מופלים לרעה
”בשנתי הראשונה בבית־הספר היסודי בספרד נהגו הילדים בכיתה לכנות אותי בשמות גנאי כי הייתי הרבה יותר נמוכה מהם. כמעט כל יום חזרתי הביתה בוכה” (ג׳ניפר, בת למהגרים מהפיליפינים).
”כאשר עברתי לבית־ספר חדש, תלמידים לבנים קראו לי בשמות מעליבים. ידעתי שהם רוצים לגרור אותי לקטטה ואיכשהו הצלחתי לשלוט בעצמי, אבל בתוך תוכי הרגשתי פגוע ודחוי” (טימותי, אפרו־אמריקני).
”כשהייתי בן שבע היו התנגשויות בין בני שבט איגבו ובני שבט האוסה בניגריה. השנאה השפיעה עליי והתחלתי ללעוג לילד בכיתתי שהיה מבני האוסה, וזאת למרות שהוא היה חבר שלי” (ג׳ון, בן שבט איגבו).
”בזמן שאני ועוד שליחה חלקנו את המסר המקראי עם הזולת, עקבו אחרינו ילדים וזרקו עלינו אבנים. הם עשו זאת בעידודם של הכמרים המקומיים שרצו שנעזוב את העיר” (אולגה).
האם טעמת את טעם ההשפלה בשל אפליה לא־הוגנת, אפליה שבמקרים רבים נעוצה בדעות קדומות? אולי היה זה בשל צבע עורך, דתך, מעמדך הכלכלי, מינך או גילך. מי שסובלים מדעות קדומות חוששים לא אחת מספיגת יחס עוין נוסף. הם נתקפים חרדה כאשר הם חולפים על פני קבוצת אנשים, נכנסים לחנות, עוברים לבית־ספר חדש, או נוכחים באירוע חברתי.
בנוסף, מי שנופלים קורבן לדעות קדומות ולאפליה מתקשים למצוא עבודה. הם מקבלים שירותי בריאות וחינוך ברמה נמוכה יותר, ואינם נהנים משוויון זכויות חברתיות וחוקיות. כאשר מאחורי האפליה עומדים בעלי סמכות, עלול הדבר להביא לידי רעות חולות כגון טיהור אתני ורצח עם. דוגמה קדומה לניסיון להשמדת עם מופיעה בספר אסתר. דוגמה זו ממחישה לאן יכולות השנאה והדעות הקדומות להוביל (אסתר ג׳:5, 6).
דעות קדומות וחוסר סובלנות נמשכים לעיתים גם במקומות שבהם נחקקו חוקים נגד אפליה. הנציבה העליונה לשעבר של האו״ם לענייני זכויות אדם אומרת: ”שישה עשורים לאחר אימוץ ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם..., עקרונות השוויון והאי־אפליה עדיין רחוקים מלהיות מציאות אוניברסלית”. הדבר מדאיג כיוון שההגירה וזרם הפליטים משנים בצורה מהותית את הדמוגרפיה של ארצות רבות.
אם כן, האם חברה נקייה מאפליות היא בגדר חלום בלבד? או האם ניתן להתגבר על דעות קדומות ואפליה? המאמרים הבאים ידונו בשאלות אלו.