טלוויזיה — ”המדריך המתעתע”
הטלוויזיה יכולה להיות כלי הוראה רב עוצמה. בעזרתה אנו לומדים על יבשות ועל עמים שאולי לעולם לא נזכה לראותם ו”נוסעים” ליערות־עד טרופיים, לכיפות הקרח בקטבים, לפסגות הרים ולמעמקי האוקיינוסים. אנו מציצים לתוך העולמות המרתקים של האטומים ושל הכוכבים וצופים בזמן אמת באירועים חדשותיים המתרחשים בצידו האחר של הגלובוס. אנחנו מקבלים מושגים ברורים על פוליטיקה, היסטוריה, אקטואליה ותרבות. הטלוויזיה מנציחה טרגדיות והצלחות. היא מבדרת, מדריכה ומעוררת השראה.
אך חלק ניכר מתוכניות הטלוויזיה אינו מועיל ואינו חינוכי. הביקורת החריפה ביותר מגיעה קרוב לוודאי מצד אנשים המסתייגים משפע קטעי האלימות ותיאורי המין הבוטים. למשל, במחקר שנערך בארצות־הברית התברר ש־2 מתוך 3 תוכניות טלוויזיה בקירוב כוללות סצינות אלימות, שש פעמים בממוצע בכל שעה. נער יצפה עד הגיעו לבגרות באלפי סצינות של אלימות ורצח. הטלוויזיה מלאה גם בתכנים מיניים. שני שלישים מכלל תוכניות הטלוויזיה כוללות דיבורים על מין, ו־35 אחוז כוללות התנהגויות מיניות המוצגות בדרך כלל כלא־מסוכנות וכספונטניות ובמעורבות זוגות לא־נשואים.a
קיים ביקוש רב ברחבי העולם לתוכניות המציגות מין ואלימות. סרטי פעולה אמריקניים המגיעים בסופו של דבר למסכי הטלוויזיה, מוצאים את דרכם ללא כל קושי לשווקים זרים. לא חייב להיות בהם משחק טוב או תסריט מתוחכם והם קלים להבנה. מה שמרתק את הצופים הם קרבות, מעשי הרג, פעלולים מיוחדים ומין. אולם, כדי לשמור על עניין לאורך זמן יש צורך לערוך שינויים. הצופים מואסים מהר מאוד בדברים שחוזרים על עצמם; מה שנחשב לסנסציוני הופך לנדוש. על מנת שהצופים לא יאבדו עניין, המפיקים מותחים את החבל כדי לזעזע ולרגש ומוסיפים קטעי אלימות ותכנים בוטים יותר, מיניים יותר וסדיסטיים יותר.
הוויכוח על השפעת הטלוויזיה
כיצד מושפעים הצופים מתפריט קבוע של אלימות ומין? לטענת המבקרים, האלימות בטלוויזיה גורמת לאנשים להתנהג באגרסיביות ולהיות פחות אמפתיים כלפי נפגעי אלימות אמיתיים. לטענתם, תיאורי המין מעודדים הפקרות ומערערים את ערכי המוסר.
האם צפייה בטלוויזיה אכן תורמת לכך? זה עשרות שנים ששאלה זו ניצבת בעין הסערה; מאות מחקרים ואלפי ספרים ומאמרים התייחסו לנושא. אחת הסוגיות המרכזיות בוויכוח היא הקושי להוכיח שדבר אחד אחראי לדבר אחר — למשל, שחשיפה בגיל צעיר לאלימות בטלוויזיה גורמת לתוקפנות פיזית בגיל מבוגר יותר. לעתים קשה להוכיח קשר של גורם ותוצאה. לשם המחשה: נניח שאתה נוטל תרופה מסוימת לראשונה בחייך ובתוך מספר שעות מופיעה פריחה על עורך. במצב כזה קל להסיק שהתרופה היא שחוללה את התגובה האלרגית. עם זאת, לפעמים האלרגיה מתפתחת בהדרגה. במקרה כזה, הרבה יותר קשה לקשור את התגובה האלרגית לתרופה מסוימת, מכיוון שאלרגיות נגרמות מסיבות רבות.
בדומה לכך, קשה להוכיח שהאלימות המשודרת בטלוויזיה אחראית לפשע ולהתנהגות אנטי חברתית. ממחקרים רבים עולה המסקנה שהקשר אכן קיים. יתר על כן, יש פושעים הטוענים שמה שראו בטלוויזיה השפיע על גישתם ועל התנהגותם האלימה. מצד שני, אנשים חשופים להשפעות רבות בחיים. משחקי וידיאו אלימים, התרועעות עם חברים ובני משפחה ותנאי המחיה הכלליים — כל הדברים האלה עלולים גם הם לתרום להתנהגות אגרסיבית.
