המקרא — ספר מהימן — חלק ב׳‏

אשור במקרא

זהו המאמר השני בסדרת מאמרים בת שבעה חלקים המתפרסמים בזה אחר זה בכתב העת ”‏עורו!‏”‏.‏ סדרה זו דנה בשבע מעצמות העולם המוזכרות במקרא.‏ מטרת המאמרים להראות שהמקרא מהימן,‏ שהוא נכתב בהשראת אלוהים ושהמסר הטמון בו הוא מסר של תקווה — תקווה לכך שיבוא סוף לסבל שנגרם כתוצאה מכך שהאדם שולט על רעהו באכזריות.‏

עצם אזכור השם אשור ודאי גרם לדמם של תושבי המזרח התיכון הקדום לקפוא בעורקיהם.‏ על־פי המקרא,‏ כאשר הטיל אלוהים על הנביא יונה להכריז את משפטיו לנינווה,‏ בירתה של אשור,‏ ברח הנביא לכיוון ההפוך!‏ (‏יונה א׳:‏1–3‏)‏ ייתכן שהסיבה לכך הייתה האימה שהטילו האשורים על עמי האזור.‏

היסטוריה מהימנה

הנביא נחום תיאר את נינווה כ”‏מעון אריות”‏ וכ”‏עיר דמים”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏לא ימיש טרף!‏ קול שוט וקול רעש אופן,‏ וסוס דוהר ומרכבה מרקדה.‏ פרש מעלֶה,‏ ולהב חרב וברק חנית,‏ ורוב חלל וכובד פגר;‏ ואין קצה לגווייה.‏ וכשלו בגווייתם”‏ (‏נחום ב׳:‏12;‏ ג׳:‏1–3‏)‏.‏ האם מקורות היסטוריים חוץ־מקראיים תומכים בתיאור המקראי של אשור הקדומה?‏

הספר Light From the Ancient Past מכנה את אשור ”‏מכונת מלחמה חסרת רחמים אשר ביצעה זוועות במטרה להלך אימים על אויביה”‏.‏ מלך אשור,‏ אשורנצירפל השני,‏ תיאר בגאווה את הדרך שבה נהג במתנגדיו בזו הלשון:‏

‏”‏בניתי עמוד מנגד לשער העיר והסרתי את עורם של כל הראשים שמרדו,‏ וכיסיתי את העמוד עם עורם.‏ כמה מהם תקעתי בתוך העמוד,‏ כמה מהם תקעתי על מוטות מחודדים,‏ .‏.‏.‏ וכרתי את איבריהם של הקצינים והפקידים המלכותיים שמרדו.‏ .‏.‏.‏ שבויים רבים מביניהם שרפתי באש,‏ ורבים לקחתי שבויים”‏.‏ כאשר ארכיאולוגים חשפו ארמונות של מלכים אשורים,‏ הם גילו שקירות הארמונות מעוטרים בתבליטים המתארים את מעשי הזוועה שביצעו האשורים בשבויי מלחמה.‏

בשנת 740 לפה״ס כבשו האשורים את שומרון,‏ בירתה של ממלכת ישראל הצפונית,‏ והגלו את תושביה.‏ כעבור שמונה שנים פלשה אשור ליהודהa (‏מלכים ב׳.‏ י״ח:‏13‏)‏.‏ סנחריב,‏ מלך אשור,‏ דרש מחזקיהו,‏ מלך יהודה,‏ לשלם מס של 30 כיכר זהב ו־300 כיכר כסף.‏ המקרא מוסר שחזקיהו אכן שילם מס זה.‏ אך למרות זאת,‏ סנחריב גם עמד על כך שירושלים,‏ עיר הבירה של יהודה,‏ תיכנע לו ללא תנאי (‏מלכים ב׳.‏ י״ח:‏9–17,‏ 28–31‏)‏.‏

