartburg)‏ מסביר ש”‏שהותו בוורטבורג היתה בין התקופות הפוריות והיצרניות ביותר בחייו”‏.‏ אחד מהישגיו החשובים ביותר — תרגום גרמני של כתבי־​הקודש המשיחים ביוונית מאת ארסמוס — הושלם שם.‏ התרגום יצא לאור בספטמבר 1522 מבלי שהוזכר שמו של לותר בתור המתרגם,‏ ונודע בתור ’‏מקרא ספטמבר’‏.‏ עלות התרגום היתה גילדר וחצי — שכר שנתי של משרתת.‏ ובכל זאת,‏ הביקוש ל’‏מקרא ספטמבר’‏ היה עצום.‏ בתוך 12 חודשים הודפסו 000,‏6 עותקים בשתי מהדורות,‏ ולא פחות מ־69 מהדורות יצאו לאור ב־​12 השנים הבאות.‏

בשנת 1525 התחתן מרטין לותר עם קתרינה פוֹן בּוֹרה,‏ נזירה לשעבר.‏ קתרינה ניהלה היטב את משק הבית גם לנוכח נדיבותו הגדולה של בעלה.‏ עם בני ביתו של לותר לא נמנו רק אשתו וששת ילדיו,‏ אלא גם חברים,‏ מלומדים ופליטים.‏ בערוב ימיו זכה לותר ליוקרה רבה בתור יועץ,‏ עד כי מלומדים שבאו בצל קורתו הצטיידו בעט ובנייר על מנת לרשום את הערותיו.‏ הערות אלו לוקטו בתוך אוסף שנקרא ’‏שיחות השולחן של לותר’‏ (‏Luthers Tischreden)‏. במשך זמן מה היתה לאוסף זה בגרמנית תפוצה השנייה רק לזו של המקרא.‏

מתרגם מוכשר ומחבר פורה

עד 1534 סיים לותר את תרגום התנ״ך.‏ היה לו הכישרון לאזן בין סגנון השפה,‏ המקצב ואוצר המילים,‏ והתוצאה היתה מקרא שהיה מובן לעם הפשוט.‏ לותר העיר באשר לשיטת התרגום שלו:‏ ”‏עלינו לשוחח עם האם בתוך ביתה,‏ עם הילדים בחוצות העיר ועם האדם הפשוט בשוק,‏ להביט היטב בפיהם ולראות כיצד הם מדברים,‏ ואז לתרגם בהתאם”‏.‏ המקרא בתרגומו של לותר הניח את היסוד לגרמנית סטנדרטית כתובה שהפכה למקובלת ברחבי גרמניה.‏

כשרונו של לותר כמתרגם השתלב עם מיומנותו ככותב.‏ נאמר כי נהג לכתוב מסה אחת מדי שבועיים במהלך תקופת עבודתו.‏ כמה מחיבורים אלו עוררו מחלוקות בדיוק כמו מי שהעלה אותם על הכתב.‏ כתביו המוקדמים יותר היו נוקבים בסגנונם,‏ והגיל לא הקהה את חוד קולמוסו של לותר;‏ חיבוריו המאוחרים נעשו יותר ויותר חריפים.‏ לפי הלקסיקון לתיאולוגיה ולכנסייה (‏בגרמנית)‏,‏ כתביו של לותר מעידים על ”‏כעס מופרז”‏,‏ על ”‏חוסר ענווה ואהבה”‏ וגם על ”‏תחושת שליחות מפותחת ביותר”‏.‏

