פגוש את נהר המקונג האדיר
נהר המקונג מתפתל לו דרך שש מדינות אסיאתיות ומכלכל כ־100 מיליון איש המשתייכים לכ־100 קבוצות אתניות. מדי שנה מופקים ממנו כ־3.1 מיליון טון של דגים — פי ארבעה מהדגה הניצודה בים הצפוני! הנהר שאורכו 350,4 קילומטר, הוא נתיב המים הארוך ביותר בדרום־מזרח אסיה. מכיוון שהוא זורם דרך מספר מדינות מכונה הנהר בשמות רבים. השם המוכר ביותר — מקונג — הוא קיצור של השם התאִי ”מַא נאם קונג”.
נהר המקונג הנובע במרומי ההימלאיה, פורץ קדימה במרץ, נשפך במדרונות ההרים וגועש דרך ערוצים עמוקים. כשמימיו עוזבים את סין, שם הוא מכונה לאנצ׳אנג, הם כבר צלחו קרוב למחצית הנהר ואיבדו 500,4 מטר מגובהם. הפרש הגבהים בין תחילת חלקו התחתון של המקונג לסיומו הוא רק 500 מטר ולכן בקטע זה הנהר הרבה יותר שקט. בעוזבו את סין יוצר הנהר את קו הגבול בין מיינמר ולאוס וחלק ניכר מקו הגבול בין לאוס ותאילנד. הנהר מתפצל בקמבודיה וזורם לתוך וייטנאם בשתי זרועות המתפרשות ונשפכות לתוך ים סין הדרומי.
בשלהי שנות ה־60 של המאה ה־19, ניסו הצרפתים למצוא נתיב שניתן לנווט דרכו במעלה המקונג אל תוך סין. תקוותיהם נגוזו כאשר נתקלו באשדים ליד העיירה קראצ׳י שבקמבודיה ובמספר מפלים אימתניים הקרויים מפלי קהון בדרום לאוס. כמות המים הנשפכת במפלי הקהון גדולה מזו של כל מפל אחר בעולם, ואף כפולה מזו של מפלי הניאגרה הממוקמים משני צידי הגבול בין קנדה וארצות־הברית.
עורק חיים
המקונג חיוני לכלכלת דרום־מזרח אסיה. ויינטיאן בירת לאוס ופְּנום פֶּן בירת קמבודיה הן ערי נמל השוכנות על גדות הנהר. המקונג הוא ”עורק החיים” של וייטנאם. שם הוא מתפצל לשבע זרועות ויוצר דלתה ששטחה 000,40 קילומטר רבוע, עם נתיבי מים שאורכם הכולל הוא כ־200,3 קילומטר. המים השופעים הללו משקים את האדמות ואת שדות האורז, מעשירים אותם באדמת סחף יקרה ומאפשרים לחקלאים לגדל שלושה יבולי אורז בשנה. למעשה, וייטנאם היא היצואנית השנייה בגודלה של מזון בסיסי זה אחרי תאילנד.
בנהר המקונג חיים לפי אומדנים 200,1 מיני דגים, וחלקם, כגון חסילונים, גדלים בחוות דגים. דג מקומי פופולרי, סוג של קרפיון, מפורסם במיוחד מכיוון שהמטבע הקמבודי, ריאֶל, קרוי על שמו. המקונג הוא גם בית גידולו של השמפמנון הענק, מין בסכנת הכחדה שאורכו עשוי להגיע ל־75.2 מטרים. בשנת 2005 לכדו דייגים שמפנון ענק במשקל 290 קילוגרם. זהו כנראה דג המים המתוקים הגדול ביותר שנתגלה בעולם! מין אחר המצוי בסכנת הכחדה, לפחות בנהר המקונג, הוא דולפין ממין אירוודי. החוקרים טוענים שנותרו בנהר פחות ממאה פרטים.
בנוסף על היותו מקור מחייתם של מיליוני אנשים, משמש המקונג כנתיב ראשי לכלי שיט מכול הסוגים — סירות נוסעים קטנות, כלי שיט גדולים הנושאים סחורות וספינות משא המפליגות לים הפתוח וממנו. תיירים רבים פוקדים את הנהר ורבים מהם אוהבים לחצות את מפלי קהון בדרכם לוויינטיאן. עיר זו, הנודעת בתעלות, בפגודות ובבתי הכלונסאות שלה, היא מרכז מסחרי, פוליטי ודתי זה למעלה מ־000,1 שנה. ההרפתקנים שבינינו יכולים לשוט מוויינטיאן במעלה הנהר ללְוַנְג פְּרַבַּנג. עיר נמל זו שהייתה פעם בירתה של מדינת תאי־לאוס הגדולה, שימשה לזמן מה, כולל בתקופת השלטון הצרפתי, כבירתה המלכותית של לאוס. אווירה של מושבה צרפתית עדיין שוררת בעיר היסטורית זו.
בשנים האחרונות מתרחשים שינויים מדאיגים לאורך המקונג. הדבר כולל שיטות דיג הרסניות, בירוא יערות ובניית סכרים הידרואלקטרים עצומים. רבים סבורים כי המצב יוצא מכלל שליטה. אך יש תקווה.
המקרא מבטיח שבוראנו האוהב יתערב בקרוב בענייני האדם באמצעות מלכותו (דניאל ב׳:44; ז׳:13, 14; מתי ו׳:10). תחת הדרכתה של ממשלה עולמית מושלמת זו, כל כדור־הארץ ישוקם, והנהרות, בלשון השאלה, ”ימחאו כף” משמחה (תהלים צ״ח:7–9). מי ייתן והמקונג האדיר יצטרף למחיאות הכפיים.
[מפה בעמוד 24]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
סין
מיינמר
לאוס
תאילנד
קמבודיה
וייטנאם
נהר המקונג
[תמונה בעמוד 24]
שוק צף, וייטנאם
[תמונה בעמוד 25]
כ־200,1 מיני דגים חיים בנהר המקונג
[תמונה בעמוד 25]
שדות אורז, דלתת המקונג
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]
שוק: Lorne Resnick/age footstock©; אישה: Stuart Pearce/World Pictures/age fotostock©
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
שדות אורז: Jordi Camí/age footstock©; דיג: Stuart Pearce/World Pictures/age fotostock©; רקע: Chris Sattlberger/Panos Pictures ©