מנקודת המבט המקראית
מיהו השטן? האם הוא דמות ממשית?
למדנים בני זמננו אומרים שהשטן אינו ישות ממשית. לטענתם הוא פשוט יציר דמיונו של האדם. מחלוקת זו אינה דבר חדש. ”ההונאה הגדולה מכול של השטן”, כתב שַרְל־פייר בּוֹדְלֶר משורר צרפתי בן המאה ה־19, ”היא לשכנע אותנו שהוא אינו קיים”.
האם השטן הינו דמות ממשית? אם כן, כיצד בא לידי קיום? האם הוא הכוח הסמוי מאחורי הבעיות המכות בעולמנו? כיצד תוכל להישמר מפני השפעתו המזיקה?
מה אומר המקרא
המקרא מתאר את השטן כדמות ממשית החיה בתחום הרוחני (איוב א׳:6). הוא מספר לנו על רשעתו ואכזריותו ועל מעשיו הרעים (איוב א׳:13–19; ב׳:7, 8; טימותיאוס ב׳. ב׳:26). המקרא אף מתעד חילופי דברים שהיו בין השטן לאלוהים ובין השטן לישוע (איוב א׳:7–12; מתי ד׳:1–11).
כיצד בא יצור מרושע זה לידי קיום? זמן רב לפני היות האדם, ברא אלוהים את בנו ’בכורו’, שנודע לימים בשם ישוע (קולוסים א׳:15). במרוצת הזמן נבראו ”בני אלוהים” נוספים המכונים מלאכים (איוב ל״ח:4–7). כולם היו מושלמים וצדיקים. אולם אחד מהם הפך מאוחר יותר לשטן.
”שטן” לא היה השם שניתן לו ביום היבראו. זהו כינוי שמשמעו ”מתנגד; אויב; מקטרג”. הוא מכונה שטן מפני שבחר בדרך המנוגדת לרצון אלוהים.
גאווה ועוינות כלפי אלוהים הלכו וגאו בלבו של יצור רוחני זה, והוא רצה שיסגדו לו. כאשר ישוע, בנו בכורו של אלוהים, היה על הארץ, ניסה השטן לגרום לו ’להשתחוות’ לפניו (מתי ד׳:9).
השטן ”בָּאמת לא עמד” (יוחנן ח׳:44). הוא רמז שאלוהים שקרן, בעוד שלמעשה הוא עצמו היה השקרן. הוא אמר לחוה שהיא יכולה להיות כאלוהים כשבעצם הוא זה שביקש להיות כאלוהים. בדרכי מרמה מימש את רצונו האנוכיי. הוא גרם לכך שחוה תראה בו כמי שמוּרם מאלוהים. היא שמעה בקול השטן, ובזאת קיבלה אותו כאלוהיה (בראשית ג׳:1–7).
בהסיתו למרד, הפך עצמו יצור רוחני זה ממלאך ראוי לאמון לשטן — מתנגד ואויב של אלוהים ושל האדם. יצור מרושע זה קרוי גם ”מלשין”, שמשמעו משמיץ. אבי החטא השפיע בסופו של דבר על מלאכים אחרים להמרות את פי אלוהים ולהצטרף אליו במרדו (בראשית ו׳:1, 2; פטרוס א׳. ג׳:19, 20). המלאכים הללו לא תרמו לרווחת האנושות. הם הלכו בדרכיו האנוכיות של השטן, ובעקבות זאת ’נמלאה הארץ חמס’ (בראשית ו׳:11; מתי י״ב:24).
עד כמה גדולה השפעת השטן?
פושע יכול אולי למחוק את טביעות אצבעותיו מזירת הפשע בניסיון להעלים כל סימן שיוביל לזיהויו. אולם, כאשר השוטרים מגיעים למקום, הם יודעים שאם בוצע פשע, חייב להיות פושע. השטן, ”הרוצח” הראשון, מנסה להעלים כל סימן שיוביל לזיהויו (יוחנן ח׳:44; עברים ב׳:14). כאשר דיבר עם חוה, הסתתר השטן מאחורי נחש. גם היום מנסה השטן להעלים את זהותו. הוא ”עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים” כדי להסתיר את השפעתו רבת העוצמה (קורינתים ב׳. ד׳:4).
אלא שישוע זיהה את השטן כ”מוח” העומד מאחורי העולם המושחת שבו אנו חיים. הוא כינה אותו ”שר העולם הזה” (יוחנן י״ב:31; ט״ז:11). ”העולם כולו נתון ביד הרָשָע”, כתב השליח יוחנן (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). השטן מנצל ביעילות את ’תאוות הבשרים, תאוות העיניים וגאוות הנכסים’ כדי ’להתעות את כל תבל’ (יוחנן א׳. ב׳:16; ההתגלות י״ב:9). אליו נשמעים בני האדם ככלל.
כפי שנכון היה לגבי חוה, מי שמצייתים לשטן הופכים אותו למעשה לאלוהיהם. מכאן שהשטן הוא ”אל העולם הזה” (קורינתים ב׳. ד׳:4). שלטונו מוליד בין היתר צביעות ושקרים, מלחמות, סבל, חורבן, פשע, חמדנות ושחיתות.
כיצד תוכל להישמר מהשפעתו
המקרא מזהיר: ”הייו ערים ועימדו על המשמר”. מדוע? מכיוון ש”אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו” (פטרוס א׳. ה׳:8). פסוק זה עוזר לנו לראות את המציאות נכוחה, ויחד עם זאת מקנה לנו את הביטחון שהשטן ’מערים’ רק על מי שאינם ערים, כלומר, אינם עומדים על המשמר (קורינתים ב׳. ב׳:11).
עד כמה חשוב להכיר בקיומו של השטן ולאפשר לאלוהים ’לייצב, לחזק ולכונן אותנו’. כך נוכל ’לעמוד יציבים נגד [השטן]’ ולצדד באלוהים (פטרוס א׳. ה׳:9, 10).
האם שאלת את עצמך...
◼ כיצד בא השטן לידי קיום? (איוב ל״ח:4–7; יוחנן ח׳:44).
◼ מהי מידת השפעתו על העולם? (יוחנן י״ב:31; יוחנן א׳. ה׳:19; ההתגלות י״ב:9).
◼ מה נוכל לעשות כדי להתגונן מפני מזימותיו? (פטרוס א׳. ה׳:8–10).
[תמונות בעמוד 12]
האם השטן הוא הכוח הסמוי מאחורי הבעיות המכות בעולמנו?