הארמדה הספרדית — מסע שהסתיים באסון

מאת כתב עורו!‏ בספרד

לפני למעלה מארבע מאות שנה,‏ נלחמו שני ציים במימיה הצרים של התעלה האנגלית.‏ הקרבות התנהלו בין פרוטסטנטים לקתולים והיו חלק ממאבק שניטש במאה ה־16 בין צבאה של מלכת אנגליה הפרוטסטנטית,‏ אליזבת הראשונה,‏ ובין צבאו של מלך ספרד הקתולי,‏ פֶליפֶּה ה־2.‏ הספר תבוסתה של הארמדה הספרדית (‏The Defeat of the Spanish Armada)‏, מסביר:‏ ”‏לדידם,‏ הקרב בין ציי המלחמה האנגליים והספרדיים בתעלה היה מאבק של חיים ומוות בין כוחות האור וכוחות החושך”‏.‏

אנגלים מאותה תקופה תיארו את הארמדה הספרדית הענקית כ”‏כוח הימי הגדול ביותר שראו מימיהם בים הפתוח”‏.‏ אולם המסע שאליו יצאה הארמדה התברר כטעות טרגית — במיוחד עבור האלפים הרבים שקיפדו את חייהם.‏ מה הייתה מטרת המסע ומדוע כשל?‏

מדוע נעשה ניסיון הפלישה?‏

במשך שנים בזזו פיראטים אנגלים ספינות ספרדיות,‏ ואליזבת מלכת אנגליה תמכה באופן פעיל במרד ההולנדי נגד שלטון ספרד.‏ בנוסף,‏ פליפה ה־2 הקתולי,‏ ראה חובה לעצמו לעזור לקתולים אנגלים לשחרר את ארצם מ”‏הכפירה”‏ הפרוטסטנטית שהלכה והתפשטה.‏ מסיבה זו,‏ היו בין נוסעי הארמדה כ־180 כמרים ויועצי דת.‏ כאשר אנשי הארמדה התכנסו,‏ היה על כל אחד להתוודות על חטאיו ולאכול מלחם הקודש.‏

האווירה הדתית שאפפה את ספרד ושאחזה במלך באה לידי ביטוי בדברי הישועי הספרדי הנודע פדרו דה ריבדניירה,‏ שאמר:‏ ”‏אלוהים אדוננו,‏ שעל עקרונותיו ועל האמונה הקדושה ביותר אנו מגינים,‏ יסלול בפנינו את הדרך — ועם קברניט כזה אין לנו ממה לירוא”‏.‏ ובאשר לאנגלים,‏ הם קיוו שניצחון מכריע יאפשר לרעיונות הפרוטסטנטיים להתפשט במהירות ברחבי אירופה.‏

תוכנית הפלישה של מלך ספרד נראתה פשוטה וברורה.‏ הוא הורה לארמדה להפליג לתעלה האנגלית ולחבור לדוכס של פרמה ול־000,‏30 חייליו הוותיקים שהיו מוצבים בפלנדרייה.‏a ואז,‏ היה על הכוחות המשולבים לחצות את התעלה,‏ לעלות על היבשה בחוף אסקס,‏ ולצעוד לכיוון לונדון.‏ פליפה הניח שאנגלים קתולים יפנו עורף למלכתם הפרוטסטנטית וירחיבו את שורות צבאו.‏

אולם בתוכניתו של פליפה היו ליקויים רציניים.‏ הוא אומנם הניח שההשגחה העליונה לצידו,‏ אך התעלם משני מכשולים חשובים — עוצמתו של צי המלחמה האנגלי והקושי לחבור לכוחות הצבא של הדוכס מפרמה,‏ בהיעדר נמל מים עמוקים מתאים למפגש.‏

צי ענק אך מסורבל

פליפה מינה את הדוכס של מדינה־סידוניה לפקד על הארמדה.‏ אף שלדוכס היה ניסיון ימי דל,‏ היו לו כישורים ארגוניים טובים,‏ והוא זכה מהר מאוד לשיתוף פעולה מצד הקברניטים הוותיקים.‏ ביחד הקימו כוח לחימה ודאגו כמיטב יכולתם לאספקת מזון ומים לצי הענק.‏ הם תכננו בקפידה את סימני האיתות,‏ את פקודות ההפלגה ואת המבנים שבהם ינוע הכוח הרב־לאומי.‏

ב־29 במאי 1588 עזבו את נמל ליסבון 130 ספינות הארמדה כשעל סיפוניהן קרוב ל־000,‏20 חיילים ו־000,‏8 מלחים.‏ אבל בשל רוחות נגדיות וסערות עזות נאלצו הספינות לעצור בלה קוֹרוּנְיָה שבצפון־מערב ספרד,‏ כדי לבצע תיקונים ולהצטייד במזון ובמים נוספים.‏ הדוכס של מדינה־סידוניה שהיה מוטרד מהמלאי הדל של מזון ומים,‏ ומהמחלות שפשטו בקרב אנשיו,‏ כתב בצורה גלויה למלך על ספקותיו באשר למבצע כולו.‏ אולם פילפה עמד על כך שהאדמירל ידבק בתוכנית.‏ וכך המשיך הצי המסורבל במסעו והגיע לבסוף לתעלה האנגלית,‏ חודשיים לאחר שיצא את ליסבון.‏

