מעצמה אבודה שהביכה את מבקרי המקרא

‏”‏לפנים היה עברה של המעצמה האשורית בגדר אחד הפרקים המעורפלים ביותר בתולדות העולם”‏.‏ ”‏כל אשר היה ידוע על נינוה הקדומה היה מורכב מהרמיזות ומהנבואות המעטות הפזורות שהתייחסו אליה במקרא,‏ וכן מההערות המקריות והמקוטעות שנכתבו על דברי־ימיה של אשור על־ידי דיאודורוס סיקולוס.‏.‏.‏ ואחרים”‏.‏ — Cyclopaedia of Biblical Literature (‏ציקלופדיה לספרות מקראית)‏,‏ כרכים 1 ו־3,‏ 1862.‏

ההיסטוריון היווני דיאודורוס סיקולוס חי לפני 000,‏2 שנה.‏ הוא טען,‏ כי נינוה היתה עיר ריבועית;‏ ארבע צלעותיה הסתכמו ב־480 איצטדיון לאורך (‏אורך כל איצטדיון כ־200 מטר)‏.‏ הווי אומר,‏ היקף של 96 קילומטר!‏ המקרא מצייר תמונה דומה,‏ בתארו את נינוה כעיר גדולה ”‏מהלך שלשת ימים”‏.‏ — יונה ג׳:‏3‏.‏

מבקרי המקרא בני המאה ה־19 סירבו להאמין,‏ שעיר לא ידועה מהעולם העתיק עשויה להיות כה גדולה.‏ הם אף טענו,‏ כי נינוה לא היתה קיימת מעולם,‏ אלא היוותה חלק מתרבות עתיקה שקדמה לבבל.‏

דעה זו עומדת בניגוד למתואר בבראשית פרק י׳‏‏,‏ המצהיר כי נינו של נוח,‏ נמרוד,‏ יסד את הממלכה הפוליטית הראשונה באיזור בבל.‏ ”‏מן הארץ ההיא”‏,‏ מציין התנ״ך,‏ ”‏יצא אשור,‏ ויבן את נינוה ואת רְחֹבֹת עיר ואת כָּלַח,‏ ואת רסן בין נינוה ובין כלח,‏ היא העיר הגדולה”‏.‏ (‏בראשית י׳:‏8–12‏)‏ שים־לב לכך,‏ שהפסוק מתייחס לארבע ערי אשור החדשות כאל ’‏עיר גדולה’‏ אחת.‏

ב־1843,‏ חשף הארכיאולוג הצרפתי,‏ פול אמיל בּוֹטָה,‏ את הריסותיו של ארמון שנתגלה,‏ ושהוכח כחלק מעיר אשורית.‏ כאשר הגיעו חדשות תגלית זו לכותרות,‏ עוררו הן התרגשות רבה.‏ ”‏התעניינות הציבור החלה להתעורר”‏,‏ הבהיר אלן מילרד בספרו Treasures From Bible Times (‏אוצרות מתקופת המקרא)‏‏,‏ ”‏כאשר הוכח,‏ כי הארמון השתייך לסרגון,‏ המלך האשורי הנזכר בישעיהו כ׳:‏1‏,‏ שקיומו היה מוטל בספק,‏ משום שלא היה כל מידע על אודותיו”‏.‏

בינתיים,‏ החל אוסטין הנרי לֵיאַרְד,‏ ארכיאולוג אחר,‏ לחפור בהריסות סמוך לארמון בשם נִמְרוּד,‏ המרוחק כ־42 קילומטר דרומית־מערבית לְחוֹרְסַאבַּאד.‏ הוכח,‏ כי החורבות היו חלק מִכָּלַח — אחת מבין ארבע הערים האשוריות שהוזכרו בבראשית י׳:‏11‏.‏ אז,‏ ב־1849,‏ חשף ליארד את שרידיו של ארמון עצום במקום המכונה קוּיוּנְגִ’‏יק,‏ בין כלח לחורסאבאד.‏ התברר,‏ כי הארמון היה חלק מנינוה.‏ בין חורסאבאד לכלח מצויות חורבותיהם של ישובים נוספים,‏ כולל תל המכונה כָּרַמְלֵס.‏ ”‏אם נתייחס אל ארבעת התילים הגדולים של נמרוד [‏כלח]‏,‏ קויונג׳יק [‏נינוה]‏,‏ חורסאבאד וכרמלס,‏ כפיאותיו של ריבוע,‏”‏ העיר ליארד,‏ ”‏נגלה,‏ כי ארבע צלעותיו תואמות די מדויק את 480 האיצטדיון או את 96 הקילומטר שחישב המומחה בגיאוגרפיה,‏ המהווים את מסעו בן שלושת הימים של הנביא [‏יונה]‏”‏.‏

