אהבתי למוזיקה, לחיים ולמקרא
סיפורו של בוריס נ. גולשבסקי
תאר לעצמך שעומד מולך אדם עיוור בשנות ה־60 לחייו שעבר שני התקפי לב חמורים. הוא מודה לאלוהים על הזכות להכירו ודמעות זולגות מעיניו. כך הייתי לפני 11 שנה.
נולדתי בשנת 1930 באוקראינה בכפר טסיבולב שבמחוז צ׳רקסי. בשנת 1937, במהלך אחת מפעולות הדיכוי שהנהיג סטלין, נעצר אבי והורשע כ”אויב המדינה”. דירתנו הוחרמה ורוב מכרינו התרחקו מאיתנו. לא חלף זמן רב ורבים מהם נעצרו. היו אלו זמנים של חוסר אמון, בגידות ופחד.
אחותי לנה נולדה חודשיים לאחר מעצרו של אבי. אמי, לנה, אחי ניקולאי ואני בילינו את אותו חורף בחדר קטנטן ללא חלונות או תנור. מאוחר יותר עברנו לביתו של סבי. ניקולאי ואני תחזקנו את הבית וחטבנו עצים להסקה. אהבתי לעבוד בעבודות כפיים. ייצרתי נעליים ועסקתי בנגרות. אהבתי גם מוזיקה, לכן בניתי לעצמי בַּלַלַייְקָה (כלי מיתר רוסי) מחתיכת עץ ולמדתי לנגן בה. אחר כך למדתי לנגן גם בגיטרה ובמנדולינה.
בילדותי הוטבלתי בכנסייה הקתולית. אבל מאחר שלא הבנתי את תורות הכנסייה או את מנהגיה, ההשקפות האתיאיסטיות נראו לי הגיוניות. לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפתי לקוֹמְסוֹמוֹל (ארגון נוער קומוניסטי). חבריי לארגון ואני ניצלנו כל הזדמנות להתווכח עם אנשים מאמינים בניסיון להוכיח להם שאלוהים אינו קיים.
כאשר איבדתי את מאור עיניי
בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, תקפו הגרמנים את ברית־המועצות, והכפר שלנו ניצב לא אחת על קו החזית. ב־16 במרס 1944 נפצעתי במהלך הפצצה ואיבדתי את מאור עיניי. בנוסף לכאב הפיזי, שקעתי במרה שחורה וחשתי חסר אונים.
כאשר חזית המלחמה נעה מערבה והגרמנים נהדפו, עשיתי לי להרגל לטייל בגן ולהקשיב לשירת הציפורים. אמי ריחמה עליי ונתנה לי לשתות וודקה, והמקומיים נהגו להזמין אותי לנגן במסיבותיהם. עישנתי והטבעתי את יגוני באלכוהול. מהר מאוד הבנתי שזה לא יפתור שום דבר.
דודתי שהייתה מורה במקצועה, שמעה על בתי־ספר לעיוורים ושכנעה את אמי לרשום אותי לאחד מהם. בשנת 1946 חבשתי את ספסל הלימודים במקום שנקרא כיום קמנץ־פודולסקי, והתחלתי ללמוד בהתלהבות. למדתי לקרוא ולהדפיס בברייל. המשכתי גם בלימודי המוזיקה והקדשתי שעות לרכישת שליטה בקונצרטינה. עוזר המנהל ראה שאני מתאמן קשה והרשה לי לנגן באקורדיון שלו. בנוסף לכול, למדתי לנגן בפסנתר.
בית משלי
בשנת 1948 התחתנתי עם אחת המורות בבית־הספר שעזרה לי בלימודיי. בעלה מת בזמן המלחמה והשאיר אותה עם שתי בנות קטנות. לאחר שסיימתי את לימודיי, עברתי להתגורר בביתה. ניסיתי ככל יכולתי להיות בעל טוב ואב למופת, והתפרנסתי מנגינה. ב־1952 נולד לנו בן.
בשלב מסוים נערכתי לבניית בית למשפחתנו, ולשם כך שכרתי אנשי מקצוע שיניחו את היסודות ויקימו את הקירות החיצוניים. עם זאת, דברים רבים עשיתי בכוחות עצמי. חוש המישוש וכוח הדמיון עזרו לי לפצות על עיוורוני. הייתי מחזיק בידיי חתיכת עץ, ממשש אותה ומצייר את צורתה במוחי. לאחר מכן יכולתי להכין ממנה חפצים וכלים. כלים מפלדה הזמנתי ממפעל. בניתי תנור לְבנים, ייצרתי רהיטים וביצעתי משימות נוספות.