לפיכך, אין זה מפתיע שהדעות חלוקות. פסיכולוג קנדי כתב: ”הראיות המדעיות פשוט אינן מצביעות על כך שצפייה באלימות גורמת לאנשים להיות אלימים או הופכת אותם לפחות רגישים לאלימות”. לעומת זאת, הוועדה למדיה ולחברה של אגודת הפסיכולוגים האמריקנית אומרת: ”אין כל ספק שצפייה מרובה באלימות בטלוויזיה קשורה לגילוי סובלנות רבה יותר כלפי תוקפנות ולעלייה בהתנהגות האגרסיבית”.
השפעת הטלוויזיה על המחשבות
זכור, המומחים מתווכחים בשאלת ההוכחה — האם ניתן להוכיח שצפייה בתוקפנות מובילה לתוקפנות. עם זאת, מעטים יטענו שלטלוויזיה אין כל השפעה על מחשבותינו ועל התנהגותנו. חשוב על כך. תצלום אחד עשוי לגרום לנו לכעוס, לדמוע ולשמוח. גם מוזיקה יכולה לעורר מאוד את רגשותינו. מילים, גם אם הן על הנייר, גורמות לנו לחשוב, להרגיש ולפעול. אם כן, איזו השפעה אדירה יש לתמונות נעות, למוזיקה ולמילים מדוברות השזורות יחדיו כבמלאכת מחשבת! אין פלא שהטלוויזיה כל כך מפתה. והיא גם נגישה מאוד. סופר אחד אומר: ”מאז שלמד האדם להעלות את רעיונותיו על הכתב... לא הומצאה טכניקה חדשה נוספת להעברת רעיונות בעלת השפעה כזאת על הציביליזציה”.
בתי עסק משקיעים מיליארדי דולרים מדי שנה על פרסומות מתוך הבנה שהצופים מושפעים ממה שהם רואים ושומעים. הם אינם מוציאים את הכספים האלה רק משום שהם סבורים שהפרסום אולי עובד; הם יודעים שהוא עובד. הפרסום מוכר. בשנת 2004 הוציאה חברת קוקה קולה 2.2 מיליארד דולר על פרסום מוצריה בעולם כולו בדפוס, ברדיו ובטלוויזיה. האם ההשקעה השתלמה? באותה שנה הרוויחה החברה קרוב ל־22 מיליארד דולר. הפרסומאים מבינים שאין די בפרסומת אחת כדי להשפיע על ההתנהגות. הם בונים על ההשפעה המצטברת לאורך שנים של החדרה והטמעה.
אם פרסומות של 30 שניות משפיעות על גישותינו ועל התנהגותנו, אין ספק שאנו מושפעים גם משעות צפייה בטלוויזיה. ”במעטה של בידור שגרתי או שטחי ביותר”, אומר מחבר הספר טלוויזיה — היסטוריה בינלאומית (Television—An International History), ”הטלוויזיה פועלת כמדריך מתעתע”. בספר תולדות הטלוויזיה בתמונות (A Pictorial History of Television) נאמר: ”הטלוויזיה משנה את אופן החשיבה שלנו”. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא, ’האם התוכניות שבהן אני צופה משפיעות על חשיבתי באופן הרצוי?’
שאלה זו נוגעת במיוחד למשרתי אלוהים. הרבה ממה שמשודר בטלוויזיה אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות וערכי המוסר הנעלים הנלמדים במקרא. סגנונות חיים ומעשים שהמקרא מגנה מוצגים כדבר מקובל, נורמאלי ואף אופנתי. במקביל לכך, ערכים משיחיים ומי שמיישמים אותם נתקלים תכופות בהתעלמות, בצחוק ובלעג בטלוויזיה. סופר אחד קונן: ”לא מספיק שהחריג מוצג כנורמאלי. הנורמאלי מוצג כחריג”. לעתים קרובות מדי ”המדריך המתעתע” לוחש בערמומיות ’הרע טוב והטוב רע’ (ישעיהו ה׳:20).
