ערכו האמיתי של הדם
”הציבור בעולם כולו חולק מקור חיים משותף: דם. זהו כוח החיים המצוי בכל בני האדם ללא הבדלי צבע, גזע או דת” (נשיא עצרת האומות המאוחדות).
אין ספק שיש מידה של אמת בציטטה. הדם חיוני לכל אדם ומהווה משאב יקר ערך. אך האם אתה משוכנע שזהו צעד בטוח וחכם לחלוק נוזל זה עם אחרים למטרות רפואיות?
כאמור, תקני בטיחות בינלאומיים משתנים מאוד ממקום למקום וטיפולים הכרוכים בדם הרבה יותר מסוכנים ממה שסוברים רבים. נוסף על כך, השימוש שעושים הרופאים בדם משתנה במידה רבה בשל הבדלי השכלה, מיומנויות והשקפות. עם זאת, רופאים רבים נוקטים יותר ויותר זהירות בכל הנוגע לעירויי דם. לא מעט רופאים שמספרם רק הולך וגדל מעדיפים טיפולים שאינם כרוכים בדם.
זה מחזיר אותנו לשאלה שהועלתה בפתיח של המאמר הראשון. מה הופך את הדם לכה יקר? אם השימוש הרפואי בדם מוטל בספק במידה הולכת וגוברת, היש תפקיד אחר שממלא הדם?
בוראנו והדם
בימיו של נוח, שהיה מאבות האנושות, חוקק אלוהים חוק ראוי לציון. הוא התיר לבני אדם לאכול בשר בעלי חיים, אך אסר עליהם לאכול את הדם (בראשית ט׳:4). כנימוק לדבריו השווה את הדם לנפש, כלומר, לחיים עצמם. מאוחר יותר אמר: ”נפש [או חיי] הבשר בדם היא”. בעיני הבורא, הדם קדוש. הוא מסמל את מתנת החיים היקרה המוענקת לכל נפש חיה. אלוהים חזר על עיקרון זה שוב ושוב (ויקרא ג׳:17; י״ז:10, 11, 14; דברים י״ב:16, 23).
זמן קצר לאחר היווסדה של הקהילה המשיחית לפני כ־000,2 שנה, ניתן לתלמידי המשיח הצו האלוהי ”להימנע... מדם”. האיסור לא התבסס על סיבות בריאותיות, אלא על קדושת הדם (מעשי השליחים ט״ו:19, 20, 29). יש הטוענים שהאיסור של אלוהים חל רק על אכילת דם, אך המילה ”להימנע” מדברת בעד עצמה. אם רופא היה אומר לנו להימנע מאלכוהול, לא היינו מרגישים חופשי להזריק אותו לוורידים.
המקרא מוסיף ומסביר מדוע הדם כה קדוש. דמו השפוך של ישוע המשיח, המסמל את חיי האנוש שנתן למען האנושות, הוא היסוד לתקווה המשיחית. משמעו סליחת חטאים ותקווה לחיי נצח. כאשר משיחי נמנע מדם, הוא למעשה מבטא את אמונתו שרק דמו השפוך של ישוע המשיח יכול באמת לגאול אותו ולהציל את חייו (אפסים א׳:7).
עדי־יהוה ידועים ככאלה הפועלים על־פי מצוות המקרא הללו. הם אינם מקבלים עירויים של דם מלא או של ארבעת רכיביו העיקריים — כדוריות דם אדומות, פלסמה, כדוריות דם לבנות וטסיות דם. בכל הקשור לחלקיקי הדם השונים המופקים מרכיבים אלה — ומוצרים המכילים חלקיקים כאלה — אין כל התייחסות לכך במקרא. לכן עניינים אלה נתונים לשיקולו האישי של כל עד־יהוה. האם עמדה זו המתבססת על המקרא משמעה שעדי־יהוה שוללים טיפולים רפואיים או מזלזלים בבריאותם ובחייהם? כלל וכלל לא! (ראה המסגרת ”עדי־יהוה וענייני בריאות”.)
רופאים רבים נוכחים בשנים האחרונות שהעדים יוצאים נשכרים מבחינה רפואית בזכות דבקותם באמת מידה מקראית זו. למשל, נוירוכירורג התבטא לאחרונה בצורה גלויה בעד חלופות לעירויי דם. הוא אמר: ”זהו בהחלט הדבר הבטוח ביותר שיש, לא רק לעדי־יהוה, אלא לכל אדם”.
החלטות כבדות משקל בענייני בריאות מלחיצות מאוד ולרוב קשה לקבלן. שים לב לדבריו של המומחה לריאות והמנהל הרפואי ד״ר דייב ויליאמס בנוגע לנוהג המקובל לתת עירויי דם: ”חשוב שנכבד את רצונם של האנשים, ... ועלינו לנהוג משנה זהירות בנוגע למה שאנו מחדירים לגופנו”. מילים אלו נושאות היום יותר מתמיד צליל של אמת.
[תיבה/תמונות בעמוד 11]
מה הם נשאי חמצן מבוססי המוגלובין?
