מבט מקרוב על מאדים

באוגוסט 2003 הגיע כוכב הלכת מאדים למרחק של 56 מיליון קילומטר מכדור־הארץ.‏ זהו המרחק הקרוב ביותר מזה כ־000,‏60 שנה.‏ בקנה מידה אסטרונומי אפשר לומר שכוכב הלכת האדום ביקר בחצר האחורית שלנו,‏ לשמחתם הרבה של חובבי תצפיות הכוכבים.‏

בתחילת 2004 הגיעו למאדים מספר חלליות.‏ חלקן נחתו על פני כוכב הלכת וחקרו אותו,‏ וחלקן ביצעו את מחקריהן כשהן חגות סביבו.‏ מה למדנו ממשימות אלו על שכננו מאדים?‏

חקר כוכב הלכת האדום

החללית מארס גלובל סרווייר הגיעה למאדים ב־1997.‏ ממצאיה העלו כי בעבר היה קיים במאדים שדה מגנטי חזק.‏ החללית גם מיפתה במדויק את פני הקרקע של מאדים וגילתה,‏ בין היתר,‏ שהמרחק מהנקודה הנמוכה ביותר על פני כוכב הלכת ועד לנקודה הגבוהה ביותר הוא מעל ל־29 קילומטר.‏ לשם השוואה,‏ המרחק בין שתי נקודות אלה בכדור־הארץ עומד על קצת למעלה מ־19 קילומטר.‏a

הנקודה הנמוכה ביותר במאדים מצויה במכתש הלאס עצום הממדים,‏ שנוצר קרוב לוודאי מפגיעת אסטרואיד ענק.‏ הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר הגעש האדיר אולימפוס מונס,‏ המתנשא לגובה של 21 קילומטר.‏ בנוסף,‏ מצלמה שהותקנה בסרווייר צילמה סלעים שרוחבם המשוער עולה על 18 מטר,‏ וכן דיונות חול נודדות רחבות ידיים.‏ המצלמה קלטה גם ערוצים שנחרצו זה לא מכבר.‏ בעזרת מכשיר נוסף התברר שרוב הסלעים הם סלעים געשיים.‏

בנובמבר 2006 אבד הקשר עם מארס גלובל סרווייר,‏ אך שלוש החלליות המסלוליות מארס אודיסי 2001,‏ מארס אקספרס ומארס רקונסנס אורביטר המשיכו בתצפיותיהן על כוכב הלכת האדום.‏b באמצעות מצלמות וחיישנים רגישים יותר,‏ הן בחנו את האטמוספירה ואת סביבת החלל של מאדים ואף גילו ומיפו שכבות קרח נרחבות בקוטב הצפוני של כוכב הלכת.‏

הקרח שנתגלה הוא אחד ממוקדי התעניינותה של הגשושית פניקס מארס שנחתה על מאדים ללא כל תקלה ב־25 במאי 2008.‏ הגשושית מצוידת במכשירים מתקדמים מאוד שתכליתם לבדוק הן את האטמוספירה והן את שכבת האדמה הקפואה באזור הקוטב.‏ מדענים מקווים לגלות אם באדמה הקפואה נמצאו אי פעם צורות חיים מיקרוביות.‏ אולם החיפוש אחר חיים — או לפחות תנאים המתאימים לקיום חיים — החל עוד קודם לכן.‏

רכבי השטח ספיריט ואופורטיוניטי

שני רכבי השטח,‏ ספיריט ואופורטיוניטי,‏ נחתו במאדים בינואר 2004 על מנת לחקור את הכוכב.‏ אתרי הנחיתה שלהם נבחרו על בסיס נתונים שלוקטו במשימות קודמות.‏ רכבי השטח (‏גודלו של כל אחד מהם כגודלה של מכונית מירוץ קטנה)‏ האטו את תנועתם דרך האטמוספירה של מאדים בעזרת שימוש במגיני חום,‏ במצנחים ובמנועים רקטיים.‏ בעת הנחיתה קיפצו על פני השטח כשהם עטופים בשקי אוויר.‏ בשיטה זו נחת על מאדים ב־1997 מארס פאתפיינדר,‏ רכב שטח קטן יותר.‏c

גודל שטחו של מאדים הוא כגודל שטחו היבשתי של כדור־הארץ,‏ ומכאן שקיים שטח עצום למחקר רובוטי.‏ אזור הנחיתה שנבחר לנחיתת אופורטיוניטי הוא מרידיאני פלאנום,‏ רמה המורכבת משכבות סלע קדומות המכילות הֶמַטִיט — מינרל עתיר ברזל.‏ ספיריט נחת בצידו האחר של מאדים במטרה לחקור את מעמקי מכתש גוסב גדול הממדים,‏ שלהערכת החוקרים,‏ אולי שכן בו אגם קדום.‏ דף מידע מטעם נאס”‏א מוסר כי מטרת המשימה הכפולה הייתה ”‏לבחון את התנאים הסביבתיים הקדומים ששררו באתרים שאולי היו בהם פעם מים נוזליים,‏ והתקיימה בהם סביבה תומכת חיים”‏.‏

‏”‏גיאולוגים”‏ במאדים

כאשר הגיע ספיריט ליעדו ב־4 בינואר 2004,‏ חיכה לו נוף צחיח וטרשי המאופיין בשקעים עגולים רדודים.‏ רכב השטח בחן את הנוף בשיטה הנקוטה על־ידי גיאולוגים בשר ודם:‏ הוא בדק מגוון אדמות,‏ סלעים ותצורות קרקע.‏ המדענים שהפעילו את ספיריט קבעו שהאזור שבו נחת זרוע סלעים וולקניים ומכתשים רבים שנוצרו על־ידי מטאוריטים.‏ לאחר מכן נסע ספיריט 6.‏2 קילומטרים כדי לחקור קבוצה של גבעות נמוכות,‏ שם הוא מצא תצורות סלע בלתי רגילות ומדפים עשויים שכבות סלע רך שמקורו אולי וולקני.‏

