טלוויזיה — ”‏המדריך המתעתע”‏

הטלוויזיה יכולה להיות כלי הוראה רב עוצמה.‏ בעזרתה אנו לומדים על יבשות ועל עמים שאולי לעולם לא נזכה לראותם ו”‏נוסעים”‏ ליערות־עד טרופיים,‏ לכיפות הקרח בקטבים,‏ לפסגות הרים ולמעמקי האוקיינוסים.‏ אנו מציצים לתוך העולמות המרתקים של האטומים ושל הכוכבים וצופים בזמן אמת באירועים חדשותיים המתרחשים בצידו האחר של הגלובוס.‏ אנחנו מקבלים מושגים ברורים על פוליטיקה,‏ היסטוריה,‏ אקטואליה ותרבות.‏ הטלוויזיה מנציחה טרגדיות והצלחות.‏ היא מבדרת,‏ מדריכה ומעוררת השראה.‏

אך חלק ניכר מתוכניות הטלוויזיה אינו מועיל ואינו חינוכי.‏ הביקורת החריפה ביותר מגיעה קרוב לוודאי מצד אנשים המסתייגים משפע קטעי האלימות ותיאורי המין הבוטים.‏ למשל,‏ במחקר שנערך בארצות־הברית התברר ש־2 מתוך 3 תוכניות טלוויזיה בקירוב כוללות סצינות אלימות,‏ שש פעמים בממוצע בכל שעה.‏ נער יצפה עד הגיעו לבגרות באלפי סצינות של אלימות ורצח.‏ הטלוויזיה מלאה גם בתכנים מיניים.‏ שני שלישים מכלל תוכניות הטלוויזיה כוללות דיבורים על מין,‏ ו־35 אחוז כוללות התנהגויות מיניות המוצגות בדרך כלל כלא־מסוכנות וכספונטניות ובמעורבות זוגות לא־נשואים.‏a

קיים ביקוש רב ברחבי העולם לתוכניות המציגות מין ואלימות.‏ סרטי פעולה אמריקניים המגיעים בסופו של דבר למסכי הטלוויזיה,‏ מוצאים את דרכם ללא כל קושי לשווקים זרים.‏ לא חייב להיות בהם משחק טוב או תסריט מתוחכם והם קלים להבנה.‏ מה שמרתק את הצופים הם קרבות,‏ מעשי הרג,‏ פעלולים מיוחדים ומין.‏ אולם,‏ כדי לשמור על עניין לאורך זמן יש צורך לערוך שינויים.‏ הצופים מואסים מהר מאוד בדברים שחוזרים על עצמם;‏ מה שנחשב לסנסציוני הופך לנדוש.‏ על מנת שהצופים לא יאבדו עניין,‏ המפיקים מותחים את החבל כדי לזעזע ולרגש ומוסיפים קטעי אלימות ותכנים בוטים יותר,‏ מיניים יותר וסדיסטיים יותר.‏

הוויכוח על השפעת הטלוויזיה

כיצד מושפעים הצופים מתפריט קבוע של אלימות ומין?‏ לטענת המבקרים,‏ האלימות בטלוויזיה גורמת לאנשים להתנהג באגרסיביות ולהיות פחות אמפתיים כלפי נפגעי אלימות אמיתיים.‏ לטענתם,‏ תיאורי המין מעודדים הפקרות ומערערים את ערכי המוסר.‏

האם צפייה בטלוויזיה אכן תורמת לכך?‏ זה עשרות שנים ששאלה זו ניצבת בעין הסערה;‏ מאות מחקרים ואלפי ספרים ומאמרים התייחסו לנושא.‏ אחת הסוגיות המרכזיות בוויכוח היא הקושי להוכיח שדבר אחד אחראי לדבר אחר — למשל,‏ שחשיפה בגיל צעיר לאלימות בטלוויזיה גורמת לתוקפנות פיזית בגיל מבוגר יותר.‏ לעתים קשה להוכיח קשר של גורם ותוצאה.‏ לשם המחשה:‏ נניח שאתה נוטל תרופה מסוימת לראשונה בחייך ובתוך מספר שעות מופיעה פריחה על עורך.‏ במצב כזה קל להסיק שהתרופה היא שחוללה את התגובה האלרגית.‏ עם זאת,‏ לפעמים האלרגיה מתפתחת בהדרגה.‏ במקרה כזה,‏ הרבה יותר קשה לקשור את התגובה האלרגית לתרופה מסוימת,‏ מכיוון שאלרגיות נגרמות מסיבות רבות.‏

בדומה לכך,‏ קשה להוכיח שהאלימות המשודרת בטלוויזיה אחראית לפשע ולהתנהגות אנטי חברתית.‏ ממחקרים רבים עולה המסקנה שהקשר אכן קיים.‏ יתר על כן,‏ יש פושעים הטוענים שמה שראו בטלוויזיה השפיע על גישתם ועל התנהגותם האלימה.‏ מצד שני,‏ אנשים חשופים להשפעות רבות בחיים.‏ משחקי וידיאו אלימים,‏ התרועעות עם חברים ובני משפחה ותנאי המחיה הכלליים — כל הדברים האלה עלולים גם הם לתרום להתנהגות אגרסיבית.‏