קרבות בתעלה האנגלית

עם הגעתו של הצי הספרדי לחופי פְּלִימוּת בדרום מערב אנגליה,‏ המתינו לו האנגלים.‏ שני הצדדים החזיקו במספר דומה של ספינות,‏ אבל הן היו בנויות אחרת.‏ כלי השיט הספרדיים נישאו גבוה מעל המים ועל סיפוניהם הוצבו תותחים רבים קצרי טווח.‏ בחרטום ובירכתיים הוקמו צריחים רחבים אשר שיוו להן מראה של מצודות צפות.‏ הטקטיקה של הצי הספרדי הייתה שהלוחמים יעלו על ספינות האויב ויכניעו אותו.‏ הספינות האנגליות היו נמוכות ומהירות יותר ומצוידות במספר רב יותר של תותחים ארוכי טווח.‏ תוכנית הפעולה של הקברניטים שלהן הייתה להימנע ממגע קרוב עם האויב,‏ ולהשמיד את הספינות הספרדיות ממרחק.‏

כדי לנטרל את יתרונו של הצי האנגלי מבחינת כושר הניידות ועוצמת האש,‏ תכנן האדמירל הספרדי מערך הגנתי בצורת חצי סהר.‏ הספינות החזקות ביותר המצוידות בתותחים ארוכי טווח,‏ יגנו על כל אחד מקצוות המבנה.‏ בלי קשר לכיוון שממנו יגיע האויב,‏ יכולה הייתה הארמדה לשנות כיוון ולעמוד מולו כמו תאו המפנה את קרניו כלפי אריה מתקרב.‏

בין הציים התנהלו שני קרבות קצרים בתחומי התעלה.‏ מערך ההגנה הספרדי הוכיח את יעילותו,‏ והתותחים ארוכי הטווח של האנגלים לא הצליחו להטביע אף ספינה ספרדית.‏ הקברניטים האנגלים הסיקו שהם חייבים לשבור באיזושהי דרך את המבנה,‏ ולהביא את ספינות הספרדים לטווח ירי.‏ ב־7 באוגוסט נקרתה בידם ההזדמנות.‏

הדוכס של מדינה־סידוניה דבק בפקודות שקיבל והוביל את הארמדה למקום המפגש עם הדוכס של פרמה וצבאותיו.‏ בזמן שהמתין לחדשות מהדוכס של פרמה,‏ הורה הדוכס של מדינה־סידוניה לצי להטיל עוגן מול קאלה שבחופי צרפת.‏ בשעה שהספינות הספרדיות עגנו והיו חשופות לפגיעות,‏ שלחו לעברן האנגלים שמונה ספינות עמוסות בחומרים דליקים והעלו אותן באש.‏ רוב הקברניטים הספרדים הפליגו בבהלה אל הים הפתוח כדי לברוח מהסכנה,‏ והספינות נהדפו צפונה בשל רוחות וזרמים עזים.‏

למחרת עם שחר נערך הקרב המכריע.‏ הצי האנגלי הפגיז את הספינות הספרדיות מטווח קצר,‏ השמיד לפחות שלוש ספינות והסב נזק לעוד רבות אחרות.‏ מאחר שהספרדים היו דלים בתחמושת,‏ הם עמדו חסרי אונים מול ההסתערות.‏

סופה עזה שפרצה אילצה את האנגלים להשהות את המתקפה עד ליום המחרת.‏ באותו בוקר,‏ לאחר התארגנות מחדש במבנה של חצי סהר,‏ עם מעט התחמושת שנותרה,‏ פנתה הארמדה לכיוון האויב והתכוננה לקרב.‏ אולם עוד לפני שהאנגלים פתחו באש,‏ מצאו עצמן הספינות הספרדיות נסחפות לכיוון החוף.‏ הרוחות והזרמים הדפו אותן ללא רחם לעבר אסון שחיכה להן בחולות זיילאנט שמול חופי הולנד.‏

כאשר הכול כבר נראה אבוד,‏ שינתה הרוח כיוון ונשאה את הארמדה צפונה לים הפתוח והבטוח.‏ אולם הדרך חזרה לקאלה הייתה חסומה על־ידי הצי האנגלי והרוחות עדיין דחפו צפונה את הספינות הספרדיות שהיו במצוקה.‏ הדוכס של מדינה־סידוניה הגיע למסקנה שאין לו ברירה אלא לבטל את המשימה ולהציל כמה שיותר ספינות ואנשים.‏ הוא החליט לחזור לספרד ולהפליג מסביב לסקוטלנד ואירלנד.‏