נראה,‏ איפוא,‏ שיונה כלל את כל הישובים הללו ב”‏עיר גדולה”‏ אחת,‏ בכנותו אותם בשמה של העיר הנזכרת לראשונה בבראשית י׳:‏11‏,‏ נינוה.‏ גם כיום נהוג לעשות כן.‏ לדוגמה,‏ קיים הבדל בין העיר לונדון גופה לבין פרבריה,‏ המהווים יחד את מה שמכונה לעתים ”‏לונדון רבתי”‏.‏

מלך אשורי יהיר

הארמון בנינוה מכיל למעלה מ־70 אולמות,‏ המתפרשים על כשלושה קילומטרים של קירות.‏ על קירות אלה נתגלו שרידיהם החרוכים של גילופים המנציחים נצחונות צבאיים והישגים אחרים.‏ רובם ניזוקו קשות.‏ מכל מקום,‏ לקראת סוף שהייתו,‏ גילה ליארד אולם שנשתמר במצב ראוי־לציון.‏ על הקירות היה תבליט,‏ המתאר את לכידתה של עיר מבוצרת היטב,‏ ושבויים המובלים לפני המלך הפולש,‏ שישב על כס מלכות מחוץ לעיר.‏ מעל לדמותו של המלך מופיעה כתובת,‏ שתורגמה על־ידי מומחים לכתב אשורי כדלקמן:‏ ”‏סנחריב,‏ מלך העולם,‏ מלך אשור,‏ ישב על כס־‏נִימֶדוּ וסקר באופן רשמי את השלל (‏שנלקח)‏ מלכיש”‏.‏

כיום,‏ ניתן להתבונן בתבליט זה ובכתובתו במוזיאון הבריטי,‏ שבלונדון.‏ הוא תואם את מאורע ההיסטורי המתועד בתנ״ך במלכים ב׳.‏ י״ח:‏13,‏ 14‏:‏ ”‏ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הַבְּצֻרוֹת ויתפשם.‏ וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר:‏ ’‏חטאתי,‏ שוב מעלי,‏ את אשר תתן עלי אשא’‏.‏ וישם מלך אשור על חזקיה מלך יהודה שלש מאות כִּכַּר כסף ושלשים ככר זהב”‏.‏

כתובות אחרות,‏ שנמצאו בין עיי־החורבות של נינוה,‏ מספקות פרטים נוספים על פלישת סנחריב ליהודה ועל תשלום המס ששילם חזקיהו.‏ ”‏יתכן שאחד מצירופי המקרים המדהימים ביותר,‏ הקיים כעדות היסטורית המתועדת בכתב,‏ הינו כמות האוצר בזהב שנלקחה מחזקיהו,‏ שלושים כיכר זהב,‏ התואמת בשני התיאורים,‏ שאינם תלויים זה בזה לחלוטין”‏,‏ כתב ליארד.‏ סר הנרי רולינסון,‏ שעזר לפענח את הכתב האשורי,‏ הודיע כי כתובות אלה ”‏שמו לָאַל כל מחלוקת שהיא על זהותו ההיסטורית [‏של סנחריב]‏”‏.‏ יתרה מזו,‏ ליארד היקשה בספרו Nineveh and Babylon (‏נינוה ובבל)‏:‏ ”‏מי יכול היה להעלות בדעתו,‏ בטרם נתגלו תגליות אלה,‏ שקיימת סבירות או אפשרות לכך,‏ שמתחת לתל עפר ואשפה,‏ שציין את מיקומה של נינוה,‏ עשויה היתה להימצא ההיסטוריה של הקרבות שנערכו בין חזקיהו לסנחריב,‏ שנכתבה ממש בעת התרחשותם על־ידי סנחריב עצמו,‏ ונתנה אף ביתר פירוט תוקף לתיעוד המקראי?‏”‏