תזמורת חלילים
הרחבתי את השכלתי המוזיקלית והפכתי למוזיקאי מקצועי. לאחר שרכשתי מיומנות בנגינה בכלים שונים, למדתי לנגן בחליל. פעם אחת תיקנתי חליל במבוק קטן ובחלוף הזמן למדתי להכין חלילים משלי. המומחים בזמנו סברו שלא ניתן לבנות חלילים היכולים להפיק צלילי בס, מכיוון שבשל ממדיהם הגדולים הם יפיקו צליל רך מדי. מסיבה זו לא היו תזמורות חלילים.
אף־על־פי־כן הצלחתי לבנות חליל בעל תיבת תהודה מיוחדת שהגבירה את עוצמת הצליל. התברר שניתן לייצר חלילים המפיקים צלילי בס נמוכים בלי לאבד מעוצמת הצליל. עם הזמן התחלתי לייצר מערכות או משפחות שונות של חלילים שהפיקו הרמוניות מורכבות.
לפני כן ארגנתי תזמורות המורכבות מכלי נגינה מסורתיים. באחת התזמורות היו רק מוזיקאים עיוורים. ואז בשנת 1960 ארגנתי תזמורת שניגנה אך ורק בחלילים — התזמורת היחידה מסוגה בברית־המועצות וייתכן גם שבעולם כולו.
תגליות וספקות
בשנת 1960 מסרתי מספר כלי נגינה לתיקון אצל מומחה שהתחיל לשוחח איתי על דת. כהרגלי התווכחתי וטענתי שאין אלוהים. הוא אמר שהוא יקריא לי מתוך המקרא והציע לי פשוט להקשיב. הסכמתי מכיוון שמעולם לא קראתי במקרא.
סיפורו של יעקב שעבד קשה כדי לפרנס את משפחתו נגע ללבי. כששמעתי את הסיפור על אחיו של יוסף שמכרו אותו לעבדות, על הנסיונות שעבר ועל איך שסלח להם, התרגשתי עד דמעות (בראשית פרקים ל״ז, ל״ט–מ״ה). אהבתי מאוד גם את כלל הזהב האומר שעלינו לנהוג באחרים כפי שאנו רוצים שינהגו בנו (מתי ז׳:12). כך הכרתי את המקרא ולמדתי לאהוב אותו.
התחלתי לנכוח ביחד עם אותו מכר באסיפות של הבפטיסטים. קיבלתי את ”הברית החדשה” בברייל והתחלתי לקרוא בה בעיון. אולם שמתי לב לסתירות בין הכתוב לבין עיקרי האמונה הבפטיסטיים. למשל, המקרא מראה שאלוהים וישוע הם שתי ישויות שונות ושאלוהים גדול מישוע (מתי ג׳:16, 17; יוחנן י״ד:28; מעשי השליחים ב׳:32). אולם הבפטיסטים מתעקשים שאלוהים וישוע שווים זה לזה ומהווים חלק משילוש. פעמים רבות קראתי את ”הברית החדשה”, והרגשתי, פשוטו כמשמעו, כל מילה ומילה. הייתי בטוח שעיקר אמונה זה אינו מופיע במקרא.
בתרגום המקרא שהיה בידינו נעשה שימוש במילה ”גיהינום”. ניסיתי לדמיין את הגיהינום כפי שלימדו הבפטיסטים — מקום של עינויי תופת נצחיים. זה גרם לי להרגיש נורא! במקרא כתוב שאלוהים הוא אהבה, ולא יכולתי להעלות על הדעת שהוא יברא מקום כזה (יוחנן א׳. ד׳:8). עם הזמן גברו ספקותיי בנוגע לגיהינום ולעיקרי אמונה בפטיסטיים נוספים.
שינויים גדולים
בשנת 1968, כשבנותיי החורגות היו כבר נשואות עם ילדים, אשתי ואני התגרשנו. הגירושין באו בעקבות חילוקי דעות רציניים. במחשבה לאחור, אני מצטער שלא גילינו מספיק אהבה וסבלנות זה כלפי זה. גם שני קשרי הנישואין הבאים שלי התפרקו.