ארכיאולוגים מצאו בעיר נינווה את האנאלים של סנחריב,‏ המתעדים גם הם את המאורעות הללו.‏ בכתובת זו,‏ אשר נחקקה על גבי מנסרה משושה העשויה חרס,‏ מתרברב מלך אשור:‏ ”‏ו(‏אשר)‏ לחזקיהו היהודי;‏ שלא נכנע לעולי,‏ צרתי (‏על)‏ 46 עריו הבצורות;‏ בתי חומה,‏ ו(‏על)‏ הערים הקטנות סביבותיהן,‏ .‏.‏.‏ אותן לכדתי.‏ .‏.‏.‏ ואותו [‏את חזקיהו]‏ אסרתי כמו ציפור בכלוב;‏ בתוך ירושלים עיר מלכותו”‏.‏ בהמשך טוען סנחריב שחזקיהו שלח לו ”‏30 כיכר זהב;‏ 800 כיכר כסף,‏ פוך מובחר.‏.‏.‏ וכל אוצר יקר”‏,‏ ובכך למעשה מוסר דיווח מנופח בנוגע למספר כיכרות הכסף שקיבל.‏

אך שים לב שסנחריב אינו טוען שכבש את ירושלים.‏ למעשה הוא אינו מזכיר כלל את התבוסה המוחצת שצבאו נחל ביד אלוהים.‏ לדברי המקרא,‏ מלאך אלוהים נטל בן לילה את חייהם של 000,‏185 חיילים אשורים (‏מלכים ב׳.‏ י״ט:‏35,‏ 36‏)‏.‏ החוקר ג׳ק פינגן מוסר:‏ ”‏לאור הסגנון היהיר המאפיין את כל כתביהם של המלכים האשורים,‏ קשה להאמין שסנחריב היה מעלה על הכתב תבוסה שכזו”‏.‏

נבואות מהימנות

כמאה שנה לפני נפילת האימפריה האשורית,‏ הכריז הנביא ישעיהו כי יהוה אלוהים ידרוש מכובשים יהירים אלה לתת דין וחשבון על כך שנהגו בעמו בחוסר כבוד.‏ יהוה אמר:‏ ”‏אפקוד [‏אעניש]‏ על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו”‏ (‏ישעיהו י׳:‏12‏)‏.‏ נוסף על כך,‏ הנביא נחום ניבא שצבאות זרים יבזזו את נינווה,‏ ששעריה יהיו פתוחים בפני אויביה וששומרי העיר ינוסו על נפשם (‏נחום ב׳:‏9,‏ 10;‏ ג׳:‏7,‏ 13,‏ 17,‏ 19‏)‏.‏ הנביא צפניה כתב שהעיר תהפוך ”‏לשממה”‏ (‏צפניה ב׳:‏13–15‏)‏.‏

הנבואות הללו על השמדתה של אשור התגשמו בשנת 632 לפה״ס.‏ בשנה זו נפלה נינווה בידי הכוחות המשולבים של הבבלים והמדים,‏ וכך באה האימפריה האשורית אל סופה המביש.‏ מכרוניקה בבלית המתארת את אותו מאורע עולה כי הכובשים ”‏לקחו עימם שלל רב מהעיר והמקדש”‏ והפכו את נינווה ל”‏תל חורבות”‏.‏ נינווה אכן הפכה לשממה,‏ וכיום נשארו ממנה רק עיי חורבות בגדה המזרחית של נהר החידקל,‏ מול העיר מוסול שבעירק.‏

השמדתה של אשור גם היוותה חלק בהתגשמותה של נבואה מקראית נוספת.‏ קודם לכן,‏ בשנת 740 לפה״ס,‏ הגלתה אשור את ממלכת ישראל בת עשרת השבטים.‏ בערך באותה תקופה,‏ חזה הנביא ישעיהו שיהוה ירמוס ו’‏ישבור את אשור’‏,‏ ושהוא ישיב את בני ישראל למולדתם.‏ ישעיהו כתב:‏ ”‏את שאר עמו,‏ אשר יישאר מאשור.‏.‏.‏ יקבץ [‏אלוהים]‏”‏.‏ וכך אכן אירע כעבור כמאתיים שנה (‏ישעיהו י״א:‏11,‏ 12;‏ י״ד:‏25‏)‏.‏