כמובן,‏ פרטים מסוימים בתיעודו של סנחריב אינם תואמים את המקרא.‏ לדוגמה,‏ הארכיאולוג אלן מילארד ציין:‏ ”‏העובדה המדהימה ביותר מופיעה בסוף [‏תיעודו של סנחריב]‏.‏ חזקיהו שלח את שליחו ואת כל המס לסנחריב,‏ שאמור היה לקחתו עימו לנינוה.‏ ואולם הצבא האשורי לא הובילו לארצם במסע ניצחון בדרך המקובלת”‏.‏ המקרא מציין,‏ כי המס שולם בטרם שובו של מלך אשור לנינוה.‏ (‏מלכים ב׳.‏ י״ח:‏15–17‏)‏ על שום מה ההבדל?‏ ומדוע לא יכל סנחריב להתפאר בכיבוש בירת יהודה,‏ ירושלים,‏ כפי שהתרברב בכיבושה של מצודת לכיש שביהודה?‏ שלושה סופרי מקרא משיבים על כך.‏ אחד מהם,‏ עד ראייה,‏ כתב:‏ ”‏ויצא מלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף,‏ וישכימו בבקר,‏ והנה כלם פגרים מתים.‏ ויסע וילך וַיָשָׁב סנחריב מלך אשור וַיֵשֶׁב בנינוה”‏.‏ — ישעיהו ל״ז:‏36,‏ 37;‏ מלכים ב׳.‏ י״ט:‏35;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ל״ב:‏21‏.‏

בספרו Treasures From Bible Times (‏אוצרות מתקופת המקרא)‏,‏ סיכם מילארד:‏ ”‏אין כל סיבה ממשית לפקפק בדיווח זה.‏.‏.‏ מובן שסנחריב לא היה מתעד עבור יורשיו אסון מעין זה,‏ מאחר שהדבר היה משפילו.‏ תחת זאת,‏ ניסה סנחריב ליצור את הרושם,‏ שפלישתו ליהודה נחלה הצלחה,‏ וכן שחזקיהו הוסיף להיכנע ולשלוח את המס לנינוה.‏

מקורות אשורים זוכים לאישור

ספריות המכילות עשרות אלפי לוחות חרס,‏ נתגלו אף הן בנינוה.‏ עדויות כתובות אלה מוכיחות,‏ ששורשיה של המעצמה האשורית טמונים בדרומה של בבל,‏ בדיוק כשם שמורה הכתוב בבראשית י׳:‏11‏.‏ בהסתמך על מידע זה,‏ החלו ארכיאולוגים למקד את מאמציהם יותר דרומה.‏ ה־Encyclopaedia Biblica (‏אנציקלופדיה מקראית)‏ מבהירה:‏ ”‏כל אשר השאירו האשורים אחריהם מעיד על מקורם הבבלי.‏ השפה,‏ שיטת הכתיבה,‏ הספרות,‏ המדע והדת,‏ כל אלה נשאבו משכניהם הדרומיים עם שינויים מזעריים בלבד”‏.‏

תגליות אלה בנינוה מהוות דוגמה אחת מני רבות שאילצו את מבקרי המקרא לחזור בהם.‏ עיר אחר עיר ’‏קמה מן העפר’‏ ואישרה את דייקנותם ומהימנותם של התיאורים שבכתבי־הקודש העבריים.‏

אך,‏ מה באשר לדיוק ההיסטורי של המידע המוצג בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ המתייחסים גם הם לאתרים גיאוגרפיים?‏ האם כתבים אלה תואמים את מימצאיהם של המדענים?‏ תן דעתך,‏ למשל,‏ למספר פרטים המופיעים בספר מעשי־השליחים.‏

‏[‏תמונות בעמודים 4,‏ 5]‏

למעלה:‏ שלושה קטעים הלקוחים מתבליט קיר

למטה:‏ ציור שלתבליט קיר אשורי המתאר את המצור על לכיש

‏[‏שלמי תודה]‏

‏(‏באדיבות המוזיאון הבריטי)‏

‏(‏מתוך The Bible in the British Museum [‏המקרא במוזיאון הבריטי]‏,‏ בהוצאת המוזיאון הבריטי)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

באדיבות נאמני המוזיאון הבריטי