בינתיים,‏ ב־25 בינואר 2004,‏ לאחר מסע של 456 מיליון קילומטר,‏ נחת אופורטיוניטי 25 קילומטר בלבד ממרכזו של אזור הנחיתה המיועד.‏ רכב השטח שהיה עטוף בשקי אוויר קיפץ על פני מישור מרידיאני והתגלגל היישר לתוך מכתש קטן.‏ אחד המדענים השווה את הנחיתה לחדירת כדור גולף לגומה ”‏בחבטה בין־כוכבית אחת”‏.‏

אופורטיוניטי חקר מספר מכתשים שבהם נמצאו סלעים מרובדים שבתוכם כלואים כדורים קטנים עתירי המטיט שזכו לכינוי אוכמניות.‏ הגם שצבעם אינו באמת כחול,‏ אלא אפור,‏ הם בולטים על רקע האדמה והסלעים האדמדמים.‏ שכבות סלע מסוימות יוצרות צורות של גלים וצורות האופייניות לשכבות חול תחת מים זורמים.‏ מספר מדענים גורסים שממצאים אלו,‏ ביחד עם הכלור והברום שנמצאו בסלעים,‏ מרמזים על הימצאותם בעבר של מים מלוחים במקום.‏

משימתה של הגשושית פניקס מארס ב־2008 הניבה נתונים נוספים לגבי פני השטח של מאדים,‏ במיוחד באזורים מכוסי קרח.‏ הזרוע הרובוטית של הגשושית חפרה מתחת לפני השטח עד הקרח והעבירה דגימות קרקע וקרח לשתי ”‏המעבדות”‏ שעל סיפון הפניקס.‏ המשימה תוכננה להיות קצרה יחסית כיוון שחודשים ספורים לאחר סיום עבודתה של הגשושית,‏ הסביר כתב העת סיינס‏,‏ ”‏יעטוף”‏ החורף במאדים ”‏את הפניקס בשמיכה עבה של כפור המורכב מפחמן דו־חמצני”‏.‏

היכולת של המדענים לחקור כוכבים אחרים במרחק מאות מיליוני קילומטרים מאיתנו,‏ מראה לאילו הישגים ניתן להגיע כאשר בני אדם חותרים שכם אחד להגשמת יעדים.‏ הישגים אלה הם גם פרי כושר ההמצאה של האדם.‏ כמובן,‏ חקר החלל — למעשה,‏ המדע בכללותו — מתאפשר אך ורק תודות לחוקים הפיזיקליים הקבועים והמהימנים לגמרי השולטים ביקום.‏ חוקים אלה לא נוצרו מאליהם אלא נחקקו על־ידי האדריכל הגדול של היקום,‏ יהוה אלוהים.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 16]‏

היש חיים על מאדים?‏

סר ויליאם הרשל ופרסיוול לואל,‏ אסטרונומים מן המאות ה־18 וה־19,‏ שיערו כי כוכב הלכת האדום שוקק חיים תבוניים,‏ ונראה היה שתיאוריית האבולוציה של דרווין תומכת ברעיון זה.‏ אבל כל ההשערות הללו התנפצו לרסיסים.‏ תצפיות לוויינים חשפו סביבה עקרה ואטמוספירה דלילה המורכבת בעיקר מדו־תחמוצת הפחמן.‏ בניסויים שנערכו ב־1976 על־ידי רכב הנחיתה וייקינג 1 לא נמצאו סימני חיים על פני מאדים.‏d

אולם,‏ המדענים ממשיכים לתור אחר סימני חיים,‏ והגשושית פניקס מארס היא היוזמה האחרונה שננקטה בנושא.‏ היות שמספר זני חיידקים מסוגלים לשרוד בתנאי סביבה קיצוניים מאוד על פני כדור־הארץ,‏ סבורים המדענים שאורגניזמים דומים אולי קיימים במקומות מסוימים על פני מאדים.‏ רכב הנחיתה ביגל 2,‏ שצורף לחללית מארס אקספרס,‏ צויד במכשור שאיפשר לו לחפש חומרים אורגאניים בקרקע של מאדים.‏ אבל בשלהי 2003 כשלה הנחיתה.‏ כעבור שנה איתרו המדענים שרידי גז מתאן באטמוספירה של מאדים ובעקבות זאת הועלו השערות שונות בשאלה אם מקורו של הגז ביולוגי או וולקני.‏

האם יכולים החיים לצוץ באופן ספונטני בכל מקום ביקום?‏ המקרא משיב על כך ואומר:‏ ”‏עימך [‏עם אלוהים]‏ מקור חיים”‏ (‏תהלים ל״ו:‏10‏)‏.‏ החיים יכולים לנבוע אך ורק מחיים,‏ ומקור החיים הוא הבורא,‏ יהוה אלוהים (‏מעשי השליחים י״ז:‏25‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏שלמי תודה]‏

NASA/JPL/Cornell

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הזרוע הרובוטית — ועליה כף,‏ גשוש ומצלמה — של הגשושית פניקס מארס

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

תמונת צבע משופרת של ה”‏אוכמניות”‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הר הגעש הכבוי אולימפוס מונס,‏ המתנשא לגובה של 21 קילומטר

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

רכב השטח ספיריט קדח בתוך הסלע וגירד את פני הסלע

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]‏

למעלה מימין:‏ NASA/JPL-Caltech/University of Arizona/Texas A&M University; למעלה משמאל:‏ NASA/JPL/Malin Space Science Systems; למטה משמאל ומימין:‏ NASA/JPL/Cornell