סערות וספינות טרופות

לספינות הארמדה החבוטות המתין מסע מפרך הביתה.‏ כמעט ולא נותר מזון ובשל החביות הדולפות היה מחסור במים.‏ ההתקפות האנגליות הסבו נזקים כבדים לספינות רבות,‏ ומעטות היו כשירות להפלגה.‏ ואז,‏ מול החוף הצפון־מערבי של אירלנד,‏ נתקלה הארמדה בסופות עזות שנמשכו שבועיים.‏ מספר ספינות נעלמו כלא היו!‏ אחרות התנפצו אל החוף של אירלנד.‏

בסופו של דבר,‏ ב־23 בספטמבר,‏ נכנסו הספינות הראשונות של הארמדה בקושי רב לנמל סַנטַנדֶר שבצפון ספרד.‏ כ־60 ספינות ורק כמחצית מהאנשים שעזבו את ליסבון חזרו הביתה.‏ אלפים טבעו בים.‏ רבים אחרים מתו מפצעיהם או ממחלות במהלך המסע הביתה.‏ אפילו עבור הניצולים שהגיעו לחופי ספרד,‏ החוויה הקשה עדיין לא תמה.‏

הספר תבוסתה של הארמדה הספרדית מציין:‏ ”‏למספר [‏צוותים]‏ לא היה אוכל והם גוועו ברעב”‏,‏ למרות שעגנו בנמל ספרדי.‏ הספר מציין שבנמל לארדו שבספרד עלתה ספינה אחת על שרטון ”‏מכיוון שלא נשארו מספיק אנשים שיורידו את המפרשים ויטילו את העוגן”‏.‏

משמעות התבוסה

תבוסת הארמדה חיזקה את בטחונם של הפרוטסטנטים שבצפון אירופה,‏ אם כי מלחמות הדת נמשכו ללא הפוגה.‏ הפרוטסטנטים האמינו שניצחונם הוא הוכחה לחסד אלוהים.‏ ראיה לכך היא מדליה אנגלית המנציחה את האירוע.‏ בכתובתה מצויין,‏ 1588 et dissipati sunt יהוה Flavit, כלומר,‏ ”‏יהוה נשף והם התפזרו 1588”‏.‏

ברבות הימים הפכה בריטניה הגדולה למעצמת עולם,‏ כפי שמציין הספר אירופה המודרנית עד 1870 (‏1870 Modern Europe to)‏: ”‏בריטניה הגדולה התגלתה ב־1763 כמעצמה המסחרית והקולוניאלית החשובה ביותר בעולם”‏.‏ אכן,‏ ”‏ב־1763 שלטה האימפריה הבריטית על העולם,‏ כאילו חידשה האימפריה הרומית את ימיה כקדם ואף התרחבה”‏,‏ מציין הספר צי המלחמה והאימפריה (‏Navy and Empire)‏. לימים התאחדה בריטניה הגדולה עם מושבה קודמת שלה,‏ ארצות־הברית של אמריקה,‏ ויצרה את המעצמה העולמית האנגלו־אמריקנית.‏

חוקרי מקרא עוקבים בעניין רב אחר עלייתן ונפילתן של מעצמות העולם הפוליטיות.‏ הסיבה לכך היא שכתבי־הקודש מתייחסים בהרחבה למעצמות העולם שעלו בזו אחר זו,‏ כלומר,‏ מצרים,‏ אשור,‏ בבל,‏ מדי ופרס,‏ יוון,‏ רומא ובסופו של דבר המעצמה העולמית האנגלו־אמריקנית.‏ למעשה,‏ המקרא חזה זמן רב מראש את עלייתן ונפילתן של חלק ממעצמות אלו (‏דניאל ח׳:‏3–8,‏ 20–22;‏ ההתגלות י״ז:‏1–6,‏ 9–11‏)‏.‏

במבט לאחור,‏ אין ספק שיש משמעות רבה למה שקרה בקיץ 1588 עם כשלון נסיונות הכיבוש של הארמדה הספרדית.‏ כ־200 שנה לאחר תבוסת הארמדה,‏ משלה בריטניה בכיפה בעולם כולו ובסופו של דבר מילאה תפקיד מפתח בהתגשמותן של נבואות המקרא.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תרשים/‏מפה בעמוד 26]‏

‏(‏לתרשים המעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

המסע של הארמדה הספרדית

​——​ מסלול המסע

‏–– מסלול החזרה

X קרבות

ספרד

ליסבון

לה קורוניה

סנטנדר

פלנדרייה

קאלה

הולנד הספרדית

הולנד המאוחדת

אנגליה

פלימות

לונדון

אירלנד

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

המלך פליפה ה־2

‏[‏שלמי תודה]‏

Biblioteca Nacional, Madrid

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

המלכה אליזבת ה־1

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 25]‏

הדוכס של מדינה־סידוניה,‏ מפקד הארמדה הספרדית

‏[‏שלמי תודה]‏

Cortesía de Fundación Casa de Medina Sidonia

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]‏

Museo Naval, Madrid