הבטחה מהימנה

זמן רב לפני נפילת נינווה,‏ כאשר מלכיה עוד הטילו אימה על אויביהם,‏ ניבא ישעיהו על בואו של שליט מסוג אחר לגמרי.‏ הוא כתב:‏ ”‏כי ילד יולד לנו,‏ בן ניתן לנו;‏ ותהי המשרה על שכמו.‏ ויקרא שמו.‏.‏.‏ שר שלום.‏ למרבה המשרה ולשלום אין קץ,‏ על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה,‏ מעתה ועד עולם.‏ קנאת יהוה צבאות תעשה זאת”‏ (‏ישעיהו ט׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

‏’‏שר השלום’‏,‏ ישוע המשיח,‏ יפרוש את שלטונו על כדור־הארץ כולו.‏ בתהלים ע״ב:‏7,‏ 8 נאמר:‏ ”‏יפרח בימיו צדיק,‏ ורוב שלום עד בלי ירח.‏ וירד מים עד ים,‏ ומנהר עד אפסי ארץ”‏.‏

באמצעות ”‏שר שלום”‏ רב עוצמה זה,‏ יגשים יהוה אלוהים את ההבטחה שבתהלים מ״ו:‏9,‏ 10‏:‏ ”‏לכו,‏ חזו מפעלות יהוה,‏ אשר שָם שמות בארץ.‏ משבית מלחמות עד קצה הארץ.‏ קשת ישבר,‏ וקיצץ חנית;‏ עגלות ישרוף באש”‏.‏

בטרם תתגשם נבואה מקראית זו,‏ עדי־יהוה לוקחים חלק בתוכנית חינוכית ללימוד המקרא אשר במסגרתה הם מלמדים אנשים לחיות זה עם זה בשלום,‏ כפי שגם לימד ישוע.‏ אלוהים,‏ ולא האדם,‏ הוא זה שיגשים את הנבואה הכתובה בישעיהו ב׳:‏4‏:‏ ”‏וכיתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות.‏ לא יישא גוי אל גוי חרב,‏ ולא ילמדו עוד מלחמה”‏.‏ בניגוד לכך,‏ העולם ומנהיגיו מבזבזים כיום טריליון דולר בשנה על הוצאות צבאיות.‏

ההיסטוריה והנבואות המדויקות שבמקרא מבליטות את ייחודו של ספר זה ומוכיחות למי שמחפשים בכנות אחר האמת שהמקרא אכן ראוי לאמון.‏ במאמר הבא בסדרת מאמרים זו,‏ נדון בבבל הקדומה,‏ בירתה של מעצמת העולם השלישית המוזכרת במקרא.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏מפה בעמוד 10]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

המעצמה האשורית

מדי

אשור

חורסאבאד

נינווה

כלח

אשור

בבל

החידקל

הפרת

הים התיכון (‏הים הגדול‏)‏

שומרון

ירושלים

מצרים

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

שוורים מכונפים ענקיים בעלי ראש אדם שמרו על ארמונותיהם של מלכי אשור

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

מנסרה המכילה תיאור שבו סנחריב מתרברב בנוגע לפלישתו ליהודה

‏[‏תמונה בעמודים 10,‏ 11]‏

תבליט אבן שבו ניתן לראות כיצד פושטים את עורם של שבויי מלחמה בעודם בחיים

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]‏

עמוד 10,‏ למעלה:‏ תבליט קיר מצרי ופסל של נירון:‏ Photograph taken by courtesy of the British Museum; תבליט קיר פרסי:‏ Musée du Louvre, Paris; למטה,‏ שור מכונף ובעמוד 11,‏ שתי התמונות:‏ Photograph taken by courtesy of the British Museum