טבע האדם יכול להשתנות
”חייהם של בני־אדם אינם מהווים רק מאבק ברוע,” ציין הפילוסוף סר ישעיהו ברלין. ”הם חיים גם מהצבת יעדים חיוביים, הן אישיים והן קבוצתיים.” אך, כמה אנשים אכן יכולים למצוא בחייהם ”יעדים חיוביים”? לעתים קרובות מדי, טבע האדם נמשך אל השלילי וההרסני.
בבריטניה, למשל, מספר מעשי־הפשע האלימים גדל לאחרונה בשיעור של 11 אחוזים. ראש־ממשלת בריטניה לשעבר אמרה: ”חובה עלינו לנסות למצוא דרכים למנוע זאת, כדי שהחברה האנושית תמשיך להתקיים.” אך, האם יכולים חוקים ולחצים פוליטיים, ככל שכוונתם חיובית, לשנות את הנטייה הטמונה בבני־האדם לעשות את הרע? העובדה שההפקרות קיימת וגוברת חרף חקיקת חוקים, ולמרות אכיפתם הקפדנית ביותר, מדברת בעד עצמה. דרוש יותר מאשר אמצעי־הגבלה חוקיים. נחוצים שינויים בטבע האדם עצמו.
כתבי־הקודש, בנקטם גישה שקולה ומציאותית כלפי החיים, מתארים את מגרעות האדם. למשל, השליח פאולוס כתב אל עמיתיו המשיחיים במחוז גלטיה, בנוגע ל”מחשבות טמאות, תאוות הבשר, ניאוף, זנות, ... שינאה, קינאה, מריבות, כעס, אנוכיות, ... רצח, שיכרות, הוללות, וכדומה.” על־פי תרגום הדרך, המצוטט כאן, כל המעשים השפלים האלה הם תוצאות הליכת האנשים ”אחרי הנטיות הטבעיות” שלהם. — גלטיים ה׳:19–21.
שורש הבעיה
ברם, תרגום הדרך הינו תרגום חופשי למדי, והביטוי ”הנטיות הטבעיות” מבטא בצורה פשוטה את מה שפאולוס בעצם כתב אל הגלטיים. בעצם, הוא השתמש במלה היוונית סַרקְס, שמשמעותה אינה ”הנטיות הטבעיות”, אלא ”בשר”. מכאן שתרגומים אחרים מנסחים פסוק זה: ”מעשי הבשר” או ”פעלי הבשר”, ניסוחים המציינים את כוונתו של פאולוס בצורה מדויקת יותר.
ההסבר המקראי לגבי כניסת החטא לזירה האנושית הינו ברור ופשוט — למעשה, כה פשוט עד כי רבים בוחרים שלא להאמין בו. פאולוס תיאר זאת בזה הלשון: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני־אדם משום שכולם חטאו.” (רומיים ה׳:12) פאולוס התייחס כאן לספר בראשית, ולבריאת האיש הראשון ואשתו, אדם וחוה. אי־ציותם במזיד ידוע היטב. בעטיו הם נידונו למוות. צאצאיהם ירשו את אי־שלימותם ולכן מתו כמותם. על־כן, ”הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלהים המה.” מסיבה יסודית זו, טבע האדם כיום אינו אלא בבואה מעורפלת בלבד של השלימות שהעניק אלהים לאדם בבריאתו. — רומיים ג׳:23; בראשית פרקים ב׳, ג׳.
שינויים בטבע האדם!
ברם, ניתן להתגבר על רבות מהנטיות השליליות ביותר בטבע האדם. בעצם, כתבי־הקודש מציינים שאנו יכולים לשנות את טבענו, את אישיותנו. כיצד? בעזרת רוח־קודשו של אלהים. — רומיים ח׳:9.
פאולוס, באיגרתו לעמיתיו המשיחיים שבעיר קולוסה, תיאר זאת כך: ”שכן פשטתם את האדם הישן [את האישיות הישנה, ע״ח] עם מעשיו ולבשתם את האדם החדש [את האישיות החדשה, ע״ח], ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו.” בין המעשים המאפיינים את האישיות הישנה הוא מנה תכונות אחדות הדוחפות בני־אדם לבצע מעשים הרסניים: התאווה הרעה, הרוגז, הכעס והרשע. — קולוסים ג׳:5–10.