עלינו להיות בררניים לגבי החומרים שבהם אנו צופים, מכיוון שהדבר משפיע על צורת החשיבה שלנו. במקרא נאמר: ”הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים יֵרוֹע” (משלי י״ג:20). חוקר המקרא אדם קלארק אמר: ”הליכה עם אדם מרמזת על אהבה וחיבה; ואי אפשר שלא לחקות את מי שאנו אוהבים. ואכן נהוג לומר, ’אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה’. ספר לי בחברת מי אתה מתרועע, ואנחש בנקל מה טיבך המוסרי”. כאמור, רוב האנשים מבלים זמן רב בחברת דמויות טלוויזיה שרחוקות מלהיות חכמות, דמויות שמשיחי אמיתי לעולם לא היה מעלה בדעתו לארח בצל קורתו.
אם הרופא שלך היה רושם לך תרופה חזקה, סביר להניח שהיית שוקל בזהירות את התועלת מול הסיכונים הכרוכים בלקיחתה. נטילת התרופה הלא־נכונה — או לקיחת תרופה מתאימה במינון גבוה מדי — עלולה להזיק לבריאותך. את אותו הדבר אפשר לומר על צפייה בטלוויזיה. אם כן, חשוב לשקול בכובד ראש במה אנו צופים.
השליח פאולוס עודד ברוח הקודש את המשיחיים להגות בכל דבר שהוא אמת, נכבד, ישר, טהור, מלא נועם, שימעו טוב, נעלה וראוי לשבח (פיליפים ד׳:6–8). האם תישמע לעצתו? אם תעשה זאת תהיה מאושר.
[הערת שוליים]
a הנתונים הסטטיסטיים בארצות־הברית דומים לנתונים הקיימים במקומות אחרים, שכן תוכניות טלוויזיה וסרטים אמריקניים משודרים ומוקרנים בעולם כולו.
[קטע מוגדל בעמוד 5]
”הטלוויזיה היא המצאה המאפשרת לך להתבדר בסלון ביתך בחברת אנשים שלא היית מארח בצל קורתך” (דיוויד פרוסט, שדרן בריטי).
[תיבה בעמוד 5]
מה בנוגע למין ולאלימות במקרא?
מה ההבדל בין האלימות והמין המוצגים בטלוויזיה לבין אלה המתוארים במקרא? ההתייחסויות למין ולאלימות במקרא הועלו על הכתב לשם הדרכה ולא לשם בידור (רומים ט״ו:4). בדבר־אלוהים מתועדות עובדות היסטוריות. הוא עוזר לנו להבין את נקודת מבטו של אלוהים בעניינים שונים וללמוד מטעויותיהם של אחרים.
ברוב המדינות שבהן משודרות פרסומות, תיאורי המין והאלימות בטלוויזיה אינם לצורכי הדרכה אלא לשם עשיית רווחים. הפרסומאים מעוניינים למשוך כמה שיותר אנשים, ומין ואלימות מרתקים את הצופים למסכי הטלוויזיה. התוצאה: הם יצפו בפרסומות ויקנו את מה שהן מפרסמות. קרייני חדשות פועלים על־פי העיקרון האומר: ”מה שמדמם — מוכר”. במילים אחרות, כתבות מזעזעות, בענייני פשע, אסונות ומלחמות, דוחקות הצידה ידיעות חדשותיות פחות מרתקות.
במקרא אומנם מתועדים מעשי אלימות, אך הוא מעודד את קוראיו לחיות חיי שלום, ולא לבקש נקמה אלא ליישב בעיות בדרכי נועם. המקרא תומך באופן עקבי במוסריות מינית. לא זה המסר המוצג במרבית שידורי הטלוויזיה (ישעיהו ב׳:2–4; קורינתים א׳. י״ג:4–8; אפסים ד׳:32).
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
הטלוויזיה והשפעתה על ילדים
”בהתבסס על הראיות המצטברות ממחקרים שנערכו לאורך עשרות שנים, הגיעו הקהילייה המדעית ושירותי בריאות הציבור למסקנה חד־משמעית שצפייה באלימות מזיקה לילדים” (קרן משפחת הנרי. ג׳. קייזר).
”[אנו בדעה אחת עם] האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים ש’אין להתיר [צפייה בטלוויזיה] לילדים בני שנתיים ומטה’. בשלב זה מוחם מצוי בתהליכי התפתחות אדירים והם זקוקים למשחקים פעילים ולאינטראקציות עם אנשים אמיתיים לעידוד כישוריהם ההתפתחותיים, הפיזיים והחברתיים” (המכון הלאומי למדיה ומשפחה).
[תמונה בעמודים 6, 7]
האם התוכניות שבהן אני צופה משפיעות על חשיבתי באופן הרצוי?