בשנת 1981 עברתי מקמנץ־פודולסקי שבה התגוררתי 35 שנה, ליוֹשְקַר־אוֹלָה, כ־600 קילומטר מזרחית למוסקבה. המשכתי שם בעבודתי. באחת התזמורות שהרכבתי היו 45 חברים שניגנו במגוון חלילים, החל מחליל המפיק צלילים גבוהים שאורכו 20 סנטימטר וקוטרו פחות מסנטימטר אחד, וכלה בחליל המפיק צלילי קונטרבס שאורכו למעלה משלושה מטרים וקוטרו 20 סנטימטר. הקונצרטים שודרו ברדיו ובטלוויזיה, והופענו ברחבי המדינה.
בתחרות שנערכה ב־1986 וכללה הרכבים מוזיקליים מכל רחבי ברית־המועצות, קיבלתי תעודת הוקרה ומדליה על פיתוח אמנות החליל. שנים לאחר מכן הופק סרט תיעודי שנקרא סולו לחליל, או אגדת המוזיקאי. העיתון מריסקייה פרבדה דיווח: ”בוריס ניקולביץ’ גולשבסקי, הדמות המרכזית בסרט, זכה לתעודת הוקרה מיוחדת על הקמת תזמורת חלילים יחידה מסוגה ברוסיה”.
חיפוש אחר האמת
כאשר עברתי ליושקר־אולה, נרשמתי לספרייה שהכילה חומר רב לעיוורים. התוודעתי לעיקרי האמונה הקתוליים, הפנטקוסטיים והמתודיסטיים. הלכתי גם לאסיפות של הכנסייה האורתודוקסית. גיליתי להפתעתי שהם מלמדים את מה שלמדתי בכנסייה הבפטיסטית, דברים שכבר ידעתי שאינם מבוססים על המקרא.
כומר אורתודוקסי בשם אלכסנדר מֶן כתב שלאלוהים יש שם אישי — יהוה. הוא גם כתב שהיהודים קיימו פעם את דת האמת, וזו נטמאה מאוחר יותר בתורות פגאניות ובעבודת אלילים. כתביו השפיעו עליי עמוקות וחיזקו את רצוני לחפש אחר האמת.
נחוש יותר מאי פעם
באחת התזמורות שהרכבתי הייתה מוזיקאית בשם ליזה. ראייתה כל כך מוגבלת שמבחינה חוקית היא נחשבת עיוורת. נישאנו ב־1990, וגם היא החלה לגלות עניין בדברים רוחניים. באותה שנה נסעתי לבקר את אמי שהתגוררה עם אחותי, לנה, בבַּרַנוֹבִיצִ’י שבבלרוס. לבקשתה של אמי ביקרתי בכנסייה הקתולית והשתתפתי בטקס אכילת לחם הקודש. היה זה בתקופת הפרסטרויקה בברית־המועצות, והכומר הקדיש חלק גדול מהדרשה לתהפוכות הפוליטיות שהתרחשו אז. שוב היה לי ברור שזה לא מה שאני צריך.
בשנת 1994 עברתי שני התקפי לב והייתי חולה מאוד. אמי נפטרה באותה שנה. למרות הכול המשכתי בקריאת המקרא. קראתי את ”הברית החדשה” 25 פעם ואחר כך כבר הפסקתי לספור. אבל המשכתי לקרוא בה, ושאלותיי הלכו והתרבו. התחוור לי שאינני יכול להבין את המקרא בכוחות עצמי.
עיניי נפקחות אל האמת
בשנת 1996 נקשו עדי־יהוה על דלתנו ביושקר־אולה. התייחסתי אליהם בחשדנות מכיוון שבעיתונים נכתב שהם כת מסוכנת. אבל אז חשבתי לעצמי, ’איזה נזק הם כבר יכולים להסב לי?’ השאלה הראשונה ששאלתי הייתה מה הם חושבים על השילוש. הם השיבו שלא המילה ולא הרעיון אינם מופיעים במקרא. התרגשתי משמחה מכיוון שזו הייתה המסקנה שאליה הגעתי גם אני.
כאשר קראתי את השם יהוה בשמות ו׳:3 מתוך התרגום הסינודי לרוסית, לבי החסיר פעימה. נדהמתי מכך שהדתות מסתירות את השם הזה ובזאת מוליכות את האנשים שולל. והנה העדים נושאים את שם הבורא ומגלים אותו לאחרים! (ישעיהו מ״ג:10).
הצפתי את העדים בשאלות. למשל: ”מדוע המקרא מדבר על גיהינום? מדוע בתרגום הסינודי לרוסית כתוב שהארץ תעלה באש?” היו לי שאלות רבות, אבל כאשר קיבלתי תשובות מתוך המקרא, הבנתי שמצאתי את הדת שעליה חלמתי במשך שנים. כשדמעות שמחה זולגות מעיניי, ירדתי על ברכיי והודיתי לאלוהים.