כאשר פרץ מרד האיכרים ושטחי הנסיכויות היו ספוגים דם,‏ שאלו לדעתו של לותר על ההתקוממות.‏ האם תלונות האיכרים נגד בעלי האחוזות היו מוצדקות?‏ לותר לא ניסה לשמור על אהדת הציבור ונתן תשובה שלא נשאה חן בעיני הרוב.‏ הוא האמין שמשרתי אלוהים צריכים לציית לרשויות השלטון (‏רומים י״ג:‏1‏)‏.‏ ולכן באופן גלוי ביותר הצהיר לותר שיש לדכא את המרד בכוח הזרוע.‏ ”‏כל מי שכוחו בו,‏ ידקור,‏ יכה ויהרוג”‏,‏ אמר.‏ האנס ליליה ציין שתגובה זו עלתה ללותר ב”‏אהדה שזכה לה עד אז מן העם”‏.‏ יתרה מזו,‏ כתביו המאוחרים יותר של לותר על היהודים שסירבו להתנצר,‏ ובמיוחד העלון ”‏על היהודים ושקריהם”‏,‏ גרמו לרבים לראות בו כותב אנטישמי.‏

המורשת של לותר

תנועת הרפורמציה,‏ שחלוציה היו אנשים כגון לותר,‏ קלווין וצווינגלי,‏ הובילה ליצירת תפיסה חדשה של הדת,‏ שנקראה פרוטסטנטיוּת.‏ המורשת שהותיר לותר לפרוטסטנטיות היתה משנתו המרכזית בדבר ההצדקה על יסוד אמונה.‏ כל אחת מן הנסיכויות הגרמניות תמכו או בכנסייה הפרוטסטנטית או בכנסייה הקתולית.‏ הפרוטסטנטיות נפוצה ועשתה לה מהלכים בסקנדינביה,‏ בשווייץ,‏ באנגליה ובהולנד.‏ לכנסייה הפרוטסטנטית יש כיום מיליוני מאמינים.‏

רבים שאינם בדעה אחת עם תפיסותיו של לותר בכל זאת רוחשים לו הערכה רבה.‏ ב־​1983 הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה לשעבר,‏ אשר כללה בתחומיה את אַיסלֶבְּן,‏ אֶרְפוּרְט,‏ וִיטֶנְבֶּרְג ואת וַרְטבּוּרְג,‏ ציינה 500 שנה להולדת לותר.‏ מדינה סוציאליסטית זו הכירה בו כדמות חשובה בהיסטוריה ובתרבות של גרמניה.‏ יתר על כן,‏ תיאולוג קתולי סיכם בשנות ה־​80 את השפעתו של לותר ואמר:‏ ”‏אחרי לותר לא קם אדם שהשתווה לו”‏.‏ פרופסור אלנד כתב:‏ ”‏מדי שנה יוצאים לאור לפחות 500 פרסומים חדשים על מרטין לותר ועל הרפורמציה כמעט בכל השפות העיקריות המדוברות בעולם”‏.‏

למרטין לותר היו שכל חריף,‏ זיכרון פנומנלי,‏ בקיאות מעולה במילים ומוסר עבודה גבוה.‏ הוא גם היה חסר סבלנות,‏ לעגני ותקף נחרצות את מה שנחשב בעיניו לצביעות.‏ על ערש דווי באַיסלֶבְּן בפברואר 1546,‏ שאלו אותו ידידיו אם הוא עדיין איתן בדעתו לגבי הדברים שלימד.‏ ”‏כן”‏,‏ השיב.‏ לותר אומנם איננו בין החיים,‏ אך רבים עדיין דבקים במשנתו.‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

לותר התנגד למכירת כתבי מחילה

‏[‏שלמי תודה]‏

Wartburg​-Stiftung :‏Mit freundlicher Genehmigung

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

לותר סירב לחזור בו אלא אם כן מתנגדיו יוכיחו מתוך המקרא שהוא טועה

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר The Story of Liberty,‏ 1878

‏[‏תמונות בעמוד 29]‏

חדרו של לותר בטירת ורטבורג שבה תרגם את המקרא

‏[‏שלמי תודה]‏

שתי התמונות:‏ Wartburg​-Stiftung :‏Mit freundlicher Genehmigung

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]‏

מתוך הספר 3rd Edition, published by Toronto Willard Tract Depository, Toronto, Ontario ‏,Martin Luther The Reformer

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 30]‏

מתוך הספר (‏Vol. I)‏ The History of Protestantism