בכתבו דבר דומה למשיחיים שבאפסוס, חזר פאולוס והזכיר את הצורך ב’אישיות חדשה’ או ”האדם החדש” אשר, לדבריו, הוא ”נברא כדמות אלהים בצדקה וקדושה של אמת.” הוא המשיך את טיעוניו באמרו: ”הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רישעה. הייו טובים איש לרעהו; הייו מלאי רחמים.” — אפסיים ד׳:24, 31, 32.
האם דבריו של פאולוס הוכחו כמציאותיים? האם ניתן לשנות את האישיות? ובכן, הראיות מצביעות על כך שבקרב אותם משיחיים קדומים אכן היו שחוללו תמורות ניכרות בחייהם. כקבוצה, נבדלו הם מן העולם שסבב אותם. ג׳וסטין מרטיר, היסטוריון מהתקופה המשיחית הקדומה, כתב: ”אנו שבעבר שנאנו והרסנו איש את רעהו, ושמפאת הבדלים במנהגינו, סירבנו לחיות עם בני שבטים אחרים, עתה, מאז הופעת המשיח, מתרועעים עימם מקרוב, ומתפללים בעד אויבינו, ואף מנסים לשכנע את השונאים אותנו ללא סיבה, להתאים את אורח־חייהם להוראתו המושלמת של המשיח.”
ומה באשר לימינו? האם עדיין ניתן לערוך שינויים כה יסודיים בטבעו של הפרט? אכן, כן! רבבות דוגמאות ממחישות ששינויים מרחיקי־לכת אכן מתחוללים. החווייה הבאה הינה דוגמה אחת מהן.
סטפן גדל באחת מערי התעשייה באנגליה. אביו היה אתאיסט. בהיותו בן 12, נידון סטפן לשלוש שנים בפנימיה לנוער עבריין. הוא הודה ב־64 פריצות! הוא איבד כל כבוד כלפי רשויות ציבוריות כלשהן, וככל שבגר, נעשו פשעיו חמורים יותר. הם כללו הונאה, שיכרות, התנהגות מופרעת ותקיפת שוטר — על מעשה אחרון זה נשפט סטפן למאסר. טבעו נעשה אלים ביותר. ”אין פשע שאדם חסר יראת־אלהים לא יבצע אם צרכיו מספיק חיוניים בעיניו,” אמר.
מה יכול להשפיע לטובה על פושע מועד מעין זה? לבסוף, הסכים סטפן לקבל סיוע מאחיו שהיה אחד מעדי־יהוה. הודות לשיעור־מקרא במשך תקופה קצרה, החל סטפן ללבוש את ”האישיות החדשה”. השינויים שחולל אכן היו מרחיקי־לכת. עתה, כעבור חמש שנים, הוא נהנה מנישואין מאושרים והינו חבר מכובד בקהילה של עדי־יהוה, בה נתמנה כמשרת־עוזר.
אם כן, טבע האדם אכן ניתן לשינוי במישור אישי. אך, האם חולשות אנושיות מהוות את הגורם היחיד ל’עירעור החברה האנושית’ כיום?
מיהו ”השטן”?
השליח פאולוס כתב נבואה ראויה לתשומת־לבנו ביחס ל”אחרית הימים” הזאת. דבריו מובאים בטבלה בעמוד הבא. הוא התייחס למצב הולך ומחמיר של אלימות ורשע, המתואר כ”זמנים קשים”. האם טבע האדם לבדו אחראי לכל זה? — טימותיוס ב׳. ג׳:1.
התשובה היא שלילית, מפני שקיים גורם אחר, כוח מושחת ומאיים של רוע המנצל לרעה את חולשות האדם. כשם שרבים מתקשים להאמין שאנו ירשנו חטא מהורינו הראשונים, הם מתקשים גם להכיר בקיומו של כוח נעלה מהאדם, המנסה להשתלט עלינו. אך, כתבי־הקודש מציינים שכוח כזה אכן קיים, הלא הוא השטן.
