בית משפט בספרד תומך בזכויות המשמורת של אם
● איך היית מרגיש אם כשירותך כהורה הייתה מוטלת בספק? מה אם מישהו היה טוען שלילדיך חסרים כישורים חברתיים בסיסיים, שהם אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע ושהם אינם מפותחים מבחינה שכלית — והכול באשמתך?
רוסה לופז, אֵם לשתי בנות בספרד, נאלצה להתמודד עם האשמות כאלה כשבעלה לשעבר פתח בהליכים כדי לקבל משמורת על בנותיהם. רוסה היא אחת מעדי־יהוה. בעלה לשעבר טען שאמונתה הדתית פוגעת בחיי החברה של הבנות, בהישגיהן בלימודים ובכושר השיפוט המוסרי שלהן. כאשר בית משפט מקומי דחה את טענותיו, הוא פנה לבית המשפט המחוזי.
במקרה של קביעת משמורת, על בית המשפט לדאוג לכך שחקירת המקרה תהיה הוגנת ונטולת פניות. יש להימנע מוויכוחים דתיים ומהעמדת אמונתו של הפרט למשפט. תחת זאת, יש לעסוק בשאלות כגון: מהי טובתו המירבית של הילד? האם השפעתו של ההורה שקיבל משמורת מזיקה בדרך כלשהי? ואיזה הורה הוא הכשיר ביותר לדאוג לצורכי הילד?
כדי למצוא תשובות לשאלות אלו במקרה של רוסה, מינה בית המשפט פסיכולוגית שתשוחח עם הבנות ועם ההורים. מה היו מסקנותיה? הפסיכולוגית מצאה שאף־על־פי שהבנות היו תחת השגחת אימן במשך שש שנים, הן התפתחו יפה בכל התחומים — בלימודים, מבחינה חברתית ובמסגרת המשפחה. בהסתמך על ממצאיה של הפסיכולוגית ועל סמך עדות ההורים, קבע השופט כי אין כל הוכחה לכך ש”הקטינות ניזוקו בדרך כלשהי מבחינה רגשית או שהתפתחותן החברתית־תרבותית נפגעה בשל העובדה שהן גדלו בקרב העדה הדתית של עדי־יהוה”. הוא גם פסק שהאשמותיו של בעלה לשעבר של רוסה היו ”שרירותיות לחלוטין ונטולות כל בסיס”.
בשל דעות קדומות על רקע דתי או בשל מידע כוזב, יש המניחים שילדים של עדי־יהוה אינם זוכים לגדול בצורה ”נורמלית”. אולם לא נגרם כל עוול לילדים המחונכים על־פי עקרונות המקרא. ההיפך הוא הנכון, הם גדלים להיות אנשים מאוזנים, אכפתיים ומוכשרים (אפסים ו׳:4; טימותיאוס ב׳. ג׳:15–17).
[תמונה בעמוד 30]
רוסה לופז קיבלה משמורת חוקית על שתי בנותיה