מנקודת המבט המקראית
מה טבעו של אלוהים?
”האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעובדו ברוח ובאמת”, מסביר המקרא. מפסוק זה אנו למדים אמת בסיסית בנוגע למהותו של אלוהים, או טבעו — הוא רוח (יוחנן ד׳:19–24). למרות זאת, אלוהים מתואר במקרא כדמות. שמו יהוה (תהלים פ״ג:19).
יש קוראי מקרא שנושא זה מותיר אותם מבולבלים. מאחר שאלוהים הינו רוח הסמויה מן העין ולא ישות גשמית, מדוע ישנם כל כך הרבה פסוקים המתארים את אלוהים כדמות בעלת עיניים, אוזניים, אף, לב, זרועות, ידיים, אצבעות ורגליים?a יש הסבורים כי לאלוהים דמות אנוש כיוון שהמקרא אומר שהאדם נברא בצלמו. אולם בחינה מדוקדקת יותר של הכתוב מבהירה את התמונה (בראשית א׳:26).
מדוע מיוחסים לאלוהים מאפיינים אנושיים?
כדי לעזור לבני אדם להבין את טבעו של אלוהים, ייחסו כותבי המקרא בהשראת רוח הקודש מאפיינים אנושיים לאל הכול יכול. החוקרים מכנים זאת אנתרופומורפיזם, כלומר ”ייחוס תכונות וצורות אנושיות לשאינו אדם”. השימוש במושגים אנושיים משקף את מגבלות השפה האנושית בבואה לתאר את יהוה אלוהי האמת. המטרה הייתה להציג את מהותו של השוכן במרומים באופן שיהיה נהיר לבני אדם. אין זה אומר שעלינו להבין מונחים אלה כפשוטם, כפי שאין אנו מבינים כפשוטם את המונחים ”צור”, ”שמש” או ”מגן” המיוחסים במקרא לאלוהים (דברים ל״ב:4; תהלים פ״ד:12).
באופן דומה, על מנת להעביר את הרעיון שהאדם ניחן במידת מה בתכונותיו של יהוה, אומר המקרא שהאדם נברא בצלם אלוהים. אין להבין מכך שבני האדם הם יצורים רוחניים או שלאלוהים גוף בשר ודם.
האם אלוהים הינו זכר או נקבה?
כפי שייחוס מאפיינים אנושיים לאלוהים אינו מובן כפשוטו, כך השימוש בלשון זכר לתיאור אלוהים אינו צריך להתפרש באופן מילולי. ההבחנה בין המינים היא ייחודית ליצורים בשר ודם ומהווה אמצעי לשוני המשקף את קוצר ידה של השפה האנושית לתאר במדויק את האל הכול יכול, יהוה.
השימוש שעושה המקרא בכינוי ’אב’ עוזר לנו להבין שניתן להשוות את בוראנו לאב אוהב המגן על ילדיו ודואג להם (מתי ו׳:9). אין פירושו שעלינו לראות באלוהים, או בכל יצור אחר בשמיים, ישות זכרית או נקבית. השיוך המגדרי אינו חלק ממהותם. מעניין לציין שהמקרא אומר שמי שנבחרו להיות יורשים השותפים למשיח במלכותו השמימית אינם מצפים להישאר גברים או נשים לאחר שיפוארו כבניו הרוחניים של אלוהים. השליח פאולוס הזכיר להם שלא יהיו בשורותיהם ”לא זכר אף לא נקבה” לאחר שיגיעו למעמדם המפואר כבניו הרוחניים של אלוהים. הם אף מתוארים באופן סמלי כ’כלת’ השה, ישוע המשיח. כל זה ממחיש לנו מדוע אין להבין כפשוטם את המאפיינים האנושיים המיוחסים לאלוהים — וכן לבנו יחידו, ישוע, וליצורים רוחניים אחרים (גלטים ג׳:26, 28; ההתגלות כ״א:9; יוחנן א׳. ג׳:1, 2).
מתוך הבנה נכונה של תפקיד הגבר, דיברו כותבי המקרא על אלוהים בלשון זכר. גבר הממלא כראוי את תפקידו נתפס בעיניהם כמי שמשקף בצורה הולמת את אהבתו ודאגתו של יהוה כלפי ילדיו הארציים (מלאכי ג׳:17; מתי ה׳:45; לוקס י״א:11–13).
תכונתו השלטת של אלוהים
למרות היותו רוח, ריבון היקום אינו מנוכר, אפוף מסתורין או מסויג. טבעו הרוחני אינו מהווה מחסום בלתי עביר לברי לבב הרוצים להכיר ולהבין את אהבתו, כוחו, חוכמתו וצדקתו המאפיינים גם הם את טבעו והבאים לידי ביטוי בבריאה (רומים א׳:19–21).
טבעו של אלוהים מתמצה בתכונתו השלטת, אהבה. אהבתו כה בולטת שלמעשה ניתן לומר שהוא התגלמותה (יוחנן א׳. ד׳:8). תכונה זו מקיפה בתוכה מאפיינים נוספים של טבעו, כגון רחמים, סלחנות וארך אפיים (שמות ל״ד:6; תהלים ק״ג:8–14; ישעיהו נ״ה:7; רומים ה׳:8). יהוה הוא אכן אל אוהב המזמין את בני האדם לקרוב אליו (יוחנן ד׳:23).
[הערת שוליים]
a ראה, לדוגמה, את הפסוקים הבאים: בראשית ח׳:21; שמות ג׳:20; ט״ו:8; ל״א:18; שמואל א׳. ח׳:21; יחזקאל ח׳:17; זכריה י״ד:4; תהלים י׳:17; י״ח:10; ל״ד:16; משלי כ״ז:11; איוב מ׳:9; לוקס י״א:20; יוחנן י״ב:38; רומים י׳:21; עברים ד׳:13.
האם שאלת את עצמך...
◼ מהו שמו של אלוהים? (תהלים פ״ג:19).
◼ היכן ניתן למצוא גילויים של תכונות אלוהים? (רומים א׳:19–21).
◼ מהי תכונתו השלטת של אלוהים? (יוחנן א׳. ד׳:8).