זמן קצר לאחר מכן החלו העדים לקחת אותי לאסיפותיהם. התרשמתי מרמת הריכוז הגבוהה של הנוכחים ומקול רשרוש דפי המקרא במהלך הנאום. כאשר הנואם הזכיר פסוק, קראו אותו הנוכחים מתוך ספרי המקרא שלהם. מעולם לא חוויתי דבר כזה. באותה אסיפה שרו העדים שיר המבוסס על ישעיהו ל״ה:5, הפותח במילים: ”עיני עיוור יראו כל טוב”.
לשמחתי, התחלתי לקבל שיעורי מקרא מן העדים עד ארבע פעמים בשבוע. לא חלף זמן רב והבנתי מדוע מתיר אלוהים לבעיות ולמלחמות להתקיים, וכיצד הוא יטפל בהשלכות הסבל. התרשמתי במיוחד מהבטחתו האוהבת של אלוהים להקים ממשלה, שבאמצעותה יזכו עושי רצון אלוהים לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (בראשית א׳:28; ישעיהו ס״ה:17–25; ההתגלות כ״א:1–5). אמיתות המקרא הפכו בעיניי ברורות מתמיד, וב־16 בנובמבר 1997 נטבלתי כסמל להקדשתי לאלוהים.
מאוחדים בשירות אלוהים
זמן קצר לאחר טבילתי החלה ליזה ללמוד את המקרא. אף שסבלה משיתוק, התקדמה מהר מבחינה רוחנית ונטבלה ב־1998. היה צורך לשאת אותה לבריכת הטבילה, אך למרות הכול היא הייתה נחושה לשרת את אלוהים בלב ונפש. שכרנו את שירותיו של מרפא בעיסוי וליזה עשתה תרגילים. עם הזמן נעלם השיתוק. עכשיו לא רק שהיא נוכחת בכל האסיפות, היא גם מבשרת מבית לבית ואף מגיעה לשטחים מרוחקים כדי ללמד את האמת המקראית.
בכל פעם שאני יוצא לבשר, אני מתפלל ומבקש אומץ. לאחר התפילה אני לוקח את מקל ההליכה שלי ויוצא מהבית לכיוון תחנת האוטובוס החשמלי במסלול המוכר לי היטב. כאשר אני שומע צעדים מתקרבים, אני מתחיל בשיחה על המקרא. לאחר שאני עולה לאוטובוס ומתיישב באחד המושבים באמצע, אני מתחיל לדבר על המקרא עם נוסעים אחרים ומחלק ספרות. אם מישהו מגלה עניין, אנחנו מחליפים מספרי טלפון.
לא מזמן יצא לי לשוחח בבית הבראה עם מורה למוזיקה. הוא נדהם מהחוכמה המצויה במקרא. כאשר חזר הביתה החל ללמוד את המקרא אצל עדי־יהוה. באותו בית הבראה, פגשתי מנהל מפעל מקומי שבנו עיוור. סיפרתי לו על התקווה שיש לי, והוא גילה עניין והחל להעריך את אמיתות המקרא ששמע מפי.
מאז טבילתי עזרתי לשמונה אנשים להפוך למבשרי מלכות, ואני מסייע לרבים אחרים ללמוד את המקרא. יהוה ממשיך להעניק לאשתי ולי תמיכה עצומה באמצעות אחינו ואחיותינו המשיחיים. הם קוראים באוזנינו, וביחד אנו דנים בספרות מקראית. הם גם מקליטים עבורנו כינוסים ונאומים באסיפות. כל זה עוזר לנו לחקוק את אמיתות המקרא בלבנו ולחלוק אמיתות אלו עם אחרים. הקהילה הפכה ”לעזרה ולחיזוק” עבורנו (קולוסים ד׳:11, ע״ח).
שנים רבות הקדשתי למוזיקה וכיום אני שר בשמחה נעימות מלכות. למדתי בעל־פה את רוב השירים בשירון שירו תהילות ליהוה בשפה הרוסית. אני מאמין שיהוה מצא אותי בעולם מרושע זה והוציא אותי מן החשיכה הרוחנית. משום כך אני בטוח שיום אחד הוא גם יוציא אותי מן החשיכה הפיזית.
[תמונה בעמוד 19]
מנגן בחליל בס בסי־מג׳ור
[תמונה בעמוד 20]
מנגן באקורדיון, 1960
[תמונה בעמודים 20, 21]
תזמורת חלילים
[תמונה בעמוד 23]
עם ליזה כיום