המונח ”שטן”, שמשמעותו ”מקטרג, מתנגד”, מופיע בכתבי־הקודש 52 פעמים. במרבית המקרים הללו, הוא מתייחס לאותו יצור רוחני מרושע. יש המתכחשים לקיומו של ”שטן” אישי, וטוענים ש”טבע האדם, על נטייתו לחטוא, הוא השטן המוזכר בכתבי־הקודש.” מעניין לציין שבאיוב א׳:6, מופיע יצור רוחני בתחום השמימי העורך שיחה עם יהוה, האל העליון. המקרא מכנה אותו שם השטן, בהא־הידיעה. כמו־כן, היה זה אותו השטן שפיתה את ישוע במדבר־יהודה. בשני המקרים הללו, דוּבר על אישיות שדיברה, לא ב’טבע האדם’.
השליח פאולוס הוסיף להבנתנו באשר להיקף כוחו של השטן, כאשר כתב אל האפסיים והתייחס ל”מושלי חשכת העולם הזה, ... כוחות רוחניים רעים בשמים.” (אפסיים ו׳:12) ביחד עם השטן, אותם ”מושלי חשכת העולם הזה” הם השדים, שהם יצורים רוחניים מרושעים סמויים־מן־העין. לדברי כתבי־הקודש, הם ’מתעים את כל התבל,’ בנצלם לרעה ככל האפשר את מצבו הנפוּל של האדם. (ההתגלות י״ב:9) מסיבה זו, פאולוס קורא נמרצות לכל משיחי ”לעמוד נגד נכלי השטן.” הוא מהווה גורם עיקרי להתדרדרות המוסרית של האנושות הסובבת אותנו כיום. — אפסיים ו׳:11.
ימי שיקום
פטרוס, עמיתו של פאולוס, מבטיחנו שהשטן ושדיו לא יתקיימו לעד כדי לטרוף את האנושות. הוא ציין: ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם.” (פטרוס ב׳. ג׳:13) אכן, בקרוב ייעלם הרשע על כל צורותיו מהזירה האנושית. השטן ושדיו יושמדו. (רומיים ט״ז:20; ההתגלות כ׳:1–3) אזי, באמת ישקף טבע האדם את ”כבוד אלהים”, כשמובטחת למשפחה האנושית התוחלת הוודאית של חיי־נצח. — רומיים ג׳:23.
”תמיד אמרתי ותמיד אומַר,” הצהיר הנשיא האמריקני, תומס ג׳פרסון, ”שהתעמקות ועיונים בכתבי־הקודש יעשו אנשים לאזרחים טובים יותר... כתבי־הקודש יוצרים את האנשים הטובים ביותר בעולם.” קיימות ראיות למכביר שאכן טבענו יכול להשתנות, אם ניתן לעוצמתו של המקרא להשפיע על חיינו. (רומיים י״ב:2) אנו יכולים לבחור לטפח את המעלות המשקפות מסירות לעקרונות אלוהיים. כמו־כן, כדי לחזקנו במאמצינו להשתפר, אנו יכולים לבחור להתרועע עם אלה אשר בכנות חפצים לעשות אותו הדבר. (עברים י׳:24, 25) עדי־יהוה מעוניינים לעזור לך בכל דרך אפשרית לעשות כן. אנו מעודדים אותך ליצור עימם קשר ללא דיחוי.
(מקור המאמרים: 1990/1/11)
[תיבה בעמוד 6]
”אחרית הימים” תיאור של כתבי־הקודש
”וזאת דע לך: באחרית הימים יבואו זמנים קשים, כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, אוהבי כסף, גאוותנים, שחצנים, מגדפים, ממרים בהוריהם, כפויי טובה, חסרי קדושה, קשוחי לב, בלתי מתרצים, מלשינים, הוללים, אכזרים, שונאי טוב, בוגדים, פוחזים, יהירים, אוהבים תענוגות יותר משאוהבים את אלהים, לכאורה בעלי יראת שמים, אך כופרים בתקפה. — טימותיוס ב׳. ג׳:1–5.