בכל כדורית דם אדומה מצויות כ־300 מיליון מולקולות המוגלובין. ההמוגלובין מהווה כשליש מנפחה של כדורית דם אדומה בוגרת. כל מולקולה מכילה את החלבון גלובין ואת הפיגמנט הקרוי הֶם ובו אטום ברזל. כאשר כדורית דם אדומה עוברת דרך הריאות, מולקולות חמצן חודרות לכדורית ונקשרות למולקולות ההמוגלובין. שניות לאחר מכן נישא החמצן אל תוך רקמות הגוף ובזכותו ממשיכים התאים לחיות.
ישנם כיום יצרנים המעבדים המוגלובין המופק מכדוריות דם אדומות של בני אדם או של בקר. ההמוגלובין מסונן כדי לסלק מזהמים, עובר שינויים כימיים ומטוהר. בהמשך הוא מעורבב בתמיסה ונארז. המוצר הסופי — שעדיין אינו מאושר לשימוש ברוב המדינות — נקרא נשא חמצן מבוסס המוגלובין, או HBOC. מאחר שההֶם מעניק לדם את צבעו האדום העשיר, מנה של HBOC נראית בדיוק כמו מנה של כדוריות דם אדומות, הרכיב העיקרי שממנו היא מופקת.
שלא בדומה לכדוריות דם אדומות החייבות להיות בקירור ולהיזרק כעבור מספר שבועות, את ה־HBOC ניתן לאחסן בטמפרטורת החדר ולהשתמש בו כעבור מספר חודשים. ומאחר שקרום התא והאנטיגנים הייחודיים לו אינם קיימים עוד, אין חשש מריאקציות חריפות בשל סוגי דם לא־מתאימים. אולם בהשוואה לחלקיקי דם אחרים, ה־HBOC מעלה סוגיות נוספות בפני משיחיים מצפוניים המבקשים לציית לחוק אלוהים בנושא הדם. מדוע? כל עוד ה־HBOC מופק מדם, קיימות שתי השגות. ראשית, ה־HBOC מבצע את התפקיד המרכזי של אחד מרכיבי הדם העיקריים, כלומר הכדוריות האדומות. שנית, ההמוגלובין שממנו מופק ה־HBOC, הוא חלק משמעותי מרכיב זה. לכן בכל הנוגע למוצר זה ולמוצרים דומים, עומדים המשיחיים בפני החלטה רצינית מאוד. עליהם להרהר בכובד ראש ובליווי תפילות בעקרונות המקרא הנוגעים לקדושת הדם. מתוך שאיפה עזה לשמור על יחסים טובים עם יהוה, כל אחד חייב לקבל החלטה על בסיס מצפונו המודרך על־פי המקרא (גלטים ו׳:5).
[תמונה]
מולקולת המוגלובין
[תיבה/תמונה בעמוד 12]
אופציה מסקרנת
”מספר הולך וגדל של בתי־חולים מציעים חלופה: ניתוחים ’ללא דם’”, מדווח העיתון וול סטריט ג׳ורנל. ”שיטה זו שפותחה במקור כדי לענות על צורכיהם של עדי־יהוה”, מציין העיתון, ”הפכה למקובלת ובתי־חולים רבים מקדמים ניתוחים ללא דם בקרב הציבור הרחב”. בתי־חולים ברחבי העולם מגלים שיש יתרונות רבים, בייחוד לחולים, ביישום שיטות טיפול המצמצמות את הצורך בעירוי דם. כיום אלפי רופאים מטפלים בחולים ללא עירויי דם.
[תיבה/תמונה בעמוד 12]
עדי־יהוה וענייני בריאות
עדי־יהוה, שביניהם יש רופאים ואחיות, מוכרים ברחבי העולם בשל סירובם לקבל עירויים של דם מלא או של רכיבי הדם העיקריים. האם עמדתם האחידה נגד שיטת טיפול זו נובעת מעיקר אמונה שהגה אדם כלשהו או מתוך התפיסה שהריפוי בא מאמונה? כלל וכלל לא!
העדים מוקירים את חייהם ורואים בהם מתנה מאלוהים. חשוב להם לנהוג כמיטב יכולתם על־פי המקרא מתוך אמונה שהוא ”נכתב ברוח אלוהים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17; ההתגלות ד׳:11). ספר זה מעודד את עובדי האל להימנע ממעשים ומהרגלים הפוגעים בבריאות או מסכנים את החיים, כגון זללנות, עישון או לעיסת טבק, הפרזה בצריכת אלכוהול ונטילת סמים לשם הנאה (משלי כ״ג:20; קורינתים ב׳. ז׳:1).
אנו מקפידים לשמור על נקיון גופנו וסביבתנו ועושים פעילות גופנית מטעמי בריאות בהתאם לעקרונות המקרא (מתי ז׳:12; טימותיאוס א׳. ד׳:8). עדי־יהוה שנופלים למשכב נוהגים כאנשים סבירים. הם מעוניינים בטיפול רפואי ומוכנים לקבל מגוון רחב של טיפולים (פיליפים ד׳:5). הם מצייתים לצו המקראי ”להימנע... מדם” ועומדים על כך שייתנו להם טיפולים רפואיים ללא דם (מעשי השליחים ט״ו:29). עמדה זו משמעה במקרים רבים טיפול באיכות גבוהה יותר.