לפיכך,‏ אין זה מפתיע שהדעות חלוקות.‏ פסיכולוג קנדי כתב:‏ ”‏הראיות המדעיות פשוט אינן מצביעות על כך שצפייה באלימות גורמת לאנשים להיות אלימים או הופכת אותם לפחות רגישים לאלימות”‏.‏ לעומת זאת,‏ הוועדה למדיה ולחברה של אגודת הפסיכולוגים האמריקנית אומרת:‏ ”‏אין כל ספק שצפייה מרובה באלימות בטלוויזיה קשורה לגילוי סובלנות רבה יותר כלפי תוקפנות ולעלייה בהתנהגות האגרסיבית”‏.‏

השפעת הטלוויזיה על המחשבות

זכור,‏ המומחים מתווכחים בשאלת ההוכחה — האם ניתן להוכיח שצפייה בתוקפנות מובילה לתוקפנות.‏ עם זאת,‏ מעטים יטענו שלטלוויזיה אין כל השפעה על מחשבותינו ועל התנהגותנו.‏ חשוב על כך.‏ תצלום אחד עשוי לגרום לנו לכעוס,‏ לדמוע ולשמוח.‏ גם מוזיקה יכולה לעורר מאוד את רגשותינו.‏ מילים,‏ גם אם הן על הנייר,‏ גורמות לנו לחשוב,‏ להרגיש ולפעול.‏ אם כן,‏ איזו השפעה אדירה יש לתמונות נעות,‏ למוזיקה ולמילים מדוברות השזורות יחדיו כבמלאכת מחשבת!‏ אין פלא שהטלוויזיה כל כך מפתה.‏ והיא גם נגישה מאוד.‏ סופר אחד אומר:‏ ”‏מאז שלמד האדם להעלות את רעיונותיו על הכתב.‏.‏.‏ לא הומצאה טכניקה חדשה נוספת להעברת רעיונות בעלת השפעה כזאת על הציביליזציה”‏.‏

בתי עסק משקיעים מיליארדי דולרים מדי שנה על פרסומות מתוך הבנה שהצופים מושפעים ממה שהם רואים ושומעים.‏ הם אינם מוציאים את הכספים האלה רק משום שהם סבורים שהפרסום אולי עובד;‏ הם יודעים שהוא עובד.‏ הפרסום מוכר.‏ בשנת 2004 הוציאה חברת קוקה קולה 2.‏2 מיליארד דולר על פרסום מוצריה בעולם כולו בדפוס,‏ ברדיו ובטלוויזיה.‏ האם ההשקעה השתלמה?‏ באותה שנה הרוויחה החברה קרוב ל־22 מיליארד דולר.‏ הפרסומאים מבינים שאין די בפרסומת אחת כדי להשפיע על ההתנהגות.‏ הם בונים על ההשפעה המצטברת לאורך שנים של החדרה והטמעה.‏

אם פרסומות של 30 שניות משפיעות על גישותינו ועל התנהגותנו,‏ אין ספק שאנו מושפעים גם משעות צפייה בטלוויזיה.‏ ”‏במעטה של בידור שגרתי או שטחי ביותר”‏,‏ אומר מחבר הספר טלוויזיה — היסטוריה בינלאומית (‏Television—An International History)‏, ”‏הטלוויזיה פועלת כמדריך מתעתע”‏.‏ בספר תולדות הטלוויזיה בתמונות (‏A Pictorial History of Television)‏ נאמר:‏ ”‏הטלוויזיה משנה את אופן החשיבה שלנו”‏.‏ השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא,‏ ’‏האם התוכניות שבהן אני צופה משפיעות על חשיבתי באופן הרצוי?‏’‏

שאלה זו נוגעת במיוחד למשרתי אלוהים.‏ הרבה ממה שמשודר בטלוויזיה אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות וערכי המוסר הנעלים הנלמדים במקרא.‏ סגנונות חיים ומעשים שהמקרא מגנה מוצגים כדבר מקובל,‏ נורמאלי ואף אופנתי.‏ במקביל לכך,‏ ערכים משיחיים ומי שמיישמים אותם נתקלים תכופות בהתעלמות,‏ בצחוק ובלעג בטלוויזיה.‏ סופר אחד קונן:‏ ”‏לא מספיק שהחריג מוצג כנורמאלי.‏ הנורמאלי מוצג כחריג”‏.‏ לעתים קרובות מדי ”‏המדריך המתעתע”‏ לוחש בערמומיות ’‏הרע טוב והטוב רע’‏ (‏ישעיהו ה׳:‏20‏)‏.‏

