מנקודת המבט המקראית
מה היה החטא הקדמון?
שאלה זו אינה מעניינת רק מבחינה תיאורטית. מדוע? מכיוון שאדם וחוה המרו את פי אלוהים והדבר השפיע על כל הדורות הבאים עד עצם ימינו אנו. המקרא מציין: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). אבל כיצד פעולה פשוטה זו — קטיפת פרי מעץ ואכילתו — גררה השלכות כל כך טרגיות?
כאשר ברא אלוהים את אדם וחוה, הוא שיכן אותם בגן יפהפה ששפע צמחי מאכל ועצים נושאי פרי. רק עץ אחד היה מחוץ לתחום — ”עץ הדעת טוב ורע”. כאנשים בעלי בחירה חופשית, יכלו אדם וחוה לבחור אם לציית לאלוהים או להמרות את פיו. אולם אדם הראשון הוזהר, ”ביום אכלך ממנו [מעץ הדעת] מות תמות” (בראשית א׳:29; ב׳:17).
איסור הולם
איסור יחיד זה לא הכביד עליהם; אדם וחוה היו רשאים לאכול מכל העצים האחרים שבגן (בראשית ב׳:16). יתר על כן, האיסור לא הטיל כל דופי בזוג ואף לא פשט מעליהם את כבודם. אילו אלוהים היה אוסר מעשים נתעבים כגון משכב בהמה או רצח, ניתן היה לטעון שלבני אנוש מושלמים יש נטיות זדוניות מסוימות שהיה צורך לרסנן. אולם אכילה היא דבר טבעי וראוי.
יש הסבורים שהפרי האסור סימל יחסי מין. לדעה זו אין כל אחיזה בכתבי־הקודש. גורם אחד שיש לקחת בחשבון הוא, שכאשר קבע אלוהים את האיסור, היה אדם הראשון בגפו וסביר להניח שזה היה המצב לזמן מה (בראשית ב׳:23). שנית, אלוהים אמר לאדם וחוה, ”פרו ורבו ומילאו את הארץ” (בראשית א׳:28). אין ספק שלא היה מצווה עליהם להפר את החוק שקבע ואחר כך גוזר עליהם בשל כך גזר דין מוות! (יוחנן א׳. ד׳:8) שלישית, חוה לקחה מהפרי לפני אדם ואחר כך נתנה ממנו לבעלה (בראשית ג׳:6). ברור אפוא שהפרי לא סימל יחסי מין.
ניסיון להשיג עצמאות מוסרית
עץ הדעת היה עץ ממשי. הוא ייצג את זכותו של אלוהים כשליט להחליט מה טוב ומה רע עבור המשפחה האנושית. לפיכך, האכילה מהעץ לא הייתה רק מעשה גניבה — לקיחת דבר השייך לאלוהים — אלא גם ניסיון הנובע מעזות מצח להשיג עצמאות מוסרית. שים לב שאחרי ששיקר לחוה ואמר לה שאם היא ובעלה יאכלו מהפרי הם ’לא מות ימותו’, טען השטן: ”כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע” (בראשית ג׳:4, 5).
אבל כאשר אכלו מהפרי, לא זכו אדם וחוה להארה אלוהית ביחס לטוב ולרע. למעשה, חוה אמרה לאלוהים: ”הנחש הִשִׁיאַני”, כלומר, רימה אותי (בראשית ג׳:13). אף־על־פי־כן היא הייתה מודעת לצו אלוהים, ואף אמרה זאת לנחש, ששימש כפה לשטן (ההתגלות י״ב:9). לפיכך, היא פעלה במזיד (בראשית ג׳:1–3). לעומת זאת, אדם לא נפתה (טימותיאוס א׳. ב׳:14). במקום לציית בנאמנות לבוראו, שמע בקול אשתו ואימץ את קו פעולתה העצמאי (בראשית ג׳:6, 17).
בהכרזת עצמאות זו, גרמו אדם וחוה לנזק בלתי הפיך ביחסיהם עם יהוה, והביאו לכך שחותם החטא יוטבע בגופם עמוק פנימה עד המבנה הגנטי שלהם. הם אומנם חיו מאות שנים, אבל החלו לגסוס ”ביום” חטאם, בדומה לענף הנכרת מעץ (בראשית ה׳:5). יתר על כן, לראשונה החלו לחוש בחוסר הרמוניה פנימי. הם חשו ערומים וחשופים וניסו להתחבא מפני אלוהים (בראשית ג׳:7, 8). הם הרגישו גם אשמה, חוסר ביטחון ובושה. חטאם יצר בתוכם זעזוע פנימי ומצפונם הרשיע אותם.
כדי להיות נאמן לעצמו ולאמות המידה הקדושות שלו, דן אלוהים בצדק את אדם וחוה למוות וגירש אותם מגן עדן (בראשית ג׳:19, 23, 24). גן העדן, השמחה וחיי הנצח אבדו, ואילו החטא, הסבל והמוות באו אל העולם. איזו התפתחות טראגית מבחינת המין האנושי! עם זאת, מייד לאחר שחרץ את דינם, הבטיח אלוהים לבטל את כל הנזקים שנגרמו עקב חטאם מבלי להתפשר על אמות המידה הצודקות שלו.
יהוה החליט לאפשר לכל צאצאי אדם וחוה להשתחרר מאחיזתו הקטלנית של החטא, וישוע המשיח שימש להגשמת מטרה זו (בראשית ג׳:15; מתי כ׳:28; גלטים ג׳:16). באמצעותו ישים אלוהים קץ לחטא ולכל השפעותיו ויהפוך את כדור־הארץ לגן עדן חובק עולם, כפי שרצה בהתחלה (לוקס כ״ג:43; יוחנן ג׳:16).
האם שאלת את עצמך...
◼ מניין לנו שהפרי האסור לא סימל יחסי מין? (בראשית א׳:28).
◼ מה השתמע מאכילת הפרי האסור? (בראשית ג׳:4, 5).
◼איזה סידור קבע אלוהים לביטול השפעות החטא? (מתי כ׳:28).
[קטע מוגדל בעמוד 29]
הפרי האסור לא סימל יחסי מין
[תמונה בעמודים 28, 29]
חוה רצתה להיות כמו אלוהים ולהחליט בעצמה מה טוב ומה רע