עלינו להיות בררניים לגבי החומרים שבהם אנו צופים,‏ מכיוון שהדבר משפיע על צורת החשיבה שלנו.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏הולך את חכמים יחכם,‏ ורועה כסילים יֵרוֹע”‏ (‏משלי י״ג:‏20‏)‏.‏ חוקר המקרא אדם קלארק אמר:‏ ‏”‏הליכה עם אדם מרמזת על אהבה וחיבה;‏ ואי אפשר שלא לחקות את מי שאנו אוהבים.‏ ואכן נהוג לומר,‏ ’‏אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה’‏.‏ ספר לי בחברת מי אתה מתרועע,‏ ואנחש בנקל מה טיבך המוסרי”‏.‏ כאמור,‏ רוב האנשים מבלים זמן רב בחברת דמויות טלוויזיה שרחוקות מלהיות חכמות,‏ דמויות שמשיחי אמיתי לעולם לא היה מעלה בדעתו לארח בצל קורתו.‏

אם הרופא שלך היה רושם לך תרופה חזקה,‏ סביר להניח שהיית שוקל בזהירות את התועלת מול הסיכונים הכרוכים בלקיחתה.‏ נטילת התרופה הלא־נכונה — או לקיחת תרופה מתאימה במינון גבוה מדי — עלולה להזיק לבריאותך.‏ את אותו הדבר אפשר לומר על צפייה בטלוויזיה.‏ אם כן,‏ חשוב לשקול בכובד ראש במה אנו צופים.‏

השליח פאולוס עודד ברוח הקודש את המשיחיים להגות בכל דבר שהוא אמת,‏ נכבד,‏ ישר,‏ טהור,‏ מלא נועם,‏ שימעו טוב,‏ נעלה וראוי לשבח (‏פיליפים ד׳:‏6–8‏)‏.‏ האם תישמע לעצתו?‏ אם תעשה זאת תהיה מאושר.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

‏”‏הטלוויזיה היא המצאה המאפשרת לך להתבדר בסלון ביתך בחברת אנשים שלא היית מארח בצל קורתך”‏ (‏דיוויד פרוסט,‏ שדרן בריטי)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 5]‏

מה בנוגע למין ולאלימות במקרא?‏

מה ההבדל בין האלימות והמין המוצגים בטלוויזיה לבין אלה המתוארים במקרא?‏ ההתייחסויות למין ולאלימות במקרא הועלו על הכתב לשם הדרכה ולא לשם בידור (‏רומים ט״ו:‏4‏)‏.‏ בדבר־אלוהים מתועדות עובדות היסטוריות.‏ הוא עוזר לנו להבין את נקודת מבטו של אלוהים בעניינים שונים וללמוד מטעויותיהם של אחרים.‏

ברוב המדינות שבהן משודרות פרסומות,‏ תיאורי המין והאלימות בטלוויזיה אינם לצורכי הדרכה אלא לשם עשיית רווחים.‏ הפרסומאים מעוניינים למשוך כמה שיותר אנשים,‏ ומין ואלימות מרתקים את הצופים למסכי הטלוויזיה.‏ התוצאה:‏ הם יצפו בפרסומות ויקנו את מה שהן מפרסמות.‏ קרייני חדשות פועלים על־פי העיקרון האומר:‏ ”‏מה שמדמם — מוכר”‏.‏ במילים אחרות,‏ כתבות מזעזעות,‏ בענייני פשע,‏ אסונות ומלחמות,‏ דוחקות הצידה ידיעות חדשותיות פחות מרתקות.‏

במקרא אומנם מתועדים מעשי אלימות,‏ אך הוא מעודד את קוראיו לחיות חיי שלום,‏ ולא לבקש נקמה אלא ליישב בעיות בדרכי נועם.‏ המקרא תומך באופן עקבי במוסריות מינית.‏ לא זה המסר המוצג במרבית שידורי הטלוויזיה (‏ישעיהו ב׳:‏2–4;‏ קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4–8;‏ אפסים ד׳:‏32‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

הטלוויזיה והשפעתה על ילדים

”‏בהתבסס על הראיות המצטברות ממחקרים שנערכו לאורך עשרות שנים,‏ הגיעו הקהילייה המדעית ושירותי בריאות הציבור למסקנה חד־משמעית שצפייה באלימות מזיקה לילדים”‏ (‏קרן משפחת הנרי.‏ ג׳.‏ קייזר)‏.‏

”‏[‏אנו בדעה אחת עם]‏ האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים ש’‏אין להתיר [‏צפייה בטלוויזיה]‏ לילדים בני שנתיים ומטה’‏.‏ בשלב זה מוחם מצוי בתהליכי התפתחות אדירים והם זקוקים למשחקים פעילים ולאינטראקציות עם אנשים אמיתיים לעידוד כישוריהם ההתפתחותיים,‏ הפיזיים והחברתיים”‏ (‏המכון הלאומי למדיה ומשפחה)‏.‏

‏[‏תמונה בעמודים 6,‏ 7]‏

האם התוכניות שבהן אני צופה משפיעות על חשיבתי באופן הרצוי?‏